לדלג לתוכן

ארעיות (בודהיזם)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ארעיות, הנקרא אניצ'א (anicca) בפאלי ואניתיא (anitya) בסנסקריט, מופיע בהרחבה בקאנון הפאלי[1] כאחת התורות המרכזיות של הבודהיזם.[1][2][3] התורה טוענת שכל הקיום המותנה, ללא יוצא מן הכלל, הוא "חולף, נעלם במהרה, בלתי קבוע".[1]

אניצ'א הוא אחד משלושת סימני הקיום - השניים האחרים הם דוקהה (סבל או אי-שביעות רצון) ואנטא (ללא מהות מתמשכת).

אניצ'א עומד בניגוד לנירוונה, המציאות שהיא ניצ'א, שאינה יודעת שינוי, דעיכה או מוות.[1]

בסימני הקיום

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – שלושת סימני הקיום

אניצ'א מובן בבודהיזם כראשון מבין שלושת סימני הקיום (טרילקשנה), השניים האחרים הם דוקהה ('אי-נוחות', מדושטה, "עמידה לא יציבה") ואנטא (לא-עצמי, לא-נשמה, ללא מהות).[2][3][4][5] הוא מופיע בטקסטים הפאליים כמה שסצ'ורק מתרגם כ"כל הדברים המותנים הם חולפים, כל הדברים המותנים הם כואבים, כל הדהרמות הן ללא עצמי".[6]

כל האירועים הפיזיים והנפשיים, קובע הבודהיזם, נוצרים ונמוגים.[1][7][8][9] החיים האנושיים מגלמים את הזרימה הזו בתהליך ההזדקנות, במעגל הלידה והמוות החוזרים (סמסרה), דבר אינו מתמשך, והכול דועך. זה חל על כל הישויות בעלות התודעה וסביבותיהם, כולל אלו שהתגלגלו לעולמות הדיווה (אלים) והנארקה (גיהנום).[10][11]

הכול, בין אם פיזי או נפשי, הוא התהוות מנטלית (סנקהארה), אשר מופיעה כחלק בלתי נפרד מהתהוות המותנית וחולפת. היא עולה, משתנת ונעלמת.[12][13] על פי הבודהיזם, הכול בחיים האנושיים, כל החפצים, כמו גם כל היצורים בין אם בעולמות גני העדן או בעולמות הגיהנום או בעולמות הארציים בקוסמולוגיה הבודהיסטית, משתנה תמיד, בלתי קבוע, עובר לידה ומוות חוזרים (סמסרה).[10][11]

קשר עם אנטא

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אניצ'א קשור קשר הדוק לתורת האנטאה, לפיה לדברים אין מהות, עצמי קבוע, או נשמה בלתי משתנה.[14][15] הבנת אניצ'א ואנטא הם צעדים בהתקדמות הרוחנית של הבודהיסט לקראת הארה.[16][17]

קשר עם דוקהה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארעיות הוא מקור של דוקהה. הבודהה לימד שמכיוון שאף חפץ פיזי או נפשי אינו קבוע, תשוקות עבורם או היקשרות אליהם גורמות לסבל (דוקהה).

רופרט גטין על ארבע האמיתות הנעלות אומר:[18]

כל עוד יש התקשרות לדברים שהם לא יציבים, לא אמינים, משתנים וחולפים, יהיה סבל – כשהם משתנים, כשהם חדלים להיות מה שאנחנו רוצים שהם יהיו.
(...)
אם השתוקקות היא סיבת הסבל, אז הפסקת הסבל בוודאי תבוא מ'ההיעלמות המלאה והפסקת אותה השתוקקות עצמה': נטישתה, ויתור עליה, שחרורה, הרפיה ממנה.

אניצ'א בחיי היומיום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד ההיבטים החשובים ביותר של אניצ'א הוא השימוש בו בחיים הרגילים. אנשים מגיבים לעיתים קרובות בבהלה, הכחשה או אבל כשנתקלים בשינוי - בין אם זה מחלה של הורה, סיום מערכת יחסים, או אפילו משהו קטן כמו כיסא שהופך לא נוח. עם זאת, מתברר שסבל משינוי בדרך כלל אינו על השינוי עצמו, אלא על ההיאחזות במה שנעים וההתנגדות לאובדן.[19] השימוש באניצ'א בחיי היומיום כולל טיפוח סוג אחר של מודעות שבה במקום לפגוש שינוי בהתנגדות, פוגשים אותו בנוכחות.[19] רבים אינם רוצים להתמודד עם האמת, שהם מתקשרים יותר מדי לדברים נעימים שהם יכולים ליהנות מהם דרך החושים. אבל הדברים האלה לא באמת מביאים אושר.[20]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 3 4 5 Thomas William Rhys Davids; William Stede (1921). Pali-English Dictionary. Motilal Banarsidass. pp. 355, Article on Nicca. ISBN 978-81-208-1144-7.
  2. 1 2 Richard Gombrich (2006). Theravada Buddhism. Routledge. p. 47. ISBN 978-1-134-90352-8., Quote: "All phenomenal existence [in Buddhism] is said to have three interlocking characteristics: impermanence, suffering and lack of soul or essence."
  3. 1 2 Robert E. Buswell Jr.; Donald S. Lopez Jr. (2013). The Princeton Dictionary of Buddhism. Princeton University Press. pp. 42–43, 47, 581. ISBN 978-1-4008-4805-8.
  4. Anatta Buddhism, Encyclopædia Britannica (2013)
  5. Phra Payutto (1995). Buddhadhamma: Natural Laws and Values for Life. Translated by Grant Olson. State University of New York Press. pp. 62–63. ISBN 978-0-7914-2631-9.
  6. Richard Francis Gombrich; Cristina Anna Scherrer-Schaub (2008). Buddhist Studies. Motilal Banarsidass. pp. 209–210. ISBN 978-81-208-3248-0.
  7. Anicca Buddhism, Encyclopædia Britannica (2013)
  8. Ray Billington (2002). Understanding Eastern Philosophy. Routledge. pp. 56–59. ISBN 978-1-134-79348-8.
  9. Robert E. Buswell Jr.; Donald S. Lopez Jr. (2013). The Princeton Dictionary of Buddhism. Princeton University Press. pp. 47–48, Article on Anitya. ISBN 978-1-4008-4805-8.
  10. 1 2 Damien Keown (2013). Buddhism: A Very Short Introduction. Oxford University Press. pp. 32–38. ISBN 978-0-19-966383-5.
  11. 1 2 Peter Harvey (2012). An Introduction to Buddhism: Teachings, History and Practices. Cambridge University Press. pp. 32–33, 38–39, 46–49. ISBN 978-0-521-85942-4.
  12. Paul Williams (2005). Buddhism: Buddhism in China, East Asia, and Japan. Routledge. pp. 150–153. ISBN 978-0-415-33234-7.
  13. Damien Keown (2004). A Dictionary of Buddhism. Oxford University Press. p. 15. ISBN 978-0-19-157917-2.
  14. Anatta Buddhism, Encyclopædia Britannica (2013)
  15. [a] Christmas Humphreys (2012). Exploring Buddhism. Routledge. pp. 42–43. ISBN 978-1-136-22877-3.
    [b] Brian Morris (2006). Religion and Anthropology: A Critical Introduction. Cambridge University Press. p. 51. ISBN 978-0-521-85241-8.
    [c] Richard Gombrich (2006). Theravada Buddhism. Routledge. p. 47. ISBN 978-1-134-90352-8.
  16. Brian Morris (2006). Religion and Anthropology: A Critical Introduction. Cambridge University Press. pp. 51–53. ISBN 978-0-521-85241-8.
  17. John Whalen-Bridge (2011). Writing as Enlightenment: Buddhist American Literature into the Twenty-first Century. State University of New York Press. pp. 154–155. ISBN 978-1-4384-3921-1.
  18. Rupert Gethin (1998). The Foundations of Buddhism. Oxford University Press. p. 74. ISBN 978-0-19-160671-7.
  19. 1 2 MCCRANIE, JAMES R. (2017-07-07). "Books, book reviews, anoles, and do we really know what we believe we know?". Zootaxa. 4290 (2). doi:10.11646/zootaxa.4290.2.8. ISSN 1175-5334.
  20. Carbine, Jason A. (2001-12-31), "Yaktovil: The Role of the Buddha and Dhamma", Life of Buddhism, University of California Press, pp. 162–178, ISBN 978-0-520-92489-5, retrieved 2025-06-30