א-רויס

א-רויס
اَلرُّؤَيْس
תצלום מהנמל בא-רויס
תצלום מהנמל בא-רויס
מדינה קטר (מדינה)קטר (מדינה) קטר
מחוז א-שמאל
גובה 4.0 מטרים
קואורדינטות 26°08′00″N 51°13′00″E / 26.133333333333°N 51.216666666667°E / 26.133333333333; 51.216666666667 

א-רויסערבית: الرويس) היא עיר נמל במחוז אל שמאל שבקטר.[1] היא ממוקמת בקצה הצפוני של קטר, כ-127 קילומטר מצפון לבירה דוחה.[2] לפני שאזור קטר הוסב לחיפוש נפט, א-רויס הייתה אחת מערי הדיג החשובות באזור.[3]

העיר ידועה בעיקר בתור עיר נמל, ומשמשת כנמל השני בחשיבותו בקטר.[4]

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

א-רויס מיתרגם ל 'ראש קטן' בערבית. שם זה ניתן לעיר מכיוון שהעיר "פורצת" אל תוך הים, כמראה של ראש.[5]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות העשרים של המאה ה-20 הוביל ג'ורג' ברנס את המשלחת הבריטית לחקר המפרץ הפרסי. ביומן המסעות שלו הוא כתב את ההערות הבאות על העיר, אותה הוא כינה "רויס":

"זו עיר קטנה, רובה בהריסות, הממוקמת על מים רדודים, ממנה יוצאות הספינות מצד זה של החוף לכיוון המים העמוקים. בעיירה חיים כ-100 תושבים, מהשבטים אבו קבארה ואוטובי, החיים כאזרחי מדינת בחריין. רובם דייגים."

סקר שנערך על ידי משרד ההידרוגרפיה הבריטי בשנת 1890 מתאר את א-רויס כ"עיר קטנה ביבשת, כארבעה קילומטר דרומית לראס ראקאן; בעיר יש ארבעה מגדלים המקיפים מבצר, שהם הדבר הראשון הנראה לעין כאשר מגיעים לעיר מהים. לתושבי העיר יש המון ספינות, אשר רובן עוגנות במחסה קרוב לחוף. המבצר נראה מ־8 - 9 קילומטר".[6]

המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה ה-20, א-רויס תוארה באופן הבא על ידי ג.ג לורימר בספרו - יומן מסע במפרץ הפרסי:

כפר בקטר, הקרוב ביותר לראשו של צוק, כארבעה קילומטר דרומית לראס ראקאן. בכפר כ-70 משפחות משבט הסאדה, שיש להן כ-18 מפרשיות, 10 סירות דיג ועוד שתי סירות לא מזוהות אחרות; בנוסף, יש להם 4 סוסים ו-20 גמלים. יש שונית על החוף של העיר, שם הסירות שלהם עוגנות. המקום מוגן על ידי מבצר עם 4 מגדלים, ומי השתיים נאספים מבאר כשלושה קילומטר לכיוון היבשה".[7] ב-1904 פורסם תעתיק של יומן המסע של לורימר בו הוא מתאר את חוויותיו ב-1856, שם הוא ציין כי בכפר חיים כ-100 תושבים בני השבטים בו-קווארה ואוטוב, כשהוא מאשש את ממצאיו של ג.ב ברוקס.[8]

א-רויס היא ההתיישבות השנייה מחוץ לקטר להקים בית ספר רשמי בשנת 1954.[9] במהלך המאה ה-20 העיר נחשבה בירת החינוך של צפון קטר.[10]

קטר שוחררה ב-1971 כשבפברואר 1972 השייח' ח'ליפה בן חמד אאל ת'אני החל לשלוט בה. אחת הרפורמות המשמעותיות שלו היה ביזור פרויקטי התעשייה והדיור מחוץ לבירה דוחא, על מנת לקדם את אזור צפון קטר. א-רויס הוכרזה כ'עיירת פיתוח' ומספר פרויקטים משמעותיים החלו להיבנות בה, כמו הנמל ב-1972, לדוגמה.[11]

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית עם אבנים מוצהבות

העיר ממוקמת לאורך החוף הצפוני, גובלת בכפרים מדינת א-שמאל ואבו דלוף ממערב. העיר כ-127 קילומטר צפונית -מערבית לעיר הבירה דוחה, 25 קילומטר צפונית-מערבית לפוראוויט, 22 קילוטרים צפונית-מזרחית מא-זובארה, ו-77 קילומטרים (48 מיל) צפונית מערבית לאל ח'ור.[12]

אזור החוף של א-רויס היא יעד תיירות פופולרי, בעיקר בשל הצמחייה הרבה הצומחת באזור. בשנים האחרונות, משרד איכות הסביבה של קטר יצא בכמה פרויקטים לנסות לשמר את אוכלוסיית המנגרובים הצומחת לאורך חופי א-רויס[13] בערך 13 דונם של המנגרובים נמצאים בא-רויס.[14]

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאחת מערי הנמל העתיקות של קטר, בשטחי העיר נמצא המסגד העתיק ביותר ששרד בקטר. המסגד נבנה בסביבות המאה ה-17, ושוחזר ב-1940.[15] המסגד מלבני בצורתו, עם חצר פתוחה, והוא יכול להכיל כ-100 מתפללים.[16] משרד התיירות של קטר, ועיריית אל-שמאל מתחזקים את המסגד, מקדמים אותו כאטרקציה תיירותית.[17] בין דצמבר 2014 לינואר 2015, ארכאולוגים מרשות המוזיאונים הקטרית חפרו את החלק מזרחי של המסגד, וחשפו כלי חרס, עצמות של בעלי חיים ומטבעות.[18]

אטרקציות תיירותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוף, עם המסגד ההיסטורי ברקע.

בא-רויס קיימת תרבות צפרות ענפה.[19]

במאי 2018, נחנכה טיילת חדשה בא-רויס. הטיילת כוללת שביל באורך 2,570 מטרים (8,430 רגל) 120 מקומות חניה ו-450 עצים. בעתיד אמור להיפתח פארק לילדים שייפרש על שטח של 2,000 מטרים (6,600 רגל).[20]

תשתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קומפלקס ממשלתי של ממשלת קטר, הכולל משרד של משרד המשפטים הקטרי נפתח ביולי 2014.[21]

נמל א-רויס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Ashghal (רשות המפעלים הציבוריים של קטר) הודיעה באפריל 2009 כי היא מקבלת הצעות מחיר מקבלני בנייה של 10,000 מטרים רבועים של נמל א-רויס.[22] יוזמה נוספת לפיתוח הנמל הושקה על ידי ראש ממשלת קטר, עבדאללה בן נאסר בן ח'ליפה אאל ת'אני, ב-2015, מטרתה המוצהרת של התוכנית הייתה "להפוך את א-רויס לשביל הגישה של צפון קטר אל העולם".[23] דווח כי בחודש יוני 2017 היו בנמל א-רויס 47 סוחרות עם קיבולת כוללת של 10,745 טון.[24]

מוואני קטר, רשות הנמלים הקטרית, הקימה מגרש חניה למשאיות עם 285 מקומות חנייה, על פני שטח של 77,000 מ"ר. הנמל החל לפעול באופן מלא במרץ 2018.[4]

בדצמבר 2018, מוואני, רשות הנמלים הקטרית, השיקה רשמית את השלב השני של פרויקט הפיתוח אשר החל ארבע שנים קודם לכן. במסגרת שלב זה הנמל יגדל ביותר מ-156,000 מ"ר ובכך עתיד היה לשלש את קיבולתו. לאחר סיום השלב הראשון, לנמל הייתה יכולת לבצע 20,000 חילופי מכולות בשנה, 1000 יותר מהשנה לפני השלמת השלב הראשון. צפוי כי עד שנת 2020, בנמל יהיו כ-300 מעגנים נוספים.[25]

נמל א-רויס הוא נמל רדוד-מים, ויכולים לעגון בו כלי שיט קטנים באורך (ספנות) של עד 100 מ' עם ושוקע מקסימלי של 4.8 מ'.[26]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא א-רויס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "2010 population census" (PDF). Qatar Statistics Authority. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2 באפריל 2015. נבדק ב-2 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "همزة وصل .. مدينة الرويس" (בערבית). Al Raya. 28 בינואר 2015. נבדק ב-2 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Economical and Social Infrastructures in the State of Qatar. Doha: Al Noor Pub. 1984. p. 12.
  4. ^ 1 2 "Truck parking facility in Al Shamal opens". The Peninsula. 11 במרץ 2018. נבדק ב-25 ביוני 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "GIS Portal". Ministry of Municipality and Environment. נבדק ב-10 באוגוסט 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ The Persian Gulf pilot: comprising the Persian Gulf, Gulf of Omán; and Makran coast. Great Britain: Hydrographic Dept. 1890. p. 127. This article incorporates text from this source, which is in the public domain.
  7. ^ "'Gazetteer of Arabia Vol. II' [1599] (678/688)". Qatar Digital Library. נבדק ב-28 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה) This article incorporates text from this source, which is in the public domain.
  8. ^ "'Persian Gulf Gazetteer, Part II: Geographical and descriptive materials, Section II: Western Side of the Gulf' [56v] (112/280)". Qatar Digital Library. נבדק ב-21 באוגוסט 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ Abdulla Juma Kobaisi (1979). "The Development of Education in Qatar, 1950–1970" (PDF). Durham University. p. 38. נבדק ב-19 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Qatar Year Book: 1982. Doha: Press and Publications Department, Ministry of Information. 1982. p. 21.
  11. ^ "The era of reform". New York: Permanent Mission of the State of Qatar to the United Nation. 1973. p. 8.
  12. ^ Whelan, John (1983). Qatar, a MEED practical guide. London: Middle East Economic Digest. p. 160. ISBN 0950521191.
  13. ^ "MME restores mangroves in Al Ruwais coastal area". The Peninsula. 18 במאי 2018. נבדק ב-25 ביוני 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Mohammad Ahmad Shehadi (במאי 2015). "Vulnerability of mangroves to sea level rise in Qatar: Assessment and identification of vulnerable mangroves areas" (PDF) (Thesis). College of Arts and Sciences - Qatar University. p. 23. נבדק ב-25 באוגוסט 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "New life for old Qatar". Qatar Museums. נבדק ב-2 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Nasser Al Hamwi (18 ביוני 2017). "بالصور.. "مسجد الرويس".. عراقة التراث المعماري القطري تستعيد بريقها وألقها" (בערבית). Al Sharq. נבדק ב-2 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ Mohammed Al-Jabali (9 בינואר 2013). "الميناء الجديد ومسجد الرويس وقلعة الزبارة و13 قرية تؤهل الشمال لاحتلال موقع سياحي ريادي" (בערבית). Al Arab. נבדק ב-2 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "متاحف قطر تنظم خمسة معارض في برنامج الربيع" (בערבית). Al Raya. 26 בפברואר 2015. נבדק ב-19 ביולי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "Marhaba's Guide to the Natural World and Nature Reserves in Qatar". Marhaba.qa. אורכב מ-המקור ב-2015-07-11. נבדק ב-2015-07-09.
  20. ^ Al-Shamal-Corniche-Development-Project.aspx#.Wy0tzqdKiyI "Opening of Al Shamal Corniche Development Project". Ashghal. 13 במאי 2018. נבדק ב-22 ביוני 2018. {{cite web}}: (עזרה); Check |url= value (עזרה)
  21. ^ "MoJ opens office in Ruwais". Qatar e-Government. 20 ביולי 2014. נבדק ב-2 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "Qatar invites bids for Al-Ruwais fishing harbour work". MEED. 22 באפריל 2009. נבדק ב-12 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "Premier launches Al Ruwais Port development project". Qatar Is Booming. 10 בינואר 2015. נבדק ב-2 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ "Qatar seaports enjoy the largest trade share". Qatar e-Government. 6 ביוני 2017. נבדק ב-2 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ Sachin Kumar (28 בדצמבר 2018). "PM reviews work progress at Ruwais Port". The Peninsula. נבדק ב-19 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ "Al Ruwais Port Information Guide" (PDF). Mwani Qatar. בנובמבר 2018. p. 11. נבדק ב-19 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)