אתל וויניץ'

אתל וויניץ'
Ethel Lilian Voynich
לידה	11 במאי 1864; בלינטמפל, מחוז קורק, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
פטירה	27 ביולי 1960 (בגיל 96); ניו יורק, ארצות הברית
שם לידה	Ethel Lilian Boole
מדינה	הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
מקום מגורים	Novozhivotinnoye; ניו יורק; סנקט פטרבורג; ברלין; לונדון ;
יצירות בולטות	The Gadfly
שפות היצירה	אנגלית
תקופת פעילות	מ-1897
בן או בת זוג	וילפריד וויניץ' (1902 – ?)

אתל ליליאן בול וויניץ' (באנגלית: Ethel Lilian Boole Voynich; בספריה שתורגמו לעברית היא נקראת א"ל וויניטש, 11 במאי 1864 – 27 ביולי 1960) הייתה סופרת ומוזיקאית אנגלייה אשר תמכה במספר מטרות מהפכניות.

וויניץ' הייתה דמות משמעותית בזירה הספרותית הוויקטוריאנית המאוחרת, כמו גם בחוגי המהגרים הרוסים. היא ידועה בעיקר בזכות הרומן שלה "מרדות" (The Gadfly) (אנ'), שזכה לפופולריות רבה בימי חייה, נמכר במיליוני עותקים ותורגם ל-30 שפות. הרומן הצליח במיוחד בברית המועצות שם זכה למספר עיבודים לקולנוע ולטלוויזיה והיווה נושא לעבודות דוקטורט.^[1]

ביוגרפיה

אתל ליליאן בול נולדה ב-11 במאי 1864, בליצ'פילד קוטג', בלאקרוק, בלינטמפל, קורק, אירלנד, הבת החמישית והצעירה בין חמש בנות שנולדו להורים אנגלים: המתמטיקאי ג'ורג' בול (ממציא האלגברה הבוליאנית) והמתמטיקאית, המורה והספרנית מרי איוורסט, שהייתה אחייניתו של ג'ורג' איוורסט (שעל שמו הר האוורסט) וכתבת בכתב העת Crank מתחילת המאה ה-20. אביה נפטר שישה חודשים לאחר שנולדה. אמה חזרה לאנגליה מולדתה עם חמש בנותיה והצליחה להתקיים מקצבה ממשלתית קטנה עד שמונתה לספרנית בקווינס קולג', לונדון. כשהייתה בת שמונה, אתל חלתה באריסיפלס, מחלה הקשורה לתברואה לקויה. אמה החליטה לשלוח אותה לגור בלנקשייר עם אחיה, שהיה מנהל מכרה פחם,^[2] מתוך אמונה שזה יהיה טוב לבריאותה. הדוד תואר כ"פנאט דתי וסדיסט" שהכה את ילדיו באופן קבוע, וככל הנראה אילץ את אתל לנגן בפסנתר במשך שעות רצופות. אתל חזרה ללונדון בגיל עשר לאחר שדודה גירש אותה וסבלה מהתמוטטות עצבים.^[3]^[4]

ב-1879 התגוררה תקופה קצרה עם דודה ג'ורג רויאל, חוקר יוונית עתיקה ועם אשתו באירלנד, שם עברה חוויה שונה לחלוטין. היא התוודעה לדמותו של ג'וזפה מציני אשר הפך לגיבור אידאולוגי עבורה. בשלב זה היא החל ללבוש בגדים שחורים ושינתה את שמה ל"לילי".^[4]

בגיל שמונה עשרה קיבלה גישה לירושה קטנה מאביה, שאפשרה לה ללמוד פסנתר וקומפוזיציה מוזיקלית בבית הספר הגבוה למוזיקה בברלין, שם למדה בין השנים 1882 ו-1885. בתקופה זו החלה להימשך לפוליטיקה מהפכנית.^[4]^[2]^[5] היא החלה לקרוא כתבים של סרגיי סטפניאק קרבצ'ינסקי (אנ') וניקולו מקיאוולי. כאשר חזרה ללונדון פגשה את קרבצ'ינסקי שהשפיע עליה רבות וגם כתב מאוחר יותר את ההקדמות לספריה. הוא לימד אותה רוסית ועודד אותה לנסוע לרוסיה.^[6]

בין השנים 1887 ל-1889 עבדה כאומנת בסנט פטרסבורג, שם שהתה עם גיסתו של קרבצ'ינסקי, פרסקוביה קאראולוף, אשר בעלה שהה בבית סוהר באותה תקופה. דרכה היא התחברה עם הנרודניקים המהפכניים.^[7] לאחר שובה לבריטניה, היא התיישבה בלונדון, שם הייתה מעורבת בפעילות פרו-מהפכנית. יחד עם קרבצ'ינסקי היא ייסדה את אגודת ידידי החירות הרוסית, וסייעה בעריכת העיתון "Free Russia", כתב העת בשפה האנגלית של הנרודניקים.

בשנת 1897 פרסמה וויניץ' את ספרה הראשון "הגאדפליי" (אנ') שתורגם לעברית בשם "מרדות". הספר זכה להצלחה בינלאומית מיידית. הוא תורגם ל-30 שפות ונמכר במיליוני עותקים ברחבי העולם. בהמשך היא פרסמה שלושה רומנים נוספים, אך אף אחד מהם לא זכה לפופולריות כמו של ספרה הראשון. החל מ-1910 ועד 1945 וויניץ' לקחה הפסקה מהכתיבה והתמקדה במוזיקה.

וויניץ' היגרה לארצות הברית בשנת 1920, להצטרף לבעלה שהיגר כבר ב־1914 וכבר העביר את עיקר עסקי הספרים שלו מלונדון לניו יורק. וויניץ' התמקדה יותר במוזיקה מנקודה זו ואילך. בין 1933 ל-1944 היא עבדה כמורה למוזיקה במכללת מנהטנוויל^[6] אך המשיכה את הקריירה הספרותית שלה כמתרגמת מרוסית, אוקראינית, פולנית וצרפתית.^[8]

הרומן האחרון שלה, "של נעליך" (Put Off Thy Shoes), פורסם בשנת 1945 בארצות הברית.^[2]^[5]

וויניץ' לא הייתה מודעת למכירות העצומות של "מרדות" בברית המועצות. רק 60 שנה לאחר צאת הספר, ב-1955, היא נפגשה עם דיפלומט רוסי שסיפר לה כמה היא מוערכת במדינתו. בהמשך לפגישה עם הדיפלומט הגיעו אליה שישה עיתונאים סובייטיים שסיפרו לה על היקף פרסומה. זמן קצר לאחר ביקורם, העיתון פראבדה פרסם כתבה של שלושה עמודים, כאשר הכותרת בעמוד הראשי הייתה: "וויניץ' חיה בניו יורק!". וויניץ' החלה לקבל מכתבי מעריצים מרוסיה. היא נחשפה להערצה הרבה כלפיה, כאשר הרומן שלה היה לנושא של אינספור עבודות דוקטורט. דמותה הופיעה דרך קבע בעמודי מגזינים פופולריים, בכתבות שהתבססו ברובן על השערות, שכן מעולם לא שוחחה עם איש ברוסיה על חייה. לאחר פרסום "מרדות" במונגוליה בשנת 1947 היא הפכה שם לאלילת נוער.^[4]

ב-1956 עורך הדין עדלי סטיבנסון הצליח להשיג לה תמלוגים על מכירות הספרים בסך $15,000, סכום ניכר באותה עת.^[2]

חיים אישיים ומותה

בשנת 1890 היא פגשה את מיכאל האבדנק-וויניץ', מהפכן פולני שנמלט לאנגליה מסיביר לשם גורש עקב פעילותו נגד השלטון. עד מהרה הוא הפך לבן זוגה לחיים. עד 1895 הם גרו יחד והיא קראה לעצמה גברת וויניץ'. הם נישאו בשנת 1902. בשנת 1904 הוא שינה את שמו לוילפריד וויניץ' והפך לסוחר ספרים עתיקים. על שמו כתב היד של וויניץ'.^[9]^[10]^[11]

על פי העיתונאי הבריטי רובין ברוס לוקהרט, סידני ריילי, מרגל יליד רוסיה שעבד ברשת המודיעין למהגרים של הסניף המיוחד של הסקוטלנד יארד, פגש את אתל וויניץ' בלונדון בשנת 1895. לוקהרט טוען שריילי ווויניץ' ניהלו קשר מיני במהלכו נסעו יחד לאיטליה. הוא משער כי במהלך הרומן ביניהם, ריילי גילה לה את סיפור פעילות הריגול שלו. מיד עם תום הרומן הקצר ביניהם, חזרה וויניץ' לאנגליה למי שאז עוד לא היה בעלה, ופרסמה את הרומן הראשון שלה "מרדות". לפי השערתו, הדמות המרכזית ברומן, ארתור ברטון, התבססה על ריילי. מקורות אחרים טוענים כי ההפך הוא הנכון, קרי, ריילי שאב מידע מהספרים על מנת להמציא עובדות על חייו האישיים.^[4]

ב-1916 אימצו בני הזוג באופן לא רשמי בת בשם ויניפרד אייזנהארדט (ילידת 1904), שלימים נודעה בשם ויניפרד גיי^[4], אותה החשיבה כביתה והורישה לה את רוב רכושה.^[12]

בעלה נפטר ב־1930 בניו יורק. לאחר מכן היא התגוררה במשך 30 שנה בדירה במנהטן עם אן ניל, מי שהייתה מזכירתו ומנהלת עסקי הספרים של בעלה בניו יורק.^[4]

אתל ליליאן וויניץ' נפטרה ב-27 ביולי 1960, בגיל 96. בהתאם לצוואתה, גופתה נשרפה, ואפרה פוזר בסנטרל פארק בניו יורק.^[2]

ספריה

מרדות

וויניץ' מפורסמת בעיקר בזכות הרומן הראשון שלה "מרדות", שפורסם לראשונה בשנת 1897 בארצות הברית (יוני) ובבריטניה (ספטמבר). הספר עוסק במאבקיו של מהפכן בינלאומי באיטליה בתקופת מלחמת העצמאות האיטלקית. הדמות הראשית בספר, ארתור, התבססה על דמותו של בעלה. לפי השערות מסוימות הדמות התבססה גם על סידני ריילי, המרגל הבריטי המפורסם שימש מודל לגיבור של וויניץ' . ריילי, בתורו, שימש את איאן פלמינג כמודל לג'יימס בונד, המרגל הבדיוני המפורסם ביותר של המלחמה הקרה. דמותה של ג'מה וורן המהפכנית, אהובתו של ארתור התבססה על דמותה של שרלוט וילסון (אנ').^[3]

עלילת הרומן

העלילה מתרחשת בשנת 1833. ארתור, צעיר אנגלי שגדל באיטליה, יוצר קשרים עם כומר העומד בראש סמינריון לכמרים בפיזה. הכומר מנסה לשכנע את ארתור לחדול מפעילותו בתנועת איטליה הצעירה. ארתור נעצר ונכנס לכלא. הוא אינו מלשין על חבריו, אך בכל זאת הם מאמינים כי הפליל אותם. ג'מה, הנערה בה הוא מאוהב, מפנה לו עורף, והוא מגלה כי הכומר היה זה שהסגיר אותו לידי השלטונות. הוא מביים את מותו ועוזב את איטליה כנוסע סמוי על אוניית משא העושה דרכה לדרום-אמריקה. שלוש-עשרה שנים אחר-כך מופיע בחוגי המחתרת גבר שכינויו עקץ (Gadfly בתרגום – זבוב בקר) אחרי שליווה משלחת לחקר האמזונס במשך מספר שנים. הוא מצולק וסובל מכאבי תופת. ג'מה חושדת שעקץ הוא ארתור, אך האחרים אינם חושדים בכך. עקץ, בניגוד לארתור, מונע משנאה ומתאוות נקם ונאלץ לבסוף לבחור בין האמונה הדתית לאמונה המהפכנית.^[13]

הצלחתו

הספר זכה להצלחה רבה באנגליה בקרב תנועת הפועלים ותנועות מהפכניות באירלנד. הספר תורגם ל־30 שפות וזכה לפופולריות רבה בברית המועצות שם היה לרב המכר המוביל וקריאת חובה. הוא נתפס כספר חיובי מבחינה אידאולוגית. הרומן זכה לפופולריות גם ברפובליקה העממית של סין. עד מותה של וויניץ' הספר נמכר בכ-2,500,000 עותקים בברית המועצות ועובד לשני סרטים רוסיים, הראשון בשנת 1928 בגאורגיה הסובייטית והשני בשנת 1955.^[3]

עיבודים

1897, הגאדפליי (אנ'), מחזה מאת ג'ורג' ברנארד שו. המחזה מעולם לא הוצג על הבמה.
1928, קרזאנה (Krazana) (אנ'), סרט גאורגי אילם בשחור-לבן בבימויו של קוטה מרג'נישווילי
1955, הגאדפליי (אנ') סרט מאת הבמאי הסובייטי אלכסנדר פיינטסימר (אנ'). הסרט זכה בפרס בפסטיבל קאן.
1955, סוויטת הגאדפליי (אנ'), שהולחנה על ידי דמיטרי שוסטקוביץ' עבור הסרט. הסוויטה שימשה גם בשנות ה-80, בסדרת הטלוויזיה של ITV "רב מרגלים ריילי"
1958, הגאדפליי (אנ'), אופרה מאת המלחין הסובייטי אנטוניו ספאדווקיה (אנ')
1980, הגאדפליי (אנ') מיני-סדרה טלוויזיונית בהשתתפות סרגיי בונדרצ'וק בתפקיד האב מונטאנלי
2004, הגאדפליי, סדרה אוקראינית בבימויו של הבמאי הסיני וו טינאנמינג (אנ').^[14]

רומנים אחרים

ארבעת הרומנים האחרים של וויניץ' מעולם לא זכו לאותה הצלחה כמו "מרדות". הרומן השני שלה היה "ג'ק ריימונד" (Jack Raymond, 1901), ואחריו פורסמו "אוליב לת'אם" (Olive Latham, 1904) ו"ידידות שנפסקה" (1910, An Interrupted Friendship) שתורגם גם הוא לעברית ומרחיב על סיפור הרקע של גיבור הספר. "של נעליך" (Put Off Thy Shoes, 1945), הרומן האחרון של וויניץ', מתמקד עוד יותר בחיי משפחתו ואבותיו של הגיבור ועלילתו מתרחשת במאה ה-18.^[15]

רשימת הרומנים שכתבה

1897, מרדות - רומן מימי מלחמת השחרור באיטליה (The Gadfly), פורסם לראשונה בארצות הברית בהוצאת הנרי הולט. בעברית יצא בהוצאת מצפה ב-1932 תרגם: מנחם זלמן וולפובסקי, מהדורה נוספת יצאה ב־1959 מהדורה נוספת בהוצאת עמיחי יצאה ב־1987.
1901, ג'ק ריימונד (Jack Raymond), הוצאת ויליאם היינמן, לונדון^[16]
1904, אוליב לת'אם (Olive Latham), הוצאת אוניברסיטת קליפורניה
1910, ידידות שנפסקה: רומן; (An interrupted friendship), הוצאת מקמילן, ניו יורק. בעברית יצא בהוצאת מצפה, תרצ"ו. תרגם: שלמה הרברג. מהדורה נוספת: תל אביב: עידית, תשט"ו.^[17]^[18]^[19]
1945, של נעליך (Put Off Thy Shoes), הוצאת מקמילן, ניו יורק.

רשימת תרגומים

Stories from Garshin (1893)
The Humour of Russia (1895)
Chopin's letters (1931)

מוזיקה

וויניץ' החלה להלחין בסביבות שנת 1910. היא הצטרפה לאגודת המוזיקאיות במהלך מלחמת העולם הראשונה. לאחר שהיא ובעלה עברו לניו יורק, היא הקדישה את עצמה הרבה יותר למוזיקה, ויצרה עיבודים ותעתוקים רבים של יצירות קיימות. בשנת 1931 פרסמה כרך ערוך של מכתביו של שופן.

בין השנים 1933 ל-1943 עבדה בבית הספר למוזיקה ליטורגית על שם פיוס העשירי במנהטן. בזמן שהותה שם היא הלחינה מספר קנטטות ויצירות אחרות שבוצעו במכללה. היא גם חקרה את תולדות המוזיקה, וכתבה פרשנויות מפורטות על מוזיקה מתקופות שונות.

רוב המוזיקה שלה לא פורסמה ונשמרת בספריית הקונגרס.^[20]

הנצחה

כוכב לכת קטן בשם 2032 אתל (אנ'), שהתגלה בשנת 1970 על ידי האסטרונומית הסובייטית תמרה מיכאילובנה סמירנובה, נקרא על שמה.^[21]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אתל וויניץ' בוויקישיתוף

אתל וויניץ' בגלריית הדיוקנאות הלאומית.

אתל וויניץ' בת 95 - (ניו יורק, 1959), סרטון באתר יוטיוב

כתבי אתל וויניץ' בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

הערות שוליים

^ גדפליי, באתר סלונט
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ "An Irishman's Diary". The Irish Times.
^ ¹ ² ³ White, Lawrence William, Voynich, Ethel Lilian, Dictionary of Irish Biography
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ Ethel Voynich — ‘E. L. V.’ by Pamela Blevins - Feb 2005 MusicWeb-International, www.musicweb-international.com
^ ¹ ² Ethel Lilian Voynich (1864-1960), novelist and scholar | The Institute of English Studies, ies.sas.ac.uk (באנגלית)
^ ¹ ² E. L. Voynich | EBSCO Research Starters, www.ebsco.com (באנגלית)
^ איטליה, באתר סקירות ספרים, ‏2024-04-02
^ Voynich, Ethel Lillian, www.encyclopediaofukraine.com
^ אלי אשד, צופן וויניץ: כתב היד המוזר ביותר בעולם, באתר המולטי יקום של אלי אשד, ‏2006-02-25
^ השפה של כתב היד וויניץ' פוצחה!, באתר ‏מאקו‏, 15 במאי 2019
^ Voynich, Ethel (1864–1960) | Encyclopedia.com, www.encyclopedia.com
^ Farley P. Katz, From Voynich to the Beinecke, The Trail of Ownership, International Conference on the Voynich Manuscript 2022, November 30–December 1, 2022, University of Malta.
^ etiser, מרדות / א.ל. וויניטש, באתר סקירות ספרים, ‏2020-07-24
^ Blue Flamingo Support, Voynich, Ethel Lilian Boole (1864 – 1960), Hahnemann House Trust, ‏2008-07-09 (באנגלית אמריקאית)
^ ⁨ן מעולם הספרות והאמנות על מהברת ⁩ | ⁨למרחב⁩ | 10 אוגוסט 1956 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
^ E. L. Voynich, Jack Raymond, Рипол Классик, 1901, ISBN 978-5-87848-322-3. (באנגלית)
^ ביקורת: יוחנן פוגרבינסקי, בספרות המתורגמת: א. "ידידות שנפסקה", חרות, 23 בספטמבר 1955.
^ E. L. Voynich, An Interrupted Friendship, Рипол Классик, 1910, ISBN 978-5-87848-333-9. (באנגלית)
^ ⁨מבחר ספרי העונה | על המשמר⁩ | 26 מאי 1955 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
^ [https://findingaids.loc.gov/exist_collections/ead3pdf/music/2010/mu010020.pdf Finding aid encoded by Library of Congress Music Division, 2010 Revised 2023 December]
^ Small-Body Database Lookup, ssd.jpl.nasa.gov (באנגלית)

[1] גדפליי, באתר סלונט

[:0-2] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ "An Irishman's Diary". The Irish Times.

[:4-3] ¹ ² ³ White, Lawrence William, Voynich, Ethel Lilian, Dictionary of Irish Biography

[:5-4] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ Ethel Voynich — ‘E. L. V.’ by Pamela Blevins - Feb 2005 MusicWeb-International, www.musicweb-international.com

[:2-5] ¹ ² Ethel Lilian Voynich (1864-1960), novelist and scholar | The Institute of English Studies, ies.sas.ac.uk (באנגלית)

[:3-6] ¹ ² E. L. Voynich | EBSCO Research Starters, www.ebsco.com (באנגלית)

[:1-7] איטליה, באתר סקירות ספרים, ‏2024-04-02

[8] Voynich, Ethel Lillian, www.encyclopediaofukraine.com

[:6-9] אלי אשד, צופן וויניץ: כתב היד המוזר ביותר בעולם, באתר המולטי יקום של אלי אשד, ‏2006-02-25

[:7-10] השפה של כתב היד וויניץ' פוצחה!, באתר ‏מאקו‏, 15 במאי 2019

[:8-11] Voynich, Ethel (1864–1960) | Encyclopedia.com, www.encyclopedia.com

[12] Farley P. Katz, From Voynich to the Beinecke, The Trail of Ownership, International Conference on the Voynich Manuscript 2022, November 30–December 1, 2022, University of Malta.

[13] tiser, מרדות / א.ל. וויניטש, באתר סקירות ספרים, ‏2020-07-24

[14] Blue Flamingo Support, Voynich, Ethel Lilian Boole (1864 – 1960), Hahnemann House Trust, ‏2008-07-09 (באנגלית אמריקאית)

[15] ⁨ן מעולם הספרות והאמנות על מהברת ⁩ | ⁨למרחב⁩ | 10 אוגוסט 1956 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il

[16] E. L. Voynich, Jack Raymond, Рипол Классик, 1901, ISBN 978-5-87848-322-3. (באנגלית)

[17] ביקורת: יוחנן פוגרבינסקי, בספרות המתורגמת: א. "ידידות שנפסקה", חרות, 23 בספטמבר 1955.

[18] E. L. Voynich, An Interrupted Friendship, Рипол Классик, 1910, ISBN 978-5-87848-333-9. (באנגלית)

[19] ⁨מבחר ספרי העונה | על המשמר⁩ | 26 מאי 1955 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il

[20] [https://findingaids.loc.gov/exist_collections/ead3pdf/music/2010/mu010020.pdf Finding aid encoded by Library of Congress Music Division, 2010 Revised 2023 December]

[21] Small-Body Database Lookup, ssd.jpl.nasa.gov (באנגלית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]