לדלג לתוכן

אתלטיקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אתלטיקס
Athletics
סמל אוקלנד אתלטיקס
סמל אוקלנד אתלטיקס
סמל הקבוצה
כובע אוקלנד אתלטיקס
כובע אוקלנד אתלטיקס
סמל כובע
מידע כללי
מגרש ביתי סוטר הלת' פארק
(10,624 מושבים)
ארצות הבריתארצות הברית סקרמנטו, קליפורניה, ארצות הברית
תאריך ייסוד 1901
כינוי A's
ליגה ליגת ה-MLB
חטיבה הליגה האמריקאית
בית הבית המערבי
היסטוריה אוקלנד אתלטיקס (1968–2024)
קנזס סיטי אתלטיקס (1955–1967)
פילדלפיה אתלטיקס (1901–1954)
מאמן מארק קאטסאי
צבעי תלבושת לבן, ירוק, זהב
     
תארים
זכיות בוורלד סיריס 9
1910, 1911, 1913, 1929, 1930, 1972, 1973, 1974, 1989
אליפויות הליגה האמריקאית 15
1902, 1905, 1910, 1911, 1913, 1914, 1929, 1930, 1931, 1972, 1973, 1974, 1988, 1989, 1990
ראשות הבית המערבי 17
1971, 1972, 1973, 1974, 1975, 1981, 1988, 1989, 1990, 1992, 2000, 2002, 2003, 2006, 2012, 2013, 2020
אתר הקבוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אתלטיקס (באנגלית: Athletics) היא קבוצת בייסבול אמריקאית מליגת ה-MLB, שבסיסה בעיר סקרמנטו שבקליפורניה. הקבוצה משחקת בבית המערבי של האמריקן ליג.

בין השנים 1968 ו-2024 התבססה הקבוצה בעיר אוקלנד תחת השם אוקלנד אתלטיקס. עם סיום חוזה השכירות באצטדיון האוקלנד קוליסאום בסוף עונת 2024, ולקראת מעבר המתוכנן ללאס וגאס בתחילת עונת 2028, הקבוצה עברה באופן זמני לשחק בסוטר הלת' פארק שבסקרמנטו עד להשלמת בניית האיצטדון החדש בלאס וגאס.[1]

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת הקבוצה והשנים בפילדלפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה נוסדה בפילדלפיה בשנת 1901 כאחת משמונה הקבוצות המייסדות את הליגה האמריקאית.[2] בעלות הקבוצה התחלקה בין בן שייב למאמן הקבוצה קוני מאק, שניהל גם את הצד המקצועי.[3] בשנותיה הראשונות שיחקה הקבוצה באצטדיון "קולומביה פארק", ובשנת 1905 העפילה לראשונה לוורלד סיריס, אבל הפסידה בסדרת הגמר. ב-1909 עבר המועדון ל"שייב פארק",[4] אצטדיון ה-MLB הראשון שנבנה מבטון מזוין.[5]

הכניסה לאצטדיון "שייב פארק", 1913.

בעשור השני של המאה ה-20 ביססה הקבוצה את מעמדה כאחת המובילות בליגה. בהובלת כוכבים שלימים נבחרו להיכל התהילה, בהם המגישים צ'יף בנדר, רוב וואדל ואדי פלאנק, והחובטים אדי קולינס ופרנק "הום ראן" בייקר, העפילה הקבוצה לארבע סדרות וורלד סיריס בתוך חמש שנים בין 1910 ל-1914 וזכתה בשלוש מהן. אבל קשיים כלכליים אילצו את המועדון למכור את כוכביו לאחר עונת 1914, מה שגרם להידרדרות מקצועית ולשבע עונות רצופות במקום האחרון.[3]

בסוף שנות ה-20 בנה מאק סגל חזק פעם נוספת, שכלל את ג'ימי פוקס, אל סימונס, מיקי קוקריין והמגיש לפטי גרוב, אשר נבחרו להיכל התהילה. איתם הקבוצה נאבקה על ראשות הליגה מול הניו יורק יאנקיז, האתלטיקס זכתה בשלוש אליפויות ליגה רצופות בין 1929 ל-1931 ובשתי אליפויות MLB רצופות ב-1929 וב-1930. בנוסף פוקס זכה בשני תוארי MVP רצופים ב-1932 ו-1933. למרות זאת, השפעות השפל הגדול אילצו את מאק למכור את כוכביו בשנים שלאחר מכן כדי לצמצם הוצאות. מה שהוביל לירידה באיכות הקבוצה ובמספרי הקהל.[4]

מאק המשיך לשמש כבעלים ומאמן למרות גילו המתקדם בשני העשורים הבאים, בהם הקבוצה הייתה בתחתית הליגה וסיימה אחרונה במרביתן, לבסוף, בשנת 1950 פרש מאק בגיל 87. במהלך 50 שנותיו כמאמן רשם שיאים שטרם נשברו, בהם מספר המשחקים (7,755) והניצחונות (3,731) הרב ביותר בהיסטוריה של ה-MLB. לאחר פרישתו, עברה השליטה במועדון לבניו– קוני ג'וניור, רוי וארל. את תפקיד המאמן מילא ג'ימי דייקס.[3]

קוני מאק, הבעלים והמאמן של הקבוצה בחמישים שנותייה הראשונות, 1916.

במהרה נוצר בין הבנים מאבק שליטה; קוני ג'וניור ביקש למכור את הקבוצה, בעוד אחיו התנגדו למהלך. המאבק הסתיים כשהשניים רכשו את חלקו של קוני ג'וניור תוך לקיחת משכנתא כבדה. החובות אליהם נקלעו אילצו את המועדון לקצץ בשכר השחקנים וביטלו את האפשרות לשדרג את האצטדיון המיושן. בשנת 1954 נאלצו האחים למכור את הקבוצה לאיש העסקים ארנולד ג'ונסון, שהיה מקורב לבעלי הניו יורק יאנקיז. המהלך הראשון של ג'ונסון היה העברת המועדון לקנזס סיטי, מיזורי.[6]

מעבר לקנזס סיטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילה זכתה הקבוצה לאהדה רבה מתושבי העיר שחגגו את קבוצת הליגה הבכירה הראשונה שלהם, ב-1955, הקבוצה שיחקה באצטדיון ה"מיוניציפל",[5] וכבר בשנתה הראשונה בקנזס סיטי דורגו האתלטיקס במקום השני בליגה האמריקאית בנתוני ממוצע הצופים.[7]

למרות זאת, תוך זמן קצר התברר כי ג'ונסון העדיף רווחים כלכליים על פני הצלחה מקצועית; הוא נהג להעביר את כוכבי הקבוצה בטריידים חד־צדדיים לניו יורק יאנקיז כדי לחסוך בהוצאות שכר. הטריידים הובילו לכך שרבים כינו את המועדון כ"קבוצת פיתוח" של היאנקיז.[8] תחת בעלותו, הקבוצה לא רשמה אפילו עונה אחת עם מאזן ניצחונות חיובי.[9]

אחד ממשחקי הקבוצה באצטדיון ה"מיוניציפל", 1966.

לאחר מותו של ג'ונסון בשנת 1960, רכש את המועדון צ'ארלי פינלי. למרות שהבטיח להשאיר את הקבוצה בעיר לצמיתות, החל פינלי לחפש להעביר את הקבוצה, בין הערים אליהם ניסה להעביר את הקבוצה היו דאלאס, לואיוויל ואוקלנד, אך הליגה סירבה להעברות אלה.[10] פינלי נודע כאישיות תיאטרלית, באחד ממהלכיו הראשונים הציב אוטובוס עם פניו לכיוון ניו יורק, ושרף אותו כדי לסמל את סיום הקשר עם היאנקיז, פינלי שינה את הסמל ומדי הקבוצה מספר פעמים במהלך שנותיו, שילם לשחקניו כדי שיגדלו שפמים,[11] ואף לקח איתו פרד חי ברחבי המדינה ששימש כקמע של הקבוצה.[12]

לצד זה, פינלי נודע גם בגלל המעורבות שלו בניהול המקצועי, הוא פיטר מאמנים ומנהלים מקצועיים רבים, ואפילו מילא את תפקיד המנהל המקצועי בעצמו מספר פעמים.[13] למרות שינוי הבעלות, הקבוצה המשיכה להפסיד. חוסר ההצלחה, לצד ניסיונות המעבר, הובילו לירידה חדה בנוכחות הקהל.[10]

למרות שב-1967 אישרו במיזורי את בנייתו של אצטדיון חדש בקנזס סיטי, באוקטובר של אותה שנה הכריז פינלי שהקבוצה תעבור לאוקלנד וכשבוע לאחר מכן הליגה אישרה את המעבר. המעבר עורר זעם רב במיזורי, ואף הסנאטור מטעם המדינה סטיוארט סימינגטון כינה את פינלי "בושה לספורט האמריקאי" בנאום בסנאט.[14] ב-13 שנותיה בקנזס סיטי, הקבוצה לא סיימה אף עונה במאזן ניצחונות חיובי.[9]

השנים הראשונות באוקלנד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה עברה לאוקלנד בתחילת עונת 1968 וחלקה את איצטדון האוקלנד קולוסיאום עם קבוצת הפוטבול אוקלנד ריידרס.[15] כבר בשנתה הראשונה באוקלנד רשמה הקבוצה מאזן ניצחונות חיובי, לראשונה מזה 16 שנים.[9] בנוסף לכך באותה עונה מגיש הקבוצה ג'ים "קאטפיש" האנטר רשם את המשחק המושלם הראשון בתולדות המועדון.[16]

האנטר היה חלק מצוות מגישים מוכשר עם רולי פינגרס ווידה בלו, בנוסף לשחקן השדה רג'י ג'קסון (שקיבל את הכינוי "מר אוקטובר" בזכות הופעותיו המרשימות בפלייאוף[17]). שחקנים אלה היוו את הבסיס לשושלת חדשה,[18] הקבוצה סיימה בראשות הבית המערבי חמש פעמים רצופות בשנים 1971–1975, וזכתה בוורלד סיריס שלוש פעמים רצופות בשנים 1972–1974.[9] בנוסף ב-1971 בלו הפך לשחקן החמישי בהיסטוריה שזכה בתוארי ה-MVP והסיי יאנג באותה עונה.[19]

כוכב הקבוצה רג'י ג'קסון, ב-1973.

למרות ההצלחה הרבה, הגיעו גם בעיות, לאחר עונת 1974 הליגה קבעה שהקבוצה הפרה את חוזהו של האנטר, שהפך לאחד השחקנים החופשיים הראשונים בענף ועבר ליאנקיז.[20] ב-1975 ניסה פינלי להעביר את הקבוצה לשיקגו ללא הצלחה.[21] וב-1976, בעקבות מקרים כמו זה של האנטר, הליגה קבעה חוקים חדשים אשר אפשרו לשחקנים בליגה להפוך לשחקנים חופשיים.[20] מחשש שיעזבו ללא תמורה פינלי החל להעביר בטריידים את רוב כוכבי הקבוצה, ושחקנים רבים עזבו כשחקנים חופשיים, כתוצאה מכך הידרדרה הקבוצה לתחתית הליגה בעונות הבאות וממוצעי הקהל צנחו.[22]

ב-1980 תחת מאמן חדש, ועם כוכבים צעירים, בראשם ריקי הנדרסון, הקבוצה חוותה הצלחה זמנית וסיימה שנייה בבית המערבי.[23] עם זאת, פינלי נאלץ למכור את הקבוצה לאחר העונה לאיש העסקים וולטר איי האס ג'וניור.[24]

עידן האס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחת האס המועדון עבר שינויים רבים, ביניהם השקעה בשיקום הקשר עם הקהילה באוקלנד, דבר שהוביל לעלייה בממוצעי הקהל, כבר ב-1981, שנתם הראשונה, רשמו ממוצעי קהל גבוהים יותר מאשר בעונות האליפות של שנות ה-70.[25] במקביל, הקבוצה השקיעה בפיתוח שחקנים צעירים. בנוסף בשנת 1982 הנדרסון קבע את השיא מודרני של גניבות בסיסים בעונה אחת עם 130 כאלה,[26] אך לאחר עונת 1984 עזב את הקבוצה.[27]

מארק מגווייר
חוזה קנסקו
הצמד נודע בכינוי ה-"Bash Brothers"

ההשקעה בקבוצות הפיתוח השתלמה, כאשר שחקני הקבוצה נבחרו שלוש פעמים רצופות לפרס רוקי השנה: חוזה קנסקו ב-1986, מארק מגווייר ב-1987 ווולט וייס ב-1988.[28] קנסקו ומגווייר שנודעו בכינוי ה-"Bash Brothers" בשל עוצמת החבטות שלהם, הפכו לפנים של המועדון. בשנת 1988 רשם קנסקו הישג היסטורי כשהפך לשחקן הראשון בתולדות ה-MLB שחובט 40 הום ראנס וגונב 40 בסיסים בעונה אחת (מועדון ה-40-40) וגם זכה בתואר ה-MVP באותה שנה.[29]

במהלך עונת 1986 טוני לה רוסה מונה למאמן הקבוצה,[30] ותחתיו הקבוצה העפילה לשלוש סדרות וורלד סיריס רצופות בשנים 1988–1990.[9] ריקי הנדרסון חזר לאוקלנד בשנת 1989,[27] והקבוצה זכתה בתואר האליפות באותה עונה, סדרת הגמר זכורה בעיקר בגלל רעידת האדמה לומה פריאטה, שהתרחשה כמה דקות לפני תחילת המשחק השלישי ודחתה את סדרת הגמר לעשרה ימים.[31]

כוכב הקבוצה ריקי הנדרסון, ב-1983.

הנדרסון זכה בתואר ה-MVP בשנת 1990 ובשנה לאחר מכן ביסס את מעמדו כגדול גונבי הבסיסים בכל הזמנים, כאשר שבר את שיא הקריירה בגניבת בסיסים עם 939 כאלה. את הקריירה סיים עם 1,406 גניבות, כמעט 500 יותר מהמקום השני.[32]

עידן ה"מאניבול"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו של האס ב-1995, נמכרה הקבוצה לקבוצת בעלות חדשה שהתרכזה בפיתוח שחקנים צעירים וצמצום משמעותי של שכר השחקנים, במהלך השנים הבאות רוב כוכבי הקבוצה, בנוסף למאמן לה רוסה, עזבו את המועדון או הועברו בטריידים.[33]

ב-1997 בילי בין קודם לתפקיד המנהל המקצועי של הקבוצה, ובמהלך שנותיו בתפקיד עורר סערה בעולם הבייסבול בגלל הדרך בה ניהל את מערכת הסקאוטינג ואת רכש השחקנים של הקבוצה. בין אימץ את שיטת ה"סייברמטריקס" שייחסה חשיבות רבה לנתונים סטטיסטים שרוב הקבוצות התעלמו מהם באותן שנים, כמו אחוז הגעה לבסיס (OBP). בעזרת גישה זו איתר שחקנים שהיו פחות מוערכים בשוק.[34]

בילי בין, המנהל המקצועי של הקבוצה, 2010.

למרות שהייתה אחת הקבוצות עם התקציב הנמוך בליגה, רשמה 4 העפלות רצופות לפלייאוף בין השנים 2000–2003, אך לא נחלה שם הצלחה. רגע השיא הגיע בעונת 2002, כאשר הקבוצה רשמה את שיא הליגה האמריקאית לניצחונות רצופים עם 20 כאלה[35] (השיא נשבר ב-2017 על ידי הקליבלנד אינדיאנס). את אותה עונה סיימה אוקלנד עם 103 ניצחונות, מספר זהה לזה של הניו יורק יאנקיז, למרות שתקציב האתלטיקס היה השישי הכי נמוך ב-MLB, כ-41 מיליון דולר בלבד לעומת כ-133 מיליון של היאנקיז.[36]

ב-2003 סיפור ההצלחה תועד בספרו של מייקל לואיס "מאניבול". הספר תיאר כיצד שיטת הניהול הלא שגרתית של בין הצליחה להתמודד עם הקבוצות הגדולות, ו"מאניבול" הפך למונח בעולם הספורט ומעבר לו, המתאר תפיסת עולם של ניהול תחרותי והצלחה בשדה, בדרך כלל עם תקציב דל ביחס לתחרות. ב-2011 יצא לאקרנים סרט בעל אותו שם בכיכובם של בראד פיט וג'ונה היל, שהיה מועמד לשישה פרסי אוסקר.[37]

עידן פישר והמעבר ללאס וגאס

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ה"אוקלנד קוליסאום", אצטדיונה הביתי של הקבוצה במהלך שנותייה באוקלנד. ב-2024, עונתה האחרונה של הקבוצה באצטדיון

בשנת 2005 הקבוצה נמכרה לקבוצת בעלות בראשות לואיס וולף וג'ון פישר.[38] הקבוצה העפילה לפלייאוף ב-2006, אך לאחר מכן רשמה רצף של חמש עונות ללא מאזן ניצחונות חיובי. במהלך עונת 2011 בוב מלווין מונה למאמן הקבוצה, ועם סגל בו בלטו החובטים ג'וש דונלדסון ,יואניס סספדס וג'וש רדיק, בנוסף למגיש סוני גריי,[39] הקבוצה העפילה לפלייאוף שלוש שנים רצופות רצופות בין השנים 2012 ל-2014, אבל בכולן הפסידה בסיבוב הראשון.[9]

בשלוש עונות הבאות כוכבי הקבוצה עזבו או הועברו בטריידים, והאתלטיקס סיימה בכולן אחרונה בבית המערבי. פישר רכש את מניותיו של וולף והפך לבעלי הקבוצה הבלעדי ב-2016.[40] ב-2018, בהובלת החובטים מאט צ'פמן, מרקוס סימיאן ומאט אולסון,[39] חזרה הקבוצה לנצח והעפילה לפלייאוף, הקבוצה המשיכה להציג יכולת טובה וחזרה לפלייאוף גם בשתי העונות לאחר מכן, כולל בעונת 2020 שקוצרה בעקבות מגפת הקורונה. אך הקבוצה שוב כשלה בפלייאוף והפסידה בסיבובים הראשונים.[9]

במקביל, הפך אצטדיון הקבוצה המיושן ה"אוקלנד קוליסאום" לבעיה, במשך שנים ניסתה הקבוצה לבנות אצטדיון חדש באוקלנד עם מימון ציבורי, אך ב-2021 לאחר שניסיונות אלה כשלו, הליגה הודיעה למועדון שהאצטדיון לא עומד בסטנדרטים של הליגה, ושהקבוצה צריכה להתחיל לחפש מיקום חדש לקבוצה.[41] באפריל 2023 הודיע המועדון על רכישת קרקע בלאס וגאס ועל תוכנית להקמת אצטדיון חדש בעיר לקראת עונת ב-2028.[42]

סוטר הלת' פארק, אצטדיונה הנוכחי של הקבוצה בסקרמנטו.

ההחלטה עוררה זעם רב בקרב האוהדים, שהאשימו את פישר בהזנחה מכוונת של הסגל כדי להוריד את נוכחות הקהל ולהצדיק את המעבר.[43] אוהדים רבים החלו להפגין במהלך עונות 2023 ו-2024[44] נגד פישר בדרישה שימכור את ההקבוצה לבעלים שישאיר אותה באוקלנד, שיא המחאה היה ב"חרם ההפוך" ב-13 ביוני 2023 כאשר 27,759 אוהדים מילאו את אצטדיון הקבוצה כשהם לבושים בחולצות ירוקות עם הכיתוב "תמכור".[45]

עם סיום חוזה השכירות ב"אוקלנד קוליסאום" ב-2024, הקבוצה עברה באופן זמני לשחק ב"סוטר הלת' פארק" בסקרמנטו, עם תפוסה מרבית של פחות מ-14,000 צופים, זה האצטדיון הקטן ביותר בליגה. הקבוצה זנחה את העיר משמה ונקראת ה"אתלטיקס". זה מעבר העיר הרביעי בהיסטוריה של הקבוצה, המספר הגבוה ביותר לקבוצה אחת בהיסטורית ה-MLB.[46]

סמלי הקבוצה בעבר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשימה לא כוללת סמלים ששימשו את הקבוצה שנה אחת בלבד[47]

מספרים שהוצאו לגמלאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנים שהקבוצה הוציאה את מספר חולצתם לגמלאות:

מספר שחקן תפקיד שנים בקבוצה תאריך הפרשה
9 רג'י ג'קסון ימין השדה 1967–1975, 1987 22 במאי 2004
24 ריקי הנדרסון שמאל השדה 1979–1984, 1989–1993, 1994–1995, 1998 1 באוגוסט 2009
27 קאטפיש האנטר מגיש 1965–1974 9 ביוני 1991
34[א] רולי פינגרס מגיש 1968–1976 5 ביולי 1993
34[א] דייב סטיוארט מגיש 1986–1992, 1995 11 בספטמבר 2022
43 דניס אקרסלי מגיש 1987–1995 13 באוגוסט 2005
וולטר איי האס ג'וניור בעלים 1981–1995 1995
42 ג'קי רובינסון[ב] בסיס שני 15 באפריל 1997
  1. 1 2 מספר 34 הופרש פעמיים מכיוון שפינגרס וסטיוארט לא שיחקו בקבוצה יחד באותן שנים.
  2. ↑ ליגת ה-MLB החליטה להוציא את מספרו של רובינסון משימוש, כהוקרה לשחקן ששבר את מחסום הצבע, כלומר, אף קבוצה בליגה לא יכולה לתת לשחקן את המספר.

קבוצות פיתוח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצות המיינור ליג המשויכות לאתלטיקס[48]:

רמה קבוצה מיקום ליגה שנת השיוך לקבוצה
טריפל־אי (AAA) הלאס וגאס אוויאטורס
(Las Vegas Aviators)		 לאס וגאס,נבדה ליגת החוף המערבי 2019
דאבל־אי (AA) מידלנד רוקהאונדס
(Midland RockHounds)		 מידלנד, טקסס ליגת טקסס 1999
אי עליון (A+) לאנסינג לאגנאטס
(Lansing Lugnuts)		 לאנסינג, מישיגן ליגת המערב התיכון 2021
סינגל־אי (A) סטוקטון פורטס
(Stockton Ports)		 סטוקטון, קליפורניה ליגת קליפורניה 2005
רוקי (Rookie) אי.סי.אל אתלטיקס
(ACL Athletics)		 מסה, אריזונה ליגת מתחם אריזונה 1988
די.אס.אל אתלטיקס
(DSL Athletics)		 בוקה צ'יקה, הרפובליקה הדומיניקנית ליגת הקיץ הדומיניקנית 1989

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אתלטיקס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ Athletics officially drop 'Oakland' from team name ahead of move, Sportsnet, ‏4 בנובמבר 2024 (באנגלית)
  2. ↑ American League is founded | January 28, 1901, HISTORY, ‏30 בנובמבר 2021 (באנגלית)
  3. 1 2 3 Max Silberman, A Short History of The Philadelphia Athletics, MLB (באנגלית)
  4. 1 2 James Lincoln Ray, Shibe Park/Connie Mack Stadium (Philadelphia), Society for American Baseball Research (באנגלית אמריקאית)
  5. 1 2 Ballpark History | Athletics, MLB (באנגלית)
  6. ↑ Robert D. Warrington, Departure Without Dignity: The Athletics Leave Philadelphia, Society for American Baseball Research (באנגלית אמריקאית)
  7. ↑ Bradford Lee, The 1955 Kansas City Athletics, SBnation, ‏2 בינואר 2020 (באנגלית אמריקאית)
  8. ↑ The Yankees and the A's 1955-1960, Baseball Almanac
  9. 1 2 3 4 5 6 7 Athletics Team History & Encyclopedia, Baseball Reference (באנגלית)
  10. 1 2 Bradford Lee, The Abbreviated History of the Kansas City Athletics - Part Two, SBnation, ‏9 באוגוסט 2018 (באנגלית אמריקאית)
  11. ↑ John Shea, In 1972, the Athletics launched a dynasty, Baseball Hall of Fame
  12. ↑ Nick Acocella, More Info on Charles Finley, ESPN
  13. ↑ Dick Dobbins, Charlie Finley’s Swingin’ A’s, Society for American Baseball Research (באנגלית אמריקאית)
  14. ↑ Nick Acocella, Finley entertained and enraged, ESPN
  15. ↑ Curt Smith, Oakland Athletics: Westward-Ho, In Stages, Society for American Baseball Research (באנגלית אמריקאית)
  16. ↑ Andrew Harner, May 8, 1968: Oakland’s emerging ace Catfish Hunter fires perfect game against Minnesota, Society for American Baseball Research (באנגלית אמריקאית)
  17. ↑ Connor O'Gara, Jackson caps career with Hall of Fame induction, Baseball Hall of Fame
  18. ↑ Justin Alpert, A half-century later, Athletics’ dynasty remains unique, Baseball Hall of Fame
  19. ↑ Glenn Dickey, Vida Blue, His Greatest Year, Society for American Baseball Research (באנגלית אמריקאית)
  20. 1 2 Craig Muder, Hunter helped usher in free agency era, Baseball Hall of Fame
  21. ↑ Rob Hart, Switching Sox: When the A’s almost moved in, SBnation, ‏16 בנובמבר 2016. (באנגלית אמריקאית)
  22. ↑ They're Just Mad About Charlie, sportsillustrated, ‏21 במאי 1979 (ארכיון)
  23. ↑ 1980 Oakland Athletics Statistics, Baseball Reference (באנגלית)
  24. ↑ OAKLAND A’S GO ON MARKET, Chicago Tribune, ‏8 במאי 1994 (באנגלית אמריקאית)
  25. ↑ John Hickey, The 1981 MLB Strike Season Was Tough on Most Teams, but Athletics Found Success, Athletics On SI, ‏29 במאי 2020 (באנגלית אמריקאית)
  26. ↑ Manny Randhawa, Will anyone ever threaten this Rickey record?, MLB, ‏22 בדצמבר 2024 (באנגלית)
  27. 1 2 Rickey Henderson Stats, Baseball Reference (באנגלית)
  28. ↑ Walt Weiss is the 3rd straight AL Rookie of Year for the Oakland As, This Day In Baseball, ‏2 בנובמבר 1988 (באנגלית אמריקאית)
  29. ↑ Geoffrey Dunn, José Canseco, Society for American Baseball Research (באנגלית אמריקאית)
  30. ↑ Donald Marquez, Tony La Russa Inducted Into Hall of Fame, Athletics Nation, ‏12 בדצמבר 2013 (באנגלית אמריקאית)
  31. ↑ Glenn Dickey, The Earthquake Series: 1989 Athletics Versus Giants, Society for American Baseball Research (באנגלית אמריקאית)
  32. ↑ Anthony Castrovince, Henderson inspired a generation to 'run like Rickey', MLB, ‏22 בדצמבר 2024 (באנגלית)
  33. ↑ Ryan Wright, Moneyball: A Look Inside Major League Baseball and the Oakland A's, bleacher report, ‏20 בספטמבר 2011 (באנגלית)
  34. ↑ ניצן פלד, למצוא את הגליץ' במטריקס, באתר כלכליסט, 9 בפברואר 2011
  35. ↑ Thomas J. Brown Jr, September 4, 2002: ‘Moneyball’ Oakland A’s win 20th game in a row on Scott Hatteberg’s walk-off homer, Society for American Baseball Research (באנגלית אמריקאית)
  36. ↑ Baseball's 2002 payrolls, ESPN
  37. ↑ Moneyball Receives 6 Oscar Nominations, CBS Boston, ‏24 בינואר 2012 (באנגלית אמריקאית)
  38. ↑ Owners approve A's sale to Los Angeles developer Wolff, The Standard-Times, ‏30 במרץ 2005 (באנגלית אמריקאית)
  39. 1 2 Chris Haft, Here are the top A's players of the 2010s, MLB, ‏20 בדצמבר 2019 (באנגלית)
  40. ↑ Jane Lee, Fisher succeeds Wolff as managing partner of A's, MLB.com, ‏17 בנובמבר 2016 (באנגלית)
  41. ↑ Tom Bassam, MLB urges Oakland Athletics to relocate, SportsPro, ‏12 במאי 2021 (באנגלית בריטית)
  42. ↑ Josh Sim, Oakland Athletics set for Las Vegas switch after buying land for new 'US$1.5bn' ballpark, SportsPro, ‏21 באפריל 2023 (באנגלית בריטית)
  43. ↑ Dayn Perry, John Fisher is redefining sports owner malpractice as he spitefully tries to move his Oakland A's to Las Vegas, CBS Sports, ‏8 ביוני 2023 (באנגלית)
  44. ↑ Tim Keown, A's fans protest move by watching opener in parking lot, ESPN, ‏28 במרץ 2024 (באנגלית)
  45. ↑ Tim Keown, Some 27,759 A's fans join at Oakland Coliseum for 'Reverse Boycott', ESPN, ‏13 ביוני 2023 (באנגלית)
  46. ↑ After MLB approves A's Las Vegas move, a look at the history of relocation, CBS San Francisco, ‏16 בנובמבר 2023 (באנגלית אמריקאית)
  47. ↑ Athletics Logo History, SportsLogos.Net
  48. ↑ Teams by Affiliate, MiLB (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אתלטיקס&oldid=43514177"