אתנאסה נגואיצה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אתנאסה נגואיצה
Athanase Negoiță
אין תמונה חופשית
לידה 3 ביולי 1903
רומניהרומניה סיאקה, מחוז טלאורמן
פטירה 1994 (בגיל 90 בערך)
רומניהרומניה בוקרשט
מדינה רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פעילות בולטת תאולוגיה, מזרחנות
ידוע בשל תרומותיו בתאולוגיה הנוצרית האורתודוקסית של הברית הישנה, לחקר הספרות של המזרח הקרוב הקדום ולהפצתה בשפה הרומנית
השכלה הסמינר התאולוגי המרכזי
אוניברסיטת בוקרשט
בית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה בירושלים
שנות הפעילות 1933-1994
מקצוע כומר אורתודוקסי ומזרחן
תפקיד פרופסור מ"מ במכון התאולוגי האוניברסיטאי בבוקרשט (1948-1946)
מרצה לעברית במכון התאולוגי האוניברסיטאי בבוקרשט (1952-1948)
תואר דוקטור בתאולוגיה, כומר של כנסיית "הקדושים יואכים ואנה" ברובע אובור בבוקרשט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אתנאסה נגואיצהרומנית: Athanase Negoiță; 3 ביולי 1903 סיאקה, טלאורמן - 1994 בוקרשט) היה כומר ותאולוג נוצרי אורתודוקסי, מזרחן ומתרגם רומני. הוא תרגם לרומנית טקסטים חשובים מן השפות השמיות של המזרח הקדום ומן השפה החתית, ותרם תרומות לתאולוגיה התנ"כית של הנצרות האורתודוקסית. נגואיצה כיהן למשך שנים אחדות כפרופסור ממלא מקום לפרשנות התנ"ך במכון התאולוגי האוניברסיטאי בבוקרשט וכמרצה לעברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צעירותו ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתנאסה נגואיצה נולד בכפר סיאקה (Seaca) במחוז טלאורמן שבחבל מונטניה (ולאכיה). את לימודי התיכון עשה בתיכון "ספנטול הרלמביה" (חרלמביה הקדוש) בעיר טורנו מגורלה ולאחר מכן בסמינר התאולוגי המרכזי בבוקרשט, אותו סיים בשנת 1926 תוך השלמת החומר ללימודים כלליים ובחינת בגרות. בשנים 1930-1926 למד בפקולטות לתאולוגיה ולספרות של אוניברסיטת בוקרשט. אחרי סיומם עם תואר בתאולוגיה ובספרות, בשנת 1932 קיבל את התואר דוקטור בתאולוגיה עם עבודה על נחום הנביא. בשנים 19301932 נסע לארץ ישראל כדי ללמוד למשך שנתיים ב"בית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה" בירושלים.

פעילותו האקדמית וככומר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשובו למולדתו, כיהן בשנים 1938-1933 כמרצה ממלא מקום ללימודי כתבי הקודש בפקולטה לתאולוגיה של אוניברסיטת בוקרשט. ב-1939 התמנה למדריך בקתדרה לפרשנות התנ"ך ובשנת 1940 קיבל קביעות במשרה זאת. אחרי הסמכתו בכמורה בשנת 1933, עד שנת 1936 שירת נגואיצה כדיאקון ואחר כך החל משנתה זו ועד מותו (1994) שירת ככומר של הכנסייה "הקדושים יואכים ואנה- פוישורול דה פוק" ("Sfinţii Ioachim şi Ana - Foişorul de Foc") בבוקרשט ברובע אובור.

בשנים 1948-1947 כיהן כפרופסור ממלא מקום בקתדרה לפרשנות התנ"ך ובשנים 1952-1948 היה מרצה לעברית במכון האוניברסיטאי התאולוגי בבוקרשט. נגואיצה היה חבר באיגוד המזרחנים ברומניה.

בעשורים הראשונים לפעילותו כתב נגואיצה שורה של ספרים ומאמרים בתחום התנ"ך מנקודת המבט של הפרשנות התאולוגית הנוצרית האורתודוקסית, תחום שהיה די מוזנח עד אז. הוא חזר תחום זה בשנותיו האחרונות. התחום השני שבו עסק היה חקר התרבויות של המזרח התיכון הקדום. למשך תקופה היה היחיד ברומניה שהיה בקיא בכתב היתדות. בשנות ה-70-ה-90 של המאה ה-20 פרסם נגואיצה בסדרה "ביבליותקה אוריינטליס" של ההוצאה המדעית ואנציקלופדית בבוקרשט מחקרים ותרגומים לרומנית עם הערות שוליים על תרבויות העמים השמיים הקדומים - פניקים וכנענים, שומרים ואכדים, אשורים ובבלים, ארמים ועברים, וכן של החתים. כמו כן חקר היבטים הקשורים למגילות ים המלח ולתארוך חג הפסחא. משום היותו כומר, בשנות המשטר הקומוניסטי ברומניה, בספרים שפרסם בסדרה "ביבליותקה אוריינטליס" שם המחבר לא נכתב על העטיפה, אלא צוין בדיסקרטיות רק בפנים הספר. מצב זה השתנה אחרי הפלת השלטון הקומוניסטי בשנת 1989. בספרים רבים, שיתף נגואיצה פעולה עם הפסיכיאטר המזרחן קונסטנטין דניאל שערך להם מקדמות מלומדות.

לאתנאסה נגואיצה הייתה גישה פתוחה, סובלנית ושל כבוד כלפי בני תרבויות ואמונות דתיות אחרות. לפי עדותו בעת ביקור בישראל בשנים 1986–1987 ושפורסמה על ידי ההיסטוריון לוסיאן-זאב הרשקוביץ, בימי הרדיפות נגד היהודים ברומניה תחת משטר אנטונסקו, הטיל עליו הכומר והסופר גאלא גאלאקטיון להעביר דברי אוכל למשפחות יהודיות שהפכו לנזקקות עקב הרדיפות .[1] מאוחר יותר, אחרי מחצית שנות ה-1950 היה נגואיצה קורא וכותב ב"כתב העת של קהילת יהודי רומניה". בשנים 1976 ו-1981, חרף ההבדלים בהשקפה הדתית, העביר נגואיצה קורסים על ארץ הקודש ועל הארכאולוגיה התנ"כית במסגרת סמינר לפסטורים עתידיים של הכנסייה הפנטקוסטלית ברומניה. [2]

מבחר ספרים ופרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1932 - Prorocul Nahum, (נחום הנביא) עבודת דוקטור
  • 1935 Codul lui Hammurapi (חוקי חמורבי)
  • 1936 Metoda misionară a profeților Vechiului Testament (השיטה המיסיונרית של נביאי הברית הישנה)
  • 1940 - Psaltirea în cultul Bisericii Ortodoxe (ספר תהלים בפולחן הכנסייה האורתודוקסית)
  • 1944 - Sabathul Vechiului Testament (השבת של הברית הישנה)
  • 1944 - Psalmii biblici și psalmii babilonieni (תהלים תנ"כיים ותהלים בבליים)
  • 1944 - Cunoști tu Tara Sfântă? (הידעת את ארץ הקודש?)
  • 1946 - Elemente de gramatică ebraică (יסודות הדקדוק העברי)
  • 1972 - Calendarul mozaic și Paștile creștine, בכתב העת- Glasul Bisericii ‏ XXXI, 1972, גיליונות 11 - 12, עמודים 1199-1214; (לוח השנה היהודי וחג הפסחא)
  • 1977 - Paștile la data fixă. Noi inițiative, בכתב העת Biserica Ortodoxă Română, שנת 14 גליונות 5 - 6, עמודים 350 – 356.(הפסחא בתאריך קבוע. יוזמות חדשות)
  • 1975 - Gândirea asiro-babiloneană în texte, Editura Științifică și Enciclopedică (ההגות האשורית-בבלית בטקסטים)
  • 1979 - Gândirea feniciană în texte, Editura Științifică și Enciclopedică (ההגות הפיניקית בטקסטים)
  • 1986 - Gândirea hitită în texte, Editura Științifică și Enciclopedică (ההגות החתית בטקסטים)
  • 1991 - Monumentul istoric Oborul Vechi- monografia bisericii Sfinții Ioachim si Ana din București, Editura Litera (האתר ההיסטורי א"האובור הישן" - מונוגרפיה של כנסיית "הקדושים יואכים ואנה בבוקרשט)
  • 1992 - יחד עם קונסטנטין דניאל -Constantin Daniel - (התאולוגיה התנ"כית של הברית הישנה)Teologia biblică a Vechiului Testament, Editura „Credința noastră”
  • 1993 - Manuscrisele eseniene de la Marea Moartă - Editura Științifică (המגילות האסיות של ים המלח)
  • 1993 - Noul Testament și manuscrisele de la Qumran Studiu critic (Le Nouveau Testament et les manuscrits de Qumrân. Étude

critique), Editura Stephanus, Bucarest (הברית החדשה ומגילות קומראן - מחקר בקורתי)

  • 2006 - Istoria religiei Vechiului Testament (ההיסטוריה של דת הברית הישנה)

נגואיצה פרסם מחקרים ומאמרים בכתבי העת התאולוגים Studii Teologice, Biserica Ortodoxă Română, Glasul Bisericii, Mitropolia Ardealului, Mitropolia Banatului, Mitropolia Olteniei, în Raze de Lumină, Amvonul, Fântâna Darurilor, וכן שני מחקרים ב Studia et Acta Orientalia, 1977 ו- 1980, הנוגעים בנושאי ארכאולוגיה תנ"כית

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]