ארתור קאופמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ארתור קאופמן
Arthur Kaufmann
אין תמונה חופשית
לידה 4 באפריל 1872
יאשי, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 ביולי 1938 (בגיל 66)
וינה, גרמניה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
הישג בולט היה מס' 8 בעולם בשנת 1917
מד כושר מרבי 2637 (ינואר 1917)
ארצות מגורים אוסטריה,רומניה
הערות יהודי

ארתור קאופמןגרמנית: Arthur Kaufmann;‏ 4 באפריל 1872, יאשי - 25 ביולי 1938, וינה) היה פילוסוף, משפטן ושחמטאי יהודי-אוסטרי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאופמן נולד כבן שני למשפחת סוחרים יהודית אמידה ביאשי שברומניה. במהלך שנות ילדותו עקר עם אימו ואחיו לוינה, שם למד בבגרותו באוניברסיטה. למרות שלימודי המשפטים היוו את מרכז הכובד של שנותיו באוניברסיטה, קאופמן נכח דרך קבע בהרצאות בתחומי הפילוסופיה וההיסטוריה של הספרות. בשנת 1896 הוענק לו התואר דוקטור למשפטים. במשך זמן קצר התמחה באופן מעשי במשפטים, אך מצבה הכלכלי המבוסס של משפחתו איפשר לו לפרוש מעיסוק זה ולהתקיים מההון המשפחתי.

קאופמן תפס את עצמו בראש ובראשונה כפילוסוף. הוא עמל במשך שנים על ניסוחה והעלאתה על הכתב של משנתו הפילוסופית שהושפעה עמוקות מרעיונותיהם של קאנט וגתה, אך זו מעולם לא פורסמה. עבודתו היחידה שראתה אור הייתה מאמר שפרסם בשנת 1919 בנושא תורת היחסות. חיבור נוסף שכתב בצורת אגדה פילוסופית אבד, זאת בדומה לשאר עיזבונו שמקום הימצאו נותר עלום לא ידוע עד היום.

קאופמן ביקר באופן קבוע במועדון השחמט הוינאי והפך בהדרגה לשחקן בעל שם עולמי. בשנת 1892 הוא חלק מקום 5-6 (במשחק בו ניצח אדולף אלבין), בשנת 1893 חלק מקום 3-4 (במשחק בו ניצח ז'ק שוורץ) ופעמיים סיים במקום השני, בשנים 1896 ו-1897, אחרי גאורג מרקו. בשנת 1893 סיים דו-קרב עם גאורג מרקו בתיקו (בתוצאה +5 -5 =0). בשל מחלה נקטעה קריירת השחמט של קאופמן במשך שנים ארוכות. בשנת 1914/15 הגיע קאופמן למקום השני לאחר קרל שלכטר בתחרות שנערכה בווינה לזכרו של ליאופולד טרביטש, לאחר מכן זכה במקום השלישי במשחקים בשנת 1915 (בו ניצח קרל שלכטר) ובשנת 1916 (בו ניצחו שלכטר ומילן וידמר). בינואר 1917 הגיע מד הכושר של קאופמן לשיא היסטורי של 2637 והוא דורג במקום השמיני בעולם.[1]

מסיבות שאינן ידועות חדל קאופמן לשחק בשנת 1917.

קאופמן נמנה עם מעגל חבריו הקרוב של הסופר והמחזאי האוסטרי-יהודי ארתור שניצלר, שתיאר ביומניו בפרוטרוט את מפגשיו עם קאופמן ואת הרושם העמוק שאישיותו הותירה בו. בצוואתו מינה שניצלר את קאופמן, לצידו של המשורר והסופר ריכרד בר-הופמן, ליועץ של בנו, היינריך, בשאלות הנוגעות לעיזבונו הרוחני. עזבונו של שניצלר, על הרשימות והמכתבים הרבים שנותרו בו, מהווה למעשה את המקור העיקרי לחייו והגותו של קאופמן.[2]

בשל התדלדלות נכסי המשפחה במהלך מלחמת העולם הראשונה עבר קאופמן בשנת 1918 יחד עם אחותו הצעירה מלווינה להתגורר בעיר האוסטרית מריאצל. לאחר מכן התגוררו השניים במשך השנים 1920-1922 בעיר המרחצאות האוסטרית אלוטסה. החל מ-1923 התגורר במשך כעשור כאורח של התעשיין האוסטרי וילהלם פון גוטמן בטירת וירטינג בקרבת למבאך שבצפון אוסטריה. רק לאחר-מכן שב להתגורר בדירה בווינה.

במודעת האבל שהודיעה על מותו של קאופמן ב-25 ביולי 1938 נכתב כי סיבת מותו הייתה דום לב, אך גורמים אחרים מצביעים על כך ששם קץ לחייו.[3] הוא הובא לקבורה בחלקו היהודי של בית הקברות במרכזי בווינה, וקברו נהרס בעקבות ההפצצות על העיר במהלך מלחמת העולם השנייה. קאופמן מינה את אחייניותיו אליס וסופי קאופמן, בנותיו של אחיו לודוויג, כיורשותיו. באותה תקופה חיו השתיים בפריז, בה המשיכו להתגורר גם לאחר מלחמת העולם השנייה. עד היום, כל הניסיונות לאתר את עיזבונו הרוחני של קאופמן וכן למצוא צילומים המתעדים אותו ואת חייו עלו בתוהו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The chess games of Arthur Kaufmann, www.chessgames.com
  2. ^ Arthur Schnitzler: Tagebuch 1879-1931, Kommission für literarische Gebrauchsformen der Österreichischen Akademie der Wissenschaften, 1981-2000 Wien, (בשפה הגרמנית).
  3. ^ Urcan/Braunwarth, p. 133: „While putting together the existing evidence summarized above is by no means an act devoid of a certain, even if minimal, dose of speculation, it appears that Kaufmann's death was in fact a suicide.”, ארתור קאופמן