ארנולד דויטש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארנולד דויטש
Arnold Deutsch
אין תמונה חופשית
לידה 1904
וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 בנובמבר 1942 (בגיל 38 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת לונדון
אוניברסיטת וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 7 בנובמבר 1942 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ארנולד דויטשאנגלית: Arnold Deutsch;‏ 19031942?) שתואר כאוסטרי, צ'כי או הונגרי, היה אקדמאי שעבד בלונדון כמרגל סובייטי, הידוע בעיקר בזכות גיוסו של קים פילבי. חלק גדול מחייו נשאר בלתי ידוע.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא היה בן דודו של אוסקר דויטש, בעל רשת בתי הקולנוע של אודיאון. אף על פי שטען כי הוא יהודי שומר מצוות שמטרתו להסוות את תפקידו כסוכן קומוניסטי, דויטש הפסיק את מנהגיו הדתיים.

בגיל 24, דויטש קיבל בהצטיינות את הדוקטורט שלו בכימיה מאוניברסיטת וינה. הוא היה גם חסיד של וילהלם רייך ותנועתו. הצטיינותו האקדמית יוצאת הדופן פתחה לו הזדמנויות לחדור למוסדות הגבוהים ביותר במדינות מערביות רבות.

קריירה ריגול[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל, החל דויטש במעורבותו עם הקומוניזם וברית-המועצות. בשנות העשרים הוא עבד עבור OMS, ״מחלקת הקשר הבינלאומית של הארגון הקומוניסטי הבינלאומי״ Comintern. אחת מעמיתיו לעבודה הייתה אדית סוצ'יצקי, שאותה פגש ב -1926 בווינה, והיא שיחקה תפקיד חשוב בקריירת הריגול המאוחרת שלו.

זמן קצר לאחר שעזב את האוניברסיטה הוא התחתן עם אישה אוסטרית בשם ג׳וזפין. בני הזוג גויסו שניהם על ידי קומינטרן ועבדו עבור OMS, מחלקת הקשר הבינלאומית שלה. במהלך השנים הבאות הם נסעו ברחבי העולם כשליחים.[1]

ב -1933 נעצר דויטש בידי השלטונות הנאציים בגרמניה, אך שוחרר מהמעצר בעזרתו של וילי להמן, הסוכן הסובייטי שהיה שתול גבוה מאוד בתוך הגסטאפו.[2]

דויטש נסע לבריטניה תחת שמו האמיתי, כך שאישורי האוניברסיטה שלו יהיו תקפים.[3] בהגיעו לאנגליה למד דויטש לתואר בוגר בפסיכולוגיה באוניברסיטת בלונדון, ככיסוי לפעולות הריגול שלו באנגליה.[4]

באמצע שנות השלושים שכר דויטש את הדירה השביעית של בדירות איסוקון, המפסטד, צפון לונדון.[5]

הסופר נייג'ל ווסט (רופרט אליסון) טוען, על סמך המידע שסופק ב -1940 על ידי העריק הסובייטי ולטר קריביצקי, כי דויטש היה עוזרו של המרגל הסובייטי הבכיר של לטביה, אדם פורפיס, שלפי אותו מקור היה בין 1931 ל 1934 סוכן לא חוקי שפעל מחוץ לשגרירות הסובייטית, בבריטניה.

שיטתו של דויטש בבריטניה הייתה לגייס סוכן מוצלח ביותר.[6] דויטש הבחין בכמות הגבוהה של הסטודנטים הקומוניסטים באוניברסיטאות המעולות. סיום הלימודים היווה קרקע נוחה לגיוס סוכנים. הרעיון היה לבחור תלמידים מוכשרים, אידיאליסטים, ולהרחיק אותם מן הקומוניזם כדי שיוכלו לחדור לממשל הבריטי ולקהילת המודיעין הבריטית. המעורבות הקודמת של הסטודנטים בעניין הקומוניזם יתפרש על ידי הבריטים כמשובת נעורים. אסטרטגיה זו הפיקה סוכנים רבים, במיוחד באוניברסיטת קיימברידג' הראשון שבהם היה קים פילבי, אותו דויטש גייס ישירות.

כאשר ליצי פרידמן וקים פילבי, נישאו בווינה והגיעו מלונדון בווינה ב -1934, הציעה אדית סוצ'יצקי לדויטש שהשירות הריגול הרוסי יגייס את פרידמן ואת פילבי כסוכנים. דויטש גייס את קים פילבי בריג'נטס פארק, לונדון, ב -1 ביולי 1934.[7]

דויטש אמר לפילבי שעליו לנתק את כל הקשרים עם הקומוניסטים. הוא צריך ליצור דימוי פוליטי חדש כאיש ימין, אפילו אוהד נאצי. "הוא חייב להיות, בכל הופעתו החיצונית, מזוהה עם המעמד שהוא היה מחויב להתנגד לו". אמר לו דויטש. "התנועה האנטי-פאשיסטית זקוקה לאנשים שיכולים להיכנס לתוככי הבורגנות". דויטש נתן לו מצלמה חדשה של מינוקס, ונתן לו שם קוד (סונצ'ן). הוא החל ללמד את פילבי את יסודות מלאכת הריגול: כיצד לארגן פגישה; היכן להשאיר הודעות; איך לזהות אם הטלפון שלו בהאזנה; איך לזהות מעקב, וכיצד להתחמק ממנו. המשימה הראשונה שלו הייתה לרגל אחרי אביו, הארי סנט ג'ון ברידג'ר פילבי, שכן הוא האמין שיש לו מסמכים חשאיים חשובים במשרדו.[8]

דויטש המשיך לגייס את דונלד מקלין ואת גיא בורגס ב -1934.[9] באמצעות שם הקוד אוטו, דויטש היה המפעיל של חמשת המרגלים מקיימברידג' משנת 1933 עד 1937, כאשר הוא הוחלף על ידי תיאודור מאלי. בעודו בלונדון, גם דויטש פעל כמקשר עבור פרסי גליידינג, שהפעיל קבוצת ריגול בתוך ארסנל ווליוויץ ', שהשיגה שרטוטים של תותח חדש של חיל הים הבריטי.[10]

בתקופתו בבריטניה, הוטל על דויטש לבדוק את מועמד אמריקאי, מייקל סטרייט, שלא הרשים אותו.[11] הערכתו של דויטש על סטרייט הייתה התממשה כמעט שלושים שנה מאוחר יותר, ב־1963, כשהחליט סטרייט להודיע מרצון על ארתור שלזינגר, ידיד המשפחה, על הקשרים הקומוניסטיים שלו מימי לימודיו באוניברסיטת קיימברידג'. הודאה שהובילה ישירות לחשיפתו של אנתוני בלאנט כמגייס וחבר של רשת הריגול שהייתה בקיימברידג׳.

בספטמבר 1937, בעיצומו של הטיהור הגדול של סטלין ומשפטי הראווה במוסקבה, דויטש נקרא לחזור למוסקבה.[12]באותה עת היה דויטש נתון בסיכון גדול להתגלות במערב אירופה, בגלל עריקתם של הפעילים הסובייטיים, איגנס רייס, ולטר קריביצקי שהוא הכיר כמה מהמרכיבים של פעולותיהם.[13]

במוסקבה, דויטש נחקר בהרחבה, והצליח להימלט מהוצאה להורג - שהייתה אז גורלם של קומוניסטים נאמנים רבים. הוא הועסק כמומחה בזיוף ובכתבי יד, ולא הורשה לחזור לחו"ל עד ראשית שנות הארבעים.

גורל לא ידוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורלו הסופי של דויטש אינו ברור.[14] בין התאוריות שהוצעו על ידי מחברים שונים, נאמר כי דויטש נתפס ונורה בידי הנאצים לאחר צניחה לאוסטריה; או כמי שטבע כשהספינה ששט בה הוטבעה על ידי צוללת בדרכה לניו יורק, שם היה אמור לעבוד עם מגייסים סובייטים.[15]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הביוגרפיה של ארנולד דויטש
  2. ^ Klussmann, Uwe (29 September 2009). "Stalins Mann in der Gestapo". Der Spiegel.
  3. ^ William E. Duff (1999). A Time for Spies: Theodore Stephanovich Maly and the Era of the Great Illegals
  4. ^ Deadly Illusions: The KGB Orlov Dossier, by John Costello and Oleg Tsarev, Crown 199
  5. ^ Julie Wheelwright (May 2014) [2014-05-05]. "The Lawn Road Flats". History Today. Retrieved 2018-04-29.
  6. ^ Andrew, Christopher. The Sword and the Shield. New York: Basic Books. pp. 57–58
  7. ^ Genrikh Borovik (1994). The Philby Files – The Secret Life of Master Spy Kim Philby
  8. ^ Ben Macintyre, A Spy Among Friends (2014) page 41
  9. ^ The Mitrokhin Archive Vol.I pg.79
  10. ^ Volodarsky, B. (2015). Stalin's Agent: The Life and Death of Alexander Orlov. Oxford: Oxford University Press. p. 85.
  11. ^ Allen Weinstein and Alexander Vasilliev (2000). The Haunted Wood: Soviet Espionage in America—The Stalin Era.
  12. ^ Shulamith Behr and Oleg Gordievsky (2005). Arts in Exile in Britain 1933–1945: Politics and Cultural Identit
  13. ^ Deadly Illusions: The KGB Orlov Dossier, by John Costello and Oleg Tsarev, Crown 1993
  14. ^ Boris Volodarsky (2014): Stalin's Agent: The Life and Death of Alexander Orlov.
  15. ^ Miranda Carter (2002). Anthony Blunt: His Lives.