א-ראם
 | |
| בתי העיירה א-ראם (ברקע) | |
| טריטוריה |
 הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | אל-קודס |
| גובה | 768 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 25,595 (2006) |
| קואורדינטות | 31°51′02″N 35°14′00″E / 31.850490°N 35.233285°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
אַ-רַּאם (אר-ראם, אל-ראם) היא עיירה בנפת אל-קודס של הרשות הפלסטינית, נמצאת דרומית־מזרחית לעיר רמאללה, בסמוך לשכונות נווה יעקב ובית חנינא, שבירושלים. חלק מן העיירה כלול בשטחה המוניציפלי של ירושלים, אך מרביתה המכריע מחוץ לגדר ההפרדה. חלק מהחוקרים מזהים את א-ראם עם העיר המקראית רמה, שהייתה מן הערים החשובות בנחלת שבט בנימין.[1][2][3]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוקרים רבים מזהים את המקום כעיר המקראית רמה (או הרמה, בה"א הידיעה) בבנימין, זיהוי הנתמך הן על ידי שם הכפר, הן על ידי מיקומו כפי שעולה מן המקורות הקדומים, והן מבחינה ארכאולוגית. במקום מצויים שרידי יישוב מהתקופה הפלאוליתית. עיקר הממצאים מאוחרים יותר, וכוללים מבנים מהתקופה הישראלית, בורות מים, מחצבות, חאן ואף שלוש גלוסקמאות עם כתובות בעברית. כתובות אלו, המתוארכות למאה הראשונה לפנה"ס ולמראה הראשונה לספירה, כוללות שמות כגון מרים, יהוחנן ושמעון בן-זכריה.[4]
במקום התגלו חרסים מתקופת הברזל א' (במדרון המזרחי - 1%), הברזל ב' (במדרון הדרומי והמזרחי - 20%), הפרסית (2%), ההלניסטית (13%), הרומית (8%), הביזנטית (31%), המוסלמית המוקדמת (6%), ימי הביניים (8%), וכן מהתקופה העות'מאנית (11%).[5] ממצאים אלו מלמדים על ישוב צפוף באתר בתקופת בית ראשון, דעיכה תחת השלטון הפרסי, והתאוששות בתקופה ההלניסטית.[6]
התקופה העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
א-ראם נזכרת במרשם המס העות'מאני של שנת 1596 תחת השם רמה. במרשם היא מופיעה כחלק מהנפה (נאחיה) של ג'בל קודס במחוז (ליוה) של ירושלים, ונמנתה בה אוכלוסייה של 28 משקי בית, כולם מוסלמים. תושבי הכפר שילמו מיסים על מוצרים חקלאיים, כגון חיטה, שעורה, עצי זית וגפנים, בנוסף ל"הכנסות מזדמנות", עיזים וכוורות, סה"כ 4,700 אקצ'ה.[7]
חוקר ארץ ישראל ויקטור גרן ביקר בא-ראם בשנת 1870 וכתב כי במקום 200 תושבים. הוא ציין כי ראה בכפר שרידי מגדל עתיק, מסגד שנבנה על גבי כנסייה נוצרית קדומה, ואבני גזית עתיקות המשובצות בבתי הכפר הגסים.[8][9]
קרבת הכפר לירושלים האיצה את אכלוסו, בפרט במהלך המאה ה-20.
המנדט הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר לנפת ירושלים. במפקד האוכלוסין של המנדט הבריטי בשנת 1922 נמנו בכפר 208 תושבים, ובמפקד של 1931 262 תושבים, כולם מוסלמים, ב-51 בתים. לפי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל שערכו רשויות המנדט נאמדה אוכלוסיית הכפר ב-350 תושבים, והכפר השתרע על שטח של 5,589 דונמים.[10] אזור הכפר נכלל בשטח שיועד למדינה הערבית, לפי החלטת החלוקה.
שליטה ירדנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות הסכמי רודוס בתום מלחמת העצמאות, עברה א-ראם לשליטת ממלכת ירדן כמו שאר הגדה המערבית.
שליטה ישראלית ותחת הרשות הפלסטינית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במלחמת ששת הימים בשנת 1967 נכבשה א-ראם על ידי צה"ל. חלקה המערבי של העיירה, הסמוך לתוואי הישן של כביש 60, סופח לישראל והפך לחלק משטחה המוניציפלי של ירושלים, אך רוב הכפר נותר בשליטה פלסטינית. בתקופת האינתיפאדה השנייה בוצעו 12 פיגועים בירושלים שיצאו מא-ראם, ולאור זאת הוקמה גדר הפרדה בין הכפר לבין ירושלים, כחלק מ"עוטף ירושלים".[11]
א-ראם כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
ע"פ נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2006 חיו בא-ראם 25,595 תושבים,[12] מוסלמים ונוצרים. ישנן הערכות אחרות לפיהן חיים בא-ראם כ-58,000 איש[13] ואף כ-70,000 תושבים.[11] רבים מן התושבים מחזיקים בתושבות ישראלית. בא-ראם נמצא אצטדיון פייסל חוסייני, שהוא אצטדיון הבית של נבחרת פלסטין בכדורגל.
ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נתונים סטטיסטיים, באתר המוסד הפלסטיני לסטטיסטיקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יואל אליצור, מקור המסורת על 'נבי-סמואל', קתדרה 31, אפריל 1984, עמ' 75
- ^ הנ"ל, קול ברמה נשמע ושאלת קבורת רחל, באתר "דעת"
- ^ יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתולדות המקרא, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974, עמ' 11.
- ^ Corpus inscriptionum Iudaeae/Palaestinae: a multi-lingual corpus of the inscriptions from Alexander to Muhammad. Vol. IV: Iudaea / Idumaea. Eran Lupu, Marfa Heimbach, Naomi Schneider, Hannah Cotton. Berlin: de Gruyter. 2018. pp. 231–233. ISBN 978-3-11-022219-7. OCLC 663773367.
{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: others (link) - ^ יצחק מגן, ישראל פינקלשטיין (ע), סקר ארכאולוגי בארץ בנימין, ירושלים: רשות העתיקות, 1993, עמ' 168-169, מסת"ב 965-406-007-8
- ^ Finkelstein, Israel (2018). Hasmonean realities behind Ezra, Nehemiah, and Chronicles. SBL Press. p. 41. ISBN 978-0-88414-307-9. OCLC 1081371337.
- ^ Hütteroth and Abdulfattah, 1977, p. 117
- ^ ויקטור גרן, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ-ישראל - כרך רביעי: השומרון (א), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1983, עמ' 132-135
- ^ א-ראם, אנציקלופדיית 'מפה'
- ^ נתונים מסקר הכפרים (1945), שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
- ^ 1 2 אפרת ויס וסלוא עלינאת, החומה בשכונת א-ראם: 70 אלף ינותקו מירושלים, באתר ynet, 16 ביוני 2004
- ^ הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה
- ^ דברי ראש הכפר,אתר בצלם
 | ||
|---|---|---|
| ערים | מזרח ירושלים (שנוי במחלוקת) | 
|
| מועצות מקומיות | אבו דיס • אלעיזריה • א-ראם | |
| כפרים | אל-קובייבה • בידו • בית ענאן • ביר נבאלא • ח'אן אל-אחמר • חיזמה • כפר עקב (שנוי במחלוקת) • קטנה • קלנדיה • ענאתא • ערב אל-ג'האלין • בית דוקו • בית חנינא • בית סוריכ • בית איג'זא • בית איכסא • ג'בע • אל-ג'ודיירה • אל-ג'יב • מוח'מאס • ראפאת • א-סוואחרה א-שרקייה • קלנדיה • א-זעיים • שייח' סעד | |
| מחנות פליטים | מחנה הפליטים שועפאט (שנוי במחלוקת) | |
| נפות הרשות הפלסטינית | ||
