אשת לוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משפחתו של לוט נסה מסדום. אשת לוט נותרת מאחור, גוסטב דורה
אשת לוט, מעשה ידיה של הפסלת קטה אפרים מרכוס
ציור של הפיכת סדום ועמורה בקוראן פרסי מהמאה ה-16. אשת לוט מופיעה בלבוש לא צנוע, בניגוד לבנות לוט הצנועות ומכוסות הראש, ואבן גדולה נוחתת על ראשה.
ציור של הפיכת סדום ועמורה בקוראן פרסי מהמאה ה-16. אשת לוט מופיעה בלבוש לא צנוע, בניגוד לבנות לוט הצנועות ומכוסות הראש, ואבן גדולה נוחתת על ראשה.
נציב המלח המכונה "אשת לוט" שבשיפולי הר סדום
תצורת סלע בירדן הנקראת אשת לוט
תצורת סלע בירדן הנקראת אשת לוט. במפות הירדניות מופיעה בשם "בת השיח' לוט" מכיוון שבקוראן אשת לוט לא הפכה לנציב מלח

אֵשֶׁת לוֹט, דמות מקראית, מתוארת בספר בראשית מסיפור מהפכת סדום ועמורה, בו נהפכה ל"נציב מלח" על פי הסיפור המקראי. במסורת המדרש יוחס לה השם "עירית".[1]

במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הסיפור התנ"כי כאשר הפך ה' את סדום ועמורה בשל חטאיהם, חנן את לוט ומשפחתו, ושלח אליהם שני מלאכים, שהזהירו אותם לפני הפורענות והוציאו אותם מהערים. המלאכים גם הפצירו בלוט (ובמשתמע, בכל משפחתו) להזדרז במנוסתם, ותוך ציווי הזירוז גם הורו לו שלא להביט אחור:

וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר 'הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל-תַּעֲמֹד בְּכָל-הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן-תִּסָּפֶה'.

ספר בראשית, פרק י"ט, פסוק י"ז

בהמשך מסופר: "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח", כלומר – קפאה והייתה לעמוד מלח. זהו על פי הפירוש הנפוץ, היה עונשה על שהמרתה את פי המלאכים, או שלא האמינה לדבריהם על הפיכת סדום.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדרש מפרש שזה היה בגלל קמצנותה בהיותם בסדום, שלא הסכימה לתת אפילו מלח למי שביקש ממנה [דרוש מקור].

בילקוט שמעוני לפרשת וירא כתוב: "עדית אשתו של לוט, נכמרו רחמיה על בנותיה הנשואות בסדום, והביטה אחריה לראות אם הולכות הן אחריה אם לא, וראתה אחריה השכינה ונעשית נציב מלח". כלומר, מפרש שאשת לוט הפכה את פניה מתוך חרדה אמהית לבנותיה הנשואות, שנותרו בסדום.

פירוש נוסף (רלב"ג, חזקוני) על דרך הפשט שניתן למקראות התורה, מסביר כי אשת לוט הסתכלה לאחור וראתה את האדמה, ולגביה מתייחס התיאור "נציב מלח". קריאת המכלול מבהירה עניין זה:

וַה' הִמְטִיר עַל-סְדֹם וְעַל-עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן-הַשָּׁמָיִם. וַיַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל-הַכִּכָּר וְאֵת כָּל-יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה. וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח

– בראשית: יט, 24-26

כמו כן יש לשים לב כי בתיאור חורבן אחר בתורה, נאמר "גופרית ומלח שרפה כל ארצה" (דברים: כט, 22), מה שמחזק את הקשר בין המילה "מלח" לתיאור חורבן שנעשה בגופרית ואש.
פירוש זה מתיישב עם כך שלכאורה דברי המלאכים הם דברי זירוז בלבד, ולא ציווי שאין לעבור אותו.

ההיסטוריון היהודי פלאביוס יוספוס כותב בחיבורו קדמוניות היהודים על אשת לוט:

ואשתו של לוט הייתה פונה תכופות בשעת הבריחה לצד העיר, תאבה לדעת, מה מתרחש מסביב לה, על אף האיסור שאסר אלוהים לעשות זאת, (ולפיכך) נהפכה לנציב מלח. אני ראיתי את זה והוא קיים עוד כיום

– קדמוניות היהודים, א: 203


יוסף בכור שור, פרשן התלמוד מהמאה ה-12, טוען כחלק מדרכו הרציונליסטית שאשת לוט התעכבה בבריחתה מחורבן סדום וענן הגופרית והמלח כיסה אותה לחלוטין:

המלט על נפשך, אל תבט אחריך – כלומר, רוץ מהרה ואל תביט אחריך, כאדם שאומר לחבירו 'נבו"ש אלי"ץ מיאה דגרדינט"א' (=אל תלכו בהביטכם בי), אלא מהרו ללכת, כי הענן עולה ובו גפרית ואש ומתפשט על הארץ כמו ענן הגשמים, ואם ידביק אתכם הרי אתם מתים... ותבט אשתו – הייתה מבטת, מתאחרת, שלא הייתה ממהרת לילך, מיש"א אלו"ט דגרדוט"א (=אלא הולכת ומבטת), עד שנשארה מאחריו והדביקתה הענן הנפשט ונפרש עליה מן הגפרית ומן המלח, כי במקום שנופלת גפרית נופל מלח עמו, שנאמר 'גפרית ומלח שרפה' וגו', ותהי נציב מלח – כלומר מצבה ותל, שכולה נפל עליה מלח, שלא היה נראה שמעולם הייתה שם אשה, שהייתה מכוסה כולה, ונראה שיש שם תל מלח - לפי פשוטו של הפסוק. אבל העולם אומרים כי גופה נהפך להיות מלח, ועדיין נראית בארץ ההיא.

בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בברית החדשה מזהיר ישו את המאמינים לבל יביטו לאחור לחטאיהם הישנים לאחר שחזרו בתשובה, תוך כדי שהוא מזכיר את מקרה אשת לוט לאחר חורבן סדום ועמורה

מִי שֶׁיִּהְיֶה בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַגַּג וַחֲפָצָיו בַּבַּיִת אַל יֵרֵד לָקַחַת אוֹתָם כְּמוֹ כֵן מִי שֶׁבַּשָּׂדֶה אַל יִפְנֶה לְאָחוֹר. זִכְרוּ אֶת אֵשֶׁת לוֹט הַמְבַקֵּשׁ לְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ יְאַבְּדֶנָּה, וּמִי שֶׁיְּאַבֵּד אוֹתָהּ יַצִּילֶנָּה.

– לוקס, יז: 31-32

באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המסופר בקוראן, נחשבת אשת לוט לאשה סוררת ולכן נענשה במוות (ולא הפכה לנציב מלח):

"אך את משפחת לוט נציל. זולתי את אשתו אשר תספה יען כי בגדה", חגר ס.

"ונציל אותו ואת כל משפחתו, זולתי את אשתו הזקנה אשר אבדה", המשוררים קע.

הצעות לזיהוי נציב המלח[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסעים ועולי רגל הצביעו על נציבי מלח שונים באזור הר סדום בתור אשת לוט. בישראל מוכר כ"אשת סדום" נציב מלח שממוקם כמאה מטרים במעלה המדרון המזרחי של ההר, מעל מערת סדום. שלישו העליון סלעי ומגן על המלח מהמשקעים. לפי עמוס פרומקין, נציב זה הוא חלק מקיר מערה שקרסה לפני כ-4000 שנה (לפי תיארוך פחמן-14 של שרידי עצים), בערך באותו זמן בו התרחשה באזור רעידת אדמה בעוצמה משוערת של 8 בסולם ריכטר, וגם הסתיימה ההתיישבות בבאב אד-ד'רא. לדברי פרומקין סביר שסיפור סדום ועמורה ואשת לוט התפתח משילוב אירועים אלו.[2]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עירית אמינוף, "אשת-לוט - החוטאת הגדולה או האם הרחמניה?", אורנים ב (1988), עמ' 340-357
  • דב נוי, "היפוכה של אשת לוט : לחקר מוטיב העונש על הפרת-טאבו [בר’ יט, כו]", זר לגבורות (1973), עמ' 37-20
  • רחל רייך, "הביטו אחורה בחמלה", קוראות מבראשית, רותי רביצקי (עורכת), ידיעות אחרונות, תל אביב, 1999, עמ' 105-109
  • נורית גוברין, "נשים בנות-בלי-שם במקרא ובספרות - המקרה: אשת לוט", מאזנים פ"ו 5, אוקטובר 2012, עמ' 26-20. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR דרך אתר הספרייה הלאומית, לאחר הזדהות ולאחריה כניסה לכתב עת כלשהו דרך המסך המוצג. הרישום לאתר הספרייה הוא חינם)
  • נורית גוברין, "אשת לוט: המבט לאחור", בספרה קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה, כרך ה, הוצאת גוונים, 2015, עמ' 110–172.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ע"פ פרקי דרבי אליעזר פרק כה
  2. ^ עמוס פרומקין, "אשת לוט", מאמר באתר "צ. לדרך"