אשר הניא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אשר הניא

אֲשֶׁר הֵנִיא עֲצַת גּוֹיִם, וַיָּפֶר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים:
בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם רָשָׁע, נֵצֶר זָדוֹן מִזֶּרַע עֲמָלֵק:
גָּאָה בְּעָשְׁרוֹ וְכָרָה לוֹ בּוֹר, וּגְדֻלָּתוֹ יָקְשָׁה לּוֹ לָכֶד:
דִּמָּה בְנַפְשׁוֹ לִלְכֹּד וְנִלְכַּד, בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד וְנִשְׁמַד מְהֵרָה:
הָמָן הוֹדִיעַ אֵיבַת אֲבוֹתָיו, וְעוֹרֵר שִׂנְאַת אַחִים לַבָּנִים:
וְלֹא זָכַר רַחֲמֵי שָׁאוּל, כִּי בְחֶמְלָתוֹ עַל אֲגָג נוֹלַד אוֹיֵב:
זָמַם רָשָׁע לְהַכְרִית צַדִּיק, וְנִלְכַּד טָמֵא בִּידֵי טָהוֹר:
חֶסֶד גָּבַר עַל שִׁגְגַת אָב, וְרָשָׁע הוֹסִיף חֵטְא עַל חֲטָאָיו:
טָמַן בְּלִבּוֹ מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמָיו, וַיִּתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת רָעָה:
יָדוֹ שָׁלַח בִּקְדוֹשֵׁי אֵל, כַּסְפּוֹ נָתַן לְהַכְרִית זִכְרָם:
כִרְאוֹת מָרְדְּכַי כִּי יָצָא קֶצֶף, וְדָתֵי הָמָן נִתְּנוּ בְשׁוּשָׁן:
לָבַשׁ שַׂק וְקָשַׁר מִסְפֵּד, וְגָזַר צוֹם וַיֵּשֶׁב עַל הָאֵפֶר:
מִי זֶה יַעֲמֹד לְכַפֵּר שְׁגָגָה, וְלִמְחֹל חַטַּאת עֲוֹן אֲבוֹתֵינוּ:
נֵץ פָּרַח מִלּוּלָב, הֵן הֲדַסָּה עָמְדָה לְעוֹרֵר יְשֵׁנִים:
סָרִיסֶיהָ הִבְהִילוּ לְהָמָן, לְהַשְׁקוֹתוֹ יֵין חֲמַת תַּנִּינִים:
עָמַד בִּעָשְׁרוֹ וְנָפַל בְּרִשְׁעוֹ, עָשָׂה לוֹ עֵץ וְנִתְלָה עָלָיו:
פִּיהֶם פָּתְחוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי פוּר הָמָן נֶהְפַּךְ לְפוּרֵנוּ:
צַדִּיק נֶחֱלַץ מִיַּד רָשָׁע, אוֹיֵב נִתַּן תַּחַת נַפְשׁוֹ:
קִיְּמוּ עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת פּוּרִים, וְלִשְׂמֹחַ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה:
רָאִיתָ אֶת תְּפִלַּת מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר. הָמָן וּבָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ:
שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה, בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכָי:
תְּשׁוּעָתָם הָיִיתָ לָנֶצַח, וְתִקְוָתָם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר:

לְהוֹדִיעַ שֶׁכָּל קֹוֶיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ, וְלֹא יִכָּלְמוּ לָנֶצַח כָּל הַחוֹסִים בָּךְ.

אָרוּר הָמָן אֲשֶׁר בִּקֵשׁ לאַבְּדִי. בָּרוּךְ מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי.

אֲרוּרָה זֶרֶשׁ אֵשֶׁת מַפְחִידִי. בְּרוּכָה אֶסְתֵּר [מְגִנָּה] בַּעֲדִי. אֲרוּרִים כָּל הָרְשָׁעִים. בְּרוּכִים כָּל הַצַּדִּיקִים.

וְגַם חַרְבוֹנָה זָכוּר לַטּוֹב:

אשר הניא הוא פיוט לחג הפורים, המסכם את סיפור המגילה. על פי ההשערה המקובלת, במקורה היתה זו ברכה מפויטת, דהיינו גרסה פיוטית לברכה שלאחר קריאת המגילה, אולם בכל המקורות המוכרים, דהיינו מנהג אשכנז, ובעבר גם מנהג צרפת ואיטליה, נהוג לאומרו לאחר הברכה בליל פורים כפיוט סתם. הפיוט חובר באקרוסטיכון של אותיות הא' ב'. מפורסמים שני הבתים האחרונים הפותחים במילים "שושנת יעקב", אשר על פי מנהג אשכנז כיום, נאמרים גם ביום שלאחר קריאת המגילה.

מחבר הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם מחבר הפיוט אינו ידוע. הפיוט הובא בספרי ההלכה והמנהג של ראשוני אשכנז כמו מחזור ויטרי, שיבולי הלקט, תניא רבתי והגהות מיימוניות, ונמצא גם בגניזה הקהירית.

הפיוט נחשב לקדום, וזאת על פי סגנונו, משקלו וסידורו לפי א' ב' ולא לפי חרוזים[1]. במחזור ויטרי נכתב שהוא "מיסודם של אנשי כנסת הגדולה".

אמירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהדות אשכנז התפשט המנהג לאומרו בליל פורים לאחר קריאת המגילה. ביום פורים אין אומרים אותו, משום שאמרו כבר פיוטי קרובות בחזרת הש"ץ אשר כוללים את תוכנו של פיוט זה.[2] על אף זאת, נהוג לומר ביום פורים את סופו של הפיוט, משושנת יעקב ואילך. בקהילות בהן אין אומרים קרובות, יש שכתבו שיש לומר את אשר הניא כולו, כבערב,[3] אולם ברוב המקומות השתרש המנהג שאין אומרים את הפיוט גם אם לא אומרים קרובות.

שושנת יעקב[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני הבתים האחרונים של הפיוט הם הבתים המפורסמים בפיוט, "שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי, תשועתם היית לנצח ותקוותם בכל דור ודור". לאחר בתים אלו מופיעה שורה נוספת "להודיע שכל קוויך לא יבושו, ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך", ואחריה פיסקה נוספת "ארור המן אשר ביקש לאבדי, ברוך מרדכי היהודי, ארורה זרש אשת מפחידי, ברוכה אסתר בעדי, ארורים כל הרשעים, ברוכים כל הצדיקים, וגם חרבונה זכור לטוב".

ארור המן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיסקה האחרונה, המתחילה "ארור המן", אינה קשורה כלל לפיוט, והיא נוספה כחובת אמירה לאחר קריאת המגילה על פי התלמוד ירושלמי ומסכת סופרים. בתלמוד ירושלמי (תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק ג', הלכה ז') נאמר:"רב אמר צריך לאמר ארור המן ארורים בניו אמר רבי פנחס צריך לומר חרבונה זכור לטוב"[4], ובמסכת סופרים (פרק יד הלכה ו):"...ואחר כך מקלס לצדיקים ברוך מרדכי ברוכה אסתר ברוכים כל ישראל, ורב אמר צריך לומר ארור המן וארורים בניו, אמר רבי פנחס צריך לומר חרבונא זכור לטוב". גם בתלמוד בבלי נרמזת חובת אמירה זו, באימרתו של רבא (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז', עמוד ב') "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", והתוספות והרא"ש[5] ציינו לדברי הירושלמי. וכך נפסק בטור[6] ובשולחן ערוך[7].

לפיסקה זו גרסה אחרת הנאמרת גם בנוסח עדות המזרח (שאינם אומרים את הפיוט "אשר הניא") המתחילה:"ברוך ה' אלקי ישראל". גרסאות נוספות מופיעות במחזורים וסידורי תפילה קדומים.

גם הפיסקה "להודיע שכל קוויך לא יבושו וכו'" אינה חלק מהאקרוסטיכון של הפיוט, ונראה שהיא שייכת לפיסקה שאחריה[8].

לחנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפיוט הולחנו לחנים רבים, ביניהם כמה שהתפרסמו ביותר:

טעות נפוצה בחלק מהלחנים היא במילים "תשועתם הָיִיתָ לנצח" המוחלפות בטעות ב"תשועתם הָיְתָה לנצח".[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויקיטקסט אשר הניא, באתר ויקיטקסט
  • הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    1. ^ חגים ומועדים. ראו גם בקישורים חיצוניים, קישור למאמרו של אברהם פרנקל.
    2. ^ לבוש סימן תרצ"ג סעיף ד.
    3. ^ לוח לארץ ישראל; סידור אזור אליהו, ירושלים תשס"ח, עמ' תיח, ועוד.
    4. ^ וכן במדרש רבה: רב כי הוי מטי להמן בפורים אמר ארור המן וארורים בניו לקיים מה שנאמר ושם רשעים ירקב. אמר רבי פנחס חרבונה זכור לטוב. וכן במדרש שמואל פרשה א'. היברובוקס.
    5. ^ מגילה א, ח.
    6. ^ טור אורח חיים תרצ.
    7. ^ שולחן ערוך אורח חיים תרצ טז.
    8. ^ כך נראה מהרוקח והמהרי"ל שכתבו שביום אין אומרים אשר הניא ומתחילים "להודיע". ובספר מנהגי מהר"ם כתב שהחזן מתחיל בשושנת יעקב להודיע, וגם מדבריו נראה שלהודיע שייך לסיום. לעומת זאת במחזור ויטרי כתב פיסקה זו כסיומת לפיוט אשר הניא והביא פיסקה נוספת "כי אתה מגן לצדיקים ומושיע לעמו ישראל בעת צרה". בכלבו כתב לומר אשר הניא ואחר כך ארור המן, ומדבריו גם משמע ש"להודיע" קשור לפיוט אשר הניא.
    9. ^ אבשלום קור, באופן מילולי מרץ 2019