ארתור בראונר
.jpg) | |
| לידה |
1 באוגוסט 1918 לודז', ממלכת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
7 ביולי 2019 (בגיל 100) ברלין, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| שם לידה |
Abraham Brauner |
| מדינה |
גרמניה |
| תקופת פעילות |
מ-1946 |
| בת זוג |
מריה בראונר |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ארתור "אצה" בראונר (בגרמנית: Artur "Atze" Brauner; נולד בשם אברהם בראונר [בפולנית: Abraham Brauner]; 1 באוגוסט 1918 – 7 ביולי 2019) היה מפיק קולנוע ויזם יהודי גרמני ממוצא פולני. החל משנת 1946, הפיק למעלה מ-300 סרטים.
חיים וקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא נולד כבן הבכור למשפחה יהודית בלודז', פולין. אביו היה סיטונאי עצים. בראונר למד בליצאום לחינוך כללי בלודז', שם ניגש למבחן הגמר של המטורה שימוש בתבנית אנ עבור "Matura" בשפה en כאשר הערך מטורה כבר קיים(אנ'), ולאחר מכן למד בבית ספר טכני פוליטכני מקומי עד לפלישת גרמניה הנאצית לפולין בספטמבר 1939.[1] יחד עם הוריו וארבעת אחיו, הוא נמלט לברית המועצות ושרד את השואה.[2] לאחר המלחמה, הוא ואחיו, וולף בראונר, היגרו לברלין;[3] הוריו ושלושה מאחיו עלו לישראל.[1] שנים-עשר מקרובי משפחתו נרצחו בבאבי יאר,[4] מתוך ארבעים ותשעה שנספו מידי הנאצים.[5]
בראונר נשא לאישה את תרזה אלברט, שכונתה מריה, בשנת 1947. נולדו להם ארבעה ילדים.[1]
כאיש צעיר, הוא צפה בסרטו של פריץ לאנג, הצוואה של ד"ר מבוזה, שהשפיע עליו עמוקות וגרם לו להתעניין בקולנוע. בספטמבר 1946, הוא ייסד את חברת סנטרל סינמה או בקיצור סרטי CCC בסקטור האמריקאי של ברלין. הוא הפיק את הסרט תגיד את האמת, אחד הסרטים הראשונים שהופקו בגרמניה לאחר המלחמה, ואחריו את מוריטורי, שהיה כישלון מסחרי והפיל אותו לחובות. בראונר הבין שכדי להפיק סרטים שיזכו להצלחה ביקורתית, עליו לכסות על הפסדיהם באמצעות הפקת סרטים שהמבקרים לעגו להם, אך זכו להערכת הקהל הרחב. הוא פיתה חזרה מגרמניה במאים רבים שהיו בעלי ניסיון בהוליווד, כמו רוברט סיודיומק ומאוחר יותר את פריץ לאנג, שהחל בתחייתו מחדש של ד"ר מבוזה.[6]
בשנת 2009, יד ושם קיבל תרומה של 21 מהפקותיו של בראונר שעסקו בשואה, בהן הוורד הלבן, ה-20 ביולי ואדם וחיה. בשנת 2010 חנך מוסד יד ושם מרכז מדיה על שמו של בראונר.[7] בראונר כינה זאת "הישג השיא של הקריירה הקולנועית שלי".[8]
בראונר חי ועבד בברלין.[1] הוא הגיע לגיל מאה באוגוסט 2018.[9]
הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בראונר היה חבר בולט בקהילה היהודית של ברלין וזכה בעיטור הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה.[10]
בפסטיבל ברלינאלה בשנת 2003, הוענק לו פרס מצלמת הברלינאלה כאות הוקרה על מפעל חייו.
פרסיו הרבים האחרים כללו שני פרסי גלובוס הזהב ופרס אוסקר על הפקתו המשותפת של הסרט הגן של פינצי קונטיני בבימויו של ויטוריו דה סיקה.
מוות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בראונר נפטר ב-7 ביולי 2019 בברלין.[11]
פילמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בראונר הפיק למעלה מ-250 סרטים.[12]
פרסומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Mich gibt's nur einmal (אוטוביוגרפיה). מינכן, ברלין: Herbig (1976) ISBN 978-3-7766-0775-8
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1965: מסך הזהב על וינטו ויד הנפץ (Old Shatterhand)[13]
- 1965: מסך הזהב על השוט (Der Schut)[14]
- 1967: מסך הזהב על שירת הניבלונגים (Die Nibelungen)[15]
- 1970: דוב הזהב על הגן של פינצי קונטיני[16]
- 1972: פרס אוסקר על הגן של פינצי קונטיני[17]
- 1983: פרס הקולנוע הגרמני: סרט כסף על הוורד הלבן[16]
- 1990: פרס הקולנוע הגרמני: סרט זהב על "עבודה ארוכה ויוצאת דופן בקולנוע הגרמני"[18]
- 1992: פרס גלובוס הזהב על אירופה אירופה[19]
- 1993: צלב הצטיינות מדרגה ראשונה[19]
- 2000: מצלמת הזהב[20]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארתור בראונר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ארתור בראונר, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
ארתור בראונר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- ביוגרפיה של ארתור בראונר, סרטי CCC. אוחזר ב-1 במרץ 2012.
- בראונר באתר germanfilms.de
- ביוגרפיה ודיוקן
- אולריך גוטמאייר, ראיון עם Brauner die Tageszeitung (10 ביולי 2008). אוחזר ב-1 במרץ 2012 (in German)
- ארכיון ארטור בראונר ב-Deutsches Filminstitut, פרנקפורט
- ארכיון ארתור בראונר ב-European Film Gateway
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 3 4 "Filmportal: Artur Brauner (German)".
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Artur Brauner, Producer of Films on Holocaust, Dies at 100". New York Times. 2019-07-12. p. A 21.
- ↑ Bock, Hans-Michael; Bergfelder, Tim, eds. (2009). The Concise Cinegraph: Encyclopaedia of German Cinema. New York: Berghahn Books. p. 60. ISBN 978-1-57181-655-9.
- ↑ Boston, William: "Burying the Past" Time (1 October 2003). Retrieved 29 February 2012
- ↑ Hans Schmid, Old Atze und der Schatz im Silbersee, Telepolis, 2008-08-23 (בגרמנית)
- ↑ Kalat, David: German Trash Cinema: The Story of Artur Brauner in: The Strange Case of Dr. Mabuse: A Study of the Twelve Films and Five Novels. McFarland (2005), pp. 131–142
- ↑ "German film producer to receive Yad Vashem honour" (אורכב 10.01.2014 בארכיון Wayback Machine) Deutsche Presse-Agentur (2010). Retrieved 1 March 2012
- ↑ "German film producer, Holocaust survivor Artur Brauner, dies at age 100". DW.com.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Rebhandl, Bert. "Zum 100. Geburtstag von Filmproduzent Artur Brauner". Faz.net.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Benhabib, Liat; Ash, Mimi (באפריל 2010). "Visual Center Receives Artur Brauner Film Collection" (PDF). www.yadvashem.org. p. 20.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Artur Brauner wurde 100 Jahre alt: Film-Legende verstorben". Bild (בגרמנית). 7 ביולי 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Artur Brauner: 100 years old with 250 film productions, dw.com (באנגלית)
- ↑ "Old Shatterhand". Goldene Leinwand.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Der Schut" (בגרמנית). Goldene Leinwand.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Die Nibelungen" (בגרמנית). Goldene Leinwand.
{{cite web}}: (עזרה) - 1 2 Robert C. Reimer; Carol J. Reimer (באפריל 2010). The A to Z of German Cinema. Scarecrow Press. p. 63. ISBN 978-1-4617-3186-3.
{{cite book}}: (עזרה) - ↑ "German film producer, Holocaust survivor Artur Brauner, dies at age 100". Deutsche Welle.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Artur Brauner, Holocaust Survivor and German Film Producer, Dies at 100". Hollywood Reporter. 7 ביולי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - 1 2 "Artur Brauner: 100 years old with 250 film productions under his belt". Deutsche Welle.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Filmlegende Artur Brauner im Alter von 100 Jahren verstorben" (בגרמנית). Golden Kamera.
{{cite web}}: (עזרה)
| מאגרי מידע | |
|---|---|
| בקרת זהויות |