אשליית השליטה
אשליית השליטה (באנגלית: Illusion of control) היא הנטייה לאשליה עצמית שיש קשר בין מעשים ובין התוצאות, גם כשתוצאות אלו מושפעות מגורמים חיצוניים שבפועל אין שליטה עליהם.[1] המונח נטבע לראשונה על ידי פרופ' אלן לנגר והיא נטייה שנחשבת כבעלת השפעה על התנהגות הימורים ואמונה בעל-טבעי.[2][3] יחד עם אפקט מעל הממוצע והטית תגובה אופטימית, אשליית השליטה נחשבת לאחת האשליות החיוביות.[1]
תופעת ההימורים זכתה להתייחסות מחקרית מקיפה, ובין השאר ביקשו חוקרים לעמוד על המשמעות של ההימור עבור האנשים. חלק מההסברים מתמקדים במוטיבציה של המהמר לעמוד מול המערכת ולהתגבר עליה, ואילו אחרים דנו בחוויית קבלת ההחלטות שמניעה את המהמר, ויש שעסקו בסיכונים של המהמר כביטוי לתכונות אופי שונות.[4] נוסף על המשתנים הכלכליים, הפסיכולוגיים, החברתיים והחוקיים, שרלוונטיים להימורים באשר הם, להימורי הספורט ניתן להוסיף את תחושת המומחיות של אוהדי ספורט בסטטיסטיקה וחדשות, היוצרת אשליה של שליטה בתוצאה.[4] כלומר, אוהדי ספורט מרגישים כי שלא כמו בהימורים קלאסיים יש להם ידע שיוכל להפוך את הניחוש מהימור מוחלט לניבוי מושכל.[4] ממצאים אלה הם חיזוק למחקר של לנגר שהראה שאנשים נוטים להתנהג כאילו הם יכולים להפעיל שליטה במצב שבו נוכחים "סממני מיומנות".[2][5] בסממני מיומנות, לנגר התכוונה למאפיינים הקשורים לתחרותיות, היכרות עם הגירוי, ומעורבות בהחלטות. למשל, במשחק שולחן הקראפס (Craps) בבתי קזינו, מהמרים נוטים לזרוק את הקוביות חזק יותר בציפייה למספרים גבוהים, ובצורה חלשה בציפייה למספרים נמוכים. כך, מהמרים סבורים שהתוצאה שהם משיגים תלויה באופן שהם משליכים את הקובייה, במצב רוחם, במיומנותם, בניסיונם האישי וביריב העומד מולם.[2][5]
בניסוי מעבדה אחד נדרשו הנבדקים ללחוץ על אחד משני כפתורים כדי לנסות ולשלוט בשתי נוריות המסומנות "ניקוד" ו"אין ניקוד". בגרסה אחת של ניסוי זה, הנבדקים יכלו ללחוץ על אחד משני הכפתורים.[6] בגרסה אחרת היה כפתור אחד, שנבדקים החליטו אם ללחוץ עליו או לא.[7] למרות שהבהירו החוקרים כי אין קשר בין פעולות הנבדקים לבין הנוריות, אפילו כאשר הבחירות של המשתתפים לא שינו דבר, המשתתפים העריכו בביטחון כי הייתה להם שליטה מסוימת על האורות. בפועל, ההערכות הללו לא היו קשורות למידת השליטה שהייתה להם, אלא היו קשורות לשכיחות שבה נדלקה נורית ה"ניקוד".[7]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Shelley E. Taylor, Jonathon D. Brown, Illusion and well-being: A social psychological perspective on mental health., Psychological Bulletin 103, 1988, עמ' 193–210 doi: 10.1037/0033-2909.103.2.193
- ^ 1 2 3 Ellen J. Langer, The illusion of control., Journal of Personality and Social Psychology 32, 1975-08, עמ' 311–328 doi: 10.1037/0022-3514.32.2.311
- ^ Stuart A. Vyse, Believing in magic : the psychology of superstition, Oxford: Oxford University Press, 2000, ISBN 0-19-513634-9
- ^ 1 2 3 אסנת רוט-כהן ואילן תמיר, ספורט, הימורים ופרסומות: "מלא טוטו–מלא כסף" ומלא סטרֵאוטיפים, בתנועה, כרך יא חוברת4, תשע"ט–2018
- ^ 1 2 Ellen J. Langer, Jane Roth, Heads I win, tails it's chance: The illusion of control as a function of the sequence of outcomes in a purely chance task., Journal of Personality and Social Psychology 32, 1975-12, עמ' 951–955 doi: 10.1037/0022-3514.32.6.951
- ^ Herbert M. Jenkins, William C. Ward, Judgment of contingency between responses and outcomes., Psychological Monographs: General and Applied 79, 1965, עמ' 1–17 doi: 10.1037/h0093874
- ^ 1 2 Lorraine G. Allan, Herbert M. Jenkins, The judgment of contingency and the nature of the response alternatives., Canadian Journal of Psychology / Revue canadienne de psychologie 34, 1980-03, עמ' 1–11 doi: 10.1037/h0081013
