ארננדו פיסארו
![תצריב פלדה של ארננדו פיסארו](http://he.wikipedia.org/wiki/קובץ:Historia_de_la_conquista_del_Perú,_1851_"Hernando_Pizarro_herido_en_Puná"._(3971678154).jpg) | |
| תצריב פלדה של ארננדו פיסארו | |
| לידה |
1502 טרוחיו, כתר קסטיליה  |
|---|---|
| פטירה |
1578 (בגיל 76 בערך) טרוחיו, ספרד |
| מדינה |
ספרד |
| בת זוג |
פרנסיסקה פיסארו יופאנקי |
| פרסים והוקרה |
מפקד במסדר סנטיאגו |
  | |
אֶרְנַנְדּוֹ פִּיסָארוֹ אִי דֶּה וַרְגַּאס (בספרדית: Hernando Pizarro y de Vargas; 1502 – 1578) היה קונקיסטאדור ספרדי ואחד מהאחים פיסארו ששלטו בפרו. הוא היה היחיד מבין האחים פיסארו שלא נהרג בפרו, ובסופו של דבר חזר לספרד.[1]
האחים פיסארו
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאחד מהאחים פיסארו, הוא היה קרוב משפחה של פרנסיסקו, חואן וגונסאלו פיסארו. היו לו שתי אחיות ביולוגיות מאותם הורים, אינס פיסארו אי דה ורגאס ואיסבל פיסארו אי דה ורגאס, שהייתה נשואה לגונסאלו דה טאפיה. מצד אביו הוא היה בן דוד מדרגה שנייה של הרנאן קורטס.
אימפריית האינקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל מ-1532 ובהצלחה ב-1533, פרנסיסקו פיסארו כבש את אימפריית האינקה ותבע את מה שאנו מכירים כיום כפרו עבור ספרד.[2] ארננדו פיסארו, שהיה אחיו של המפקד העליון של הכיבוש פרנסיסקו פיסארו, כתב מכתב בנובמבר 1533 לאאודיינסיה המלכותית של סנטו דומינגו (אנ') אודות המשלחת. הוא פתח את מכתבו בהסבר כיצד הממשל הקים עיירה בשם סן מיגל ולאחר מכן המשיך בחיפוש אחר העיר קחאמרקה ששליטיה נלחמו זה בזה. מכתב זה שופך אור על אופיו של ארננדו פיסארו. במכתב, ארננדו משרטט תמונה חיה של סביבתו במהלך המסע: "הדרך החוצה את ההרים היא מראה שראוי לראותו, שכן, אף שפני השטח כה טרשיים, לא ניתן למצוא לאמיתו של דבר דרכים כה יפות בכל רחבי העולם הנוצרי. רובן הגדול סלול. מעל כל נחל נטוי גשר מאבן או מעץ. מצאנו גשרים עשויים רשת מעל נהר גדול ואדיר, שאותו חצינו פעמיים, והיה זה מחזה מופלא מאין כמוהו".[3]
העולם החדש
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניגוד לשאר אחיו, הוא נולד כבן חוקי, זכה לחינוך וצבר השפעה בחצר המלוכה הספרדית. בשנת 1530 יצא ארננדו לעולם החדש יחד עם אחיו למחצה פרנסיסקו פיסארו וליווה אותו במהלך כיבושיו בפרו. בשנת 1533 נשלח ארננדו חזרה לספרד עם מס החמישית המלכותית (אנ') (קינטו ריאל) עבור הקיסר, אשר כללה "מספר פריטים יפהפיים ביותר" שנאספו כחלק מכופר הנפש של אטוואלפה.
ארננדו הגיע לסביליה ב-9 בינואר 1534,[4] והמשיך לקלטיוד ולפגישה עם קרל. ארננדו מסר את החמישית המלכותית וגולל את הרפתקאותיהם של האחים פיסארו. קרל אשרר את הזיכיונות הקודמים שהוענקו לפרנסיסקו פיסארו, הרחיב אותם בשבעים ליגות דרומה יותר, ולאחר מכן העניק לשותפו של פרנסיסקו, דייגו דה אלמגרו, זיכיון במרחק מאתיים ליגות דרומה משם.
כאשר חזר לפרו, הוא שלט יחד עם אחיו למחצה (חואן וגונסאלו פיסארו) על בירת האינקה, קוסקו. בעודו שולט ביד ברזל, הוא סייע בדיכוי הסופי של מרידות האינקה בהנהגת מאנקו אינקה יופאנקי.
קוסקו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שדייגו דה אלמגרו חזר מצ'ילה ממשלחת חיפוש זהב עקרה, הוא גילה שארננדו ואחיו שולטים בקוסקו. עם זאת, מכיוון שלא זכה לשום הכרה על כך שהיה שותפו העיקרי של פרנסיסקו פיסארו בגילוי פרו, הוא החליט לתבוע את קוסקו כחלק מהשלל המגיע לו. אלמגרו כבש את העיר בשנת 1537, ולקח בשבי את ארננדו וחואן.[5] ארננדו שוחרר בסופו של דבר לאחר משא ומתן בין אלמגרו לפרנסיסקו פיסארו, ובשנת 1538 חזרו הוא וגונסאלו עם צבא כדי להתעמת עם אלמגרו. בקרב לאס סלינאס (אנ') שהתפתח, זכו האחים פיסארו לניצחון מכריע, שבו את אלמגרו וכבשו את העיר.[2]
הוצאתו להורג של אלמגרו בהמשך אותה שנה והאי-סדר הכללי שנגרם כתוצאה ממלחמות הפנים בקרב הספרדים, עוררו הדים רבים בחצר המלוכה הספרדית. ארננדו נקרא שוב לנצל את קשריו במלוכה: בשנת 1539 חזר לספרד כדי לפעול בשתדלנות לטובת בני משפחת פיסארו. עם זאת, בגידתם לכאורה נתפסה כחמורה מדי, ולמרות השוחד שהציע ארננדו, הוא נכלא למשך עשרים השנים הבאות, מיוני 1541 ועד מאי 1561, בטירת לה מוטה (אנ'). לאחר מכן חי בארמונו בטרוחיו עד מותו בשנת 1578.
משפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1552 נשא ארננדו לאישה בספרד את אחייניתו, פרנסיסקה פיסארו יופאנקי בת ה-17 (בתו של פרנסיסקו פיסארו ופילגשו בת האינקה שימוש בתבנית קישור שפה עבור "קיספה סיסה" בשפה en אך ערך זה לא קיים בשפה זואינס יופאנקי (אנ')). אף על פי שנולדה מחוץ לנישואים, פרנסיסקה קיבלה מעמד חוקי (לגיטימציה) באמצעות צו קיסרי. נולדו להם חמישה ילדים. אחד מבניהם, פרנסיסקו פיסארו אי פיסארו, נישא פעמיים והעמיד צאצאים, שהיו למרקיזים של לה קונקיסטה (Marqueses de La Conquista). כתוצאה מכך, שושלת פיסארו שרדה את מותו של ארננדו, אם כי היא נכחדה כיום בקו הזכרי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ארננדו פיסארו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Letter from Hernando Pizarro to the Royal Audience of Santo Domingo, in Reports on the Discovery of Peru
- Pizarro, The American Cyclopædia (1879)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ "Pizarro on Peru". faculty.chass.ncsu.edu.
- 1 2 Andagoya, Pascual de. "Narrative of Pascual de Andagoya". Narrative of the Proceedings of Pedrarias Davila. The Hakluyt Society – via Wikisource.
- ↑ Markham, Clements R., Francisco De Xerez, Miguel De Estete, Hernando Pizarro, and Pedro Sancho. Reports on the Discovery of Peru. London: Printed for the Hakluyt Society, 1872, Page 121 Print
- ↑ "The Last of the Brothers Pizarro".
- ↑ MacQuarrie, Kim (2007). The Last Days of the Incas. Simon & Schuster. pp. 272–276. ISBN 978-0-7432-6049-7