ארס (מיתולוגיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארס
Ares villa Hadriana.jpg
פסל ארס בווילה הדריאנה
אל המלחמה
תרבות יוון העתיקה
מקום מגורים הר האולימפוס
אלים מקבילים מארס
משפחה

אריס (אחות) * הפייסטוס (אח) * זאוס (אב) * הרה (אם)

אַרֵסיוונית: Άρης) הוא אל המלחמה, אחד משנים עשר האלים האולימפיים במיתולוגיה היוונית. ארס הוא בנם הבכור של זאוס והרה אשר לפי מספר מקורות לא חיבבו אותו במיוחד. בפי הרומאים הוא נקרא מרס.

תיאורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקורות מתארים את ארס כאל אכזרי, מחרחר ריב ומעורר שנאה ומשבחים את מי שהצליח להימלט ממנו ומהשפעתו. הם אף מכנים אותו בשם אל רצחני ועקוב מדם, קללת המין האנושי בהתגלמותה, ועם זאת - פחדן, הגונח מתוך כאב ובורח בהיפצעו - כך, באיליאדה ישנה אפיזודה שבה הוא נפצע מיד אתנה. חבורה של עוזרים מלווה אותו בשדה הקרב: אחותו אריס ("פירוד", "אי הסכמה"), עם בתה איניו ("ריב", "מדון"), וכן בניו האלים דימוס ("פחד") ופובוס ("אימה"). נאמר שכאשר חבורה זו נמצאת במסעה, קול גניחה נשמע והאדמה זבה דם.

מוצאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארס בא מתראקיה, בצפון יוון, שבה ישבו אנשים גסים ואמיצים. עיקר פולחנו התקיים באזור זה, וכן בערים ספרטה ותבאי. פולחנו, בדרך כלל, נערך במקביל לפולחנם של אלים אחרים - בתבאי, לדוגמה, הוא נאלץ לחלוק מקדש יחד עם אפרודיטה. סמליו העיקריים היו כלי מלחמה, חנית וקסדה. כמו כן, העיט היה מקודש לו והכלב היה בעל החיים שלו.

סיפורים על דמותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארס אינו דמות בולטת במיתולוגיה, והוא מוזכר במעט מיתוסים, כמעט רק בהקשר של מלחמות. בין היתר, סופר עליו שהוא זה שהעניק למלכת האמזונות היפוליטה את חגורתה המפורסמת, שלאחר מכן נלקחה ממנה על ידי הרקולס, כחלק ממטלתו התשיעית. באגדה ידועה אחרת הוא מופיע כמאהבה של אפרודיטה, אשתו של הפייסטוס.בין צאצאיו הידועים של ארס מאפרודיטה ניתן למנות את דימוס ופובוס, שהיו כאמור לעיל אלי מלחמה משניים, את הרמוניה, אלת ההרמוניה והשליטה, וכן את ארוס, אל האהבה והתשוקה (ידוע יותר בשמו הרומאי "קופידון"). כמו כן, לארס היו צאצאים נוספים מנשים אחרות, דוגמת היפוליטה והתאומים רמוס ורומולוס, מייסדיה המיתיים של רומא.

יחס ברומא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד ליוונים, הרומאים העריצו את מארס - הוא הגרס הרומאית של ארס - מאוד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפי זיו, סודות אלי האולימפוס, אור יהודה: כנרת, זמורה, ביתן, 2013, עמ' 257-272, ISBN 9789655525694

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]