ארנסט פום ראט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארנסט פום ראט

ארנסט פום ראטגרמנית: Ernst vom Rath‏; 3 ביוני 1909 - 9 בנובמבר 1938) היה דיפלומט גרמני בפריז, שרציחתו ערב מלחמת העולם השנייה הייתה העילה לפרוץ סדרת הפרעות שנודעה כליל הבדולח.

פום ראט נולד בפרנקפורט בשנת 1909 לדיפלומט בכיר. הוא למד משפטים בפרנקפורט, והצטרף למפלגה הנאצית ב-1932. באפריל 1933 הצטרף לשורות האס אה (SA), וב-1934 התקבל לשירות החוץ כמתמחה במחלקה המשפטית. בפברואר 1935 נשלח לשמש מזכיר אישי של דודו, רולנד קסטר, שהיה שגריר גרמניה בצרפת. ב-1936, לאחר שעמד בהצלחה בבחינות הקונסולריות, נשלח לתפקיד בקונסוליה הגרמנית בכלכותה, הודו. מסיבות בריאותיות נאלץ לחזור מהודו לגרמניה במרץ 1938, וביולי אותה שנה מונה למזכיר זוטר בשגרירות גרמניה בפריז.

ב-7 בנובמבר 1938 נורה בתוך השגרירות ונפגע משלושה קליעים בבטנו, בידי הרשל גרינשפן, פליט יהודי בן 17 ששהה בפריז. אדולף היטלר שלח שני רופאים בכירים לפריז לטפל בו, בהם רופאו האישי ד"ר קרל ברנדט, אך כעבור יומיים מת פום ראט מפצעיו. עם הידיעה על מותו העלה אותו היטלר לדרגת מזכיר ראשון בשגרירות. התאריך היה יום השנה ה-15 לציון הפוטש במרתף הבירה, ובחגיגות שהתקיימו באותו יום במינכן אזכרו היטלר וגבלס את פום ראט כ"מרטיר" וקראו לתגובה כנגד היהודים. בכך נתנו השלטונות הנאצים את האות להתפרצות "ספונטנית" של סדרת פוגרומים כנגד היהודים ברחבי גרמניה בליל 9 בנובמבר 1938, שנודע מאז בשם ליל הבדולח.

הגרסה הרשמית לרצח היא כי מדובר בהתנקשות פוליטית, וכי בין פום ראט לגרינשפן לא הייתה היכרות קודמת. גרינשפן ירה בגרמני הראשון שנקרה על דרכו כדרך להביע את מחאתו על היחס ליהודים בגרמניה, וייתכן שאף סבר שהוא מתנקש בשגריר גרמניה בצרפת. בצד אותה גרסה, קיימת תאוריה נוספת והיא כי בין גרינשפן ופום ראט הייתה היכרות קרובה ואינטימית, שעמדה ברקע הרצח. פום ראט טופל במכון הרדיולוגי של ברלין כנגד מחלת המין זיבה (Rectal Gonorrhoea) ועל פי עדויות, היה דמות מוכרת בקהילה ההומוסקסואלית של פריז, והיו שכינוהו "מאדאם אמבסדור" וכן "נוטר דאם דה פארי" ("גבירתנו מפריז" כשם הקתדרלה המרכזית בעיר). הסופר הצרפתי אנדרה ז'יד, הומוסקסואל בעצמו, מעיד ביומנו שהכיר היטב את פום ראט שהשתעשע עם "היהודי הקטן, רוצחו".[דרוש מקור] בגרסה זו, נרצח פום ראט בגלל אי עמידתו בהבטחתו להסדיר למאהבו גרינשפן אשרת ישיבה בצרפת. בשלב מסוים טען פרקליטו של גרינשפן כי מריבת אוהבים הייתה ברקע הרצח, אך ייתכן שעשה זאת כתרגיל משפטי למניעת משפט ראווה שיציג את הרצח כפוליטי.

על פי מקורות אחדים, פום ראט היה אנטי-נאצי, או לפחות נחשד על ידי הגסטפו ככזה, והיה תחת מעקב טרם רציחתו.

במאמר מפורט שפורסם בעיתון הרפואה [דרוש מקור] והתבסס על דו"ח הנתיחה הפתולוגית ומאמרים שפורסמו בנושא זה הועלה החשד כי פום ראט לא מת מהפציעה וכי הנאצים רצו במותו בגלל היותו הומוסקסואל שטופל במחלת מין על ידי רופאה יהודיה ונחשד בשיתוף פעולה עם הביון הצרפתי. היטלר שלח לפריז את רופאו האישי קרל ברנדט עם הוראה שעל פום ראט למות. ברנדט נטל את האחריות לטיפול על פום ראט מידי הצוות הצרפתי ונקט במספר פעולות שהביאו למותו לאחר שכבר התאושש יפה מהניתוח.

ב-12 בנובמבר סיכם גבלס את האירועים בעיתון ה"פולקישר ביאובכטר": "היהודי גרינשפן היה נציג היהדות. הגרמני פום ראט היה נציג העם הגרמני. בפריס ירתה אפוא היהדות בעם הגרמני".‏[1]

גופתו של פום ראט הועברה לגרמניה ב-17 בנובמבר 1938. הלווייתו הממלכתית, שאורגנה היטב כאירוע תעמולתי, התקיימה בדיסלדורף בנוכחות היטלר וראשי המשטר הנאצי. בהלוויה נאמר כי פום ראט "שילם בדמו את מחיר המלחמה שהכריזה היהדות העולמית על הרייך השלישי".[דרוש מקור]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ישראל גוטמן (עורך), האנציקלופדיה של השואה, ‫א-ו, ירושלים: הוצאת יד ושם, תש"ן 1990.
  • שאול שאשא וחב': ירי חודר לבטן בגבר צעיר - מה גרם למותו של ארנסט פון ראט?; הרפואה כרך 52 חוברת,11 עמ' 667 - 670, נובמבר 2013. ‬

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שאול פרידלנדר, גרמניה הנאצית והיהודים: שנות הרדיפות, 1939-1933; תרגמה מאנגלית עתליה זילבר; ספרית אפקים, הוצאת עם עובד, תל אביב 1997; עמ' 316.