ארנסט מוריץ ארנדט

ארנסט מוריץ ארנדט
Ernst Moritz Arndt

לידה	26 בדצמבר 1769 Gross Schoritz, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
פטירה	29 בינואר 1860 (בגיל 90) בון, ממלכת פרוסיה
מקום קבורה	בית הקברות הישן של בון
מדינה	ממלכת פרוסיה
שפות היצירה	גרמנית
השכלה	אוניברסיטת גרייפסוואלד אוניברסיטת פרידריך שילר
בן או בת זוג	Charlotte Arndt Anna Maria Louise Arndt
פרסים והוקרה	אזרחות כבוד של קלן (1859)

אֵרְנְסְט מוֹריץ אַרְנְדְט (בגרמנית: Ernst Moritz Arndt;‏ 26 בדצמבר 1769 – 29 בינואר 1860) היה היסטוריון, סופר ומשורר לאומני גרמני, ממייסדי הלאומנות הגרמנית במהלך המלחמות הנפוליאוניות והתנועה לאיחוד גרמניה במאה ה-19. פעל גם לביטול הצמיתות.

ארנדט מילא תפקיד חשוב בראשיתה של תנועת האחווה (Burschenschaft) הלאומית והליברלית ותנועת איחוד גרמניה. שירו, Was ist des Deutschen Vaterland (מהי המולדת הגרמנית), שימש להמנון הגרמני הלא רשמי.

זמן רב לאחר מותו נעשה שימוש חוזר בתעמולה האנטי-צרפתית שלו בשתי מלחמות העולם. עמדות אלה, יחד עם מספר אמירות אנטישמיות ואנטי-פולניות, עוררו כלפיו ביקורת רבה במחקר ההיסטורי.

ביוגרפיה

בית הולדתו של ארנדט

ארנדט נולד בגרוס שוריץ (לימים חלק מגארץ) שבאי ריגן, אז חלק מפומרניה השוודית. הוא היה בנו של איכר אמיד וצמית משוחרר של שליט המחוז, הרוזן פוטבוס. אמו באה ממשפחה של יאומן גרמני מצליח. ב-1787 עברה משפחתו לשטרלזונד, שם רכש השכלה. לאחר פרק זמן של לימודים פרטיים, החל ב-1791 ללמוד תאולוגיה והיסטוריה באוניברסיטת גרייפסוואלד, ושנתיים לאחר מכן עבר לינה, שם הושפע מהפילוסוף האידיאליסט יוהאן גוטליב פיכטה.

לאחר השלמת לימודיו האוניברסיטאיים שב לביתו, ובמשך שנתיים היה למורה פרטי של משפחת לודוויג קוסקגרטן, הכומר של ויטוב שבריגן. משעמד בתנאים לשמש כומר, סייע בניהול תפילות הכנסייה.

בגיל 28 עזב את הכמורה ויצא למסע בן 18 חודשים באירופה, וביקר באוסטריה, הונגריה, איטליה, צרפת ובלגיה. בפנותו הביתה במעלה הריין, סער לבו למראה הטירות ההרוסות לאורך גדותיו, דבר שהוביל למרירות עזה נגד צרפת. את רשמיו מהמסע תיאר לאחר מכן בחיבור "מסעות בחלקים מגרמניה, הונגריה, איטליה וצרפת ב-1798 ו-1799".

ארנדט בגיל מבוגר; דיוקן מאת יוליוס רטינג

בשנת 1800 לימד היסטוריה באוניברסיטת גרייפסוואלד כפריבט-דוצנט, ובאותה שנה פרסם את Über die Freiheit der alten Republiken ("על החירות של הרפובליקות הקדומות"). Germanien und Europa (גרמאניה ואירופה) יצא לאור ב-1803, ולאחר מכן התפרסם בברלין אחד מספריו המשפיעים ביותר – Geschichte der Leibeigenschaft in Pommern und Rügen (היסטוריה של הצמיתות בפומרניה וריגן). הספר שכנע את גוסטב הרביעי אדולף, מלך שוודיה, להוציא ב-1806 צו המבטל את הצמיתות.

בתקופה זו התקדם ארנדט בדרגות האוניברסיטה לפרופסור מחוץ למניין, ובשנת 1806 מונה לעמוד בראש הקתדרה להיסטוריה באוניברסיטה. באותה שנה פרסם את חלקו הראשון של הספר Geist der Zeit (רוחות הזמן), שבו קרא לבני ארצו להילחם ולהתקומם נגד נפוליאון. הספר עורר תכונה רבה, עד שארנדט נאלץ לברוח לשוודיה מפחד נקמתו של נפוליאון. משהתיישב בסטוקהולם החל לעבוד במשרה ממשלתית והקדיש עצמו למשימת חייו. בפמפלטים ובשירים הביע בפני בני ארצו את קנאותו לעצמאות גרמנית. מותו של פרדיננד פון שיל בקרב שטרלזונד עודד אותו לחזור לגרמניה, והוא אכן הגיע לברלין בדצמבר 1809.

ארנדט בשנת 1848

בשנת 1810 חזר לגרייפסוואלד, אך רק לחודשים ספורים, שכן הוא יצא למסע בשנית וגר במחיצתם של גבהרד לברכט פון בליכר, אוגוסט ניידהרדט פון גנייזנאו והיינריך פרידריך קרל שטיין. האחרון גם הזמין אותו לסנקט פטרבורג לשמש כעוזרו בארגון המאבק הסופי נגד צרפת. בה בעת, שיריו הפטריוטיים המסעירים, כגון: "מהי המולדת הגרמנית?", "האל שהצמיח ברזל" ו"מה החצוצרות מבשרות?" הפכו לפופולריים. מלחינים דוגמת פאולינה פולקשטיין התאימו לחנים למילותיו.

כאשר נוסדה אוניברסיטת בון ב-1818 לאחר השלום, מונה ארנדט ללמד מספרו, "רוח הזמן", שבו מתח ביקורת על המדינויות הפרטיקולריסטיות של הנסיכויות הגרמניות. התעוזה של דרישותיו לרפורמה פגעה בממשלה הפרוסית, ובקיץ 1819 נעצר ומסמכיו הוחרמו. הגם ששוחרר במהרה, הוא הובא בשנה שלאחר מכן, בהוראת ועדת החקירה המרכזית במיינץ שהוקמה מתוקף תקנות קרלסבאד, בפני בית דין מיוחד. בבית הדין נמצא זכאי, אך ראו בו דמגוג ונאסר עליו למלא את תפקידיו כפרופסור, אם כי מלגתו נשמרה. את 20 השנים שלאחר מכן בילה בפנסיה ובפעילות ספרותית.

בשנת 1840 שב למשרתו כפרופסור, וב-1841 נבחר לרקטור האוניברסיטה. אביב העמים של 1848 הצית מחדש את תקוותיו ואת מרצו הנושנים, והוא נבחר לחבר באספה הלאומית של פרנקפורט. הוא לקח חלק בנציגות שהציעה את הכתר הקיסרי לפרידריך וילהלם הרביעי, ונוכח סירובו של פרידריך וילהלם להצעה, התאכזב ופרש מתפקידיו הציבוריים, אך המשיך להרצות ולכתוב. ביום הולדתו ה-90 קיבל ברכות ואיחולים מכל רחבי גרמניה. נפטר בבון בינואר 1860, ונקבר בבית הקברות הישן בעיר.

ארנדט נישא פעמיים: ב-1800 וב-1817. אשתו הראשונה הלכה לעולמה שנה לאחר נישואיהם. בנו הצעיר טבע בריין ב-1834.

אתנוצנטריות ויחסו ללאומים אחרים

ביתו של ארנדט בבון לאחר שנת 1819

בדומה לפיכטה ולפרידריך לודוויג יאן, ארנדט שיווה בנפשו את האומה הגרמנית כחברה הומוגנית אתנית, בהתבססו על ההיסטוריה של העם הגרמני, בפרט בימי הביניים. כתביו חסרו תוכנית פוליטית מסוימת, אלא ציינו אויבים חיצוניים. בעוד "חופש" מוזכר רבות בכתביו, החופש בחזונו של ארנדט לא היה של חברה פלורליסטית, אלא של קהילה לאומית רומנטית. הצרפתים מושמצים בכתביו כמוחלשים, נשיים ומושחתים מוסרית, בעוד הערכים הגרמנים לכאורה מואדרים.

הגרמנים לא התממזרו מעמים זרים, לא הפכו לבני תערובת, ויותר מעמים אחרים רבים נשארו בטוהרם

שולחן הכתיבה של ארנדט בשטרלזונד

תמיכתו של ארנדט ברעיונות המהפכה הצרפתית הגיעה לסיום עם התבררות שלטון הטרור של היעקובינים. כשנפוליאון החל לכבוש את אירופה, תמורה זו הפכה לסלידה פנימית, עד כי רעיונות אלה הובילו אותו להפיק תעמולה אנטי-צרפתית במהלך כיבושיו של נפוליאון את המדינות הגרמניות.

לארנדט היו גם דעות קדומות נגד פולנים וסלאבים אחרים, והוא פרסם פמפלט אנטי-פולני ב-1831, שבו יצא נגד "הברבריות והפראיות" הפולניות, כפי שהגדירן. בתקופת אביב העמים, כאשר עניין חידוש המדינה הפולנית הועלה בפרנקפורט, ארנדט הכריז כי "שבטים של סלאבים וונדים מעולם לא יכלו לעשות דבר בר קיימא בנוגע למדינה, למדע או לאמנות", וסיכם כי הפולנים והסלאבים בכלל נחותים מהגרמנים.

ארנדט הזהיר ממגע קרוב עם היהודים, ושאלפי יהודים בחסות העריצות הרוסית יגיעו מפולין בהמוניהם לפתחם של הגרמנים. עוד הזהיר מקנוניה אינטלקטואלית יהודית, בתואנה כי היהודים נטלו לעצמם חצי מהספרות.

ארנדט גם שילב בין האנטישמיות שלו לדעותיו האנטי-צרפתיות, בכנותו את הצרפתים "העם היהודי", או "יהודים רעים מעודנים". ב-1815 כתב על הצרפתים: "יהודים... אני מכנה אותם שוב, לא רק בשל רשימותיהם היהודיות ותאוות הבצע הקמצנית שלהם, אלא אף יותר בשל היצמדותם יחד כשל היהודים".

כתביו

אנדרטה בחזית אוניברסיטת גרייפסוואלד המציגה את ארנדט

שירים

שיריו הליריים של ארנדט אינם מוגבלים לפוליטיקה. רבים מתוך ספרו, Gedichte (שירים), הם יצירות דתיות. להלן מבחר משיריו הידועים:

• Sind wir vereint zur guten Stunde ("כאשר אנו מאוחדים בעתות שמחה")
• Was ist des Deutschen Vaterland? ("מהי המולדת הגרמנית?")
• Vaterlandslied ("שיר המולדת"), הידוע גם בשם Der Gott, der Eisen wachsen ließ ("האל שהצמיח ברזל")
• Zu den Waffen, zu den Waffen ("אל הנשק, אל הנשק")
• Kommt her, ihr seid geladen ("בואו הנה, אתם מוזמנים") – מזמור פרוטסטנטי
• Ich weiß, woran ich glaube ("אני יודע במה אני מאמין") – מזמור פרוטסטנטי
• Die Leipziger Schlacht ("קרב לייפציג")

יצירות נוספות

קברו של ארנדט בבית הקברות הישן בבון

• Reise durch Schweden ("מסע דרך שוודיה", 1797)
• Nebenstunden, Beschreibung und Geschichte der Shetländischen Inseln und Orkaden ("שיעורים נוספים, תיאור והיסטוריה של איי שטלנד ואורקני", 1820)
• Die Frage über die Niederlande ("השאלה בנוגע להולנד", 1831)
• Erinnerungen aus dem äusseren Leben ("זיכרונות מחיים אחרים", 1840) – אוטוביוגרפיה והמקור החשוב ביותר על חייו
• Rhein- und Ahrwanderungen ("מסעות לאורך הריין והאר", 1846)
• Meine Wanderungen und Wandlungen mit dem Reichsfreiherrn Heinrich Carl Friedrich vom Stein ("המסעות והמטאמורפוזות שלי עם הברון היינריך פרידריך קרל פום שטיין", 1858)
• Pro populo germanico ("עבור העם הגרמני", 1854) – תוכנן תחילה להיות החלק החמישי ב"רוחות הזמן"

הנצחה

לציון יובל המאה להולדתו הוקם מגדל בראש גבעת רוגארד שבאי ריגן אשר נקרא על שמו. בעיר הולדתו הוקם מוזיאון המוקדש לו.

אוניברסיטת גרייפסוואלד נקראה בשנת 1933 על שמו של ארנדט ביוזמת חבר המפלגה הנאצית ופרופסור באוניברסיטה, ולתר גלאווה, ובתמיכת הרמן גרינג. בעשור השני של המאה ה-21, לאחר דיונים וויכוחים אם הולם שהאוניברסיטה תישא את שמו, החליט סנאט האוניברסיטה בשנת 2017 להסיר את שמו של ארנדט משם האוניברסיטה הרשמי.

פרט לכך, ישנן אנדרטאות לזכרו בשוריץ שבריגן, באוניברסיטת גרייפסוואלד ובבון.

ראו גם

• אנטישמיות בגרמניה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארנסט מוריץ ארנדט בוויקישיתוף

• שרה שטריקר, גרמניה: סופר אנטישמי "יסולק" מהאוניברסיטה?, באתר ynet, 11 בינואר 2010
• ארנסט מוריץ ארנדט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• כתבי ארנסט מוריץ ארנדט בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• ארנסט מוריץ ארנדט, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• ארנסט מוריץ ארנדט, באתר Discogs (באנגלית)