ארתור מאכן
 | |
| לידה |
3 במרץ 1863 קארליאון (אנ'), מונמות'שייר (אנ'), ויילס, הממלכה המאוחדת |
|---|---|
| פטירה |
15 בדצמבר 1947 (בגיל 84) ביקונספילד (אנ'), בקינגהאמשייר, אנגליה, הממלכה המאוחדת |
| שם לידה | ארתור לוולין ג'ונס |
| מדינה | ויילס |
| מקום קבורה | כנסיית סנט מרי (אנ'), אמרשהם (אנ'), בקינגהאמשייר, אנגליה, הממלכה המאוחדת |
| מקום לימודים | בית הספר של קתדרלת הרפורד (אנ') |
| שפות היצירה | אנגלית |
| תחום כתיבה | סיפורת |
| סוגה | סיפורת אימה |
| תקופת הפעילות | 1881–1947 (כ־66 שנים) |
| השפיע על | ה.פ. לאבקרפט |
| בת זוג |
אמיליה "אמי" הוג (1887–1899) דורותי פיורפוי הדלסטון (1903–1947) |
| צאצאים |
הילרי (1912–?) ג'נט (1917–?) |
| מספר צאצאים | 2 |
| חתימה |
 |
ארתור מאכן (שם העט של ארתור לוולין ג'ונס; באנגלית: Arthur Machen או Arthur Llewellyn Jones; 3 במרץ 1863 – 15 בדצמבר 1947) היה סופר ומיסטיקן ולשי שזכה לפרסום רב בבריטניה בראשית המאה ה-20 בגין עבודותיו בתחומי סיפורת האימה והפנטזיה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאכן נולד בשם ארתור לוולין ג'ונס ב-3 במרץ 1863 בקארליאון (אנ'), מונמות'שייר (אנ'), ויילס. משפחתו הגיעה משושלת ארוכה של אנשי דת שמוצאה בקרמרת'נשייר. כאשר היה בן שנתיים מונה אביו, ג'ון אדוארד ג'ונס, למשרת הויקאר של הקהילות הנוצריות בלאנדווי פאך ובלנדייוך (אנ'), מספר קילומטרים מקארליאון, כך שמאכן הצעיר העביר את מרבית שנות ילדותו המוקדמות בכנסייה[1].
עם נישואיהם אימץ אביו את שם משפחתה של אשתו, "מאכן", ככל הנראה לצורך קבלת ירושתם של אבותיה, כך שבני המשפחה החלו לשאת באופן חוקי את השם "ג'ונס-מאכן"[2]. מאכן עצמו הוטבל תחת אותו השם, ובחייו המאוחרים קיצר את שמו המלא לשם העט "ארתור מאכן".
בית מגוריו הראשון עדיין עומד על תילו, לצדם של פונדק אולד בול ומלון פריורי, ומסומן כיום בשלט כחול. בספרותו הרבה הלה לתאר את נופי הטבע של מונמות'שייר, אשר הותירו עליו רושם עמוק, והרבה להתייחס לעיר בשמה הקדום, ממלכת גוונט (אנ')[א]. כמו כן, הטמיע את הרשמים הקלטיים והרומאים שספג מסביבתו ברבות מיצירותיו[3].
יש המייחסים את העניין הרב שהחל מאכן לגלות בחייו המאוחרים כלפי תורת הנסתר ועולם המיסטיקה לקובץ מאוחד של כרכי המגזין מילים ביתיות (אנ') אשר מצא בספרייתו של אביו, ובו נהג לקרוא מעת לעת. היסטוריון ולשי מקומי בשם פרד הנדו (אנ') הזכיר בכתביו מספר ספרים נוספים אשר ככל הנראה השפיעו על מאכן גם כן, וביניהם וידויים של אכלן אופיום אנגלי (אנ'), סיפורי אלף לילה ולילה ודון קישוט[4].
כאשר היה בן אחת עשרה נרשם מאכן לבית הספר של קתדרלת הרפורד (אנ') בו קיבל חינוך קלאסי אשר תאם את רוח התקופה[5], אך בעקבות עונייה היחסי של משפחתו לא עלה בידו להמשיך ללימודים אקדמיים באוניברסיטה, ובמקום זאת נשלח ללונדון, אנגליה, שם ניסה להתקבל לפקולטה רפואית, אך נכשל במבחניו[6].
ניצנים ספרותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כישלונו האקדמי לא שבר את רוחו, ובאותה העת החל מאכן הצעיר להפגין ניצוץ ספרותי מבטיח, כאשר ב-1881 פרסם את שירו אלאוסיניה העוסק בנושא התעלומות האלאוסיניאניות (אנ')[7]. בשנים הבאות המשיך להתגורר בלונדון בעוני ובדלות, וניסה את מזלו בעבודות מזדמנות שונות, ביניהן עיתונאי, פקיד בית הוצאה לאור, ומורה ילדים[8], כאשר בערביו נהג לכתוב ולצאת לטיולים ליליים ארוכים ברחבי העיר.
כעבור שלוש שנים בלונדון מצא מאכן עבודה חדשה אצל המוציא לאור ג'ורג' רדווי בתור עורך-מגזין ומקטלג, משרה אשר הובילה לדרכו הזדמנויות פרנסה נוספות בדמות תרגום יצירות ספרותיות מצרפתית לאנגלית, ביניהן קובץ בן שבעים ושניים סיפורים קצרים של מרגריט מנווארה, הפטמרון (אנ')[9], וכן זיכרונותיו של ג'קומו קזנובה. בנוסף פרסם באותה העת את יצירתו הספרותית השנייה, אנטומיה של טבק[10].
חדשות על התדרדרות מצבה הבריאותי של אמו שמו סוף לשהותו של מאכן בלונדון והוא שב חזרה לללאנדווי, שם נשאר במשך שנה נוספת לאחר מותה. באותה תקופה עבד על מלאכת הכתיבה של סיפורו תולדותיה של קלמנדי, אותו התחיל טרם עזיבתו את עיר הבירה[11].
מעט לפני מותו של אביו ב-1887 נישא מאכן לאמיליה "אמי" הוג[12], מורה למוזיקה בעלת חיבה לתיאטרון אשר הייתה מוכרת היטב בקרב מעגלי הבוהמה של לונדון ואף הפגישה את בעלה עם כמה כמה אישים ספרותיים נודעים מאותה העת, ביניהם האוקולטיסט ארתור אדוארד וייט, אשר הפך בשנים הבאות לחברו הקרוב[13]. כמו כן התוודע לסופרים מת'יו פיפס שייל (אנ') ואדגר ג'פסון (אנ'). בעקבות נישואיו קיבל מאכן בשנים הבאות מספר ירושות מקרוביה הסקוטיים של אשתו, אשר איפשרו לו להקדיש את מירב זמנו לכתיבה.
בראשית שנות ה-90 של המאה ה-19 החל מאכן לפרסם את סיפוריו הקצרים במגזינים ספרותיים. על רבות מיצירותיו מאותה העת ניכרה השפעת מפעלו של הסופר רוברט לואיס סטיבנסון[14], וחלקן אף בולטות בשל האלמנטים הגותים והפנטסטיים שבהן. הצלחתו הראשונה הגיעה במהרה, בדמות הנובלה האל פאן הגדול, שפורסמה ב-1894 בידי ג'ון ליין (אנ'). למרות שהסיפור ספג ביקורת רבה אודות תכניו המיניים והמפחידים, הוא עדיין מכר עותקים רבים ואף הודפס במהדורה שנייה[15].
כעבור שנה כתב מאכן את הקובץ הספרותי שלושת המתחזים (אנ') שהורכב מארבעה עשר סיפורים קצרים הקשורים זה לזה, אולם לאור פרשת ההומוסקסואליות של אוסקר ויילד אשר התפרסמה באותה העת, התקשה הלה למצוא מוציא לאור שהסכים להדפיס סיפורת אימה דקדנטית מהסוג שנהג לכתוב. לפיכך, מרבית העבודות שכתב באותה תקופה לא זכו להצלחה רבה, או שפרסומן נדחה לתקופה מאוחרת יותר[16].
טרגדיה אישית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אשתו של מאכן נפטרה מסרטן ב-1899 לאחר שנאבקה במחלה במשך זמן רב[17]. השפעת מותה על מאכן הייתה הרסנית, והוא הצליח להשתקם מהאובדן בהדרגתיות לאורך השנה הבאה בעזרתו של חברו הקרוב, ארתור אדוארד וייט, אשר שכנע אותו להצטרף למסדר השחר המוזהב, על אף שהעניין שגילה בארגון לא היה ממושך או עמוק יתר על המידה[18].
גורם נוסף שתרם להחלמתו הנפשית היה שינוי בקריירה שערך ב-1901, אז הפך לשחקן ואף הצטרף לקבוצת השחקנים הנודדים של פרנק בנסון (אנ'). תעסוקתו החדשה הובילה אותו לטייל ברחבי המדינה[19].
לאחר שנתיים בהן נדד בעקבות צו עבודתו נישא מאכן בשנית לדורותי פיורפוי הדלסטון ב-1903. מעט לפני נישואיהם הצליח מאכן למצוא מוציא לאור עבור עבודתו העיונית, הירוגליפים, מעין סקירה על מהותה של הספרות, בה קבע כי ספרות אמיתית מוכרחת לעורר בקוראיה תחושת אקסטזה[20].
באופן מקביל המשיכה הקריירה הספרותית של מאכן לפרוח, וב-1906 פרסם את ספרו בית הנשמות, מעין קובץ סיפורים אשר אסף את כל עבודותיו המוצלחות ביותר משנות ה-90 של המאה ה-19 והציג אותן בפני קהל יעד חדש. בנוסף פרסם יצירה סאטירית בשם דוקטור סטיגינס: השקפותיו ועקרונותיו, הנחשבת לאחת מעבודותיו הפחות טובות.
באותה העת החל מאכן לחקור אודות תולדות הנצרות הקלטית (אנ'), וכן את אגדות המלך ארתור, והגביע הקדוש. הוא נהג לפרסם את דעותיו בכתב העת "האקדמאי" של אלפרד דאגלס, בו כתב בקביעות, וטען כי הסיפורים מסביב לגביע מבוססים הלכה למעשה על זיכרונות מעומעמים מטקסיה של הכנסייה הקלטית. הרעיונות הללו הופיעו גם בספרו התהילה הסודית, אותו כתב באותה תקופה, והיוו את הופעתה הספרותית הראשונה של הקביעה כי הגביע שרד את מהלך הזמן והצליח להגיע עד לתקופה המודרנית בצורה כלשהי. כעבור שנה פרסם את אחד מספריו המפורסמים ביותר כיום, גבעת החלומות, על אף שבעת יציאתו לאור לא צבר פופולריות רבה.
בשנים הבאות המשיך מאכן לגלם שלל דמויות במסגרת עבודתו כשחקן, ובה בעת פעל כעיתונאי וכסופר פורה. כמו כן נהג להשתתף במפגשי קבוצות אמנים שונות, כגון "הבוהמים החדשים" ומועדון הכיכר (אנ'). תחביביו מילאו את מרבית זמנו, אך הקשו עליו למצוא פרנסה הולמת לצרכיו, ובנוסף הירושות שקיבל מקרוביה של אשתו המנוחה אזלו זה מכבר.
שנות המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאור צרותיו הכלכליות מצא לעצמו מאכן עבודה קבועה בתור עיתונאי בחדשות הערב (אנ') של אלפרד הרמסוורת' (אנ') ב-1910[21]. בשנים הבאות נולדו שני ילדיו הראשונים, בנו הילרי ב-1912 ובתו ג'נט ב-1917[22].
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 שב מאכן לימי תהילתו לראשונה מזה עשרים שנים, בייחוד לאחר פרסום ספרו הקשתים, וכן מספר סיפורים קצרים, אשר נגעו כולם לטרנד הספרתי שנודע בשם מלאכי מונס (אנ')[ב], אשר צבר פופולריות רבה באותה העת בעקבות קרב מונס. מרבית הסיפורים נכתבו בסגנון תעמולתי כדי לתרום למורל הכללי של הבריטים. כמו כן פרסם מאמרים אוטוביוגרפיים שונים, אשר קובצו מאוחר יותר בספר דברים רחוקים.
מאכן לא חש שביעות רצון רבה מעבודתו בעיתון, אך נאלץ להמשיך בה על מנת לתמוך במשפחתו. הכסף שהרוויח הרשה לו לעבור להתגורר בבית גדול יותר עם גינה ברובע סנט ג'ון ווד (אנ') ב-1919, אשר הפך בשנים הבאות למקום מפגש עבור חבריו האמנים, ביניהם אוגוסטוס ג'ון, ג'רום ק. ג'רום, ודומיניק בוון וינדהם לואיס (אנ'). פיטוריו מסגל העיתון ב-1921 הביאו עמם בעיות כלכליות אך גם גרמו לו לתחושת הקלה, ומאחר שעדיין נתפש כדמות ספרותית חשובה בעיני סופרים ועיתונאים רבים הצליח למצוא פרנסה בעשור הבא בכתיבת מאמרים.
הצלחה מאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפעלו הספרותי של מאכן שב לחיים ב-1922[23], כאשר ספרו התהילה הסודית ראה אור סוף כל סוף, בנוסף לאוטוביוגרפיה שלו דברים רחוקים, וכן הספרים בית הנשמות וגבעת החלומות. בנוסף, תרגומו לזיכרונותיו של קזנובה הודפס במהדורה חדשה. כל עבודותיו הגיעו לידי קהל קוראים חדש בארצות הברית, אשר ביקשו לקרוא מהדורות חדשות של יצירותיו הראשונות. בין מעריציו האמריקאיים הבולטים אשר תרמו לפרסומו בארצם היו וינסנט סטארט (אנ'), ג'יימס ברנץ' קאבל (אנ'), וקארל ואן וכטן.
מאורע נוסף שתרם להצלחתו הופיע בדמות יציאתה לאור כעבור שנה של מהדורת קארליאון אשר אספה בתוכה את כל עבודותיו, וכן פרסומה של ביבליוגרפיית כתביו. באותה העת פרסם גם את הכרך השני של האוטוביוגרפיה שלו, דברים קרובים ורחוקים, וב-1924 את הכרך השלישי והאחרון, ההרפתקה בלונדון.
בשנים הבאות דעכה ההתלהבות הכללית כלפי ספרותו של מאכן, ויצירותיו נרכשו בעיקר בידי אספנים, אך עדיין נהג לקיים בביתו מפגשים חברתיים בהם אירח אמנים רבים, ובאותה העת גם פגש לראשונה את הסופר אוליבר סטונור (אנ'). בשנה החולפת פרסם סדרת ביקורות רעות אודות יצירותיו העצמיות תחת השם משחות יקרות.
אחרית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
על רקע נפילת המכירות של כתביו צנחה פרנסתו של מאכן באופן משמעותי ב-1926. הוא המשיך לפרסם את עבודותיו המוקדמות במהדורות חדשות, והעביר את זמנו בכתיבת מאמרים עבור עיתונים ומגזינים שונים. כמו כן כתב הקדמות רבות לספריו העצמיים ואף לספריהם של כמה מחבריו, אך נמנע מפרסום יצירות חדשות. כעבור שנה החל לעבוד בתור קורא תסריטים עבור המוציא לאור ארנסט בן (אנ'), משרה שסייעה רבות לרווחתו עד ל-1933.
בעקבות מצבם הכלכלי נאלצו מאכן ומשפחתו לעבור מלונדון לאמרשהם (אנ'), בקינגהאמשייר, ב-1929, אולם עדיין עמדו בפני קשיים כספיים. כעבור שלוש שנים, ב-1932, הוקל מצבם במעט לאחר שקיבל מאכן הכרה מסוימת בתרומתו הספרותית בדמות פנסיה שנתית בגובה מאה לירות שטרלינג. על אל שהקצבה החדשה הקלה על מצבו במידת מה, נקלע הלה לקשיים נוספים כעבור שנה לאחר שאיבד את עבודתו אצל ארנסט בן[24].
במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20 פורסמו מספר מהדורות נוספות של אוספי עבודותיו הקצרות של מאכן, במידה מסוימת הודות למאמציו של הסופר הבריטי ג'ון גאוסוורת' (אנ'), אשר באותה העת פתח גם במלאכת הכתיבה של ביוגרפיה אודותיו אשר פורסמה רק כעבור עשרות שנים ב-2005.
קשייו הכלכליים של מאכן תמו רק בשלהי 1943 כאשר קבוצת סופרים גדולה ובה רבים מחבריו התגייסה לצורך מימון מגבית שנועדה לסייע לו. בין חברי הקבוצה נמצאו מקס בירבוהם (אנ'), תומאס סטרנס אליוט, ג'ורג' ברנרד שו, וולטר דה לה מייר (אנ'), אלגרנון בלאקווד (אנ'), וג'ון מייספילד. הצלחת מבצע ההתרמה עזרה למאכן לחיות בנוחות יחסית עד למותו ב-1947[25].
ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נובלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
סיפורים קצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1881 – אלאוסיניה – פרסומו הספרותי הראשון של מאכן, אוסף קטעי שירה קצרים העוסקים בתעלומות האלאוסיניאניות (אנ')[26].
חיבורים ומאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1902 – הירוגליפים – חיבור עיוני בשישה פרקים הפורס את משנתו הפילוסופית של מאכן אודות ענף הספרות. אחת מטענותיו המרכזיות היא שספרות טובה נמדדת לפי יכולתה לעורר תחושה אנושית מסוימת, אותה הוא מכנה בשם אקסטזה.
כתבים אוטוביוגרפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עברית | English |
|---|---|
| דניאלסון, הנרי; ארתור מאכן: ביבליוגרפיה; הוצאת ספריית פולקרופט, 1923 (מסת"ב 978-0810336827) | Danielson, Henry; Arthur Machen: A Bibliography; Folcroft Library Editionsm 1923 (ISBN: 978-0810336827) |
| סוויטסר, וסלי דוויין; ארתור מאכן; הוצאת טוויין, ניו יורק, 1964 (מסת"ב 978-9997546852) | Sweetser, Wesley Duaine; Arthur Machen; Twayne Publishers, New York, 1964 (ISBN: 978-9997546852) |
| גולדסטון, אדריאן הומר; ביבליוגרפיה של ארתור מאכן; הוצאת האסקל האוס, 1973 (מסת"ב 978-0838316146) | Goldstone, Adrian Homer; A Bibliography Of Arthur Machen; Haskell House Publishers, 1973 (ISBN: 978-0838316146) |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקיפדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ארתור מאכן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי ארתור מאכן בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
ארתור מאכן (1863-1947), דף שער בספרייה הלאומית
ארתור מאכן, ברשת החברתית Goodreads
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ארתור מאכן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אוספים דיגיטליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עבודותיו של ארתור מאכן באתר סטנדרט איבוקס (אנ')
- עבודותיו של ארתור מאכן באתר ארכיון האינטרנט
- עבודותיו של ארתור מאכן באתר ליבריבוקס (אנ')
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ממלכה ולשית היסטורית מתקופת ימי הביניים.
- ^ סיפורים שונים אשר היו פופולריים בבריטניה במהלך מלחמת העולם הראשונה, ועסקו בכוחות על או בישויות על טבעיות אשר הגנו על הכוחות הבריטיים מפני תבוסה.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ סוויטסר, הוא חלם באש, מבצר הלגיון, עמוד 18, "הוא נולד ב-3 במרץ 1863, בקארליאון על האוסק, בשם ארתור לוולין ג'ונס, והעביר את מרבית שנות ילדותו המוקדמות בכנסייה בלאנדווי, כילד יחיד. מאחר שגדל במשפחה שהורכבה מאם נכה, אב שעבד כאיש דת, ודודתו הבתולה אשר טיפלה בו, הפך מאכן במהרה לבודד. הוא מצא נחמה בטבע ובספרים".
- ^ סוויטסר, הוא חלם באש, מבצר הלגיון, עמוד 19, "ב-1874 שינה אביו את שם משפחתו לג'ונס-מאכן, האחרון מביניהם מהצד המשפחתי של אמו, ככל הנראה בתקווה לקבל הון אשר יממן את חינוכו של בנו".
- ^ סוויטסר, הוא חלם באש, מבצר הלגיון, עמוד 18, "בעיניו של ארתור הצעיר הפכו שרידי הציוויליזציה העתיקה להתגשמות המציאות. היסטוריה לא הייתה עבורו כמה אירועים שחוברו יחדיו ותו לא, אלא זרם יציב שמיזג את העבר עם ההווה".
- ^ סוויטסר, הוא חלם באש, מבצר הלגיון, עמוד 19, "הוא קרא את עבודותיהם של סרבנטס, דיקנס, דה קווינסי, סקוט, טניסון, האחיות ברונטה, ואחרים".
- ^ סוויטסר, הוא חלם באש, מבצר הלגיון, עמוד 19, "ב-1874 החל חינוכו הרשמי בבית הספר של קתדרלת הרפורד, אשר נוסד בסביבות המאה הארבע עשרה ודוגל בחינוך קלאסי רגיל".
- ^ סוויטסר, הוא חלם באש, מבצר הלגיון, עמוד 19, "באופן עקיף, נסיעתו הראשונה ללונדון ביולי 1880 לצורך מבחני הקבלה לקולג המנתחים המלכותי, עזרה לקדם את מאמציו היצירתיים המוקדמים. במקום להתמקד בלימודי מתמטיקה, כפי שהיה אמור לעשות, החל לכתוב שירה ילדותית בעלת סגנון הרואי, ככל הנראה לאחר שקרא את שירים לפני השקיעה של סווינבורן. כתוצאה מכך, נכשל מאכן במבחניו ונשר מבית הספר, כך שנאלץ לשוב חזרה ללאנדווי למשך שמונה או תשעה חודשים".
- ^ סוויטסר, הוא חלם באש, מבצר הלגיון, עמוד 19, "שם הוא המשיך לעבוד על שירתו עד שהפיק את אלאוסיניה, אותו פרסם במהדורה בת מאה עותקים עליה שילם בעצמו. לפי עדותו האישית, פשוט הפך את אחד המאמרים במילון הקלאסי של סמית' לשירה – חלקה ריקה, חלקה מתחרזת, אבל כולה רעה".
- ^ סוויטסר, הוא חלם באש, מבצר הלגיון, עמוד 20, "את שלושת השנים הבאות – החל מיוני 1981 ועד יולי 1884 – הוא העביר בלונדון, שם תחילה למד קצרנות בתור הכנה לקריירה בעולם העיתונאות, והתפרנס בהוראת ילדים קטנים. במהלך שנתיים מתוך התקופה הזו הוא התגורר בדירה קטנה בדרך קלרנדון מספר עשרים ושלוש, שם חי תחת עוני רב – פיין פורט אז'ור – והתקיים על תה ירוק וטבק שחור".
- ^ סוויטסר, הוא חלם באש, מבצר הלגיון, עמוד 21, "הודות לשיח שהתפתח עם רדווי לגבי הפרסום של האנטומיה, קיבל מאכן את עבודת התרגום של ההפטמרון של מרגריט, מלכת נווארה, תמורת עשרים לירות שטרלינג".
- ^ סוויטסר, הוא חלם באש, מבצר הלגיון, עמוד 20, "אם הוא לא היה מחקה את רוברט בורטון וכותב את ספרו אנטומיה של טבק, ככל הנראה היה משתגע מהשפעותיהם המשולבות של הבדידות, הרעב, והייאוש. הספר פורסם בידי ג'ורג' רדווי ב-1884 על חשבונו האישי של מאכן ולאחר שחזר לגוונט".
- ^ סוויטסר, הוא חלם באש, מבצר הלגיון, עמוד 20, "שהותו המתוכננת בלונדון נעצרה, עם זאת, לאחר שהחדשות על גסיסתה של אמו הגיעו לידיו. לאחר מותה נותר בלאנדווי במשך שנה נוספת והשלים את תולדותיה של קלמנדי באוגוסט 1886".
- ^ סוויטסר, הוא חלם באש, מבצר הלגיון, עמוד 24, "ב-31 באוגוסט 1887, נישא מאכן לגברת אמיליה הוג, רווקה בולטת ובעלת אמצעים, נוצריה קתולית נודדת, אשר הייתה מבוגרת ממנו בשלוש עשרה שנים. אז, ב-29 בספטמבר, נפטר אביו".
- ^ סוויטסר, הוא חלם באש, מבצר הלגיון, עמודים 24–25, "באותה שנה פגש לראשונה את ארתור אדוארד וייט, נוצרי קתולי מסור אשר נודע בשנים הבאות בתור מלומד של תנועות האוקולטיזם, והשניים הפכו לחיים קרובים למשך שארית חייהם. הם חלקו עניין משותף, על אף שהיה כרוך גם באי אמונה משותפת, בתורת הנסתר".
- ^ סוויטסר, הוא חלם באש, ציון ובגדד, עמודים 27–28, "לאחר שנתקל בביקורות רבות שציירו אותו כחקיין גרוע של סטיבנסון, גמר אומר בדעתו להיפטר מקסם השחור-לבן ולשנות את סגנונו כדי שלא יזוהה עם כתיבתו של אדם אחר".
- ^ סוויטסר, הוא חלם באש, ציון ובגדד, עמוד 27, "מלבד כמה מקרים יוצאי דופן בהם יצא לצפות בהצגות, כגון רוחות של איבסן או הפקה כלשהי של הנרי אירווינג, בילה מאכן את מרבית זמנו בכתיבת סיפוריו. בין השנים 1891–1893 סיים את האל הגדול פאן ואת האור הפנימי בקוטג' שלו בבקינגהאמשייר, בנוסף לשני סיפורים אשר הזכירו את הרעיון של שלושת המתחזים".
- ^ סוויטסר, הוא חלם באש, ציון ובגדד, עמוד 27, "ליין הוציא לאור גם את שלושת המתחזים, אך פרסומו התרחש במקביל לסקנדלים של 1895. בשל כך, קבלתו לא הייתה מוצלחת והוא נתפש כספר לא בריא".
- ^ סוויטסר, הוא חלם באש, ציון ובגדד, עמוד 28, "מאמציו הספרותיים מאותה העת נעצרו לחלוטין, בנוסף למרבית הקריירה הספרותית שלו, זאת בעקבות מותה של אשתו ב-31 ביולי 1899".
- ^ סוויטסר, הוא חלם באש, זיכרונות בנסוניאנים, עמודים 29–30, "שנת 1900 הייתה תקופה של הסתגלות מחדש עבור האיש הבודד והמזוקן, אשר חיפש אחר החברה באופן נואש ועשה מעשים משונים במאמץ למצוא דפוס חדש לחייו – אפילו עד כדי כך שהצטרף למסדר השחר המוזהב, בו היו חברים וייט, ויליאם בטלר ייטס, ואליסטר קראולי".
- ^ סוויטסר, הוא חלם באש, זיכרונות בנסוניאנים, עמוד 30, "לבסוף, עם זאת, שינה מאכן את כיוון חייו למשך תשע השנים הבאות בעזרתו של כריסטופר וילסון, על ידי כך שהצטרף לחברה הרפרטוארית על שם שייקספיר ובנסון. הוא היה מודאג באופן חלקי מהוצאות הכלכליות, אך אפילו יותר מודאג מכך שהיה צריך לצאת מעצמו".
- ^ סוויטסר, הוא חלם באש, זיכרונות בנסוניאנים, עמוד 30, "לאחר פרסום ספרו הירוגליפים ב-1902 ונישואיו לדורותי פיורפוי הדלסטון ב-25 ביוני 1903, הוא שב בהדרגה למחויבויותיו התיאטרליות".
- ^ סוויטסר, הוא חלם באש, הקרפדה המכוערת, עמוד 36, "ההיגיון הוביל אותו לתקופת קיום אותה תיאר בתור ”זנות הנשמה”. ב-1910 הפך לעיתונאי עבור חדשות הערב".
- ^ סוויטסר, הוא חלם באש, הקרפדה המכוערת, עמוד 36, "לפיכך, בשנים הבאות התיישב והפך לאיש משפחה, נולד לו בן, ארתור בלייז הילרי, ב-1912, ובת, ג'נט, ב-1917".
- ^ סוויטסר, הוא חלם באש, כלב וברווז, עמוד 40, "תחיית העניין הציבורי בעבודותיו של מאכן בראשית שנות העשרים מצד המוציאים לאור, הקוראים והאספנים, היה סוג של תופעה משונה".
- ^ סוויטסר, הוא חלם באש, הרשימה האזרחית, עמוד 45, "שנות דעיכתו של מאכן לא התקיימו תחת עוני מוחלט, הודות לחברים הרבים שרכש לאורך השנים. כאשר היליאר נאלץ לעצור את תמיכתו בעקבות המשבר הכלכלי, עתרו אוונס, ג'ון גאוסוורת', ג'פסון ואחרים, בכדי שיקבל פנסיה מהרשימה האזרחית, והחל מ-1933 קיבל הלה כמאה לירות שטרלינג מדי שנה".
- ^ סוויטסר, הוא חלם באש, הרשימה האזרחית, עמוד 47, "לאורך השנים צפה בחבריו ומכריו מתים אחד אחרי השני – תחילה פרנסיס ג'יי. הדלסטון, גיסו, ב-1927, לאחר מכן ג'פסון ב-1938, אז, גרינווד ב-1939, וייט ב-1942, מ. פ. שיל ב-1947, ולבסוף אשתו ב-30 במרץ 1947. מותו של מאכן עצמו הגיע זמן קצר לאחר מכן, ב-15 בדצמבר אותה שנה".
- ^ "אלאוסיניה", ארתור מאכן, הוצאת התחייה, 2003, אורכב מהמקור ב-25 בנובמבר 2022.
