אתה אל כביר

אתה אל כביר
	אַתָּה אֵל כַּבִּיר, רַחוּם שִׁמְךָ רַחֵם עַל עַם סְגֻלָּה כִּי רַבִּים רַחֲמֶיךָ לְאֵין קֵץ וְתִכְלָה: נַפְשִׁי תּוֹדֶךָ בְּכָל עֵת וּבְכָל זְמַן שְׁעֵה מַהֲלָלִי נֶאֱמָן חֹן עָלַי בְּחֶמְלָה: יוֹמָם וְלַיְלָה לֹא אֶחֱשֶׁה לְשׁוֹנִי תֶּהְגֶּה צִדְקֶךָ רְצֵה שִׂיחִי כְּמוֹ אִשֶּׁה בִּמְקוֹם זֶבַח וְעוֹלָה: רְאֵה צוּרִי אֹרֶךְ גָּלוּתִי כַּמָּה יָמִים רָדוּ בִּי זָרִים וְקָמִים נָא תָּחִישׁ גְּאֻלָּה: פְּאֵר וְכָבוֹד וְעֹז תִּתֵּן לְבֶן דָּוִד מְשִׁיחֶךָ כָּל בֹּקֶר זְמִירוֹת נוֹתֵן בְּקוֹל שִׁיר וּתְהִלָּה: אֵלִי בָּרֵךְ וְחַזֵּק לְעַם הַיְּשָׁרִים שָׂאֵם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים בְּיֶתֶר מַעֲלָה:

אַתָּה אֵל כַּבִּיר הוא פיוט אשר נכתב על ידי הרב רפאל ענתבי במאה ה-19 בחלב. מחבר הפיוט חתם את שמו אני רפאל באקרוסטיכון.

הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיוט הוא פזמון בקשות ותחינות מאלוקים. הוא פותח בבקשה לרחם על עמו ישראל ברוב רחמיו, ולקבל את תפילותיהם. הוא פונה אל הבורא בתחינה לראות את אורך הגלות הנוכחית הארוכה מהגלויות האחרות ומבקש להחיש את הגאולה, ולתת את המלכות ביד משיח בן דוד, שכדרך זקנו דוד יזמר לפניו שירות ותשבחות. הוא מסיים בבקשה כללית לתת כוח וחיזוק נפשי ופיזי לעם ישראל, להשגיח אותם ולשאת אותם על כנפיו.

נהוג לשיר את הפיוט במקאם נהוונד^[1]. וכן מושר בלחן ערבי-טורקי במקאם נאוה את'ר.

סימן: אני רפאל