אשוח חינני

אשוח חינני
אשוח חינני בהרי סלמון בצפון קליפורניה
מצב שימור
conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	מחטנאים
מחלקה:	מחטניים
סדרה:	מחטיים
משפחה:	אורניים
סוג:	אשוח
מין:	אשוח חינני
שם מדעי
Abies amabilis ‏פורבס, 1839
תחום תפוצה

אשוח חינני (שם מדעי: Abies amabilis` באנגלית: Pacific silver fir) הוא מין אשוח שתחום התפוצה הטבעי שלו בצפון-מערב אמריקה הצפונית, מהקצה הדרום-מזרחי של אלסקה, דרך מערב קולומביה הבריטית בקנדה ומדינות ארצות הברית וושינגטון, אורגון והקצה הצפון-מערבי של קליפורניה. הוא גדל מגובה פני הים ועד גובה של 1,500 מטרים בקצה הצפוני של תחום התפוצה, ובגובה בין 1,000 ל-2,300 מטרים מעל פני הים בחלק הדרומי של אזור התפוצה, תמיד ביער גשם ממוזג שבו יש משקעים רבים והקיצים קרירים ולחים. הוא גדל בחברת צוגה מערבית בחלק הצפוני של אזור התפוצה, אשוח דאגלס בחלק המרכזי ואשוח אדום בקצה החלק הדרומי.

זהו עץ מחטני ירוק עד גבוה. גובהו בין 24 ל-46 מטרים, וקוטר הגזע בין 60 ל-120 סנטימטרים. אשוח חינני יכול לחיות 400 ל-500 שנים.

טקסונומיה, שמות נרדפים ושמות עממים

אשוח חינני (Abies amabilis) שייך לסוג אשוח (Abies). התיאור הראשון של העץ היה ב-1838 על ידי הבוטנאי הסקוטי ג'ון קלאודיוס לודון (John Claudius Loudon) שכינה אותו בשם Picea amabilis (מלטינית "אורן חינני") ב-"Arboretum et fruticetum Britannicum", כרך 4, עמוד 2342, כינוי שהוא ייחס לבוטנאי דייוויד דאגלס (David Douglas). הוא הועבר לסוג Abies על ידי ג'יימס פורבס (James Forbes) בעבודתו "Pinetum Woburnense", עמוד 12. שמות נרדפים ל-Abies amabilis (DOUGLAS EX LOUDON) J.FORBES כוללים Abies grandis HOOK. non LINDL. או Pinus amabilis (DOUGL. EX LOUDON) PARL.

למרות אזור התפוצה הנרחב, כמעט שאין שום הבדלים בין האוכלוסיות הפרטניות של העץ.

השם בעברית הוא תרגום ישיר של השם המדעי של העץ. באנגלית יש לעץ שמות עממיים רבים. השם המקובל הוא Pacific silver fir (אשוח פסיפי כסוף), אבל בנוסף הוא קרוי: White fir (אשוח לבן), Red fir (אשוח אדום), Lovely fir (אשוח חינני), Amabilis fir (אשוח אמאביליס), Cascades fir (אשוח הקסקיידס), או Silver fir (אשוח כסוף).

תיאור

ענף עם עלים

אצטרובלים בשלים

קשקשים וזרעים

נוף

אשוח חינני הוא עץ מחטני ירוק עד גבוה. גובהו בין 24 ל-46 מטרים, לעיתים נדירות עד 74 מטרים, וקוטר בגובה חזה של 60 עד 120 סנטימטרים, לעיתים רחוקות עד 230 סנטימטרים. נוף העץ ישר והצמרת דמוית צריח. ככל שהעץ גדל צורתו גלילית והצמרת שטוחה. הענפים נגדיים וצומחים בזווית ישרה מהגזע. הם קצרים, נוקשים ומגיעים עד תחתית הגזע, בייחוד במקומות פתוחים.

מערכת השורשים

החוטרים יוצרים שורש שיפודי, ומסוגלים לחדור לתוך קרקע דחוסה טוב יותר ממחטניים אחרים. שתילים יכולים לפתח מערכת שורשים גרים, במקומות שטפרה געשית מכסה את הקרקע המקורית. לעצים בוגרים יש מערכת שורשים שטוחה, רדודה בצורת צלחת בקרקעות רדודות או כאלו שהניקוז בהן גרוע. על קרקע פודזול שעליה מצטברת רקבובית עבה מתרכזים שורשי ההזנה באופק האורגני ככל שהעצים מתבגרים.

למין זה יש מיקוריזה (מוטואליזם (הדדיוּת) בין תפטיר של פטרייה ובין שורשי העץ) עם הפטרייה Cenococcum graniforme.

גזע וענפים

בעצים צעירים קליפת הגזע דקה חלקה, למעט בועיות שרף, וגונה אפור בהיר. עם הגיל הקליפה הולכת ומתעבה, וגונה הופך אפור אדמדם, והיא הולכת ונסדקת תוך יצירת קשקשים, בייחוד בחלק התחתון של הגזע. הקליפה של הענפים מכוסה פלומה וגונה חום בהיר בחלק העליון של הענף וחום כהה בחלק התחתון.

ניצנים ועלווה

הניצנים קטנים, מכוסים בשעווה ורודה, כדוריים בקוטר 6 ל-9 מילימטרים. הקשקשים של הניצנים קצרים, רחבים, משולשים, מכוסים פלומה צפופה, בדרך כלל ללא שרף.

העלים הם דמויי מחט, שטוחים, צרים, כשבמרכזם יש חריץ, צפופים באורך בין 10 ל-25 מילימטרים וברוחב בין 1 ל-3 מילימטרים. העלים החשופים לשמש מעוגלים כלפי מעלה. קצה המחט מפוצל. לכל המחטים צבע ירוק כהה בחלקם העליון, ובין חמש לשש פסי פיוניות בגוון לבן-כסוף מכל צד העורק המרכזי בחלקם התחתון. הם מסודרים בצורת סליל על הענף, אבל בסיס העלים מפותלים בצורה כזו שנראה כאילו המחטים מסודרות בשתי שורות מקבילות פחות או יותר משני צדי הענף. 2 תעלות השרף קצרות בסמוך לקצות העלים בשכבה החיצונית של החלק התחתון. העלים בענפים העליונים ביותר בדרך כלל עבים וקצרים יותר ויש להם קווי פיוניות גם בחלק העליון של העלה.

לעלים כתושים יש ריח של תפוזים. העלים נושרים 5 שנים לאחר צמיחתם.

אצטרובלים וזרעים

אשוח חינני הוא צמח חד ביתי, והפריה עצמית אפשרית משום שזמני ההאבקה והזמן שהאצטרובלים הנקביים נכונים לקלוט אבקה חופפים. העץ מתחיל לייצר זרעים בגיל 20 עד 30 שנים. גון האצטרובלים הזכריים ממש לפני ההאבקה הוא אדום והוא משתנה לאדום-צהוב. צורתם ביצתית עד גלילית והם מפוזרים בשפע במקבצים נמוך יותר מהאצטרובלים הנקביים העץ. האצטרובלים הנקביים גדלים זקופים כשהם צמודים לענף בן שנה בחלק העליון של העץ. צורתם ביצתית-גלילית, וצבעם, כאשר הם מוכנים לקלוט אבקה, הוא סגול ואחר-כך חום. אורכם בין 8 ל-10 סנטימטרים ורוחבם בין 3.5 ל-5 סנטימטרים. קצה האצטרובל מעוגל עד דמוי פטמה. הקשקשים ריבועיים באורך וברוחב של 2 סנטימטרים ומכוסים פלומה עדינה. עונת ההאבקה נמשכת כתלות באזור, בגובה ובמזג האוויר בין אמצע מאי לאמצע יוני. הזרעים מוכנים בשלהי אוגוסט, ופיזורם מתחיל באמצע ספטמבר, מרביתם מפוזרים עד סוף אוקטובר, אבל עשויים להידחות עד חודש אפריל.

לזרעים גוון חום בהיר. אורכם בין 10 ל-12 מילימטרים ורוחבם 4 מילימטרים. לזרע צמודה כנף אדמונית עד חום בהיר ואורכה כאורך הזרע. בקילוגרם יש בין 17,200 ל-45,860 זרעים מנוקים. הזרעים מופצים באמצעות רוח. הזרעים כבדים יחסית, ולכן רובם נושרים בקרבת העץ. מחקר אחד מצא שרק 9% מהזרעים התפזרו למרחק שעלה על 114 מטרים מהעץ.

תפוצה

גזע

שתילים של אשוח חינני גדלים באזור שנחרב בהתפרצות הר הגעש סנט הלנס

תחום התפוצה של האשוח החינני הוא בצפון-מערב אמריקה הצפונית, מהקצה הדרום-מזרחי של אלסקה, דרך אזור החוף של קולומביה הבריטית והאי ונקובר בקנדה. בהמשך, במורדות המערביים ובחלק העליון של המורדות המזרחיים של רכס קסקייד במדינות ארצות הברית וושינגטון ואורגון. הוא גדל גם בכל רחבי רכס הרי אולימפיק, ובמקבצים בודדים ברכסי החוף הפסיפי של וושינגטון וצפון אורגון. סמוך לאזור קרייטר לייק באורגון נעלם האשוח החינני מרכס קסקייד, ומופיע מחדש בכמה מקומות בהרי קלאמת בקצה הצפון-מערבי של קליפורניה. עיקר תחום התפוצה בין קווי הרוחב 43° ל-55° צפון. הוא גדל מגובה פני הים ועד גובה של 1,500 מטרים בקצה הצפוני של תחום התפוצה ובגובה בין 1,000 ל-2,300 מטרים מעל פני הים בחלק הדרומי של אזור התפוצה, תמיד ביער גשם ממוזג שבו יש משקעים רבים והקיצים קרירים ולחים.

האקלים בכל אזור התפוצה של האשוח החינני הוא אקלים ימי. הקיצים קרירים, כשהטמפרטורה היומית הממוצעת היא בין 13°C ל-16°C, והטמפרטורות בחורף לעיתים רחוקות נמוכות מ-9°C-. מספר הימים שבהם הטמפרטורה לא יורדת מתחת לנקודות הקיפאון נעה מ-40 סביב קו העצים, ליותר מ-250 בגבהים הנמוכים. כתלות במקום, כמות הגשמים השנתית משתנה בין 6,650 מילימטרים בחוף המערבי של האי ונקובר ל-965 מילימטרים בצד המזרחי של האי. כמות המשקעים הממוצעת השנתית הממוצעת ברכס קסקייד היא יותר מ-1,500 מילימטרים. השלג בחורף יכול להגיע לגובה של 7.6 מטרים. הקיצים יבשים באזור זה, אבל האשוח החינני תלוי בלחות מספיקה בקרקע בעונת הצמיחה אותה הוא מקבל מהפשרת שלגים ממושכת.

אשוח חינני גדל לעיתים קרובות בחברת צוגה מערבית במרבית תחום התפוצה. אשוח אציל (Abies procera) גדל בחברת אשוח חינני בדרום וושינגטון וצפון אורגון. עצים נוספים מערבית לרכס קסקייד הם אשוח דאגלס, ארז אדום מערבי ואשוח ענק, כשאשוחית סיטקה ואורן מפותל גדלים בחברת אשוח חינני סמוך לחוף. באזור התת-אלפיני העצים החשובים הם צוגה הררית, ברוש נוטקה (Xanthocyparis nootkatensis) ואשוח תת-אלפיני. קרוב לקצה התחום המזרחי של תחום התפוצה גדל האשוח החינני עם ארזית מערבית (Larix occidentalis), אורן לבן מערבי, אורן מפותל, אשוח תת-אלפיני, אשוח ענק ואשוחית אנגלמן. בקצה הדרומי של תחום התפוצה גדל גם תת-המין של אשוח אדום (Abies magnifica var. shastensis). חורשות גדולות של אשוח חינני בלבד יש באזור הר בייקר והר ריינר, ובמקומות נוספים בדרום רכס קסקייד בוושינגטון.

שימושים

ילידי אמריקה הצפונית השתמשו בשרף כגומי לעיסה, הענפים שימשו כמצעים או ככיסוי לרצפה, והעץ הרך שימש בעיקר להסקה.

העצה רכה ולא חזקה במיוחד. היא משמשת לייצור נייר, עץ לבוד (אם כי היא חזקה פחות מאשוח דאגלס), ארגזים ועבודות בנייה זולות אחרות. לעלווה יש ריח אטרקטיבי, והעץ משמש לעיתים לקישוט חג המולד, כולל עץ חג המולד, ולעיתים משתמשים בענפים שלו כירק דקורטיבי.

הוא נטוע גם כצמח נוי בפארקים גדולים, אם כי התנאי לגידולו לקיצים קרירים ולחים מגבילה את האזורים שבהם הוא גדל היטב. הצמיחה המוצלחת הרחק מתחום התפוצה שלו מוגבלת לאזורים כמו מערב סקוטלנד ודרום ניו זילנד.

סיכונים, מחלות ומזיקים

גורמים שאינם ביולוגיים

אשוח חינני פגיע בקנה מידה גדול לגורמים שאינם ביולוגיים. בשל קליפת הגזע הדקה ומערכת השורשים הרדודה, המין רגיש במיוחד לשרפת יער. בשל מערכת השורשים הרדודה האשוח החינני רגיש במיוחד לעקירה בשל פעילות הרוח ועצים יכול להיעקר גם בחורשות בסופות עזות. הענפים יכולים להישבר גם תחת משקל קל יחסית של שלג.

צמחים טפילים

נזק שנגרם לעץ מהחיפושית Pseudohylesinus grandis

סנאי דאגלס על אשוח חינני

הצמח הטפיל Arceuthobium tsugense (דבקון ננסי של צוגה) גורם לתופעת מטאטא מכשפה, סבך שיח בצמרת העץ. סוג זה של טפיל גדל גם על צוגה הררית, אשוח תת-אלפיני ואשוח אציל (Abies procera). הידבקות במין Arceuthobium abietinum (דבקון ננסי של האשוח) מתרחשת בעיקר במרכז אורגון.

פטריות מזיקות

פטריות מזיקות שונות תוקפות את האשוח החינני לעיתים קרובות, כאשר האזור המותקף ביותר הוא מערכת השורשים, יותר מאשר טפילים של המחטים. הפטרייה heterobasidion annosum תוקפת את השורשים כל השנה. בתחום התפוצה הטבעי שלו אשוח חינני הוא מין העץ הרגיש ביותר למיני הפטריות Armillaria mellea מהסוג ארמילאריה ו-Phellinus weiri. הגזע של עצים עתיקים מותקף על ידי Echinodontium tinctorium (באנגלית Indian paint fungus), וגם על ידי Stereum sanguinolentum (באנגלית bleeding Stereum). הידבקות של הגזע בפטריות אלו מחלישה אותו ומגדילה את הסיכון לשבירה ברוח.

האשוח החינני מותקף על ידי מגוון של טפילים של המחטים. טפילי המחטים כוללים את הפטריות Lophodermium uncinatum‏, Phaeocryptopus nudus‏, Virgella robusta ופטריות מהסוג Uredinopsis.

עצים שנפלו נרקבים מהר מאוד, בייחוד כתוצאה מפעילות של הפטריות Fomitopsis pinicola (באנגלית Red belt conk)‏, Ganoderma applanatum (באנגלית Artist's bracket)‏, Trichaptum abietinum ו-Perenniporia subacida. נפח הגזעים השוכבים על הקרקע מצטמצם בין 50% ל-100% תוך 5 שנים.

חרקים

חרקים רבים תוקפים את האשוח החינני. את הנזק הגדול ביותר גורמת צמרית האשוח (Adelges piceae), מין פולש שיובא בטעות מאירופה שהוא מין של פשפש המוצץ את קליפת העץ בענפים ויכול לגרום למות העץ אחרי שנים של הדבקות. הוא תוקף את העצים בכל גיל. הרוק של מין זה גורם לצמחייה מעוותת של תאי ההובלה מה שהופך את העצה לפריכה. צמרית האשוח נפוצה במקומות הנמוכים, אבל כמעט שאינה מופיעה באזורים התת-אלפיניים. את האצטרובלים תוקפים החרקים מסדרת הדבוראים: Earomyia abietum‏, Megastigmus pinus ו-Megastigmus lasiocarpae, שיכולים לגרום לאובדן זרעים רב. זחלים של שני סוגים של פרפרים, Acleris gloverana (באנגלית Western blackheaded budworm) ו-Lambdina fiscellaria (באנגלית Mournful thorn) תוקפים עצים בחורשות המעורבות עם מינים אחרים בקולומביה הבריטית.

סוגים משניים של חרקים שתוקפים את המחטים הם מיני העשים Ectropis crepuscularia (באנגלית Engrailed) ו-Melanolophia imitate (באנגלית Western carpet). הזחלים של Choristoneura occidentalis (באנגלית Spruce budworm), מין עש מהמשפחה Tortricidae, הניזונים מהמחטים והניצנים של העץ, תוקפים את העץ בחורשות מעורבות או על טהרת העץ. שני סוגים של חיפושיות: Pseudohylesinus granulatus ו-Pseudohylesinus sericeus יכולים לגרום לנזק ניכר אם הם תוקפים עצים יחד עם פטריות שתוקפות את השורשים.

בעלי חיים

אשוח חינני הוא מקור למזון לאייל קנדי ולעופות כדוגמת שכווי האשוח ושכווי הצווארון. עכברים ונברנים וסנאי דאגלס (Tamiasciurus douglasii) אוכלים בעיקר את הזרעים, כשהסנאים נוהגים לפתוח אצטרובלים בחיפוש אחר זרעים. דוב שחור אמריקני נוהג לפשוט את קליפת העץ.

גלריה

• 
  עלווה מלמטה
• 
  מבט על ענף מלמטה שבו אפשר לראות את הפלומה ורצועות הפיוניות הלבנות
• 
  אצטרובל עם זרעים
• 
  גזע כרות המדגים את הטבעות

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אשוח חינני בוויקישיתוף

• אשוח חינני, באתר ITIS (באנגלית)
• אשוח חינני, באתר NCBI (באנגלית)
• אשוח חינני, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• אשוח חינני, באתר Tropicos (באנגלית)
• אשוח חינני, באתר GBIF (באנגלית)
• אשוח חינני, באתר The Plant List (באנגלית)
• אשוח חינני, באתר IPNI (באנגלית)

• Abies amabilis from the Fire Effects Information System (FEIS) site
• Abies amabilis from The Gymnosperm Database
• Abies amabilis Dougl. ex Forbes from Southern Research Station, United States Department of Agriculture
• Abies amabilis / Pacific silver fir from the The American Conifer Society site