ארנולף ממץ
 | |
| לידה | Lay-Saint-Christophe |
|---|---|
| פטירה |
18 ביולי 641? רמירמון, צרפת  |
| חג | 18 ביולי |
  | |
ארנולף ממץ (בגרמנית: Arnulf von Metz, בצרפתית: Arnoul de Metz; 582 בערך – 645) היה בישוף פרנקי של מץ ויועץ לחצר המרובינגית של אוסטרזיה. מאוחר יותר הוא פרש למנזר רמירמונט (אנ'). באנגלית הוא ידוע בשם ארנולד (Arnold).
גניאלוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ה- Vita Sancti Arnulfi ("חיי ארנולף הקדוש", משנת 657 בערך), ביוגרפיה שנכתבה זמן קצר לאחר מותו של ארנולף, מציינת שהיה ממוצא פרנקי אציל. טקסטים מהמאה ה-10 וה-11, כמו Genealogiae Breves Regum Francorum טוענים לעיתים קרובות שארנואלד (אנ') היה אביו של ארנולף, אך זה נחשב בדיה. היעדרם של טקסטים כתובים בני הזמן אינו מאפשר להתחקות אחר מוצאו.
ארנולף ממץ נחשב באופן מסורתי לאב הקדמון המוקדם ביותר הידוע בשמו של קרל הגדול ושל השושלת הקרולינגית. מקורה של אמונה זו בשני מקורות שנכתבו לאחר מותו של ארנולף. ה-Liber de episcopis Mettensibus של פאולוס הדיאקון (בסביבות 784) מציג את ארנולף כסבו של הסבא רבא של קרל הגדול, בעוד Annales Mettenses Priores (805) מציג אותו רק כ"קרוב משפחה". מכיוון ששני הדיווחים הללו אינם עקביים ונכתבו מאה שנה לאחר מותו של ארנולף, קיימת הסכמה רחבה שהקשר המשפחתי בין ארנולף וקרל הגדול היה המצאה של קרל הגדול.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארנולף נולד למשפחה פרנקית חשובה ליד נאנסי בלורן[1] בסביבות שנת 582. למשפחה היו שטחים עצומים בין נהרות המוזל והמז. בהיותו מתבגר, הוא נקרא אל החצר המרובינגית של המלך תאודברט השני (595–612) מאוסטרזיה,[2] שם התחנך על ידי גונדולף מפרובאנס (אנ'). ארנולף נשלח מאוחר יותר לשרת כדוכס (אנ') בסכלדה.
ארנולף העניק שירות מכובד בחצר האוסטרזית תחת תאודברט השני. הוא התבלט הן כמפקד צבאי והן במינהל האזרחי; בתקופה מסוימת היו תחת השגחתו שישה מחוזות נפרדים.[2] ארנולף נישא בשנת 596 לאשה אצילה שמקורות מאוחרים יותר מזהים אותה כ"דודה" (Dode או Doda; נולדה ב-584 לערך), דודתו מצד אביו של הקדוש גלודסינד (אנ') מצרפת, אם מנזר במץ. כלודולף ממץ היה בנם הבכור, אך חשוב ממנו היה בנם השני אנסגיזל, שנישא לבגה (אנ'), בתו של פפין הראשון מלנדן. ארנולף הוא אפוא סבו מצד הזכרים של פפין האמצעי מהרסטל, אביו של קרל מרטל, סבו של קרל הגדול.
בסביבות שנת 611, ארנולף וחברו רומאריק (אנ'), גם הוא פקיד בחצר המלוכה, תכננו לעלות לרגל למנזר לרינס (אנ').[2] כלותאר, שהעריך את כישוריו המנהליים של ארנולף, הציע לו את כהונת הבישוף הפנויה של מחוז מץ, בירת הממלכה האוסטרזית.[3] אשתו הפכה לנזירה במנזר בטריר,[1] וארנולף ראה בכך אות מאלוהים והפך לכומר ולבישוף לאחר מכן. הוא המשיך לשמש כמנהל אחוזתו וכאיש חצרו של המלך.[4]
שלטון אוסטרזיה הגיע לידיה של ברונהילדה, סבתו של תאודברט, ששלטה גם בבורגונדיה (אנ') בשמם של ניניה. בשנת 613 התחבר ארנולף עם פפין מלנדן והוביל את האופוזיציה של אצילים פרנקים נגד המלכה ברונהילדה. המרד הוביל להדחתה, לעינויה ולהוצאתה להורג, ולאיחוד המחודש של אדמות פרנקיות תחת כלותאר השני.
מאוחר יותר הפך כלותאר את בנו דגוברט הראשון למלך אוסטרזיה, בה שלט בעזרת יועצו ארנולף. פפין מלנדן הפך למאיורדומוס (ראש הארמון). בשנת 624 עודדו פפין וארנולף את דגוברט לרצוח את כרודואלד (Chrodoald), מנהיג חשוב של משפחת האגילולפינגים (אנ') הפרנקית. בשנת 625 השתתף ארנולף במועצה שנערכה על ידי הבישופים הפרנקים בריימס.[2]
במהלך הקריירה שלו הוא נמשך לחיי דת, ובסביבות שנת 628 פרש לחיי התבודדות באתר הררי בתחומי שליטתו בהרי הווז', כדי להפוך לנזיר. חברו רומאריק, שהוריו נהרגו על ידי ברונהילדה, הקדים אותו להרים בסביבות שנת 613; שם הקימו רומאריק ואמטוס (אנ') את מנזר רמירמונט. לאחר מותו של כלותאר בשנת 629, התיישב ארנולף ליד הבנדום (Habendum), שם נפטר זמן מה בין 643 ל-647. הוא נקבר ברמירמונט.[5]
ארנולף נערץ כקדוש על ידי הכנסייה הקתולית. באיקונוגרפיה, הוא מתואר בדרך כלל עם מטה של כומר בידו. יום החג שלו הוא 18 ביולי.[1]
אגדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישנן שלוש אגדות הקשורות לארנולף:
- אגדת הטבעת
ארנולף התייסר מהאלימות שהקיפה אותו וחשש שמילא תפקיד במלחמות וברציחות שפקדו את המשפחות השלטות. רדוף מחטאים אלה, ארנולף הלך לגשר מעל נהר המוזל (Moselle). שם הוא הוריד את הטבעת של הבישוף שלו וזרק אותה לנהר, והתפלל לאלוהים שייתן לו סימן של מחילה על ידי החזרת הטבעת אליו. שנים רבות של הסתגפות לאחר מכן, הביא דייג למטבחו של הבישוף דג שבבטנו נמצאה טבעת הבישוף. בעקבות האות מאלוהים, פרש ארנולף מיד ממשרתו כבישוף והפך לנזיר עד סוף חייו.
- אגדת האש
ברגע שארנולף התפטר מתפקיד הבישוף, פרצה שריפה במרתפי ארמון המלוכה ואיימה להתפשט ברחבי העיר מץ. ארנולף, מלא אומץ ותחושת אחדות עם תושבי העיר, עמד מול האש ואמר: "אם אלוהים רוצה שאכלה, אני בידיו". לאחר מכן הוא עשה את סימן הצלב, ואז האש מיד נסוגה.
- האגדה של ספל הבירה
זה היה ביולי 642 וחם מאוד כאשר בני הקהילה של מץ נסעו לרמירמונט כדי לקבל לידם את שרידי הבישוף לשעבר שלהם. הם שתו רק מעט בשטח ללא מחסה. בנקודה שבה התהלוכה המותשת עמדה לעזוב את שמפניול (Champigneulles), אחד מבני הקהילה, דוק נוטו (Duc Notto), התפלל "בהשתדלותו העוצמתית ארנולד המבורך יביא לנו את מה שחסר לנו". מיד התרבתה שארית הבירה הקטנה בתחתית סיר בכמויות כאלה, שצמא עולי הרגל נרווה והיה להם מספיק בירה ליהנות ממנה למחרת בערב בהגיעם למץ. מסיבה זו הוא ידוע כקדוש הפטרון של מבשלי הבירה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- St. Arnulf of Metz, באתר New Advent
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 Book of Saints – Arnoul – Bishop
- ^ 1 2 3 4 St. Arnulf of Metz, באתר New Advent
- ^ Pierre Riché, The Carolingians: A Family Who Forged Europe, University of Pennsylvania Press, 1993, p. 16
- ^ Pierre Riché, The Carolingians: A Family Who Forged Europe, University of Pennsylvania Press, 1993, pp. 16-17
- ^ Pierre Riché, The Carolingians: A Family Who Forged Europe, University of Pennsylvania Press, 1993, p. 17
| השושלת הקרולינגית | ||
|---|---|---|
| שבט פפין | פפין הזקן (580–640) • גרימואלד הזקן (616–656) • כילדברט המאומץ (מת ב-662) | |
| שבט ארנולף | ארנולף ממץ (582–640) • כלודולף ממץ (מת ב-696 או 697) • אנסגיזל (מת לפני 679) • פפין האמצעי (635–714) • גרימואלד הצעיר (מת ב-714) • דרוגו משמפאן (670–708) • תיאודואלד (708–741) • כילדברנד הראשון (מת ב-743 או 751) | |
| השושלת הקרולינגית | קרל מרטל (686–741) • קרלומן (מת ב-754) • פפין הגוץ (714–768) • קרלומן הראשון (751–771) • קרל הגדול (מת ב-814) • לואי החסיד (778–840) | |
| לאחר הסכם ורדן (843) | לותאר הראשון (795–855) • קרל הקירח (קרל השני) (823–877) • לואי הגרמני (לואי השני) (804–876) | |