אתר החרמון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הר החרמון שרותי ספורט בע"מ
Jermon logo.JPG
סוג: חברה פרטית
שנת הקמה: 1971
בעלות: מושב נווה אטי"ב
אנשי מפתח: רחל בראל (מנכ"ל)
יעקב שוחט (סמנכ"ל)
ענפי תעשייה: תיירות
ספורט
נופש
דף הבית: www.skihermon.co.il

אתר החרמון (או בשמו המסחרי: הר החרמון שרותי ספורט בע"מ) הוא אתר הסקי היחיד בישראל. האתר שוכן על השלוחות הדרומיות של הר החרמון, והוא מופעל על ידי חברי מושב נווה אטי"ב, ובחורף הכניסה אליו היא בתשלום בלבד. האתר עצמו פתוח כל השנה, אך פעילות הגלישה מתאפשרת רק במשך מספר שבועות בודדים במשך החורף בהתאם לכמות המשקעים, גובה השלג ולמזג האוויר. מלבד גלישה מציע האתר שירותי נופש וספורט נוספים. את בית הספר לסקי בחרמון ואגף השכרת ציוד הגלישה מנהלת החברה הבת "סקי חרמון".‏[1]

אודות האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר החרמון משתרע על שטח של כ-5,000 דונם, בגובה 1,600 - 2,040 מטר מעל פני הים.‏[2] באתר חמישה רכבלים, ארבעה טי-בארים ומסוע. הרכבל הראשון באתר נבנה בשנת 1971 בעזרת גורמים שונים בהם, הסוכנות היהודית, תנועת המושבים וחברי מושב נווה אטי"ב. רכבל זה שימש הן את המבקרים והן את הגולשים.‏[2]

עונת הסקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת הגלישה מבקרים באתר כ־300,000 גולשים, כאשר ביום ממוצע האתר יכול לקלוט עד 12,000 איש.

אתר החרמון כולל 13 מסלולי גלישה הפעילים במשך החורף, וכאשר תנאי מזג האוויר מאפשרים כך ניתן לגלוש באתר באופן עצמאי באמצעות ציוד סקי וסנובורד: מסלול ירוק (מסלול בית הספר), 3 מסלולים כחולים, 7 אדומים ו-2 שחורים. באתר בית ספר לסקי וסנובורד הפועל מזה כ-30 שנה, ומציע שיעורים לכל הרמות.‏[3] מסלולי הגלישה העיקריים באתר הם "חתול", הקרוי על שם "חתול שלג" - כלי רכב המשמש להכשרת מסלולי הגלישה, "מועדון" - על שם מועדון הסקי הישראלי, ו"שיאון" על שם נחל שיאון. מסלולים נוספים הם: "ערער", ו"שקד". בנוסף, באתר שני מסלולים המיועדים למזחלות שלג. לאחרונה מציע האתר גם מיני-פארק המותאם לקפיצות ופעלולי שלג.

לפי הנהלת האתר, בעשור האחרון ניכרת השפעת ההתחממות הגלובלית על אתר הסקי וזו באה לידי ביטוי בכמויות משקעים קטנות וטמפרטורות גבוהות אשר מקצרות את עונת הגלישה. באתר טוענים כי בעבר נמשכה עונת הסקי לפחות שלושה חודשים, אך כיום התקצרה לחודש אחד בלבד והדבר הביא לירידה של כמחצית מהכנסותיהם.‏[4] בשנת 1999 אף לא נפתח האתר לסקי בכלל בגלל מחסור בשלג. מגמה זו הביאה את הנהלת האתר לבדוק רכישה של מכונה לייצור שלג מלאכותי.‏[4]

מפת האתר

עונת הקיץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר בקיץ

האתר פתוח למטיילים גם במהלך הקיץ, וניתן לבקר במקום ולהשתתף בסיורי טבע, מורשת קרב ובתצפיות, ולהשתמש ברכבל המבקרים ובמגלשות הרים הפועלות על מסילה. במהלך הקיץ מבקרים באתר כ-40,000 איש.‏[2] במאי 2010 הושק בחרמון מסלול "בייק-פארק": פארק אופני הרים הכולל שלושה מסלולים לרוכבי אופניים - מסלול אימונים ורכיבה בסיסית, מסלול All mountain באורך של 4.5 ק"מ ומסלול Downhill free ride, גם הוא באורך של 4.5 ק"מ. שני מסלולים אלה מתחילים ברכבל העליון.

בעלות על האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים הראשונות לאחר מלחמת ששת הימים נוהל האתר על ידי רשות החרמון, שכלל נציגים של משרדי ממשלה שונים. האתר נפתח לראשונה לסקי בחורף 1968-1969.‏[5] הרשות הקימה במקום מבנה עץ של מסעדה, שקרס בסופת שלגים מספר ימים לאחר השלמתו. כן נסלל כביש גישה והוחל בהקמת רכבל שהיה בשלבי הקמה בתחילת 1970.‏[6] האזורים שנפתחו לסקי היו מוגבלים ועל כן עונת הסקי הייתה יחסית קצרה.‏[7] בתחילת 1971 ביקשו קיבוצי הגליל העליון לנהל את האתר, אך המוסדות לא הסכימו לתנאיהם ובמקום זאת הוקמה חברת הר חרמון בע"מ עבור מושב נוה אטי"ב,‏[8] שהוקם אז בגלגולו החדש, והאתר הועבר לניהול המושב,‏[9] כחלק מאמצעי הייצור של המושב. האתר הועבר למושב בהתאם להסכם משולש בין מינהל מקרקעי ישראל, ההסתדרות הציונית והמושב - שהתחדש מדי שלוש שנים ובמסגרתו הוחכר אתר החרמון לתושבי המקום תמורת דמי חכירה סמליים.‏[10] בתחילת שנות ה-80 נגרע שטח האתר מחוזה המשבצת של היישוב עם המינהל, אך לא נגרע ממפת המשבצת, ובפועל הוחזק בידי המושב ללא כל התנגדות מצד המינהל אשר המשיך להתייחס אליו כאל חלק מאמצעי הייצור שלו. מסיבה זו אף לא נגבו כספים בעבור האתר בנפרד.‏[1] מאז אוקטובר 1996 לא חודש הסכם החכירה עם מינהל מקרקעי ישראל.‏[1] במאי 2007, האגודה לצדק חלוקתי - חברה "הפועלת לקידום ניהול והקצאה צודקים של קרקעות" - פנתה ליועץ המשפטי לממשלה ולמינהל מקרקעי ישראל בבקשה לקבל מידע על המצב החוקי אשר מכוחו עושה מושב נווה אטי"ב שימוש באתר.

לאחר פרסום הדברים הוגשה במרץ 2008 בקשה לתובענה ייצוגית בדרישה להחזר דמי השימוש באתר, בטענה שלחברות "סקי חרמון" ו"הר חרמון" אין כל זכויות חזקה ושימוש באתר, מכיוון שאין כל הסכם חכירה בתוקף במקרקעין בהם נמצא האתר.‏[11] שופט בית המשפט המחוזי בנצרת דחה את הבקשה לתובענה ייצוגית ואף ציטט מפסק דין של בית המשפט העליון "יש לשרש את התופעה של בקשות לאישור תובענה ייצוגית שמוגשות ללא תשתית ראייתית ראויה, כגון בקשות המוגשות על בסיס כתבה בעיתון ותו לא".‏[12] החברה להגנת הטבע יצאה בחריפות נגד החלטת המושב לגבות תשלום בעבור הנסיעה בכביש הסמוך לאתר.‏[10]

ביולי 2010 הוגשה עתירה לבג"ץ מטעם התנועה לאיכות השלטון, הדורשת הסדרת החכירה של האתר וגביית דמי שימוש באתר.‏[13][14] בעקבות זאת הוקמה ועדה ציבורית בנסיון להגיע להסדר בנושא.‏[15][16] ב-17 בנובמבר 2013, חתם יושב ראש מועצת מקרקעי ישראל ושר השיכון אורי אריאל הסכם חכירה בין רשות מקרקעי ישראל לחברת "הר חרמון" אשר בבעלות אגודת נווה אטי"ב, על פיו יופעל האתר על ידי החברה, וזו תשלם למדינה תמלוגים של 5% מהכנסותיה על כלל הפעילות באתר. עוד קבע ההסכם כי המדינה תהא רשאית לפקח על מחירי הכניסה לאתר.‏[17] ביום ה-9 בדצמבר 2013 אישר שר האוצר יאיר לפיד את ההסכם, והוא נכנס לתוקף.‏[18]

הדרכות סקי פרטיות באתר והטענה למונופולין בתחום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2008 הגישו החברות "הר החרמון" ו"סקי חרמון" בקשה לצו מניעה דחוף נגד שני מדריכי סקי פרטיים אשר הדריכו באתר החרמון. לטענתן, השניים ניהלו עסק להדרכת סקי שלא קיבל את רשות האתר ונעשה ללא פיקוח ועל כן מסכן את הגולשים. השניים טענו כי מנהלי האתר מתנהגים כמונופול ומנסים למנוע תחרות חופשית.‏[1] הרשות להגבלים עסקיים, שאליה הגיעו תלונות בעניין זה החליטה במאי 2007 שלא להתערב בעניין.

בדיון משפטי שנערך דחה השופט את טענת מפעילי האתר כי פעילותם של המדריכים מסכנת את הקבוצות שהם מכניסים לאתר, ודחה את בקשת צו המניעה בנימוק כי הדבר יהווה פגיעה בחופש העיסוק של השניים. השופט הוסיף כי אם יינתן צו מניעה, לא רק שהנתבעים לא יעסקו במקצועם, אלא הדבר יפגע גם במדריכי סקי אחרים שאינם עובדים ב"סקי חרמון". השופט קבע כי אם יתן צו מניעה האוסר על הנתבעים לעסוק בהדרכת סקי באתר, המשמעות היא שרק חברת סקי חרמון תהיה רשאית לעסוק בתחום זה "ולכאורה יש מצב של מונופולין, שכן אתר החרמון הוא האתר היחידי המצוי בישראל",‏[19][1] ובכך התיר הדרכות סקי באתר החרמון גם למדריכים אשר אינם עובדים ב"סקי חרמון".

דגם של חתול שלג מאלו הקיימים באתר החרמון, אשר משמש לשיטוח ופילוס של מסלולי גלישה ואינו מיועד להסעת נוסעים.

תאונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבאתרי סקי רבים, קרו באתר תאונות במהלך השנים. החמורה שבהן אירעה בפברואר 2004 כאשר צעירה נהרגה וארבעה נפצעו לאחר שנדרסו על ידי חתול שלג אשר הרכיב אותם, למרות שאינו מיועד להסעת נוסעים, איבד שליטה והחליק.‏[20][21] בהודעה לעיתונות שפרסם אתר החרמון זמן קצר אחרי התאונה, נאמר כי "אנשי הצוות נבהלו וקפצו מהחתול, ונפגעו מהכלי שהמשיך להחליק".‏[22] בעקבות המקרה, בשנת 2008 גזר בית משפט השלום בנצרת שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 שקל על מנכ"ל אתר החרמון, מנחם ברוך, ושלושה מעובדי האתר בגין גרימת מוות ברשלנות.‏[23][24]

אירועים אחרים בהם אנשים הגיעו לבית המשפט ונפסקו לתובעים פיצויים.‏[25][26][27][28][29]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אתר החרמון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 נורית רוט, "למי שייך אתר החרמון?", דה-מרקר, 27 בפברואר 2008
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 "על החרמון", אתר האינטרנט של אתר החרמון
  3. ^ אטרקציות בישראל - אתר החרמון, אתר "Discovery – טיול עולמי"
  4. ^ 4.0 4.1 עדי חשמונאי, "עובדים על החרמון: באתר מסיעים שלג אל המסלולים", nrg,‏ 28 בינואר 2010
  5. ^ מתקני הסקי בחרמון יופעלו בהקדם האפשרי, דבר, 23 בדצמבר 1968
  6. ^ יורם פריסקי בחסות חיילים חמושים, דבר, 12 במרץ 1970
  7. ^ נסתיימה עונת ספורט החורף, מעריב, 16 במרץ 1970
  8. ^ ההר הוליד עכבר, דבר, 20 בינואר 1972
  9. ^ מליון לירות יושקעו בהכשרת החרמון לסקי, דבר, 8 בספטמבר 1971
  10. ^ 10.0 10.1 אבי בר-אלי, משפחות נוה אטי"ב: "אתה לא בא לשטח פרטי ושואל את בעליו מדוע קיבל אותו", דה מרקר, 19/3/2007
  11. ^ נורית רוט, "תובענה ייצוגית נגד אתר החרמון: דמי הכניסה נגבו שלא כדין", באתר הארץ, 9 במרץ 2008
  12. ^ "חי עילאי יבלונוביץ נגד נוה אטי"ב כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ", 18 בנובמבר 2008
  13. ^ אביעד גליקמן, "עתירה נגד מושב נווה אטי"ב בעניין אתר החרמון", באתר ynet‏, 20 ביולי 2010
  14. ^ שלמה פיוטרקובסקי, "למי שייך אתר החרמון?", ערוץ 7, 20 ביולי 2010
  15. ^ חדשות 2, ‏המדינה בוחנת הליך משפטי נגד הנהלת אתר החרמון, באתר ‏mako‏‏, ‏27 בפברואר 2013‏
  16. ^ ראו גם:
    "החרמון שייך לכולנו מפעילי האתר צריכים לשלם תמלוגים", באתר גלובס, 16 בפברואר 2012
    "מלכות החרמון: הקרב על תשלום הכניסה", באתר nrg מעריב, 21 בינואר 2012
  17. ^ החלטת מועצת רשות מקרקעי ישראל מס' 1296, מיום 6.11.2013
  18. ^ אושרה החלטת רשות מועצת מקרקעי ישראל להחכיר את אתר החרמון, באתר משרד הבינוי והשיכון
  19. ^ נורית רוט, בא כוח נווה אטי"ב: "זוכה במכרז להפעלת אתר החרמון יהיה צריך לפצות את המושב במיליארד יורו", באתר הארץ, 02 במרץ 2008
  20. ^ אחיה ראב"ד וחנן גרינברג, "צעירה נהרגה מפגיעת "חתול שלג" בחרמון", ynet,‏ 11 בפברואר 2004
  21. ^ אחיה ראב"ד, נהג "חתול השלג" חשוד בגרימת מוות ברשלנות, ynet,‏ 11 בפברואר 2004
  22. ^ אורי אס, "הרוגה בהתהפכות "חתול שלג" שהסיע צוות צילומי אופנה", באתר הארץ
  23. ^ נועם שרביט, ‏"מאסר על-תנאי למנכ"ל אתר החרמון בגין אסון "חתול השלג" ב-2004", באתר גלובס, 18 בדצמבר 2008
  24. ^ יוסי מזרחי, "חתול השלג התהפך - עונש מינימלי לאחראים", חדשות 2, 21 בדצמבר 2008
  25. ^ יצחק דנון, ‏"נפגע באתר הסקי בחרמון - ויפוצה ב-43 אלף שקל", באתר גלובס, 19 באוקטובר 2000
  26. ^ כרמל בן צור, "תביעה: רשלנות אתר החרמון גרמה לתאונה בה נהפך צעיר לנכה ומשותק", דה מרקר, 11 באפריל 2007
  27. ^ ליטל דוברוביצקי, "לגלוש על בטוח: מדריך לביטוח סקי", ynet,‏ 9 בדצמבר 2009
  28. ^ ת"א (הרצליה) 2249/03 - דרור ארז נ' הרצל זלמן - בי"ס התיכון ואח', 8 במאי 2006
  29. ^ ת"א (חיפה) 18192/03 - רוזנצוייג יעל נ' סקי החרמון בע"מ ואח', 11 בינואר 2007