ארנון מוזס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארנון מוזס
ארנון מוזס, 1991
ארנון מוזס, 1991
לידה 1 באפריל 1953 (בן 71)
רמת גן, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ארנון (נוני) מוֹזֶס (נולד ב-1 באפריל 1953) הוא בעל השליטה ויו"ר מועצת המנהלים בקבוצת "ידיעות אחרונות" – המוציא לאור של העיתון היומי "ידיעות אחרונות" והמחזיקה באתר האינטרנט "ynet". הוא גם משמש כעורך האחראי של העיתון. כדורסלן עבר בקבוצת מכבי רמת גן בשנות ה-70.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזס נולד ברמת גן כבנם השני מתוך ארבעה של נח מוזס ושל פולה, הבעלים והעורך של "ידיעות אחרונות". למד ברמת גן בבית הספר היסודי "ניצנים" ברחוב ניצנים (שלימים יקרא על שם אביו, נח מוזס), ובתיכון "אהל שם". ב-25 בספטמבר 1967, בגיל 14, נהג במכוניתו של אביו בשכונת מגוריו ברמת גן, בנוכחות אביו, איבד שליטה על הרכב ודרס למוות את רחל שבי בת ה-10 שצעדה על המדרכה[1][2]. אביו נידון לשנת מאסר, ושוחרר כעבור חמישה חודשים, לאחר שהנשיא זלמן שזר, קצב את עונשו[3].

מוזס שירת בצה"ל כמדריך נוער. לאחר שירותו הצבאי השלים תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת תל אביב, ולמד שנה אחת לתואר שני בכלכלה באוניברסיטת בוסטון אך לא השלים את התואר. באותן שנים שיחק כדורסל ארבע עונות בקבוצת הבוגרים של מכבי רמת גן ולאחר מכן עונה אחת בהפועל רמת גן, שתי קבוצות מצמרת הליגה הלאומית, הליגה הראשונה דאז.

בית ידיעות אחרונות הקודם, בדרך בגין פינת רחוב מוזס, בתל אביב, שנהרס בשנת 2017

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות העשרים שלו החל מוזס להיות מעורב במערכת "ידיעות אחרונות" ושימש בה ככתב ספורט. מוזס נלקח תחת חסותו של אביו, והחל להיות מעורב בעריכת ובהפקת העיתון בצמוד אליו. בשנת 1985, נדרס אביו למוות, שעה שיצא מבניין המערכת. במלחמת הירושה שהתפתחה בעיתון הוא חבר לאחותו ג'ודי ניר מוזס ודחק את רגליהם של בני דודו, אחותו תמי מוזס-בורוביץ' והעורך דב יודקובסקי ב-1989[4].

בתחילה, היה מוזס כתב ספורט ועורך העיתון בפועל, והיה מעורב רבות בתכנים מערכתיים. הוא לא מינה מנכ"ל ל"ידיעות אחרונות", אלא פיזר את סמכויות הניהול בין מספר סמנכ"לים.

גם בחלק התוכני של העיתון ביצע מוזס שינויים דרמטיים. בשנת 1996, פיטר מתפקידו את העורך משה ורדי, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בפרשת האזנות הסתר, ומינה במקומו את אילון שליו. בשנת 1999, פיטר את שליו והחזיר את ורדי.

בתקופתו של מוזס, נוספו לקבוצת ידיעות אחרונות מגזינים רבים, ובהם "פנאי פלוס", "בלייזר", "Go Style" ועוד, ובשנת 2008, החל להופיע היומון הכלכלי "כלכליסט". הקבוצה הוציאה גם את וסטי שפנה לקהל היעד של עולים ממדינות ברית המועצות. מוזס הצטרף לשותפות בחברת התקליטים NMC[5].

ב-1990 מוזס הסכים עם עמוס שוקן שידיעות אחרונות ירכוש 16.7% מקבוצת הארץ תמורת סכום של כ-10 מיליון דולר, וב-1992 נחתם הסכם המגדיר את הסכום כהלוואה לעשר שנים[5].

העיתונאי הוותיק מוטי גילת פרש מהעיתון בשנת 2007, לאחר סכסוך עם מוזס. לאחר הליך גישור שנכשל, הגיש תביעה נגד ידיעות אחרונות, שבה האשים את מוזס בכך שסירב לפרסם כתבות שחשפו עוולות שלטוניות או שחיתויות – או שביקש לקצרן ולהשמיט מהן חלק מהתכנים[6]. עורכים ועיתונאים נוספים העידו על מעורבותו של מוזס בתוכני העיתון, לטובת האינטרסים של העיתון, בהם דורון גלעזר, מיקי רוזנטל[7] וניר בכר[8]. לטענת הכתבים, התקיימו בעיתון ובאתר, רשימות "שחורות" ו"לבנות" מתחלפות של אנשי ציבור, בהתאם לאינטרסים העסקיים של הקבוצה, והמערכת דאגה להרבות באזכורים שליליים על מי שנמצא ברשימה השחורה, ולהרבות באזכורים חיוביים על מי שברשימה הלבנה. מוזס היה מעורב אישית בקביעת קו הסיקור של הקבוצה. עם האישים שמוזס דאג לסיקור חיובי עבורם, נמנים אביגדור ליברמן, אהוד אולמרט וחיים רמון[8][9]

בנובמבר 2004, פרש ורדי לגמלאות ובצעד מפתיע מינה מוזס לתפקיד העורך הראשי את רפי גינת, שהיה בעל ניסיון מועט בעיתונות הכתובה.

בעשור השני של המאה ה-21, נמצא "ידיעות אחרונות" בתחרות עזה מול החינמון "ישראל היום". בתקופה זו הוביל מוזס גם את העברת קבוצת "ידיעות אחרונות" מבניינים אחדים בתל אביב לבניין משותף בראשון לציון. בשנת 2013, נמכר בית "ידיעות אחרונות" בתל אביב לדוד עזריאלי, ב-374 מיליון ש"ח[10].

פרופיל תקשורתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרופיל התקשורתי של מוזס נמוך. הוא אינו מתראיין לכלי התקשורת וממעט במגע ישיר עם עובדיו[8][9].

הליכים משפטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיק 2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – תיק 2000

בינואר 2017 נחקר מוזס תחת אזהרה על פגישותיו עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, במסגרת תיק חקירה המכונה "תיק 2000". על פי פרסומים, המשטרה תפסה הקלטות שנעשו ביוזמת נתניהו ובהן הציע מוזס כי "ידיעות אחרונות" יסקר את נתניהו באופן אוהד, יסקר את יריביו הפוליטיים באופן שלילי, ואף ימנה לעיתון כתבים לפי בחירת נתניהו, ובתמורה יפעל נתניהו כדי לקדם חוק שיאסור על הפצתו של ישראל היום, הפוגעת קשות ברווחי "ידיעות"[11]. בהמשך העלה נתניהו את האפשרות שיגביל את הפצת העיתון ללא חקיקה, באמצעות קשריו עם המוציא לאור של העיתון שלדון אדלסון. נתניהו נחקר באזהרה אף הוא בפרשה. העסקה, כפי שתוארה בשיחה בין השניים, לא יצאה לפועל, והחוק שביקש מוזס להעביר לא קודם. עם זאת, על פי החשדות, מוזס פעל למימוש חלקי של הצעתו, על ידי הצנעת ידיעה שלילית על שרה נתניהו והבלטת ידיעה שלילית על נפתלי בנט, יריבו של נתניהו, והמגעים בין השניים נמשכו[12].

ב-28 בפברואר 2019 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, כי החליט לשקול להעמיד לדין, בכפוף לשימוע, את מוזס באשמת שוחד, ואת נתניהו באשמת מרמה והפרת אמונים[12][7] ב-21 בנובמבר 2019, החליט מנדלבליט להעמיד לדין את מוזס בתיק זה באשמת ניסיון למתן שוחד. במאי 2020 נפתח משפטו.

ב-29 בדצמבר 2020 קבע בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות כי על ידיעות אחרונות להשעות את מוזס מעבודתו העיתונאית עד להכרעה בהליך הפלילי המתנהל נגדו ב"תיק 2000"[13][14]. ידיעות אחרונות ומוזס, שהמשיך בתפקידיו בחברה, לא התייחסו להחלטה זו.

תחקיר העין השביעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר האינטרנט העין השביעית פרסם סדרת כתבות שבמרכזן עדויות של 100 עיתונאים ועובדי העיתון ידיעות אחרונות על התנהלות העיתון ומנהליו. מוזס שלח מכתב איום בתביעת דיבה לאתר בניסיון למנוע את פרסום התחקיר[15].

בעלות בחברות הטלוויזיה בכבלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזס מחזיק בבעלותו כ־30% ממניות חברת ידיעות אחרונות בע"מ, ובתמיכת בני משפחתו הקרובה (ג'ודי שלום ניר מוזס ומרים נופך-מוזס), הוא מגיע לרוב אוטומטי של 60% בין בעלי הדעה בחברה, ועל כן הוא למעשה בעל השליטה בחברה. שותף עסקי בכיר של מוזס היה איש העסקים אליעזר פישמן. מכוח החזקה זו למוזס ישנה גם בעלות על חברת "ידיעות תקשורת", חברת האם של מקומוני ידיעות אחרונות.

למוזס הייתה בעלות משמעותית בחברות הטלוויזיה בכבלים בישראל ביחד עם אליעזר פישמן החל מראשית שנות ה־90, באמצעות חברת "ידיעות תקשורת". בשנת 2011, מכר מוזס כ־13% מהחזקותיו בחברת HOT, תמורת כ־650 מיליון ש"ח לאיש העסקים פטריק דרהי, ונשאר בבעלות של כ־3% ממניות החברה[16].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2004 התגרש מוזס מרעייתו ואם ארבעת ילדיו, מיכל. באוקטובר 2005 נישא לדלית בר. מתגורר בסביון. בשנת 2016 מכר את ביתו בסביון ללב לבייב, בסכום של 10.5 מיליון ש"ח כשעבר לגור ברחוב אחר[17].

בתו הדס מוזס-ליכטנשטיין הייתה עובדת "ידיעות אחרונות", מנהלת הפיתוח העסקי בארץ ובעולם, ואחראית לייעוץ המשפטי של סוכנות הדוגמנות והמשחק ADD. בתו השנייה קרן מונתה ביוני 2021, למנכ"לית מינהלת ליגת העל בכדורסל נשים[18].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בת 10 נהרגה בתאונת דרכים, מעריב, 26 בספטמבר 1967
  2. ^ אב דורש להחמיר בסעיף נגד אדם שדרס בתו למות, מעריב, 6 בנובמבר 1967
  3. ^ נח מוזס שוחרר ממאסר, מעריב, 4 ביוני 1968
  4. ^ אורן פרסיקו, זכרונות מהמשפחה, באתר העין השביעית, 5 במאי 2014
  5. ^ 1 2 איתמר ב"ז, האזרח מוזס, באתר העין השביעית, 2 בנובמבר 2022
  6. ^ אופיר בר-זהר, מוטי גילת נגד נוני מוזס: "כשבעל המאה רוצה להפוך לבעל הדעה, עיתונאי כמוני מרים ידיים", באתר TheMarker‏, 25 בינואר 2010
  7. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד איתן אבריאל, מסוכן יותר מנתניהו: האיש שכולם מפחדים להזכיר את שמו, באתר TheMarker‏, 2 במרץ 2019
  8. ^ 1 2 3 אתר למנויים בלבד נתי טוקר, הסוד נחשף: הרשימות השחורות של "ידיעות אחרונות", באתר TheMarker‏, 7 בספטמבר 2016
  9. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד אורי משגב, נוני ואני: זיכרונותיי מבית מוזס, באתר הארץ, 11 בינואר 2017
  10. ^ שלומית נצר, ‏עזריאלי תקים מגדל בן 85 קומות במקום בית ידיעות אחרונות, באתר גלובס, 22 במרץ 2016
  11. ^ סרטונים גיא פלג, ‏חשיפה: נוני מוזס במרכז פרשת רה"מ, באתר ‏מאקו‏, 8 בינואר 2017
  12. ^ 1 2 טל שניידר, ‏סיקור חיובי לנתניהו, סיקור שלילי לבנט וכחלון: פרטי שיחות מוזס-נתניהו נחשפים, באתר גלובס, 28 בפברואר 2019
  13. ^ אורן פרסיקו, בית-הדין לאתיקה של מועצת העיתונות: להשעות את נוני מוזס מכל עבודה עיתונאית ב"ידיעות אחרונות", באתר העין השביעית, 29 בדצמבר 2020
  14. ^ ועדת האתיקה של מועצת העיתונות, המו"ל והעורך האחראי של "ידיעות האחרונות", ארנון (נוני) מוזס, חייב להשעות את עצמו מעבודתו העיתונאית עד להכרעה בהליך הפלילי המתנהל נגדו ב"תיק 2000״, באתר מועצת העיתונות, ‏29.12.2020
  15. ^ אתר למנויים בלבד רפאלה גויכמן, כ-100 עיתונאים דיווחו על מעללי נוני מוזס – והוא בתגובה מאיים בדיבה, באתר TheMarker‏, 26 באוקטובר 2022
  16. ^ אמיר טייג, דרהי השלים ההשתלטות על HOT: רכש את חלקו של נוני מוזס תמורת 650 מיליון שקל, באתר TheMarker‏, 23 ביוני 2011
  17. ^ אתר למנויים בלבד TheMarker Online, לבייב לא מסתפק באחוזה: קנה גם את הווילה של נוני מוזס בסביון ב-10.5 מיליון שקל, באתר TheMarker‏, 21 בספטמבר 2016
  18. ^ קרן מוזס מונתה למנכ"לית הליגה לנשים בכדורסל, באתר ONE‏, 6 ביוני 2021