ארץ ישראל (יהדות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

ביהדות, ארץ ישראל היא מקומו של עם ישראל, ובעלת משמעות רוחנית מלבד ערכה הגאוגרפי. לפי אמונה זו, ארץ ישראל איננה קניין חיצוני לאומה, או קרקע פיזית גרידא, אלא היא חלק עצמותי מהקשר - תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל.

על-פי המסורת היהודית הובטחה ארץ ישראל לעם ישראל, הבטחה שחזרה ונשנתה אצל אבות האומה, ובמקומות רבים בתנ"ך. לאורך השנים ועל אף הגלות, נשמר הקשר בין העם היהודי לבין ארץ ישראל.

הבטחת הארץ לאבות האומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הארץ המובטחת

אברהם אבי עם ישראל מצווה לעקור ממקומו וללכת אל ארץ ישראל[1]. גם כאשר הוא כבר מתגורר בארץ, הארץ מובטחת לזרעו מספר פעמים,[2] ולכן כאשר הוא מחפש כלה לבנו יצחק, הוא מזכיר עניין זה, כהסבר לאי עזיבתו של יצחק את הארץ.[3] בזמן התמודדות קשה עם רעב, יצחק מצווה שלא לעזוב את הארץ, וההסבר הוא שהארץ מובטחת לזרעו: "כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל".[4] כאשר יעקב בורח מאחיו עשיו לחרן הוא מתבשר על כך שהארץ תנתן לצאצאיו: "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ".[5] משה מצווה בגאולת מצרים להעלות את עם ישראל אל ארץ ישראל, בהתאם לשבועה האלוהית לאברהם ליצחק וליעקב.[6] בעקבות חטא המרגלים, שבו ישראל חוששים לעלות לארץ ישראל ומחליטים לשוב למצרים, נגזר עליהם לבלות ארבעים שנה במדבר.[7] כאשר אנשי שבט ראובן וגד רוצים להתיישב בעבר הירדן, משה נוזף בהם באופן חמור: "וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם, תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים, לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף ה' אֶל יִשְׂרָאֵל".[8]

מעלותיה של ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעלותיה החומריות של ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נראה שהתנ"ך מייחס לחבל גאוגרפי זה מספר מעלות. מצד אחד מעלות חומריות ושפע כלכלי, ובהתאם לכך הארץ מכונה במספר מקומות במקרא "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ",[9] וכן "אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם, לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ, אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחשֶׁת." (דברים, ח', ט'). ועם זאת לארץ מיוחסות מעלות רוחניות. ארץ שיש בה השגחה אלוהית מיוחדת ותמידית: "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ, תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ, מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה:" (דברים, י"א, י"ב). משה המחוקק והנביא שמכונה במקרא "טוב", אף מכנה את ארץ ישראל בכנוי "ארץ טובה".[10]

חביבות ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חכמים הפליגו מאד בחביבותה של ארץ ישראל, ובכלל במעלה לחיות בה.

גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל, ומנשקין אבניה, ומתגלגלין על עפרה, וכמו שנאמר[11]: "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ".[12] וכן כתב הרמב"ם:

אמרו חכמים: כל השוכן בארץ ישראל - עוונותיו מחולין, שנאמר "ובל יאמר שכן חליתי, העם היושב בה נשוא עוון".[13] אפילו הלך בה ארבע אמות - זוכה לחיי העולם הבא! וכל הקבור בה - נתכפר לו, וכאילו המקום שהוא בו מזבח כפרה, שנאמר "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ".[14] ובפורענות הוא אומר "עַל אֲדָמָה טְמֵאָה תָּמוּת".[15] ואינו דומה קולטתו מחיים, למי שקולטתו לאחר מיתה. ואף על פי כן גדולי החכמים היו מוליכין את מתיהן לשם. צא ולמד מיעקב אבינו, ויוסף הצדיק

משנה תורה, ספר שופטים, הלכות מלכים, פרק ה, הלכה יא

בתורה ארץ ישראל מוזכרת כמה פעמים בכינוי: "הארץ הטובה",[16] וכן בשם: "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ".[17] ועוד אמרה התורה על ארץ ישראל:

ז כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. ח אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. ט אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת.

ובמדרש מוזכרת חביבותה של ארץ ישראל על ידי הקב"ה:

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: הֵן הָאָרֶץ חֲבִיבָה עָלַי, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד,[18] וְיִשְׂרָאֵל חֲבִיבִין עָלַי, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם.[19] אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי אַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן חֲבִיבִין עָלַי, לָאָרֶץ שֶׁחֲבִיבָה עָלַי, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן[20]

מדרש רבה, ספר במדבר, פרשה כג, ז

קדושת ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קדושת ארץ ישראל לעניין מצוות התלויות בארץ, שהן רוב המצוות שבגידולי הקרקע, ובכללן ביכורים, שתי הלחם, שמיטה, ותרומות ומעשרות חלה רק בחלק מהתקופות ההיסטוריות[21], ורק בחלק מהארץ המובטחת, לפי כיבוש הארץ וההתיישבות בה.

  • קדושה ראשונה. נעשתה על ידי יהושע בדרך של כיבוש, ובטלה עם חורבן הארץ.
  • קדושה שנייה. נעשתה על ידי עזרא הסופר בדרך של חזקה (התיישבות), וקדושה זו קידשה את הארץ גם לעתיד לבוא, מפני שאפילו שהארץ נכבשה לאחר מכן על ידי גוים, עדיין מדרבנן החזקה שעשה בה עזרא לא בטלה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארץ ישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר בראשית, פרק י"ב, פסוק א'
  2. ^ ספר בראשית, פרק י"ב, פסוק ז', ‏ספר בראשית, פרק י"ג, פסוק י"ד
  3. ^ ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק ז'
  4. ^ ספר בראשית, פרק כ"ו, פסוק ג'
  5. ^ ספר בראשית, פרק כ"ח, פסוק י"ג
  6. ^ ספר שמות, פרק ל"ג, פסוק א'
  7. ^ ספר במדבר, פרק י"ד, פסוק כ"ג
  8. ^ ספר במדבר, פרק ל"ב, פסוק י"ד
  9. ^ ספר שמות, פרק י"ג, פסוק ה', ספר דברים, פרק כ"ו, פסוק ט"ו
  10. ^ ספר דברים, פרק ג', פסוק כ"ה
  11. ^ ספר תהילים, פרק ק"ב, פסוק ט"ו
  12. ^ משנה תורה, ספר שופטים, הלכות מלכים, פרק ה, הלכה י
  13. ^ ספר ישעיהו, פרק ל"ג, פסוק כ"ד
  14. ^ ספר דברים, פרק ל"ב, פסוק מ"ג (מתוך שירת האזינו)
  15. ^ ספר עמוס, פרק ז', פסוק י"ז
  16. ^ ספר שמות, פרק ג', פסוק ח'. ספר דברים, פרק ח', פסוק ז'. וכן במקומות נוספים
  17. ^ ספר שמות, פרק ג', פסוק י"ז. ספר במדבר, פרק י"ד, פסוק ח'. וכן במקומות נוספים. הביטוי "ארץ זבת חלב ודבש" נזכר סה"כ שש עשרה פעמים בתורה, וחמש פעמים בשאר ספרי התנ"ך
  18. ^ ספר דברים, פרק י"א, פסוק י"ב
  19. ^ ספר דברים, פרק ז', פסוק ח'
  20. ^ ספר במדבר, פרק ל"ד, פסוק ב'
  21. ^ משנה תורה, ספר עבודה, הלכות בית הבחירה, פרק ו, הלכה טז