לדלג לתוכן

אתאבגות סאמצחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אתאבגות סאמצחה
სამცხე-საათაბაგო
ממשל
משטר פיאודלי
שפה נפוצה גאורגית
עיר בירה אחלציחה
גאוגרפיה
יבשת אסיה
היסטוריה
תאריכי הקמה 1268 עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריכי פירוק 1628 עריכת הנתון בוויקינתונים
ישות קודמת ממלכת גאורגיהממלכת גאורגיה ממלכת גאורגיה
ישות יורשת איילט גוּרְגִ'יסְטָן (רוס')
דמוגרפיה
דת הכנסייה הגאורגית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אתאבגות סאמצחה (בגאורגית: სამცხე-საათაბაგო, סַמְצְחֶה-סָאַתְבַּאגוֹ) או נסיכות סאמצחה (בגאורגית: სამცხის სამთავრო, סַמְצְחִיס סָאַמְתַּוורוֹ) הייתה נסיכות פיאודלית בכארתלי עילית, שנשלטה על ידי אתאבג (אנג')[1] במשך כשלוש מאות וחמישים שנה, בין 1268 ל-1625. שטחה של הנסיכות כלל את אזור סאמצחה של ימינו ואת האזור ההיסטורי טאו-קלארג'תי (אנג'). הנסיכות שיחקה תפקיד מרכזי באזור קווקז בין המאה ה-11 למאה ה-15, והייתה חלק מההיסטוריה הפוליטית והתרבותית של גאורגיה.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוכסות סאמצחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה ה-13, בית ג'אקלי (אנג') היו בין האצילים רבי העוצמה, אבל לא בין המשמעותיים ביותר. התואר אתאבג, שבאמצעותו נודעו מאוחר יותר הג'אקלים, היה עדיין שמור לבית מחארגרדזלי (אנג'), המשפחה הארמנית ששלטה באני. עלייתו של ענף ג'אקלי הייתה קשורה קשר הדוק עם הפלישה המונגולית לגאורגיה. בשלב הראשוני של הכיבוש, רוב האצילים הגאורגים והארמנים, שהחזיקו במוצבים צבאיים לאורך אזורי הגבול, נכנעו ללא כל התנגדות רצינית או הגבילו את התנגדותם לטירותיהם בעוד שאחרים העדיפו לברוח לאזורים בטוחים יותר. המלכה רוסודן נאלצה לפנות את טביליסי וכותאיסי והותירה את מזרח גאורגיה לידי האתאבג אָווַאַג מְחַארְגְּרְדּזֶלִּי (אנג') ואֵגַרְסְלָאן בָּקוּרְצִיחֶלִי (גאו') שכרתו שלום עם המונגולים והסכימו להעלות להם מיסים. האציל הגאורגי היחיד שהתנגד למונגולים היה איוואן הראשון ג'אקלי (אנג') נסיך סאמצחה. רכושו הרב הושמד לחלוטין ואיוואן נאלץ לבסוף, בהסכמת רוסודן, להיכנע לפולשים בשנת 1238.

הטורקמנים שזיהו את חולשתה של גאורגיה החלו בפלישות לדרום-מערב גאורגיה.[2] אוכלוסייתם של טאו (אנג'), קלארג'תי (אנג') וקולה (אנג') ביקשו את עזרתו של קווַארְקווָארָה הראשון, שליט סאמצחה לסייע להם כנגד הטורקמנים. קווארקווארה שלח את נכדו סַרְגִּיס השני לכבוש את אולתיסי (אנג'). כותב הרשומות הערבי, בייבארס אל-מנצורי (אנג'), כתב כי הגאורגים ניצלו את הפלישה המונגולית לאנטוליה (1243) (אנג') כדי לכבוש את המצודות של באראוואן (אנג'), וושלוואן ובייבורט (אנג'). עד אמצע המאה ה-13, שלטונם של הג'קלים כלל אפוא את רוב האזורים ההרריים של צפון מזרח אנטוליה מדרום לחוף הים השחור עד לקצה מישור ארזורום. אדמות הג'קאלים הפכו למעוז של התנגדות לשלטון המונגולי.

סרגיס הראשון ודוד השביעי "אולו" (אנג') מרדו נגד אדוניהם המונגולים, אך כוחותיהם לא היו שקולים. צבא גדול של המונגולים בראשות ארע'ון אקא (אנג')[3] תקף את סאמצחה והביס את המורדים בראשות המלך והספסלאר (אנג') (הגנרל)[4] שלו, סרגיס ג'קלי, אך לא הצליח לכבוש את המעוזים העיקריים של המורדים ועזב את גאורגיה ביוני 1261. אף על פי כן, הכוחות לא היו שווים ודייוויד אולו נאלץ למצוא מקלט אצל בן דודו בחצר דוד השישי נארין בכותאיסי. שנה לאחר מכן, הוא נאלץ לכרות שלום עם המונגולים וחזר לטביליסי, ולמעשה פיצל את הממלכה לשני חלקים כששני השליטים נקראו מלכי גאורגיה.

הקמת הנסיכות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1263 נשלח צבאו של דוד אולו, לפי בקשת האילח'אנים, להגן על מצודת סיבה מפני אורדת הזהב. בשנת 1265, שימשו הכוחות הגאורגים ככוח החלוץ של הצבא האילח'אני, הביסו את ברקה חאן (אנג') של מאורדת הזהב, והדפו את חייליו משירוואן (אנג'). סרגיס ג'קאלי הצטיין בקרב כנגד אורדת הזהב, ואף הציל את חייו של הולאגו, שהרעיף עליו פרסים רבים, כולל העיר ארזורום. מאוחר יותר שכנע דוד אולו את הולאגו לבטל את הפרסים שהובטחו לסרגיס בטענה שזה יהפוך את סרגיס לחזק מידיי. בשנת 1266, כתוצאה ממחלוקת עם חצר מלכות, הפרובינציה של סאמצחה פרשה והוכפפה ישירות לשלטון האילח'אני. כך, גאורגיה התפרקה עוד יותר ויצרה שלוש ישויות פוליטיות נפרדות. סאמצחה הצליח להישאר החלק המפותח תרבותית של גאורגיה, והצליחה גם לשמור על שלמות טריטוריאלית, לעיתים אף להרחיב את גבולותיה.

למרות היותה עצמאית, סאמצחה עדיין שמרה על קשרים מסוימים עם הישויות הפוליטיות האחרות של גאורגיה, ובֶּכָּה עצמו קיבל את התואר מַנְדָּאטוּרְתּוּחוּצֵסִי (אנג')[5] שהיה נהוג באימפריה הביזנטית על ידי המלך הגאורגי.[6] בתקופת שלטונו של בכה, הטורקים מסולטנות רום הפכו פעילים יותר בגבולות הדרום-מערביים. לאחר סדרה של פלישות, הוא הצליח להדוף את ההתקפות. בכה היה תומך של שמירת ההשפעה הפוליטית הגאורגית על האימפריה של טרפזונטס. מסיבה זו הוא השיא את בתו ג'יאג'ק ג'אקלי (אנג') לאלכסיוס השני מטרפזונטס (אנג'), שהעניק לו את לאזיה (אנג'). בת אחרת של בכה, - נַתֵלָה, הפכה לבת זוגו של דמטרה השני (אנג') וילדה לו בן, היורש לכס המלכות, גיאורגי החמישי המבריק (אנג'). לאחר הוצאתו להורג של דמטרה, גדל גיאורגי בחצר המלכות של סבו. בשנת 1334 החזיר גיאורגי המבריק את השליטה המלכותית על סאמצחה, נסיכות חצי עצמאית, שנשלטה על ידי בן דודו קווארקווארה הראשון. גיאורגי העניק לבני הזוג ג'אקלי את התואר אתאבג,[1] לא רק משום שזה היה יאה לתפקידם בגידולו אלא גם תואר בעל יוקרה גדולה.

פלישות טימוריות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1386 ל-1403 פתח טימור בשורה של מסעות כנגד גאורגיה. ההיסטוריה הרשמית של שלטונו של טימור, זפארנאמה (אנג'),[7] מציגה את הקמפיין הזה כג'יהאד. סאמצחה הייתה בחזית ההתקפות הללו. טימור יצא מקארס ותקף את אחלציחה. משם, הוא צעד מדרום לצפון לכיוון טביליסי, אותה ביצר המלך הגאורגי בגרט החמישי הגדול (אנג'). העיר נפלה ב-21 בנובמבר 1386, והמלך בגרט נתפס ואולץ להמיר דתו לאסלאם באיומי חרב. בגרט קיבל כ-12,000 חיילים לביסוס מחדש של ממלכתו בגאורגיה, שנוהלה על ידי בנו של בגרט, שליט משותף, גאורגי השביעי, במהלך היעדרותו של אביו ששהה בחצרו של טימור. המלך הזקן, לעומת זאת, נכנס למשא ומתן חשאי עם גאורגי אשר ארב לליווי האסלאמי של בגרט, ושחרר את אביו.[8]

באביב 1387, חזר טימור לגאורגיה כדי לנקום, אולם הופעתו המחודשת של חאן טוכטמיש בפרס אילצה את טימור לסגת זמנית. אולם לאחר שאורדת הזהב הובסה, טימור חזר לתקוף שוב את גאורגיה. בשנת 1394, הוא שיגר ארבעה גנרלים לסאמצחה, עם פקודות להחיל את החוק האסלאמי של ראזי (כלומר, פשיטות כנגד כופרים, שאינם מוסלמים). בשנת 1399 פתח טימור במתקפה נוספת על נחלתו של איוואן השני (אנג') בשנת 1399. ההתקפה על סאמצחה הובילה ליציאה של משלחת לתוך טאו (אנג') שהגיעה עד לפָּנַסְקֶרט (גאו'), שם התרחש קרב גדול בין טימור לגאורגים.

בשלהי 1401 פלש טימור לגאורגיה פעם נוספת. גאורגי השביעי שלח לטימור משלחת בראשות אחיו עם תרומות והציע שלום. טימור היה בהכנות לעימות גדול עם העות'מאנים (אנג') וכפי הנראה רצה להקפיא את המצב ששרר באותם ימים בגאורגיה. לפיכך, הוא הסכים לשלום עם גאורגי בתנאי שהמלך הגאורגי יספק לו חיילים ויעניק למוסלמים זכויות יתר.[9] למרות זאת נקט טימור בצעדי מניעה ותקף את חיל המצב הגאורגי של טורטום (אנג'), הרס את המצודה ובזז את סביבת העיר.[8] לאחר שהביס את העות'מאנים חזר טימור לארזורום ב-1402, במטרה להעניש את המלך הגאורגי משום שלא בא להציג את ברכותיו על ניצחונו. עם זאת, איוואן ג'קאלי הגיע עם מתנות, שנתנו לטימור סיבה טובה לשמור על יחסים סבירים עם שליטי סאמצחה.

פלישות טורקמניות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הפלישות ההרסניות של טימור והחלשת ממלכת גאורגיה, היא עמדה במהרה בפני איום חדש. עם מותו של טימור בשנת 1405, לא נמשכה ההגמוניה הטימורית. הקארה קויונלו הקימו מחדש את האימפריה שלהם. הם ניצלו את החולשה הזמנית של הגאורגים ופתחו כנגדם במתקפות, שבהן, ככל הנראה, נהרג גאורגי השביעי. בתגובה יצא קונסטנטין הראשון להילחם בטורקמנים בקרב צ'אלר'אן, בו הובס והוצא להורג. אלכסנדר הראשון (אנג') שרצה לחזק ולשקם את ממלכתו הנחלשת, סבל מפלישות מתמידות של השבטים הטורקמניים. עם דעיכת קארה קויונלו לאחר תבוסתו של ג'האן שאה בידי אוזון חסן בשנת 1467, הפכה האק קויונלו למעצמה הגדולה במזרח אנטוליה.

התנתקות ממלכת גאורגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתאבגות-סאמצחה בוטלה בשנים 1535-1545 והייתה בין ממלכות כארתלי אימירתי

הפילוג הפוליטי של ממלכת גאורגיה (אנג')[10] הואץ על ידי קווַארְקווָארָה השני (אנג'). כמו אביו הוא נלחם נגד בית המלוכה של גאורגיה למען עצמאותה של סאמצחה. בשנת 1462 קרא קווארקווארה השני לאוזון חסן, מנהיג אק קויונלו, שיצטרף אליו כנגד נגד מלך גאורגיה. בשנת 1465 הוא הביס את המלך הגאורגי גאורגי השמיני בקרב ליד אגם פארוואני (אנג') והתנתק ממלכת גאורגיה. הוא גם השתתף במלחמת האזרחים הגאורגית, שלאחריה נפלה הממלכה הגאורגית המאוחדת. שלטונו העצמאי של קווארקווארה השני היה בסימן של מלחמות כנגד המדינות המוסלמיות החזקות שהקיפו את הנסיכות. בשנים 1466, 1476–1477 פתחו אק קויונלו במתקפות גדולות כנגד הנסיכות ובשנת 1485 ומשנת 1479 החלה האימפריה העות'מאנית לפלוש לשטחי הנסיכות. בשנת 1479 הוא החריב את האדמות סביב ארזורום, והוריד את מעמדה של העיר לעיר שמעלה מיסים.[11] בניגוד לאביו, קווארקווארה השני, כַּאיח'וֹסרוֹ הראשון ג'אקלי (אנג'), קיים שלום עם הממלכות הגאורגיות האחרות (כארתלי, קאחתי ואימרתי). כאיח'וסרו יחד עם המלך אלכסנדר הראשון מקאחתי (אנג') וקונסטנטין השני מכארתלי (אנג') הסכימו לסייע לשאה הספווי (אנג') הראשון אסמאעיל להרוס את שלטון אק קויונלו בפרס.[12]

כאשר בנו של קווארקווארה השני, כאיח'וסרו הראשון ג'אקלי, נפטר שנתיים לאחר שעלה לכס המלכות. ירש אותו אחיו האדוק לא פחות מְזֶצָ'אבּוּק (אנג'). כמו אביו (אנג') וסבו (אנג'), דרש מזצ'אבוק את הפרדת הכנסייה של סאמצחה מהכנסייה הגאורגית האורתודוקסית. הוא אף השיג זאת לזמן מה. בתחילה הגן מזצ'אבוק על הפסקת האש בין מלכי ונסיכי גאורגיה בשנים 1490-1492. לאחר מכן, מתוך מטרה לחזק את סאמצחה, הוא הכריז על ציות לסולטאן העות'מאני סלים הראשון, באופן סמלי, ובעזרתו אג'ריה וצ'אנתי (אנג') עברו לשליטת סאמצחה.[13] בשנת 1515 מזצ'אבוק הישיש ויתר על כס השלטון והפך לנזיר, קיבל את השם הנזירי יעקב. תואר האתאבג[1] של מזצ'אבוק ניתן לאחיינו קווארקווארה השלישי (אנג'), בנו של כאיח'וסרו הראשון, אולם אחיו הצעיר של מזצ'אבוק, מָנוּצָ'אר הראשון (אנג') מרד בו. במהלך שלטונו הקצר שלח מנוצ'אר מתנות רבות לסולטאן העות'מאני סלים הראשון וטען שהוא מעריץ של עות'מאנים. בשנת 1518 הנסיך קווארקווארה השלישי (אנג'), בסיוע כוחות ספאווים, פתח במרידה ותקף את סאמצחה. הוא הדיח את מנוצ'אר והפך לשליט אתבאגות סאמצחה. לאחר מכן ביקש מנוצ'אר סיוע מהסולטאן סלים הראשון הריבון שלו. הסולטאן נתן לו את צבא גדול, ומנוצ'אר ניסה להחזיר לעצמו את השלטון, אך הובס על ידי כוחותיו של קווארקווארה השלישי בקרב ליד ארזורום.

בתקופת שלטונו של קווארקווארה השלישי ההשפעה הפרסית-ספווית על סאמצחה הלכה וגברה מיום ליום. עקב כך פגעו העות'מאנים מאוד באתאבגות ובמיוחד באזור הדרום-מערבי שלה. אצילי סאמצחה הגיעו להבנה כי תחת שלטונו של קווארקווארה השלישי תיפול סאמצחה בסופו של דבר לידי האויב. הם כרתו ברית עם המלכים הגאורגים, בגרט השלישי מאימרתי (אנג') ולוארסאב הראשון מכארתלי (אנג') במטרה להביא לסיום את השלטון בית ג'אקלי (אנג') ולהגן על סאמצחה מפני האימפריות המוסלמיות דומיננטיות של האזור (העות'מאנים והספווים).[14] בשנת 1535 פלשו המלך בגרט השלישי, מלך אימרתי, בסיוע הנסיך רוסטום גוריאלי (אנג') ובעלי ברית אודישים מנסיכות מגריה (אנג') לסאמצחה. הוא הביס את קווארקווארה השלישי ולכד אותו בקרב מוג'רחתי (אנג') בסמוך לכפר מוּגַ'רְחְתִּי (גאו') ליד אחלכלכי. הגאורגים סיפחו את אתאבגות סאמצחה. קווארקווארה השלישי מת בכלא, בעוד רוסטום קיבל בחלקו את אג'ריה ולאזיסטן (אנג'), שהיו מבוקשים זמן רב על ידי בית גוריאלי (אנג'). כמה שנים מאוחר יותר, בנו הצעיר של קווארקווארה, כאיח'וסרו השני (אנג'), ביקש מהעות'מאנים לגרש את הכוחות האימרתיים והכארתליים מסאמצחה. העות'מאנים יצאו לפעולת נקמה גדולה. בשנת 1543 ניצחו בגרט ורוסטום בקרב כָּרָארָ'אכְּ (אנג'), אבל הובסו בשנת 1545 באופן מכריע, בקרב סוֹחוֹאִיסְטָה (אנג'). סאמצחה הפכה לווסאל של האימפריה העות'מאנית. צאצאיו של קווארקווארה השלישי שלטו באתאבגות סאמצחה (עד 1628) ולאחר מכן הפכה לאיילט גוּרְגִ'יסְטָן (רוס') עד שנות ה-20 של המאה ה-19. מחוז באימפריה העות'מאנית.

שליטי סאמצחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתאבג/נסיך תקופה הערות
1. סַרְגִּיס הראשון 1268–1285
2. בֶּכָּה הראשון 1285–1306
3. סַרְגִּיס השני 1306–1334
4. קווַארְקווָארָה הראשון 1334–1361
5. בֶּכָּה השני (אנג') 1361-1391 שליט משותף עם שלווה ג'אקלי (צרפ') בשנים 1372–1389
6. שלווה ג'אקלי (צרפ') 1372–1389 שליט משותף עם בֶּכָּה השני
7. אַרְ'בּוּרָ'ה הראשון (אנג') 1389–1395 שליט משותף עם איוון השני (אנג') ובֶּכָּה השני
8. איוון השני (אנג') 1391–1444 שליט משותף עם אַרְ'בּוּרָ'ה הראשון בשנים 1391-1935
9. אַרְ'בּוּרָ'ה השני (אנג') 1444–1451
10. קווַארְקווָארָה השני (אנג') 1451–1498
11. כַּאיח'וֹסרוֹ הראשון (אנג') 1498–1500
12. מְזֶצָ'אבּוּק ג'אקלי (אנג') 1500–1515
13. מָנוּצָ'אר הראשון (אנג') 1515–1518
14. קווַארְקווָארָה השלישי (אנג') 1518–1535
15. כַּאיח'וֹסרוֹ השני (אנג') 1545–1573
16. קווַארְקווָארָה הרביעי (אנג') 1573–1581
17. מָנוּצָ'אר השני (אנג') 1581–1607
18. מָנוּצָ'אר השלישי (אנג') 1607–1625

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אתאבגות סאמצחה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 3 אתאבג (אנג') הוא תואר אצולה תורשתי ממוצא טורקי, מושל של אומה או מחוז שהיה כפוף למלך. המופע הראשון של השימוש בתואר היה בתחילת שלטונם של הטורקים הסלג'וקים (אנג') שהעניקו אותו לווזיר הפרסי ניזאם אל-מולכ. מאוחר יותר הוא שימש בממלכת גאורגיה, תחילה בתוך המשפחה הארמנית-גאורגית של מחארגרדזלי (אנג') כתואר צבאי ולאחר מכן בבית של ג'אקלי (אנג') כנסיכי סאמצחה.
  2. ↑ הפלישות האלה התרחשו במחצית השנייה של המאה ה-13, לפני הפלישות הטורקמניות לגאורגיה (אנג') במאה ה-16 ולפני הפלישות הטימוריות לגאורגיה במחצית השנייה של המאה ה-14
  3. ↑ ארע'ון אקא (אנג') היה אציל מונגולי שמונה להיות מושל (דאירוע'אצ'י (אנג')) של פרס, גאורגיה ואנטוליה על ידי מונגקה חאן. אזורים אלה נשלטו על ידי המונגולים לפני שהאילח'אנים החלו את שלטונם בראשות הולאגו. דאירוע'אצ'י ("האיש הלוחץ") או בסקאק היה פקיד מונגולי שהיה ממונה לצד פקיד סיני.
  4. ↑ תואר ששימש ברוב העולם המוסלמי במהלך המאות ה-10-15, שניתן למפקדים הצבאיים הבכירים ביותר, אך גם כדרגת גנרל כללי.
  5. ↑ מַנְדָּטוּרְתּוּחֶצֶסִי.(אנג') היה משגיח ראשי בחצר המלכות הגאורגי, שהיה אחראי על משמר הארמון ועל ענייני הפרוטוקול. פקיד חצר המלוכה, אָמִירֶגִ'יבִּי (גאו') (פקיד חצר) ומנדטור (אנג') היו עוזרי המנדטורתוחצסי. כסמל לתפקידו, הוא נשא שרביט מיוחד שניתן לו על ידי המלך.
  6. ↑ הערך "ბექა I" (בֶּכָּה הראשון), באנציקלופדיה הגאורגית סובייטית (אנג') כרך 2, עמוד 345, טביליסי 1977 (בגאורגית), באתר האקדמיה הגאורגית למדעים
  7. ↑ זפארנאמה או 'ספר הניצחונות' (אנג') הוא ספר הילולים לטימור שנכתב על ידי שרף אל-דין עלי יזדי (אנג') כשני עשורים לאחר מותו של טימור.
  8. 1 2 ולדימיר מינורסקי (אנג'), הערך Tiflis באנציקלופדיה הראשונה של האסלאם, 1913-1936, עמ' 758, 1987, הוצאת בריל, (באנגלית), מסת"ב 90-04-08265-4, (הספר בקטלוג ULI)
  9. ↑ ‏Martin Sicker‏ (Q112395174) (2000), The Islamic World in Ascendancy: From the Arab Conquests to the Siege of Vienna, p. 155. Praeger (אנג'), מסת"ב 0-275-96892-8, (הספר בקטלוג ULI)
  10. ↑ התמוטטות הממלכה הגאורגית (אנג') הייתה תהליך של פיצול פוליטי וטריטוריאלי שנבע מסכסוך צבאי שושלתי בין שלושת שליטי ממלכת גאורגיה מבית בגרטיוני, ולמלחמת הירושה בממלכה המאוחדת של גאורגיה שהגיעה לשיאה במהלך המחצית השנייה של המאה ה-15.
  11. ↑ כְּרִיסְטִינֶה שָׁרָשִׁידזֶה (אנג'), სამხრეთ საქართველოს ისტორიის მასალები XV-XVI სს. ('תכנים בהיסטוריה של דרום גאורגיה, מאות ה-15 וה-16') (קישור ישיר), 1961, האקדמיה הגאורגית למדעים, טביליסי (בגאורגית)
  12. ↑ הערך "აღბუღა II" (אַרְ'בּוּרָ'ה השני), באנציקלופדיה הגאורגית סובייטית (אנג') כרך 2, עמוד 48, טביליסי 1977 (בגאורגית), באתר האקדמיה הגאורגית למדעים
  13. ↑ הערך "მზეჭაბუკი" (מְזֶצָ'אבּוּק), באנציקלופדיה הגאורגית סובייטית (אנג') כרך 6, עמוד 658, טביליסי 1983 (בגאורגית), באתר האקדמיה הגאורגית למדעים
  14. ↑ הערך "ყვარყვარე III" (קווַארְקווָארָה השלישי), באנציקלופדיה הגאורגית סובייטית (אנג') כרך 10, עמוד 638, טביליסי 1986 (בגאורגית), באתר האקדמיה הגאורגית למדעים
היסטוריה של גאורגיה
פרהיסטוריה (אנג') תרבות שוּלבַּרִי-שוֹמוּ (אנג') • תרבות קוּרָה-אַרַאכּס (אנג') • תרבות תרִיאַלֵתִית (אנג') • תרבות קוֹלֵכִית (אנג') • דִיאַוֹחִי (אנג')
מפת ממלכות קולכיס ואיבריה
מפת ממלכות קולכיס ואיבריה
העת העתיקה קולכיס • איבריה • גאורגיה בעידן הרומי (אנג') • מסע פומפאי לגאורגיה (אנג') • אגריסי • איבריה הסאסאנית (אנג') • ניצורה של איבריה (אנג')
ימי הביניים המלחמות האיבריות (אנג') • המלחמות הלאזיות (אנג') • נסיכות איבריה (אנג') • השלטון הערבי בגאורגיה (אנג') • אמירות טביליסי • שושלת בגרטיוני • איבריה הבגרטידית • ממלכת אבחזיה • ממלכת קאחתי-הרתי • ממלכת הרתי • התמה של איבריה • ממלכת גאורגיה המאוחדת • תור הזהב של גאורגיה (אנג') • ארמניה בממלכת גאורגיה • שירוואן הגאורגית (אנג') • המלחמות הביזנטי-גאורגיות • המלחמות הסלג'וק-גאורגיות (אנג') • הפלישה המונגולית • הפלישה הטימורית • הפלישה הטורקמנית (אנג')
העת החדשה המוקדמת ממלכת כארתלי • ממלכת קאחתי • ממלכת אימרתי • נסיכות גוריה • סוואנתי • אבחזיה • אתאבגות סאמצחה • נסיכות סמגרלו (אנג') • גאורגיה הספווית (אנג') • ממלכת כארתלי-קאחתי
העת החדשה גאורגיה באימפריה הרוסית (אנג') • הרפובליקה של עבר הקווקז • הרפובליקה הדמוקרטית הראשונה • הפלישה הסובייטית לגאורגיה • גאורגיה הסובייטית • מלחמת גאורגיה–רוסיה
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אתאבגות_סאמצחה&oldid=43434053"