ארתור טנסלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ארתור טנסלי
Arthur Tansley
ארתור טנסלי, העשור האחרון של המאה ה-19
ארתור טנסלי, העשור האחרון של המאה ה-19
לידה 15 באוגוסט 1871
לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
פטירה 25 בנובמבר 1955 (בגיל 84)
גרנטצ'סטר, הממלכה המאוחדת
ענף מדעי בוטניקה, אקולוגיה, עיסוק משני בפסיכולוגיה
מקום לימודים בית ספר הייגייט עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות הקולג' האוניברסיטאי של לונדון, אוניברסיטת קיימברידג', אוניברסיטת אוקספורד
מונחה לדוקטורט אלכסנדר ואט
פרסים והוקרה
  • עמית החברה המלכותית (6 במאי 1915)
  • מדליית ליניאוס (1941) עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
הוגה רעיון "המערכת האקולוגית" (אקוסיסטמה), ייסוד כתב העת הניו פיטולוג'יסט והחברה האקולגית הבריטית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סר ארתור ג'ורג' טנסליאנגלית: Sir Arthur George Tansley,‏ 15 באוגוסט 187125 בנובמבר 1955), בוטנאי ומחלוצי ענף האקולוגיה.

ראשית חייו ושנות השכלתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טנסלי נולד בלונדון לאמליה (שם נעוריה: לורנס), עקרת בית, ולג'ורג' טנסלי, איש עסקים[1]. חרף הצלחתו של האב בעסקיו, הוא נמשך לעסוק בחינוך עם לימודיו ב"מכללה לגברים עובדים" כשהיה בן 19. מאוחר יותר, ב-1884, עם פרישתו מניהול עסקיו, התנדב אביו להוראה במכללה והקדיש לכך את מרב מרצו. הוריו נישאו ב-1863. ארתור היה בנם השני, ואחותו, מוד (Maud, גם שמו של שיר מאת טניסון), הייתה בוגרת ממנו בשבע שנים[2].

משיכתו של טנסלי למדעים הוצתה על ידי אחד מעמיתיו של אביו, מתנדב הוראה, שתואר כ"בוטנאי שדה מצטיין ונלהב". טנסלי למד בבית הספר התיכון "הייגייט", אך משלא התרצה מרמת הוראת המדעים, אותה תיאר כלא ראויה בעליל, עבר לקולג' האוניברסיטאי של לונדון ב-1889, ובו הושפע עמוקות מרי לנקסטר ופרנסיס וול אוליבר. ב-1890, החל את לימודיו בטריניטי קולג', אוניברסיטת קיימברידג'. ב-1893, לאחר שהשלים את החלק הראשון ב"טריפּוס" (לימודים כלליים) שב לקולג' האוניברסיטאי של לונדון, כעוזר הוראה ומחקר לאוליבר, עמדה בה החזיק עד 1907. ב-1894, עם השלמתו את החלק השני ב"טרייפּוס" (התמחות) הוסמך בוגר טריניטי[2]. ב-1907 קיבל משרת מרצה בקייבמברידג'[2]. במהלך מלחמת העולם הראשונה עם הדעיכה בהיקף הלימודים באוניברסיטה, קיבל משרת פקיד במשרד החימוש[1]. ב-1923 שב למשרתו בקיימברידג', ובילה שנה בלימודי פסיכולוגיה בווינה אצל זיגמונד פרויד. לאחר ארבע שנים בהן לא עסק בהוראה אקדמאית פורמלית בבוטניקה, טנסלי מונה פרופסור לבוטניקה באוקספורד, משרה בה החזיק עד לפרישתו ב-1937[2].

חייו המקצועיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסומיו המוקדמים של טנסלי היו בפלאובוטניקה, חקר מאובני צמחים ובעיקר באבולציית שרכים[2]. ב-1902, ייסד טנסלי את כתב העת "ניו-פיטולוג'יסט"[3], "כמדיום לפישוט דרך ההתקשרות והדיון בין בוטנאים בריטיים בכל התחומים, ובהם שיטות הוראה ומחקר". כתב העת נקרא על שם כתב עת שקדם לו, ה"פיטולוג'יסט" שיצא לאור בשנים 1842 –1863[4] בייסוד כתב העת, ביקש טנסלי לאפשר את פרסומם של "רשמים והצעות", עת שיתר כתבי העת המומחים פרסמו אך ורק מחקרים שלמים[1]. טנסלי ערך את כתב העת עד 1931[4].

הכרותו של טנסלי עם חקר האקולוגיה, החלה ב-1898, כשקרא לראשונה את התרגום הגרמני ל"פלאנטסמפונד" מאת ורמינג(אנ'). הספר הביא אותו "לצאת לשדה ולראות עד כמה ניתן למצוא דמיון והקבלה בין המגוון הדני (המתואר בספר) לזה האנגלי". ב-1903, נחשף לעבודת מיפוי הצמחייה של סקוטלנד ויורקשייר, שנעשתה תחילה על ידי רוברט סמית' ועם מותו המשיכו, אחיו, ויליאם גרדנר בעזרתו של צ'ארלס אדוארד מוס[5].

ב-1904, הצעתו של טנסלי, להקים גוף מרכזי לחקר מערכתי ומיפוי האיים הבריטיים, הביאה להקמת "הוועדה המרכזית לסיקור וחקר הצמחייה הבריטית" שלימים נודעה בשם המקוצר "הוועדה לצמחייה בריטית", על ידי טנסלי, מוס, סמית' וט.ו. וודהד, בתמיכת מרסל הארדי, פ.ג'. לואיס, לויד פריגר ו.מ. רנקין, שמונת המייסדים של הוועדה המקורית וטנסלי בראשם[5]. מאוחר יותר הצטרף פ.ו. אוליבר כחברה התשיעי. הקבוצה שמה לה למטרה לדאוג לתאום מרבי בין המחקרים והחוקרים דאז וליצירת אמות מידה מתודולוגיות על פיהן יקבע דבר. הוועידה התכנסה פעמיים נוספות ב-1905 והציגה את נייר העמדה בן ששת העמודים, "הצעות לסקר צמחייה ראשוני"[5].

ב-1911 בשיתוף עם הוועדה לצמחייה בריטית, אירגן טנסלי את ה-IPE, "הסיור הפיטוגאוגרפי הבינלאומי" הראשון[5] בסדרת מפגשים בעלי תרומה משמעותית להחלפת דעות במרחב העולמי בתחומי הבוטניקה והאקולוגיה, ומעידה על כך רשימת האושיות הארוכה שלקחה חלק במפגשים. את ההשראה קיבל מסיור בגאוגרפיית הצמחייה של שווייץ, שנערך על ידי קארל שרטר ב-1908, בו פגש לא רק מיני צמחים כי אם גם בוטנאים מרחבי העולם. ספרו "סוגים של צמחייה בריטית" נערך כמדריך למשתתפי ה-IPE הראשון[5]. קשרים שנרקמו בינו לבין האקולוג, הנרי צ'נדלר קאולס ופרדריק קלמנטס עזרו באיחוי הגישה הפילוסופית והמתודולגית באקולוגיית צמחים, בצפון אמריקה ובבריטניה. סיור ה-IPE השני, הוא שהביא את טנסלי לאמריקה, ב-1913. באותה השנה ה"וועדה הבריטית לצמחייה" ייסדה את "החברה הבריטית לאקולוגיה" ה-BES, החברה המקצועית הראשונה לאקולוגים. טנסלי עמד בראשה כנשיא והיה לעורך הראשון של "כתב העת לאקולוגיה", עמדה בה החזיק 21 שנה. ב-1915 נתמנה חבר בחברה המלכותית, וב-1923 נבחר לנשיא החטיבה הבוטנית של האגודה הבריטית לקידום המדע. ב-1924, במסגרת הקונגרס האימפריאלי לבוטניקה, נתמנה יושב ראש "וועדת האימפריה הבריטית לצמחייה" (ה-BES). שימש בשנית נשיא ה-BES ב-1938[6].

ב-1935, פרסם טנסלי את "שימוש וניצול מונחים ורעיונות בוטניים"[7], בו העלה את רעיון המערכת האקולוגית. את המונח מערכת אקולוגית למעשה טבע ארתור רוי קלפהם לבקשתו של טנסלי[8]. בשנות ה-30 של המאה ה-20 התפיסה האקולוגית הוכתבה על ידי עבודותיו של קלמנטס, שחשב על "קהילות אקולוגיות" כאורגניזמים, ואיגודם כסופר-אורגניזמים[8]. טנסלי פיתח את התפיסה וריכז את תשומת הלב בחשיבות חילוף חומרים בין אורגניזמים ובין סביבתם[9], תוך התחשבות במערכות האקולוגיות כיחידות היסוד של הטבע[8]."אף כי, ייתכן, ואורגניזמים תופסים את עיקר העניין שלנו, כאשר אנו מנסים לחשוב עקרונית, איננו יכולים להבחין בינם לבין הסביבה הייחודית להם, איתה הם יוצרים מערכת פיזית אחת."[7]

עניינו של טנסלי בהוראה הביאו לחבור לתומאס פורד צ'יפ בכתיבת "היסודות של אקולוגית צמחים" ב-1922, שלוותה לאחר מכן בספרים "אקולוגית צמחים מעשית" ב-1923 ו"כוונות ושיטות בחקר צמחייה" ב-1926. הספר האחרון, שנערך עבור "וועדת האימפריה הבריטית לצמחייה", היה בעל השפעה מכרעת לא רק בהגדרת השיטות האקולוגיות כי אם בהדגשת הצורך בהקמת מצאי ל"נכס הצומח" של האימפריה. בעזרת המידע, יוכלו לנהל ביעילות את המשאבים הטבעיים של האימפריה[10]. "האיים הבריטיים וְצִמְחִיתָם", הנחשבת עבודתו המקיפה ביותר, פורסמה ב-1939. כהכרה בהישג זה זכה במדליית לינן ב-1941.

במהלך מלחמת העולם ה-2 החל טנסלי מתמסר לשימור תוך דבקות במטרה בשארית חייו. הוביל יוזמות שונות ב-BES לניסוח מדיניות לשימור הטבע שלבסוף נתמצו בהקמת הסוכנות הממשלתית (הבריטית) לשימור הטבע, כשהוא יושב בראשה[6]. בגין יוזמה זו קיבל טנסלי תואר אבירות ב-1950[6].

הכרותו של טנסלי עם פסיכולוגיה נעשתה על ידי תלמידו לשעבר, ברנארד הארט, שעבד כרופא בבתי חולים לרפואת נפש בסביבת לונדון. במהלך עבודתו במשרד החימוש, עוד במלחמת העולם הראשונה, הופיע לו חלום, לתפיסתו, נקודת מפנה בחייו, ועורר את עניינו בפרויד ובפסיכואנליזה. ב-1920 פרסם את ספרו "הפסיכולוגיה החדשה והחיים", שהיה לאחד הניסיונות הראשונים להביא את רעיונותיהם של פרויד ויונג לקהל רחב, והיה לרב-מכר עם 10,000 עותקים בממלכה המאוחדת ו-4,000 בארצות הברית. ב-1922 טנסלי בילה שלשה חודשים עם פרויד, ושנה לאחר מכן עבר עם משפחתו לווינה למשך שנה. חרף העובדה שחזר לעסוק בבוטניקה, טנסלי נותר בקשר עם פרויד ועם מותו של זה כהוקרה ספד לו בסיכום קורות חייו לפני החברה המלכותית[11] .

בספרו שיצא לאור ב-2001, מעלה פדר אנקר, קשר תאורטי בין ניסוח תפיסתו האקולוגית של טנסלי ותפיסתו הפסיכולוגית[12].

חייו האישיים, משפחתו והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טנסלי נישא ב-1903 לאדית שיק, סטודנטית לשעבר שיחדיו כתבו שני מאמרים[2]. נולדו להם שלוש בנות. ליידי טנסלי נפטרה ב-1970[6].

על שמו של טנסלי מוענקת מדי שנה "מדליית טנסלי" למצוינות בחקר צמחים מכתב העת מיסודו, ה"ניו פיטולוג'יסט"[13].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Godwin, H. (1977). "Sir Arthur Tansley: The Man and the Subject: The Tansley Lecture, 1976". Journal of Ecology. 65 (1): 1–26.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 Godwin, H. (1957). "Arthur George Tansley. 1871–1955". Biographical Memoirs of Fellows of the Royal Society. 3: 227–226.
  3. ^ אתר כתב העת
  4. ^ 4.0 4.1 "Tansley and the New Phytologist" באתר כתב העת "הניו פיטולוג'יסט"
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 Tansley, A. G. (1947)."The Early History of Modern Plant Ecology in Britain". Journal of Ecology. 35 (1): 130–137.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 אירועים מרכזיים בחייו של טנסלי אתר קרן הניו פיטולוג'יסט
  7. ^ 7.0 7.1 המאמר
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 Willis, A.J. (1997). "The Ecosystem: An Evolving Concept Viewed Historically". Functional Ecology. 11 (2): 268–271.
  9. ^ Chapin, F. Stuart; Pamela A. Matson; Harold A. Mooney (2002). Principles of Terrestrial Ecosystem Ecology. New York: Springer
  10. ^ Joseph Morgan Hodge (2007). Triumph of the expert: Agrarian doctrines of development and the legacies of British colonialism. Ohio University Press. p. 144.
  11. ^ קורות חייו של פרויד לפי טנסלי
  12. ^ Anker, Peder (2001). Imperial ecology: environmental order in the British Empire, 1895–1945. Cambridge: Harvard University Press.
  13. ^ על המדליה באתר קרן כתב העת