אשר הניא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אשר הניא

אֲשֶׁר הֵנִיא עֲצַת גּוֹיִם, וַיָּפֶר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים:
בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם רָשָׁע, נֵצֶר זָדוֹן מִזֶּרַע עֲמָלֵק:
גָּאָה בְּעָשְׁרוֹ וְכָרָה לוֹ בּוֹר, וּגְדֻלָּתוֹ יָקְשָׁה לּוֹ לָכֶד:
דִּמָּה בְנַפְשׁוֹ לִלְכֹּד וְנִלְכַּד, בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד וְנִשְׁמַד מְהֵרָה:
הָמָן הוֹדִיעַ אֵיבַת אֲבוֹתָיו, וְעוֹרֵר שִׂנְאַת אַחִים לַבָּנִים:
וְלֹא זָכַר רַחֲמֵי שָׁאוּל, כִּי בְחֶמְלָתוֹ עַל אֲגָג נוֹלַד אוֹיֵב:
זָמַם רָשָׁע לְהַכְרִית צַדִּיק, וְנִלְכַּד טָמֵא בִּידֵי טָהוֹר:
חֶסֶד גָּבַר עַל שִׁגְגַת אָב, וְרָשָׁע הוֹסִיף חֵטְא עַל חֲטָאָיו:
טָמַן בְּלִבּוֹ מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמָיו, וַיִּתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת רָעָה:
יָדוֹ שָׁלַח בִּקְדוֹשֵׁי אֵל, כַּסְפּוֹ נָתַן לְהַכְרִית זִכְרָם:
כִרְאוֹת מָרְדְּכַי כִּי יָצָא קֶצֶף, וְדָתֵי הָמָן נִתְּנוּ בְשׁוּשָׁן:
לָבַשׁ שַׂק וְקָשַׁר מִסְפֵּד, וְגָזַר צוֹם וַיֵּשֶׁב עַל הָאֵפֶר:
מִי זֶה יַעֲמֹד לְכַפֵּר שְׁגָגָה, וְלִמְחֹל חַטַּאת עֲוֹן אֲבוֹתֵינוּ:
נֵץ פָּרַח מִלּוּלָב, הֵן הֲדַסָּה עָמְדָה לְעוֹרֵר יְשֵׁנִים:
סָרִיסֶיהָ הִבְהִילוּ לְהָמָן, לְהַשְׁקוֹתוֹ יֵין חֲמַת תַּנִּינִים:
עָמַד בִּעָשְׁרוֹ וְנָפַל בְּרִשְׁעוֹ, עָשָׂה לוֹ עֵץ וְנִתְלָה עָלָיו:
פִּיהֶם פָּתְחוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי פוּר הָמָן נֶהְפַּךְ לְפוּרֵנוּ:
צַדִּיק נֶחֱלַץ מִיַּד רָשָׁע, אוֹיֵב נִתַּן תַּחַת נַפְשׁוֹ:
קִיְּמוּ עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת פּוּרִים, וְלִשְׂמֹחַ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה:
רָאִיתָ אֶת תְּפִלַּת מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר. הָמָן וּבָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ:
שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה, בִּרְאוֹתָם יַחַד תְּכֵלֶת מָרְדְּכָי:
תְּשׁוּעָתָם הָיִיתָ לָנֶצַח, וְתִקְוָתָם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר:

לְהוֹדִיעַ שֶׁכָּל קֹוֶיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ[1], וְלֹא יִכָּלְמוּ לָנֶצַח כָּל הַחוֹסִים בָּךְ.

אָרוּר הָמָן אֲשֶׁר בִּקֵשׁ לאַבְּדִי. בָּרוּךְ מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי.

אֲרוּרָה זֶרֶשׁ אֵשֶׁת מַפְחִידִי. בְּרוּכָה אֶסְתֵּר [מְגִנָּה] בַּעֲדִי. אֲרוּרִים כָּל הָרְשָׁעִים. בְּרוּכִים כָּל הַצַּדִּיקִים.

וְגַם חַרְבוֹנָה זָכוּר לַטּוֹב:

אֲשֶׁר הֵנִיא הוא פיוט לחג הפורים, המסכם את סיפור המגילה. על פי ההשערה המקובלת, במקורה הייתה זו ברכה מפויטת, דהיינו גרסה פיוטית לברכה שלאחר קריאת המגילה. אולם לא נמצא מקור המעיד על כך, ובכל המקורות המוכרים נהוג לאומרו לאחר הברכה בליל פורים ולא כחלק מהברכה עצמה. הפיוט חובר באקרוסטיכון של אותיות האלפבית העברי. מפורסמים שני הבתים האחרונים הפותחים במילים "שושנת יעקב", אשר על פי מנהג אשכנז כיום, נאמרים גם ביום לאחר קריאת המגילה.

מקור הפיוט ומחברו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחבר הפיוט אינו ידוע. במחזור ויטרי (1208) נכתב שהוא "מיסודם של אנשי כנסת הגדולה". יש שכתבו שמחברו הוא רבי אשר, סבו של רבי יצחק הלוי: ”תִקן [את הפיוטים] 'אשר הניא' ו'אשר בגלל אבות' ו'אתניה שבחיה', והיה יהודי הראשון אשר בא לגור בוירמיישא, ובא לשם מעיר ויטרי וכתב יוחסין היה בידו עד הנשיאים, ולוי היה”[2]. המחקר כיום מפקפק במסורת זו, בשל העובדה שהפיוט השני שמיוחס לאותו ר' אשר הלוי, אשר בגלל אבות, ידוע כפיוט קדום ומופיע כבר בסידור רב סעדיה גאון. ייתכן כי מסורת זו נוצרה כדי להסביר את הפתיחה הבלתי שגרתית של הפיוט במילת קישור, "אשר".[3]

הפיוט אינו נמצא במקורות מוקדמים, והובא בספרי ההלכה והמנהג של ראשוני אשכנז, צרפת ואיטליה, כמו מחזור ויטרי, שיבולי הלקט, תניא רבתי והגהות מיימוניות ונהוג במנהגיהן. הוא מופיע בקטע אחד מהגניזה הקהירית, אך קטע זה עצמו הוא קטע אשכנזי.[3]

אף על פי כן, הפיוט נחשב לקדום, וזאת על פי סגנונו, משקלו וסידורו לפי א' ב' ולא לפי חרוזים.[4] גם דמיונו לברכת 'אשר בגלל אבות' הקדומה וחברותיה, מחזקים את ההשערה שנתחבר בארצות המזרח ומשם התגלגל לאירופה, אלא שיצא מכלל שימוש במזרח בשלב מוקדם.[3]

אמירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהדות אשכנז התפשט המנהג לאומרו בליל פורים לאחר קריאת המגילה. בעבר אמרוהו במקום זה גם בנוסח צרפת ונוסח איטליה.[5] ביום פורים אין אומרים אותו, משום שאמרו כבר פיוטי קרובות בחזרת הש"ץ אשר כוללים את תוכנו של פיוט זה.[6] על אף זאת, נהוג לומר ביום פורים את סופו של הפיוט, משושנת יעקב ואילך. בקהילות בהן אין אומרים קרובות, יש שכתבו שיש לומר את אשר הניא כולו, כבערב,[7] אולם ברוב המקומות השתרש המנהג שאין אומרים את הפיוט גם אם לא אומרים קרובות. יש הנוהגים לומר רק את שני הבתים האחרונים ואת התוספת "ארור המן", גם בלילה וגם ביום.

שושנת יעקב[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני הבתים האחרונים של הפיוט הם הבתים המפורסמים בפיוט, "שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי, תשועתם היית לנצח ותקוותם בכל דור ודור". לאחר בתים אלו מופיעה שורה נוספת "להודיע שכל קוויך לא יבושו, ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך". בתים אלה זכו ללחנים רבים והם מושרים רבות בחג הפורים.

ארור המן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הפיוט נאמרים המשפטים "ארור המן אשר ביקש לאבדי, ברוך מרדכי היהודי, ארורה זרש אשת מפחידי, ברוכה אסתר בעדי, ארורים כל הרשעים, ברוכים כל הצדיקים, וגם חרבונה זכור לטוב". מקטע זה אינו קשור כלל לפיוט והוא מוסף מחויב אמירה לאחר קריאת המגילה לפי התלמוד ירושלמי ומסכת סופרים. בתלמוד ירושלמי (מסכת מגילה, פרק ג', הלכה ז') נאמר: ”רב אמר צריך לאמר ארור המן ארורים בניו אמר רבי פנחס צריך לומר חרבונה זכור לטוב”[8], ובמסכת סופרים (פרק יד הלכה ו): ”...ואחר כך מקלס לצדיקים ברוך מרדכי ברוכה אסתר ברוכים כל ישראל, ורב אמר צריך לומר ארור המן וארורים בניו, אמר רבי פנחס צריך לומר חרבונא זכור לטוב”. גם בתלמוד בבלי נרמזת חובת אמירה זו, באימרתו של רבא (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז', עמוד ב') ”מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי”, והתוספות והרא"ש[9] ציינו לדברי הירושלמי. וכך נפסק בטור[10] ובשולחן ערוך[11].

לפיסקה זו גרסה אחרת הנאמרת גם בנוסח עדות המזרח (שאינם אומרים את הפיוט "אשר הניא") המתחילה "ברוך ה' אלקי ישראל". גרסאות נוספות מופיעות במחזורים וסידורי תפילה קדומים.

גם הפיסקה "להודיע שכל קוויך לא יבושו וכו'" אינה חלק מהאקרוסטיכון של הפיוט, ונראה שהיא שייכת לפיסקה שאחריה[12].

לחנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפיוט הולחנו לחנים רבים ובפרט לשורותיו האחרונות (החל מהמילים שושנת יעקב), ביניהם כמה שהתפרסמו ביותר:

טעות נפוצה בחלק מהלחנים היא במילים "תשועתם הָיִיתָ לנצח" המוחלפות בטעות ב"תשועתם הָיְתָה לנצח".[15]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויקיטקסט אשר הניא, באתר ויקיטקסט
  • הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    1. ^ על פי הפסוק בספר ישעיהו, פרק מ"ט, פסוק כ"ג: "וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי ה' אֲשֶׁר לֹא יֵבֹשׁוּ קֹוָי"
    2. ^ כת"י אוקספורד 1102, מובא אצל גרוסמן, חכמי אשכנז הראשונים, עמ' 270.
    3. ^ 1 2 3 אליצור, עמ' 164. (ראו ב'לקריאה נוספת').
    4. ^ הרב יהודה ליב פישמן מימון, חגים ומועדים, עמ' קמב; ראו גם בקישורים חיצוניים, קישור למאמרו של אברהם פרנקל.
    5. ^ בנוסח איטליה היום, אומרים את סוף הפיוט (החל מ"ארור המן"), ראו הלל משה סרמוניטה ואנג'לו מרדכי פיאטילי, סדר תפלות כמנהג בני רומה, עמ' שו.
    6. ^ רבי מרדכי יפה, לבוש החור, סימן תרצ"ג סעיף ד.
    7. ^ לוח לארץ ישראל; סידור אזור אליהו, ירושלים תשס"ח, עמ' תיח, ועוד.
    8. ^ וכן במדרש רבה: רב כי הוי מטי להמן בפורים אמר ארור המן וארורים בניו לקיים מה שנאמר ושם רשעים ירקב. אמר רבי פנחס חרבונה זכור לטוב. וכן במדרש שמואל פרשה א'. היברובוקס.
    9. ^ מגילה א, ח.
    10. ^ טור אורח חיים תרצ.
    11. ^ שולחן ערוך אורח חיים תרצ טז.
    12. ^ כך נראה מהרוקח והמהרי"ל שכתבו שביום אין אומרים אשר הניא ומתחילים "להודיע". ובספר מנהגי מהר"ם כתב שהחזן מתחיל בשושנת יעקב להודיע, וגם מדבריו נראה שלהודיע שייך לסיום. לעומת זאת במחזור ויטרי כתב פיסקה זו כסיומת לפיוט אשר הניא והביא פיסקה נוספת "כי אתה מגן לצדיקים ומושיע לעמו ישראל בעת צרה". בכלבו כתב לומר אשר הניא ואחר כך ארור המן, ומדבריו גם משמע ש"להודיע" קשור לפיוט אשר הניא.
    13. ^ שושנת יעקב, סאטמר, בביצוע מקהלת שירה, יונגערליך, וידאו קליפ של השיר באתר יוטיוב (אורך: 7:15), 8 במרץ, 2022
    14. ^ ראה לדוגמה - שושנת יעקב - סעודת פורים תשע"ה, נבדק ב-2022-02-16
    15. ^ אבשלום קור, באופן מילולי מרץ 2019. יש לציין שהגרסה 'הָיְתָה' מופיעה בחלק מכתבי היד של מחזור ויטרי.