אשבל (צמח)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןאשבל
Stachys monnieri0.jpg
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צינוראים
משפחה: שפתניים
סוג: אשבל
מינים

כ-300

שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Stachys
ליניאוס, 1753

אֶשְׁבָּל (שם מדעי: Stachys), סוג צמחים מן הגדולים במשפחת השפתניים. הסוג מונה 380 מינים ומקיף עשבים חד-שנתיים או רב-שנתיים מסועפים וזקופים, לעיתים רחוקות בני-שיח או שיחים או צמחים בעלי קנה שורש[1][2][3].

מרכז תפוצתו של הסוג אשבל באזורים הממוזגים של העולם הישן והחדש משני צידי קו המשווה, אך יש גם מינים רבים הגדלים באזורים שאקלימם ים-תיכוני, באוסטרליה, באזורים הסובטרופיים ובהרי אפריקה.

המאפיינים של הסוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשבל הוא סוג שקשה לתת בו סימנים המשותפים לכל מיניו ומבדילים אותו מאחרים.

הסוג מקיף עשבים חד-שנתיים או רב-שנתיים, לעיתים רחוקות בני-שיח או שיחים או צמחים בעלי קנה שורש.

הגבעולים רְבוּעִים (בעלי 4 פאות) לעיתים רחוקות גליליים (באשבל ארץ-ישראלי).

העלים נגדיים, תמימים או משוננים או חרוקים ומכוסים נקודות בלוטיות. העורקים המשניים מנוצים. העלים המלווים את התפרחות על פי רוב שונים משאר עלי הגבעול.

עמודי התפרחות אמיריות (יוצאות מקצה הגבעול) ולאורכו הפרחים ערוכים דורים דורים מרוחקים זה מזה או מקורבים מאוד זה לזה ויוצרים יחד כעין שיבולת שאורכה 5 עד 8 ס"מ ואף יותר. הפרחים ערוכים 2 או יותר בדור. דור התפרחת מלווה בעלים שהן על פי רוב שונים משאר עלי הגבעול או הבסיס. והפרחים מלווים בחפיות דמוי עלים או מחוסרי חפיות.

הפרחים דו-מיניים, כפולי עטיף, דו-שפתניים (לכותרת שתי שפתיים ברורות למדי, שתיהן נראות יפה מבחוץ). הפרחים קטנים מ-1.5 ס"מ. הפרחים יושבים (חסרים לגמרי עוקץ) או העוקץ קצרצר ומצטמצם לבסיס. החפיות היושבות על עוקץ הפרח בדרך כלל מצויות.

הגביע לעיתים לביד-מלבין (מכוסה בשערות קצרות והדוקות), ואם אינו כך, הרי פנים צינור הכותרת בעל טבעת שערות. הגביע דמוי צינור-פעמון או חרוט הפוך או פעמון, לאורך צינור הגביע 5 או 10 עורקים ובשפתו 5 שיניים שוות או לעיתים רחוקות בלתי שוות ואז שלושת השיניים האחוריות גדולות יותר. דהיינו, הגביע לעתים רחוקות מאוד דו-שפתני ואז הוא בעל שיניים שונות זו מזו בגודלן או בצורתן או גם בעמדתן, שלוש מהן מהוות על פי רוב שפה אחת ושתיים האחרות שפה שניה. השיניים משולשות בבסיסן ומסתיימות בחוד קשה ודוקרני (אשון) או במעין זיף רך (מלען). הגביע משתייר לאחר הבשלת הפרי.

הכותרת דו-שפתנית, מאוחת עלים ואורכה כ-1.2 ס"מ. צינור הכותרת גלילי, לעתים מתרחב לכדי שק, ואינו בולט מתוך הגביע. הוא עם טבעת שעירה ישרה או מלוכסנת, לעיתים רחוקות הוא מחוסר טבעת.

השפה העליונה בולטת, קמורה, זקופה, תמימה או מפורצת או שסועה ל-2 אונות. השפה העליונה שווה פחות או יותר באורכה לשפה התחתונה או קצרה ממנה.

השפה התחתונה של הכותרת שווה פחות או יותר באורכה לשפה התחתונה או ארוכה ממנה. היא מפושקת ובעלת 3 אונות. האונה אמצעית גדולה תמימה או מפורצת ושתי האונות הצדדיות קצרות ממנה.

האבקנים, 4, פוריים מעורים בצינור הכותרת ובולטים מעט מתוך השפה העליונה. 2 האבקנים הקדמיים ארוכים יותר ומעוקלים לרוחב בלוע הכותרת.

הזירים אינם מאוחים.

המאבקים עם 2 לשכות. הקונקטיב המחבר בין המאבקים אינו מפותח.

השחלה עילית, בעלת שני עלי שחלה המתחלקים בשלב מוקדם על ידי מחיצה מדומה ל-4 מגורות בעלות ביצית אחת כל אחת.

עמוד העלי יחיד, קצהו מפוצל לשתי זרועות כמעט שווים, הצלקות דקיקות ומחודדות.

הפרי מפרדת בעלת 4 פרודות מוארכות כמלבן (קודקודיהם קהים) או דמויי ביצה (קודקודיהם מעוגלים). הן חלקות או מחוספסות. בכל פרודה זרע אחד זעיר שאורכו כ-2 מ"מ. המפרדת עטופה כולה בגביע משתייר ויבש.

שמות הסוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם העברי והמדעי מתארים את התפרחת הדומה לשיבולת מרווחת. אֶשְׁבּוֹל תרגום המילה spadix ניתן במילון משנת 1930 לתפרחת אשכול שפרחֶיה (ללא עוקץ) יושבים על שִׁזְרָה (ציר) מעוּבּה. גם התפרחת הנקבית של התירס מכונה בשם אשבול. גם השם המדעי Stachys,  נלקח מיוונית ופירושו "קלח תירס", על שום התפרחת בחלק ממיני הסוג, המזכירה פרחים יושבים על שזרה מעובה, בדומה לתפרחת הנקבית של התירס.

על שמו של האשבל, שמיניו נפוצים בכל חלקי הארץ, נקרא הקיבוץ אשבל שבגליל התחתון.

מיני הבר בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארץ ישראל נמצאו 16 מינים כמחציתם פגיעים ובסכנת הכחדה. 5 מינים ייחודיים לחרמון.

  • אֶשְׁבָּל אֶרֶךְ-שִׁבֹּלֶת (.Stachys longespicata Boiss. & Kotschy ex Boiss) - צמח עשבוני רב-שנתי, ים-תיכוני, זקוף, מסועף, וכולו צמיר. עלי הגבעול (השושנת) בעלי פטוטרת, מוארכים (3 עד 7 ס"מ), בסיסם דמויי לב ושפתם משוננת קלות. הפרחים הקטנים והלבנים-ורדרדים, ערוכים בדורים לאורך חלקו העליון של הגבעול. בכל דור 4 עד 12 פרחים. הדורים על פי רוב מקורבים מאוד זה לזה ויוצרים תפרחת דמוית שיבולת צרה, ארוכה רצופה וצפופת פרחים בקצי הגבעול. עלי התפרחת, יושבים (פטוטרות קצרצרות), מעוינים, מחודדים, תמימים או מעט חרוקים. שיני הגביע מסתיימות בחוד דוקרני. צינור הכותרת קצר מהגביע ורק שפת אוגן הכותרת נראות. השפה העליונה קמורה וזקופה ומפורצת עם שנץ, שאינו מצוי באשבל נאה. הפרי עטוף בגביע משתייר שמתקשה בהבשלה ושיניו נשארות זקופות ומסתיימות בחוד דוקרני. הזרע זעיר, אורכו כ-2 מ"מ, מחוספס עם כתמים חומים מנוקדים בכתמים כהים. אשבל ארך-שיבולת הוא צמח ים-תיכוני, שגדל בבתי גידול לחים, בגדות נחלים ובמעיינות בשולי תעלות, בביצות וערוצים בצפון הארץ, שבהם זורמים מים זכים. המין שכיח בעמק החולה, לא שכיח בגליל העליון ובגולן, ונדיר בבקעת כנרות ובעמק הירדן העליון. מין זה נדיר מאוד, פגיע ועל סף הכחדה בישראל. תחום תפוצתו של אשבל ארך-שיבולת מוגבלת למזרח התיכון: דרום טורקיה ומזרחה, צפון עירק, וסוריה, לבנון וצפון ישראל. הפריחה מסוף אפריל ועד תחילת נובמבר.
  • אֶשְׁבָּל אֶרֶץ-יִשְׂרְאֵלִי (.Stachys palaestina L) - בן שיח ים-תיכוני, שעליו אינם נושרים, גובהו 20 עד 60 ס"מ, כל איבריו מכוסים במעטה של שערות קצרות והדוקות ולבנות (לביד-מלבין) ופרחיו סגולים. הוא צמח ליתופיט (סלעים) אמיתי, שאינו מופיע בבתי גידול שאינם סלעיים, והזרע נובט בגומות קטנות בסלע שטוח ושורשיו חודרים אל תוך סלעי גיר, דולמיט או שכבות נארי על קירטון וממיסים אותם תוך כדי חדירתם[4]. הגבעולים הצעירים קצת רבועים ובהתבגרותם כמעט מעוגלים, בשונה משאר מיני משפחת השִפתניים שגבעוליהם רבועים. העלים יושבים (ללא פטוטרות) וחובקים מעט את הגבעול בבסיסם. עלי הגבעול מוארכים ומחודדים, העליונים יותר משולשים ואילו עלי התפרחות דמויי ביצה או מעוין וקצרים יותר ואורכם כאורך דור הפרחים או קטן מזה. התפרחות אמיריות (בראשי הגבעולים), והפרחים מקובצים בקבוצות של 4 עד 6 בחיק עלי התפרחת. אורך הפרחים כ-10 מ"מ, אורך הגביע 7 מ"מ ואורך הכותרת הסגולה 9 מ"מ. אשבל ארץ-ישראלי נפוץ בכרמל ובגליל העליון; נדיר במדבר שומרון, בשפלה ובהרי יהודה; ונדיר מאוד בגליל התחתון, בחוף הכרמל, ובשומרון. הוא אנדמי בארץ-ישראל ובסוריה בלבד. הפריחה מסוף מרץ ועד אמצע אוקטובר.
  • אֶשְׁבָּל בַּרְזִלּוֹנִי (Stachys woronowii (Schischk. ex Grossh.) R.R.Mill) - בן שיח רב-שנתי, נדיר מאוד, גדל במחשופים של סלעים קשים בחרמון. שם הלוואי על שום דמיונו לצמחי הסוג בַּרְזִלּוֹן. המין מצמיח עלווה בתחילת נובמבר עד תחילת אפריל ופריחתו מסוף מרץ ועד סוף יוני. הגביע דמוי פעמון בעל 5 שיניים כמעט שוות. צינור הכותרת אינו בולט מתוך הגביע. הפרחים מלווים בעלים יושבים ואילו עלי הגבעול בעלי פטוטרות. הפרחים מלווים על ידי חפיות צרות[5]. מין זה התגלה ופורסם בטורקיה בשנת 1982[6].
  • אֶשְׁבַּל הָאֲרָזִים (.Stachys ehrenbergii Boiss, נקרא גם אשבל אהרנברג) - צמח עשבוני רב-שנתי, נדיר מאוד ובסכנת הכחדה. צבע הכותרת ורוד ושפתה העליונה של הכותרת מפורצת. גדל בבתות טרגקנטיות של הרים גבוהים. תפוצתו בישראל היא בחרמון. הפריחה מאוגוסט עד ספטמבר.
  • אֶשְׁבַּל הַבִּצָּה (.Stachys viticina Boiss) - צמח עשבוני רב-שנתי, ים-תיכוני, גבוה וגדל בבתי גידול לחים בדומה לאשבל ארך-שיבולת. העלים לבידים. עלי השושנת גדולים, אורכם 15 עד 20 ס"מ. עלי התפרחת ארוכים יותר מאורך הדור. הדורים בני 20 פרחים או יותר. הגביע - צמיר-מלבין, אורכו 5 עד 7 ס"מ, ושיניו משולשות, קהות ומסתימות במעין פיטם. הכותרת - צבעה סגול-לילך ואורכה 10 עד 15 מ"מ. בסיס השפה התחתונה מנומר בנקודות סגולות כהות. הפרי עטוף בגביע משתייר ויבש, ששיניו זקופות ומסתיימות בחוד רך. אשבל הביצה מצוי בעמק יזרעאל ובעמק עכו; נדיר בגליל התחתון ובשרון; נדיר מאוד בגולן, בבקעת כנרות, בגלבוע, בחוף הכרמל, בשפלת החוף הדרומי, בשומרון ובשפלה בהרי יהודה. הפריחה מיוני עד אוקטובר.
  • אֶשְׁבַּל הַלְּבָנוֹן (.Stachys libanotica Benth) - בן שיח ים-תיכוני הררי נדיר. צבע הכותרת לבן-קרם, ללא כתמים כהים. הדורים על פי רוב מקורבים מאוד זה לזה ומספר הפרחים קטן. אורך הכותרת כ-2.5 ס"מ. אורך הגביע בפרי בשל כ-2 ס"מ. שיני הגביע מצטררות לאיטן לחוד דוקרני ארוך. גדל על סלעים בבתות טרגקנטיות של הרים גבוהים תפוצתו בישראל היא בחרמון. פורח בקיץ מחודש אפריל עד יולי.
  • אֶשְׁבַּל הַשָּׂדֶה (.Stachys arvensis L) - ראה ערך מורחב. אשבל השדה צמח נדיר ובסכנת הכחדה בישראל. כיום הוא גדל רק בשרון בשולי שדות באדמות כבדות. בעבר הוא נמצא גם בדרום שפלת החוף[7]. אך, הוא אינו בסכנת הכחדה בעולם, אדרבא הוא מראה נטייה להתפשטות באזורים שונים בעולם.
    אשבל השדה
  • אֶשְׁבַּל זֹהֲרִי אֵייג (Stachys zoharyana Eig) - צמח עשבוני חד-שנתי זקוף קטן, ים-תיכוני, אנדמי לישראל, נדיר מאוד ובסכנת הכחדה חמורה. כל אברי הצמח מכוסים בשערות דלילות, ארוכות ומסועפות. הצמח מכוסה בשערות פשוטות לבנות ובשערות בלוטיות. העלים נגדיים, פשוטים ומשוננים. עלי הבסיס בעלי פטוטרות. הפרחים ערוכים דורים דורים שרחוקים זה מזה לאורך עמוד התפרחת אמירית. בכל דור 4 עד 6 פרחים. עלי התפרחת בעלי פטוטרת. החפיות שמלוות כל פרח באורך 7 עד 10 מ"מ. הגביע דמוי צינור עד פעמון, ואורכו 1 ס"מ עד 1.5 ס"מ, אורך צינור הגביע כאורך השיניים. הגביע משתייר ונעשה קשה ובלתי גמיש עם הבשלה הפרי. הכותרת דו-שפתנית, אורכה 18 מ"מ, צבעה ארגמן או לילך עם קישוט לבן בלוע הכותרת ועל תחתית השפה התחתונה והיא אינה בולטת הרבה מהגביע. השפה העליונה תמימה, קמורה וצרה. השפה התחתונה פרושה, ואונתה האמצעית רחבה. אשבל זוהרי דומה מאוד לאשבל ערבי, אבל אשבל זוהרי הוא צמח נמוך יותר, בעל כותרת קטנה יותר, שאינה בולטת מהגביע, ובעיקר הוא בעל חפיות גדולות והעלים המלווים את הדורים הם בעלי פטוטרות. לאשבל ערבי אין חפיות המלוות את הפרחים ועלי התפרחת יושבים או כמעט יושבים ורחבים יותר בבסיסם. מין זה גדל על אדמות כבדות ובשולי שדות. בעבר הוא גדל בכמה אזורים מצומצמים בישראל: בגליל, בכרמל, ביהודה ובשרון. נדיר מאוד בגליל העליון, בגליל התחתון, בכרמל, בחוף הכרמל, בשומרון ובהרי יהודה. כיום הוא גדל בשני אתרים בגליל התחתון (ליד מעלה צביה, ליד רקפת) ובאתר בודד ביער אחיהוד במערב הגליל-העליון, שם המין בקושי שורד[8][9]. המין התגלה, הוגדר ופורסם בשנת 1948 על ידי אלכסנדר אייג, ממקימי המחלקה לבוטניקה באוניברסיטה העברית בירושלים, שקרא לו על שם עמיתו מיכאל זוהרי. הפריחה מאמצע מרץ ועד תחילת מאי.
  • אֶשְׁבָּל כְּרֵתִי (.Stachys cretica L) - עשב רב-שנתי, זקוף, גובהו 60 עד 100 ס"מ. כל איברי הצמח לבידים מאוד בגוון ירוק בהיר עד אפור. הם מכוסים בשערות צפופות דקיקות ומסולסלות. הגבעולים זקופים ואינם מסתעפים כמעט. עלי השושנת נגדיים, יושבים, פשוטים, מוארכים, קודקודם קהה, ושפתם חרוקה. עלי השושנת ארוכים  וצרים, אורכם  10 עד 15 ס"מ, רוחבם 1 עד 2 ס"מ, והם הולכים ונעשים צרים כלפי בסיסם למעין פטוטרת. העלים ללא פטוטרות. עלי התפרחת קצרים וצרים הפרחים מקובצים לאורך הגבעול בדורים מדומים, שמרוחקים מאוד זה מזה. כל דור מדומה מורכב משתי קבוצות פרחים ו-20 פרחים. כל פרח מלווה בחפיות קצרות שאורכן 2/3 עד 1/2 מאורך הגביע. הגביע צמיר כולו, אורכו השלם כ-12 עד 13 מ"מ, צינור הגביע כ-7 עד 8 מ"מ ושיניו 2 עד 5 מ"מ. 5 השיניים משולשות ומסתיימות בחוד כהה וקירח. הכותרת דו-שפתנית, צבעה לילך או ורוד לא אחיד ואורכה כ-15 מ"מ. צינור הכותרת אינו בולט מתוך הגביע. האבקנים, 4, בולטים מתוך הכותרת. קצה השפה העליונה שעיר, שסוע ומופנה כלפי מעלה. אשבל כרתי גדל בבתה וגריגה בין סלעים על קרקעות המתפתחות על קירטון. נפוץ בארץ בכל האזורים הרריים ים-תיכונים, אך לא מצוי. הוא מצוי בהרי יהודה ובגלעד; נדיר בשומרון; ונדיר מאוד בגולן ובחרמון, בבקעת חולה, בעמק יזרעאל, ובאדום. אשבל כרתי מונה 7 תת-מינים בעולם. הפריחה ממאי עד יוני.
  • אֶשְׁבָּל מֻפְסָק (.Stachys distans Benth) - עשב רב-שנתי, ים-תיכוני, זקוף, גובהו 50 עד 100 ס"מ. כל איברי הצמח צמריים מאוד בגוון לבן מאפיר. הוא מכוסה בשערות ארוכות, מסועפות ומסולסלות. הצמח מסתעף מבסיסו, גבעוליו רבועים, זקופים ומקבילים ואינם מסתעפים עוד ושערותי (אם ישנן) אינן מסועפות. עלי הגבעולים נגדיים, פשוטים, בעלי פטוטרת, דמויי ביצה, שפתם משוננת, ואורכם 2 עד 4 ס"מ. לעלים העליונים פטוטרת קצרה יותר. הפרחים ערוכים לאורך גבעול התפרחת, דורים דורים שמרוחקים מאוד זה מזה. הפרחים בכל דור צפופים ומרובים (15 עד 20). העלים המלווים את דורי הפרחים קטנים ואינם ארוכים מאורך הדור. הפרח מכוסה מבחוץ בשערות בלוטיות קצרות. הגביע ירוק או נוטה לסגול עכור. הכותרת דו-שפתנית, צבעה לבן–צהבהב. השפה העליונה קמורה וצרה ומקושטת בקווים ובכתמים סגולים עזים. השפה התחתונה פרושה, מחולקת ל-3 אונות ועם כתמים סגולים. אשבל מופסק הוא צמח הגדל על מחשופים של סלעי גיר קשה וסדקי סלעים במדרונות טרשיים. הוא גם שכיח גם בבתה ובצל חלקי בחורש פתוח. נפוץ רק בצפון הארץ. הוא נפוץ בגליל העליון ובחוף הגליל; מצוי בגליל התחתון; נדיר מאוד בעמק יזרעאל, בעמק עכו ובהרי יהודה. המין אנדמי לישראל וסביבתה וללבנון. אשבל מופסק מונה שני זנים בעולם. הפריחה מסוף אפריל ועד סוף יוני.
  • אֶשְׁבָּל מְעֹרָק (.Stachys neurocalycina Boiss) - עשב חד-שנתי ים-תיכוני, קירח, ירוק, גובהו 5 עד 30 ס"מ. הגבעול מתפצל מעט מבסיסו לגבעולים אלכסוניים. הגבעולים קירחים כמעט או בעלי שערות קצרות. פרחיו בולטים, צבעם סגול או ארגמן או ורוד כהה ואורך כותרתם כ-15 מ"מ. הגביע סגלגל ובעל שערות מעטות ומסועפות. הגביע משתייר, שיניו קצרות מהצינור ומסתיימות בחוד ארוך למדי שמתקשה עם הבשלת הפרי. אשבל מעורק גדל בבתה מזרח ים-תיכונית, בעיקר בהרים, בצפון הארץ ובמרכזה. הוא מצוי בגליל העליון, בגליל התחתון, בבקעת כנרות, בכרמל, בעמק יזרעאל, בבקעת בית שאן, בשומרון, בשפלה ובהרי יהודה; נדיר באדום; ונדיר מאוד בגולן, בחוף הגליל, חוף הכרמל, בדרום שפלת החוף ובגלעד. הפריחה באביב, מאמצע פברואר עד סוף מאי.
  • אֶשְׁבָּל מִצְרִי (.Stachys aegyptiaca Pers) - בן-שיח ירוק עד, מסועף וסבוך, גבעוליו רבועים, גובהו וקוטרו 20 עד 60 ס"מ ופרחיו בגווני ארגמן, ורוד ולילך. העלים נגדיים, פשוטים, תמימים, צרים וארוכים. כל איברי הצמח מכוסים בשערות כוכביות צפופות. התפרחות אמיריות (בראשי הגבעולים), והפרחים מקובצים בקבוצות של 4 עד 6 לעיתים רחוקות 2. עלי התפרחת מוארכים או דמויי אליפסה. הגביע מלבין, עם 5 שיניים שוות באורכן (10 מ"מ עד 12 מ"מ). הכותרת שעירה, צבעה ורוד, לילך או ארגמן מלווים בכתמים לבנים. אשבל מצרי צומח על מחשופי סלעי גיר ודולומיט ובכיסי הקרקע שבהם, ובתשתית החצץ שבערוצי נחלים באזורים של בתות הספר, בערבות ובמדבר. הוא מצוי בהר הנגב, ובאדום; נדיר בדרום הנגב; ונדיר מאוד בצפון הנגב ובמערב הנגב. תפוצתו העולמית משתרעת במדבריות של מזרח אפריקה וצפונה ושל מערב אסיה. הפריחה מסוף ינואר ועד סוף מאי.
  • אֶשְׁבָּל נָאֶה (.Stachys spectabilis Choisy ex DC) - צמח עשבוני, רב-שנתי, זקוף מסועף וכולו צמיר. הוא צמח ים-תיכוני, שגדל בבתי גידול לחים, בגדות נחלים בשולי תעלות, וערוצים בצפון הארץ, שבהם זורמים מים זכים ושטופי שמש. עלי הגבעול (השושנת) גדולים מאוד עד 10 ס"מ, מוארכים, בעלי פטוטרת ברורה, ראשם מחודד, בסיסם דמויי לב ושפתם תמימה עד משוננת קלות. הפרחים קטנים ורודים, ערוכים דורים דורים של פרחים מרובים. הדורים על פי רוב רחוקים מאוד זה לזה ויוצרים תפרחת דמוית שיבולת צרה, ארוכה רצופה וצפופת פרחים בקצי הגבעול. עלי התפרחת ארוכים בהרבה מהתפרחת, דמויי ביצה, קטיפתיים, ירוקים בצידם העליון ומאפירים בצידם התחתון, ושפתם חרוקה מעט. החפיות של הפרחים סרגליות וזעירות. הגביע פעמוני, שעירותו דלילה. צינור הכותרת כאורך הגביע ורק שפת אוגן הכותרת נראות. השפה העליונה קמורה וזקופה ומפורצת ללא שנץ, שמצוי באשבל ארך-שיבולת. הפרי עטוף בגביע משתייר שמתקשה בהבשלה ושיניו נשארות זקופות, מפושקות ומסתיימות בחוד ארוך וקוצני. הזרע זעיר, אורכו כ-2 מ"מ, מחוספס עם כתמים חומים מנוקדים בכתמים כהים. מין זה נדיר מאוד, פגיע ועל סף הכחדה ואולי אף נכחד בישראל. המין נמצא בעמק דן, החלק הצפוני של עמק החולה. תחום תפוצתו של אשבל נאה מוגבלת לצפון המזרח התיכון: צפון טורקיה ומזרחה, הרי האמנוס בדרום טורקיה, צפון-מערב איראן ומרכזה וקווקז. המין אינו מופיע בסוריה ובלבנון ונראה שגם לא בצפון ישראל. הפריחה ממאי עד אוקטובר.
  • אֶשְׁבַּל נִמְרוֹד (Stachys paneiana Mouterde) - בן-שיח נמוך בגובה 20 עד 50 ס"מ שכל איבריו מכוסים במעטה צמרי מלבין ופרחיו ורודים. הגבעולים רבים, זקופים או נטויים כלפי מעלה. העלים נגדיים, פשוטים, חרוקים, צורתם דמוי ביצה, בסיסם לבוב במקצת. החפים המלווים את התפרחות דמויי עלים, קטנים יותר ופחות חרוקים. הפרחים ערוכים בדורים מדומים ודלילים למדי לאורך חלקו העליון של הגבעול, בכל דור 2 עד 4 ויותר פרחים. החפיות המלוות את הפרחים חסרות או קטנות מאד. הגביע צינורי-פעמוני, צמיר, אורכו 5 עד 6 מ"מ ויותר בשלב הבשלת הפרי. אורך שיני הגביע עד כמחצית מאורך הגביע. הכותרת דו-שפתנית, צבעה ורוד ובולטת מהגביע באופן ניכר. השפה העליונה מעוגלת, תמימה ושעירה. השפה התחתונה מחולקת לשלוש אונות, המרכזית רחבה מהצדדיות ולעיתים קרובות בעלת כתם ורוד כהה לא ברור. הצמח אנדמי רק לחרמון הנמוך באתר אחד בנחל גובתא (לא בבניאס שנמצא במרחק של פחות משני קילומטרים מתחת נחל גובתא), שבתחומי שמורת חרמון. בית גידולו מצוקים ומדרונות סלעיים תלולים הסמוכים אליהם. הצמח נדיר מאוד, ובסכנת הכחדה. אם כי, אוכלוסייתו שומרת על יציבות מאז שנמצא לראשונה ביום 30/5/1955 על ידי הכומר מוטרד בבניאס, ומכאן שמו המדעי. המין תואר בספרות על ידי מוטרד רק בשנת 1973. הפריחה ממאי ועד תחילת אוגוסט.
  • אֶשְׁבָּל עֲרָבִי (Stachys arabica Hornem.) - צמח חד-שנתי, ים-תיכוני, ירוק, מסתעף מבסיסו, זקוף, גובהו עד 80 ס"מ ופרחיו בגוון לילך בהיר. הוא מכוסה בדלילות בשערות ארוכות. עלי הגבעול בעלי פטוטרות, אך עלי הפרחים יושבים. הגביע - אורכו 15 עד 20 מ"מ. הכותרת גדולה, אורכה 20 עד 25 מ"מ וצבעה לילך בהיר. השפה העליונה זקופה וקמורה לעתים קרובות. השפה התחתונה פרושה ומרכזה לבן או מוכתם בלבן. האונה האמצעית גדולה משתי הצדדיות. החפיות המלוות את הפרחים חסרות או זעירות מאוד. שני האבקנים החיצוניים ארוכים יותר משני הפנימיים. אשבל ערבי דומה מאוד לאשבל זוהרי, אבל אשבל ערבי הוא צמח גבוה יותר, בעל כותרת גדולה יותר, שבולטת מהגביע, ובעיקר הוא מחוסר חפיות המלוות את הפרחים, והעלים שלו, שמלווים את הדורים יושבים או כמעט יושבים ורחבים יותר בבסיסם. לאשבל זוהרי מצויות חפיות גדולות, ועלי התפרחות הם בעלי פטוטרות וצרים יותר בבסיסם. אשבל ערבי גדל בקרקעות כבדות והיה שכיח בבתי-גידול מתאימים בכל אזורי צפון הארץ ומרכזה. הוא היה מצוי בבקעת חולה, בגליל התחתון, בבקעת כנרות, בכרמל, בעמק יזרעאל והגלעד; נדיר בגליל העליון, בשרון, בשומרון ובהרי יהודה; ונדיר מאוד בגולן, בבקעת בית שאן, בחוף הגליל, בחוף הכרמל, ובדרום שפלת החוף. כיום המין נדיר יותר ולא מצוי. הפריחה בין אמצע מרץ עד תחילת יולי.
  • אֶשְׁבָּל צָחֹר (.Stachys nivea Labill) - בן-שיח, נדיר מאוד, פרחיו לבנים. גדל בבתות טרגקנטיות של הרים גבוהים. תפוצתו בישראל היא בחרמון. פורח ממאי עד אוגוסט.

מיני התרבות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מין אחד גדל בישראל כצמח תרבות מצוי.

אשבל ביזנטי (Stachys byzantina K.Koch), צמח עשבוני רב-שנתי, זקוף, גובהו 30 עד 80 ס"מ צמיר מאוד, מכוסה כולו בשערות לבנות ארוכות וסבוכות. רק הכותרות הוורדות או הסגולות מבצבצות מבעד למעטה הצימרי האפור. העלים אפורים-כסופים, אורכם 5 עד 10 ס"מ, איזמליים עד מוארכים, שני קצותיהם צרים וקהים, שטחם מקומט ובעלי מגע קטיפתי. שפת הטרף עם שיניים שאינן בולטות ומכוסות כמעט בכל שטחן בשערות צימריות. עמודי התפרחת נושאים מספר דורים מרובי פרחים זעירים. הדורים העליונים קרובים זה לזה ויוצרים מעין שיבולת והתחתונים מרוחקים זה מזה. אורך החפים של הפרחים קצר ואורכם כאורך צינור הגביע. שיני הגביע בלתי שוות במקצת זו לזו. הכותרת ורודה או סגולה, אורכה 12 עד 25 מ"מ וצידה החיצוני צמיר מאוד. הוא גדל בר בקווקז ובאירן ובתרבות, וכפליט תרבות במקומות שונים בעולם, למשל, בקנדה בשוויץ. בישראל הוא הוכר גם בשם אשבל צמיר (.Stachys olympica Poir)[10]. אשבל ביזנטי צמח אור מלא, עמיד בשרב, ובגיר; רגיש לקרה וללחות ולמליחות. גדל בקרקעות שונים  בהר, בעמק ובשפלה. הפריחה בקיץ, באביב ובסתיו. קצב צימוח בינוני עד מהיר. הריבוי באמצעות זרעים בסתיו או באמצעות חלוקה בחורף או באמצעות ייחורים באביב ובקיץ.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אשבל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, תל אביב: עם עובד, שניה מורחבת, 1999
  2. ^ .Stachys L, WFO (2022): Stachys L. Published on the Internet
  3. ^ מיני אשבל בעלי קנה שורש הם: S. Floridana, S. affinis Bunge, S. palustris, S. hyssopifolia
  4. ^ החי והצומח של ארץ-ישראל : אנציקלופדיה שימושית מאויירת, כרך כרך 11 – צמחים בעלי פרחים ב', עריכה: מיכה לבנה ודוד הלר, רעננה: ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור, 1986
  5. ^ אשבל ברזילוני, צמחיית ישראל ברשת
  6. ^ Stachys woronowii (Schischk. ex Grossh.) R.R.Mill., WFO (2022): Published on the Internet
  7. ^ אשבל השדה, צמחיית ישראל ברשת
  8. ^ אשבל זהרי, הרשימה האדומה
  9. ^ סקר צמחים בסכנת הכחדה – סיכום שנת 2018, מכון דש״א - דמותה של ארץ
  10. ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002, עמ' 380