ארנון צדוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארנון צדוק
יום המזל של דויד מתוך "סיפורים לשעת לילה מאוחרת".jpeg
ארנון צדוק (שמאל), מתוך הסדרה "סיפורים לשעת לילה מאוחרת"
לידה 13 ביוני 1949 (בן 68) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקן, במאי קולנוע עריכת הנתון בוויקינתונים
www.arnonzadok.co.il
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ארנון צדוק (נולד ב-13 ביוני 1949) הוא שחקן ובמאי קולנוע וטלוויזיה ישראלי.

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צדוק נולד ברמת גן. בגיל 8 איבד את עינו כשירה אבן ברוגטקה והאבן שפגעה באחד ממוטות הרוגטקה חזרה ונכנסה לעינו. למרות זאת כשגדל התגייס לצה"ל, הוציא רישיון נהיגה ושירת כנהג בקריה. כשהשתחרר למד משחק בבית הספר לאמנויות הבמה "בית צבי" לאחר מכן הצטרף לפרויקט התיאטרון של נולה צ'לטון בעיר קריית שמונה. ב-1980 שיחק בהצגה "סורגים" של תיאטרון חיפה. אחד השירים מתוך ההצגה, "מאמי", בביצועו, הפך ללהיט.

בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמשך עבר לקולנוע. סרטו הראשון נקרא "לא לשידור" (1980), בו שיחק לצד גדליה בסר. סרטו השני "אות קין" (1982) (מאת ערן פרייס), היה לסרט הבכורה של הבמאי אורי ברבש. בסרט זה גילם צדוק חולה נפש המשתחרר מבית החולים ונאלץ להתמודד עם העולם האמיתי. שיתוף הפעולה בין שניהם המשיך להתקיים בעוד חמישה סרטים: "מאחורי הסורגים" (מאת ערן פרייס ובני ברבש), (1984), "החולמים" (מאת ערן פרייס), (1987), "אחד משלנו" (1989), "זמן אמת" (1991) ו"מאחורי הסורגים 2" (1992).

הסרט "מאחורי הסורגים" הקנה לו את הפריצה, לאור הצלחת הסרט בישראל, ולאור היותו מועמד לפרס האוסקר האמריקני בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר. בסרט זה גילם ביחד עם מוחמד בכרי אסירים המתמרדים בהנהלת הכלא. בהמשך כיכב בעוד מספר סרטים שעסקו בבתי כלא ובסרטים העוסקים בהוויה הישראלית.

מלבד סרטיו של ברבש, כיכב צדוק בסרט "הדרך לעין חרוד" (1990) על פי ספרו של עמוס קינן שעסק בדיסטופיה והיה בזמנו לסרט ייחודי בקולנוע הישראלי, והסרט "צעירים לנצח" (1996) בו כיכב לצד שחקנים צעירים כגון מיכל זוארץ וסער בדישי. חברותו רבת השנים עם השחקן אורי גבריאל הביא לשיתוף פעולה ביניהם בשלושה סרטים. בנוסף, כמו שחקנים ישראלים רבים בשנות השמונים, השתתף צדוק במספר סרטים אמריקנים. בין השאר שיחק ב"נשר ברזל" (1986), סרטו של סידני ג'יי פיורי ("תיק איפקרס") הידוע, בו עשה תפקיד קטן. לעומת זאת בסרט "לבנון לנצח" (1987), שיחק בתפקיד גדול לצד כריסטופר ווקן. בשניהם שיחק בתפקידי ערבים.

ב-1995 החל לשתף פעולה עם המפיקב דורון ערן וביים והפיק את סרטו הראשון "לילה לבן", דרמת בית כלא נוספת, שאותה כתב יואב הלוי ובכיכובם של שרון אלכסנדר ועידן אלתרמן. צדוק עצמו שיחק בתפקיד משני בסרט זה. כעבור שלוש שנים ביים את הסרט "צדק מוחלט" בו כיכב לצד עפרה חזה שעסק בפרשת ילדי תימן החטופים. חזה ואמרגנה בצלאל אלוני סירבו להשתתף בקידום יחסי הציבור של הסרט וביטלו את הקלטת הפסקול המתוכנן, כיוון שלטענתם צדוק לא עמד בהבטחותיו אליהם וערך את הסרט בצורה מגמתית המשרתת את רצונותיו בלבד. סרטו השלישי "אינג'יל" (2001) עסק בנערים הנמצאים במוסד לנוער עבריין. בסרט שיחקו כמה שחקנים בראשית דרכם כמיקי גבע, עומר ברנע ומיכאל הנגבי לצד שחקנים ותיקים כאורי גבריאל ולימור גולדשטיין. סרט זה צולם במצלמת וידאו ליצירת ממד אותנטי.

ב-2012 ביים את הסרט "ניקה".

בטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1979 שיחק לצד עפרה ויינגרטן בדרמת הטלוויזיה "חתום לכל החיים" שכתב ערן פרייס וביים אורי ברבש. בשנת 1981 שיחק במספר פרקים של התוכנית "ארץ מולדת" ששודרה בטלוויזיה החינוכית. ב-1988 השתתף בפרק "יום המזל של דויד" בסדרה סיפורים לשעת לילה מאוחרת. כמו כן כיכב צדוק, בשנת 1991, בסדרת הטלוויזיה על פי ספרה הידוע של בתיה גור: "רצח בשבת בבוקר". צדוק גילם את דמותו הכריזמתית של סגן ניצב מיכאל אוחיון, גיבור הסדרה הפופולרית של גור. ב-1999 שיחק בסדרה הקומית משפחת עזאני אותה גם ביים. בנוסף ביים צדוק לערוץ הראשון את "חלומות מתוקים" (2003), סדרה קומית בה השתתפו רובי פורת-שובל וסבטלנה דמידוב. ב-2010 גילם עובד חברה קדישא בסדרה "עספור". בשנת 2012 השתתף בסדרת הטלוויזיה "תנוחי" בתפקיד משיח בן דוד לצידם של גילת אנקורי חנה לסלאו צופית גרנט ואוולין הגואל.

צדוק נשוי לאסתר ואב לשלוש בנות, נעם, יעל ואביגיל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]