אתהרוה ודה
 | |
Atharvaveda Saṃhitā  | |
  |
האַתְהַרְוָה ודה (בסנסקריט: अथर्वणवेद או अथर्वणवेद, בתעתיק לאנגלית: Atharvaveda או Atharva Veda) היא הוודה הרביעית והאחרונה בכתבי הקודש של ההינדואיזם. היא מהווה תוספת מאוחרת לשלוש הוודות האחרות, והיא בעלת חשיבות פחותה מהן,[1] משום שהיא מייצגת דת עממית וטקסי רפואה עממיים ולכן מכונה לפעמים "ודה של לחשים וכשפים", תיאור שלא כל החוקרים מקבלים. בהתאמה לכך, הכוהנים שתרגלו את האתהרוה ודה נחשבו לדרג הנמוך ביותר של הברהמינים, בהשוואה לאלה שעסקו בריג ודה, היָאג'וּר ודה, והסָאמָה ודה.
השפה שבה כתובה האתהרוה ודה שונה מסנסקריט ריג ודית, ומשמרת צורות הודו-אירופיות פרה-ודיות.
תיארוך הטקסט
[עריכת קוד מקור | עריכה]המסורת ההודית העתיקה הכירה בתחילה רק בשלוש ודות. הריג ודה וטקסטים אחרים מהתקופה הוודית כמו הטקסטים הבודהיסטים המוקדמים של הניקאיה, מתייחסים לשלוש ודות בלבד. הקבלה של מזמורי האתהרוה ושל מנהגים עממיים הייתה איטית, והיא קבלה מעמד של ודה הרבה יותר מאוחר משלוש הודות הראשונות, הן על ידי המסורות האורתודוקסיות והן ההטרודוקסיות של הפילוסופיות ההודיות. פלוד (Flood) מתארך את הטקסט לשנת 900 לפני הספירה,[2] בעוד מייקל ויצל (Michael Witzel) ממקם אותו מעט לאחר מכן, סביב 1000–1200 לפני הספירה. אולסון מתארך את ההתקבלות של האתהרוה ודה בתור הוודה הרביעית למחצית השנייה של האלף הראשון לפני הספירה. עם זאת, מקס מילר מציין כי המזמורים של אתהרוה ודה היו קיימים בזמן שצ'אנדוגיה אופנישאדה הושלמה (~700 לפני הספירה).
שתי גרסאות שונות של הטקסט שרדו בעידן המודרני: ה-Paippalāda וה-Śaunakīya. במשך שנים היה מקובל שכתבי יד אמינים של מהדורת פאיפלדה אבדו, אך גרסה שהשתמרה היטב התגלתה בין אוסף כתבי יד של עלי דקל במדינת אודישה בצפון מזרח הודו בשנת 1957. פריץ שטאל מציע השערה לפיה כל גרסה התפתחה באזור שונה: באזור קורו התפתחה הפאיפלאדה והיצירות של בית הספר הזה היו בסגנון ריג ודי. אזור פאנקאלאס תרם צורות של כישוף רפואי, בסגנון שונה מהקומפוזיציה הריג ודית.
תוכן
[עריכת קוד מקור | עריכה]האתהרוה ודה היא אוסף של 730 מזמורים המכילים 5987 מנטרות, המחולקות ל-20 ספרים. בניגוד לשלוש הוודות האחרות, רוב הטקסט כתוב בצורה שירית, ומכיל תפילות ולחשים של רפואה, ולכן נקראת לפעמים "ודה של לחשים וכשפים", משום שהיא נבדלת משלוש הודות הראשונות בתוכן ובצורה. אולם שניים מהספרים כתובים בפרוזה, ועוסקים בפילוסופיה ומחשבה מטפיזית מוקדמת המאפשרת הבנה של התפתחות המחשבה הפילוסופית ההינדית.[3] החוקר מקס מילר מצטט את העיקרון הוודי: "כפי שמרכבה לא תנוע עם פחות מארבעה גלגלים, וחיה לא תלך ללא ארבע רגליים, כך הקורבן לא יהיה מושלם ללא ארבעת הוודות", אולם הוא ממשיך וטוען כי למרות העיקרון הזה, תהיה זו טעות לראות בהן יחידה אחת.[4] שכבת הסמהיטה של הטקסט מייצגת ככל הנראה מסורת של האלף השני לפני הספירה של טקסי קסם-דתיים לטיפול בחרדה, לחשים להסרת מחלות שלדעת השבטים ההודים הקדומים נגרמות מפעולתם של שדים, ושיקויים מצמחי מרפא. יש הרואים באתהרוה ודה את הצורה הקדומה ביותר של הרפואה ההודית, האיור ודה.[3]
המזמורים עוסקים במגוון נושאים[5] כמו לחשי חיים ארוכים של אדם אהוב או החלמה ממחלה. במקרים אלה, יינתנו לנפגע רפואות וקמיעות מצמחים. ישנם מזמורים שנועדו לחזק חיילים היוצאים למלחמה ולהבטיח שיצליחו להביס את האויב, אחרים לאוהבים המבקשים למשוך את המאהב שפחות מתעניין, חלקם להצלחה באירוע ספורט, או להגביר את השפע או או להרחיק מזיקים במשק בית. מזמורים רבים של האתהרוה ודה הם תפילות ולחשים לילד או לאדם אהוב להתגבר על מחלה ולהבריא.[6] רוב הטקסים נועדו להתבצע על ידי כוהן ומיעוטם על ידי האדם עצמו.[7]
תהיות על טבע האדם, החיים, הטוב והרע
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוקרים רבים חולקים על התפיסה של האתהרוה ודה כ"ודה של לחשים וכשפים" משום שספרים רבים מתוכה לא עוסקים בקסמים וברפואות עממיות כלל, אלא מוקדשים לתפילה, תיאוסופיה[1], ופילוסופיה. האתהרוה ודה כמו טקסטים ודיים אחרים, קובע ויליאם נורמן בראון, חורגת מהדואליות של שמיים ושאול, "סאט" ו"אסט" (אמת ושקר) ושאר ניגודים. במקום זאת, הטקסט מתעלה מעל תפיסה דואליסטית פשטנית: סדר קם מתוך כאוס, אמת מתבססת מתוך חוסר אמת, על ידי תהליך ועקרונות אוניברסליים שמתעלים מעל הטוב והרע.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Aruna Swamy, The Sacred Books Of The East Vol 42, עמ' xxix
- ^ Gavin D. Flood, An Introduction to Hinduism, Cambridge University Press, 1996-07-13, עמ' 39, ISBN 978-0-521-43878-0. (באנגלית)
- ^ 1 2 Atharvaveda Samhitas | Vedic Heritage Portal, vedicheritage.gov.in
- ^ Friedrich Max Müller, A History of Ancient Sanskrit Literature So Far as it Illustrates the Primitive Religion of the Brahmans, Williams and Norgate, 1860, עמ' 122, 446, 449. (באנגלית)
- ^ Ralph T. H. Griffith, The Hymns Of The Atharva Veda Vol II, E.J.Lazarus And Company., 1917
- ^ Maurice Bloomfield, The Atharvaveda, Strassburg K.J. Trübner, 1899, עמ' 57
- ^ Friedrich Max Müller, A History of Ancient Sanskrit Literature So Far as it Illustrates the Primitive Religion of the Brahmans, Williams and Norgate, 1860, עמ' 308. (באנגלית)