ארפאד סנש
 | |
| לידה |
6 במאי 1897 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
16 בינואר 1985 (בגיל 87) הרובע הארבעה-עשר של פריז, צרפת |
| תקופת הפעילות |
1918–1985 (כ־67 שנים) |
| זרם באמנות |
אסכולת פריז |
| פרסים והוקרה |
הצלב הגדול של מסדר הנסיך אנריקה הצלב הגדול של מסדר החרב של יעקב הקדוש |
  | |
ארפאד סנש (במקור שלזינגר, בהונגרית: Szenes Árpád, באזור השפה הצרפתית: Árpád Szenès, בודפשט, 6 במאי 1897 – פריז, 16 בינואר 1985) היה צייר של אמנות מופשטת ממוצא יהודי-הונגרי, שיצר בעיקר בצרפת. ביצירתו הוא עבר מביטוי פיגורטיבי דרך הסוריאליזם עד להפשטה לירית.
הוא התחתן עם הציירת הפורטוגזית מריה הלנה ויירה דה סילבה בשנת 1930, ואחרי המרד ההונגרי בשנת 1956 הם ביקשו אזרחות צרפתית. המוזיאון שממוקם בליסבון, שמציג את עבודות שניהם, נחנך בנובמבר 1994 על ידי הקרן: Fundação Árpád Szenes - Vieira da Silva.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארפאד שלזינגר נולד בשנת 1897 במשפחה יהודית זעיר בורגנית בפשט (החלק המזרחי של בודפשט), כבנם של קארוי (שלזינגר) סנש (1861–1916), פקיד, ושל אולגה הלר (1878–1939)[1][2] סבו וסבתו מצד אביו היו אדולף שלזינגר ויוליה שנברגר, סבו וסבתו מצד אמו היו דר' יוז'ף הלר ויוהנה לסנר. אמנים רבים הסתובבו בדירת הוריו ברחוב ורשמרטי, רובם יהודים. שם הכיר סנש, בין היתר, את ארתור בארדוש, הוגו איגנוטוש ואת הברון לאיוש הטווני. הוא למד בגימנסיה ברחוב מיהאי מונקאצ'י, ולימד אותו גם הסופר הונגרי-יהודי מילאן פושט. כבר אז הוא צייר בתשוקה רבה. הוא שירת כחייל במלחמת העולם הראשונה אך לא נשלח לחזית, אלא צייר דיוקנאות, על פי התצלומיהם, על קברי חללים שמתו מוות הרואי. כאן פגש את הפסל דז'ה בוקרוש בירמן שכיוון אותו לעבר האמנות המודרנית. לאחר שחרורו נרשם לבית הספר החופשי של יוז'ף ריפל-רונאי, שם הושפע רבות מבלה איוואני-גרינוולד ומקארוי קרנשטוק.
בשנת 1919 עבד עם חבריו הציירים במושבת האמנים בקצ'קמט. כיוון שלא הרוויחו שם כסף, הם נאלצו להתפרנס מעבודה חקלאית. הוא צייר שם ביחד עם דיולה דרקוביץ, בלה איוואניי-גרינוולד, יאנוש קמטי, אמיל רוברט נובוטני, ועם הפסל פאל פטזאי, בין השאר. הוא חלה עקב העבודה הגופנית הקשה ויחד עם שני חבריו עבר לחצר אמנות בבודפשט. זה היה בערך הפעם הראשונה שפגש את הפסל אישטוואן באוטי, עמו למד בודהיזם ואת האמנות של המזרח הרחוק. עדיין לא היה לו סגנון בוגר. בשנת 1922 הציג את עצמו עם ציוריו המופשטים בתערוכה קבוצתית של אמנים צעירים במוזיאון ארנסט, אך ציוריו האחרים שצוירו באותה השנה עדיין משקפים את המסורות של הציור ההונגרי בראשית המאה ואת השפעת מוריו. סנש הצעיר יצא למסע לימודים אירופי. תחנתו הראשונה הייתה בגרמניה ב-1924, שם התוודע ליצירות וסילי קנדינסקי ופאול קלה. אחר כך נסע לאיטליה ומד שם את ציוריו של ג'וטו די בונדונה ושל פיירו דלה פרנצ'סקה. הוא הגיע לראשונה לפריז בשנת 1924, אז רק למשך שלושה חודשים, ואחר כך חזר לשם שוב בסתיו 1925, אבל אז כבר נשאר שם. בתקופה זו נגמר לו הכסף מדודו, והוא חי במשך חודשים במחסור ובעוני רב. בעצת מנהל מועדון לילה ממוצא הונגרי בפריז, לאסלו ניי, הוא החל לצייר הקריקטורות עבור אורחי בתי הקפה של מונמארטר. הרבה הונגרים חיו באותה תקופה בפריז שסייעו לסנש רבות מבחינה אמנותית. בינתיים כבר השתתף בתערוכות, תוך חיים בוהמיים. שם פגש את הציירת הפורטוגזית מריה הלנה ויירה דה סילבה בשנת 1929. הם התחתנו בשנת 1930, אשתו הפכה לאזרחית הונגרית ונשארה עד 1956.[3] הוא חי חיים מאופקים יותר לאחר הנישואין.
בשנת 1930 ביקרו בני הזוג במושבת האמנים בבאיה מארה. בפריז הם חיו ועבדו ברחוב ללא מוצא, ברחוב דה קמליאס, בו התגוררו ויצרו אמנים רבים. הם פגשו שם את המלחין אדגר וארז את הצייר ההונגרי-יהודי לאיוש טיהני את הצייר האוסטרי ממוצא צ'כי אוסקר קוקושקה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הם עזבו את פריז והשאירו את הסטודיו והציורים שלהם לז'אן בושה. הם בילו כמה חודשים בליסבון, שם קיים סנש תערוכת יחיד, ואחר כך נסעו לברזיל בשנת 1940. הם גרו בריו דה ז'ניירו תקופה מסוימת ולאחר מכן התיישבו בסנטה תרזה הסמוכה. הסביבה האמנותית סביב ריו הייתה פחות מעוררת השראה מפריז. אף על פי שפגשו את ג'רארדו מורייו וכמה ציירים אחרים, הם נפגשו בעיקר עם משוררים וסופרים בזמן זה. סנש צייר תמונות קרובות לטבע, דיוקנאות של סופרים ומשוררים, ואייר ספרים עבורם. הוא ייסד בית הספר לציור בשם סילבסטרה, לימד חובבים ומודרניסטים ברזילאים צעירים.
בשנת 1947 חזרו לפריז. לאחר שובם, הם השיגו בחזרה את הסטודיו בבולוואר סנט ז'אק, וסנש המשיך ללמד. רק אז התחיל לעבוד על קטעי הסדרה, אולי המשמעותית ביותר שלו, "קבלת הפנים" (בנקט), המורכבת מצורות גאומטריות ואורגניות ומוטיבים חוזרים, עם מגוון טכניקות (צבעי מים, גואש, שמן, פסטל, גיר). המדינה הצרפתית קנתה לראשונה את ציוריו בשנת 1949, ואחריהם חזרו מספר רכישות ממלכתיות.
בשנת 1979 תרם סנש שבע מיצירותיו, שנעשו בין 1942 לבין 1970, למוזיאון לאמנות יפה (בודפשט) ולמוזיאון יאנוס פאנוניוס בפץ'. לזכר מותו ושינוי המשטר בהונגריה, הקימה אשתו ויירה דה סילבה בשנת 1990 קרן לתמיכה באמנים צעירים.[4]
עבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבודות גרפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תחריטים של פייר גוגין: לספר La chasse au faon rose Cahiers d'Art, 1938)
- איורים ליצירותיהם של מורילו מנדס, ריינר-מריה רילקה, חורחה דה לימה, 1944
- חמישים גואש לכתב היד של רנה שארLe Temps épars, 1966
- כובעים, לוזאן, 1968.
עבודותיו באוספים ציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מוזיאון ר' סלומון גוגנהיים, ניו יורק
- Musée National d'Art Moderne, פריז
- Musée des Beaux-Arts, דיז'ון
- Musée des Beaux-Arts, רן
- Musée des Beaux-Arts, רואן
- מ. פיגארה דה פוז (POR)
- Musée cantonal des Beaux-Arts, לוזאן
- מוזיאון פברה, מונפלייה
- מוזיאון בצלאל, ירושלים
- מוזיאון לאמנויות יפות, בודפשט
- מוזיאון יאנוס פאנוניוס, פץ'
- M. nacional, ריו דה ז'ניירו
- Kunsthalle, ציריך
- Centre d'Art contemporain, אביי דה ביליה.
תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1933 - Galerie UP [תחריטים, עם ג'וליאן טרווליאן], פריז
- 1939, 1949, 1952, 1955, 1974 - גלריה ז'אן בוקר, פריז
- 1941 - בית העיתונאים, ריו דה ז'ניירו
- 1947 - Quelques maîtres français et des peintres, פסלים וקברים hongrois de l'Ecole de Paris, Galerie de Bussy, פריז
- 1957 - גלרי בטי תומן, בזל
- 1958 - גלריה פייר, פריז
- 1960, 1965, 1969 - Galerie de Cahiers d'Art, פריז
- 1961 - Galerie du Grand Chene, לוזאן
- 1965 - גלריה אליס פאולי, לוזאן - גלרי 27, אוסלו
- 1969, 1974, 1981, 1988 - גלריה ג'אקוב, פריז
- 1968 - Paysages accordés, Galerie Alice Pauli, לוזאן
- 1970 - Galerie Régence, בריסל
- 1971-1973 - רטרוספקטיבה - Musée des Beaux-Arts d'Orleans - Fundaçao Calouste Gulbekian, ליסבון - רן - ליל - נאנט - רואן
- 1974 - Musée d'Art Moderne de la Ville de Paris, פריז (רטרוספקטיבה)
- 1975 - Musée Fabre, Montpellier - Galerie Michel Vokaer, בריסל
- 1976 - Dessins d'Arpád Szenès et de Vieira da Silva, מרכז ז'ורז 'פומפידו, פריז
- 1977 - הגלריה הלאומית ההונגרית, בודפשט - מוזיאון יאנוס פונוניוס, Pécs - G. מידע, תוניס
- 1982 - Hommage à Árpád Szenès, M. Ingres, Montauban
- 1983-1984 - Musée des Beaux-Arts de Dijon - G. EMI, ליסבון
- 1985 - Fundaçao Calouste Gulbekian, ליסבון
- 1985 - Hommage à Árpád Szenès, Galerie Jeanne Bucher ו- Galerie Jacob, Paris
- 1986 - Nasoni G., פורטו - Fundaçao Calouste Gulbekian, ליסבון
- 1987 - Fundaçao Calouste Gulbekian, ליסבון - Bertrand G., ליסבון
- 1989 - מוזיאון לאמנות מודרנית, פורטו
- 1994 - מוזיאון ההיסטוריה של בודפשט, בודפשט [עם ויירה דה סילבה]
- 1995 - Hommage à Vieira da Silva et ~, Abbaye de Beaulieu, Ginals (FR)
- 1997 - Árpád Fundaçao Szenès-Vieira da Silva, ליסבון (רטרוספקטיבה)
- 1999 - דיוקנאות [עם ויירה דה סילבה], המוזיאון לאמנויות יפות, בודפשט
- 2000 - רחוב סאל ז'אן, פריז דה ויל דה פריז - Fundaçao Calouste Gulbekian, ליסבון.
תערוכות קבוצתיות מרכזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1931, 1933, 1934, 1936, 1937, 1956 - Salon des Surindépendants, פריז
- 1932 - Salon d'Automne, Salon des Tuileries, פריז
- 1936 - אטלייה 17, גלריית לסטר, לונדון - ציור חדש מאירופה, גלריית איסט ריבר, ניו יורק
- 1938 - אמנים הונגרים בפריז, גלריית טמאש, בודפשט - אקול דה פריז, גלרי ז'אן בוקר, פריז
- 1944 - אטלייה 17, מוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק
- 1948 - אמנים צרפתים, ספרדים והונגרים, הסלון הלאומי, בודפשט
- 1948, 1953, 1960, 1961, 1966, 1967 - סלון דה מאי, פריז
- 1952 - Rythme et couleurs, מוזיאון קנטונל, לוזאן - Les peintres d'aujourd'hui a Paris, קונסטהאוס, ציריך
- 1953 - ביאנלה דה סאו פאולו
- 1955 - תנועת בני זמנו, מוזיאון קנטונל, לוזאן
- 1957 - אמנות צרפתית, זאגרב - בלגרד
- 1959 - ממאנה ועד ימינו, ורשה - הומאג' א קלוד מונה, גלרי ארט vivant, פריז - 80 מלר דר אקול דה פריז, 1900-1959 - וינה - לינץ
- 1959, 1960 - דוקומנטה II. ו- III., קסל
- 1960 - Hommage à Jeanne Bucher, Galerie Jeanne Bucher - La peinture française d'aujourd'hui, מוזיאון תל אביב - מוזיאון בצלאל, ירושלים
- 1961 - Stedelijk M., אמסטרדם
- 1962 - "Francuski Rysunki XVII-XX S", ורשה
- 1962, 1968 - Salon des Réalités Nouvelles, פריז
- 1963 - ציור צרפתי עכשווי, הגלריה הלאומית, סליסבורי
- 1966 - Dix ans d'art vivant 1945-1955, Fondation Maeght, St. Paul de Vence (FR)
- 1967 - Dix ans d'art vivant 1955-1965, Fondation Maeght, St. Paul de Vence (FR) - Galerie Jacob, פריז - Les quatre éléments, Galerie Cimaise, פריז
- 1968 - ציור בצרפת 1900–1967 (תערוכה נודדת), וושינגטון, ניו יורק, שיקגו, סן פרנסיסקו, מונטריאול - L'usage de la peinture [עם ברינל, זק], גלריה לה רואה, פריז
- 1969 - Hommage à René Char, Musée de Céret
- 1970 - הונגרים בפריז, גלריה זוניני, פריז - אמנים הונגריים מהמאה ה -20 בחו"ל, בודפשט
- 1971 - Hommage à Christian et Yvonne Zervos, Grand Palais, Paris
- 1979 - תערוכת אביב, הבית ההונגרי, פריז - פרנסאנס פריז-בודפשט, אורנג'רי des Jardins du Luxembourg
- 1982 - כבוד למולדת. אמנים ממוצא הונגרי החיים בחו"ל. תערוכה שנייה, גלריה לאמנות בודפשט.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לקסיקון יהודי הונגרי. אד. פטר אוגווארי. בודפשט: לקסיקון יהודי הונגרי. 1929
- לקסיקון לאמנות הונגרית בת זמננו: ארפאד סנש
- גיולה קורוץ: פנים אל פנים - עם ארפאד סנש (ראיון)
- כתום הונגרי: צייר שוקע - "הדלתא בליסבון" - ארפאד סנש (1897–1985) (אורכב 06.07.2020 בארכיון Wayback Machine)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קרן ארפאד סנש (בפורטוגזית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Heller Olga halotti bejegyzése a Budapest VII. kerületi polgári halotti akv. 317/1939. folyószáma alatt".
- ^ "Szülei házasságkötési bejegyzése a Budapest V. kerületi polgári házassági akv. 217/1896. folyószáma alatt".
- ^ "Házasságkötési bejegyzése a Budapest IV. kerületi polgári házassági akv. 825/1930. folyószáma alatt".
- ^ "Portugál–Magyar Kereskedelmi Kamara". אורכב מ-המקור ב-2015-12-26.