באד שולברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
באד שולברג
באד שולברג ב-2007
באד שולברג ב-2007
לידה 27 במרץ 1914
מנהטן, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 באוגוסט 2009 (בגיל 95)
Westhampton Beach, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Westhampton Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים דארטמות' קולג', אקדמיית דירפילד, תיכון לוס אנג'לס עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • ג'רלדין ברוקס (12 ביולי 196419 ביוני 1977)
  • ג'יגי' וירטל (31 בדצמבר 19361943)
  • אגנס ויקטוריה אנדרסון (19431964) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סימור וילסון "באד" שולברגאנגלית: Seymour Wilson Schulberg‏; 27 במרץ 1914, ניו יורק - 5 באוגוסט 2009, לונג איילנד) היה סופר ותסריטאי יהודי-אמריקאי. התפרסם בעיקר בזכות הרומן "מה מריץ את סמי?" משנת 1947, והתסריטים שכתב לסרטיו של איליה קאזאן, "חופי הכרך" ו"פנים בקהל".

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שולברג נולד למשפחת "אצולה" הוליוודית; בנו של המפיק פרסיבל שולברג, שהפיק סרטים עם לואי ב. מאייר ועמד בראש אולפני סרטי פרמאונט, ושל אדלין יפה, סוכנת שחקנים ואחותו של המפיק סם יפה. למד בדארטמות' קולג' בניו המפשייר,[1] ובסוף שנות ה-30 נטש את עולמו של אביו והחל לעסוק בכתיבה.

במלחמת העולם השנייה צורף ליחידת מודיעין של המשרד לשירותים אסטרטגיים (OSS), שעבד יחד עם יחידת התיעוד של ג'ון פורד. שולברג היה בין החיילים האמריקנים הראשונים ששחררו את מחנות הריכוז מידי הנאצים,[2] ובמהלך משפטי נירנברג פיקח יחד עם אחיו סטיוארט על איסוף קטעי ארכיון מצולמים שהכילו ראיות נגד פושעי מלחמה והוקרנו בבית המשפט.[3] במסגרת תפקידו זה, יזם את מעצרה של לני ריפנשטאהל בביתה בקיצביהל שבאוסטריה, בטענה שביכולתה לזהות את פניהם של נאצים בחומר המצולם שנתפס בידי כוחות בעלות הברית.[4] באד ואחיו יצרו שני סרטים שהוצגו בבית המשפט, "תוכניות הנאצים" ו"מחנות הריכוז", ועל בסיס שני הסרטים הללו יצרו השנים סרט בשם "נירנברג והלקח שלו" (Nürnberg und seine Lehre) שהוקרן ברחבי גרמניה בסוף שנות ה-40.[5] כדי לא לפגוע בתוכנית מרשל נגנז הסרט ולא הוקרן בארצות הברית עד לשנת 2009, אז הוקרנה לראשונה בארצות הברית ובישראל גרסה אנגלית משוחזרת של הסרט בשם "נירנברג: שעור להיום".[6]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1941 פרסם את הרומן "מה מריץ את סמי?", המתאר את עלייתו ונפילתו של הנער היהודי סמי גליק. הספר תיאר את אילי הקולנוע בהוליווד כאישים חסרי מעצורים, מה שגרר ניסיונות רבים כולל מצד אביו של שולברג לעצור את פרסום הספר, אך הוא זכה להצלחה רבה ואף הוסרט לסרט טלוויזיה. בשנת 1950 פרסם את הרומן "דור האכזבה", שנסוב אודות תסריטאי צעיר הכותב תסריט במשותף עם סופר מפורסם שנמצא בשפל הקריירה. הסופר, שלפי הערכת המבקרים מהווה דיוקן מוסווה של סקוט פיצג'רלד שמת עשר שנים קודם לכן, מתואר כדמות טרגית ומלאת חסרונות, שהתסריטאי הצעיר מתאכזב ממנו. הרומן נכלל במקום העשירי ברשימת רבי המכר בארצות הברית באותה שנה, ועובד למחזה בברודוויי בשנת 1958, בכיכובו של ג'ייסון רוברטס (שזכה בפרס טוני על הופעתו) וג'ורג' גריזארד. בשנת 1958 כתב והפיק עם אחיו הצעיר סטיוארט את הסרט "רוח מעבר לאוורגליידס", שבויים על ידי ניקולאס ריי.

בשנת 1951 נקלע למסע האנטי קומוניסטי בארצות הברית, ואף זומן להעיד בפני הוועדה לפעילות אנטי אמריקאית לאחר שהתסריטאי ריצ'רד קולינס העיד שהיה חבר במפלגה הקומוניסטית.[7] שולברג העיד שחברי המפלגה ניסו להשפיע על תוכן ספרו "מה מריץ את סמי?", וציין שמות של עמיתים, שצורפו לאחר מכן ל"רשימה השחורה של הוליווד".[8] שנים אחדות מאוחר יותר החל לעבוד עם הבמאי איליה קאזאן, ששמו עלה אף הוא ב'רשימה השחורה' כעד, וכתב את התסריט זוכה פרס האוסקר עבור חופי הכרך שביים קאזאן. בשנת 1957 כתב סרט נוסף עבור קאזאן, "פנים בקהל".

תחומי כתיבתו של שולברג היו מגוונים, ובהם התאגרפות, ארכאולוגיה מקסיקנית, תנועת האומנות השחורה, דברי ימיה של הוליווד ומאמרי ביקורת. הוא שימש ככתב ראשי לאיגרוף במגזין ספורטס אילוסטרייטד, ובשנת 2002 הוכנס ל"היכל התהילה הבינלאומי של האיגרוף" עבור תרומתו בתחום. בנוסף חיבר סיפורים קצרים, כתבות ומאמרים שהתפרסמו בין הית בעיתונים כגון האסקוויר, סאטרדיי רוויו, הניו יורקר ופלייבוי.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1978 נישא לבטסי לאנגמן ממנה נולדו לו שני ילדים. לשולברג שלשה ילדים נוספים מ-3 נישואיו הקודמים; בשנת 1964 נישא לשחקנית ג'רלדין ברוקס עמה חי עד מותה בשנת 1977. לאורך חייו התגורר חליפות בלוס אנג'לס ומקסיקו סיטי. שולברג מת בביתו בניו יורק, בגיל 95.

מחיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Beck, Nicholas. Budd Schulberg: A Bio-Bibliography Lanham, Md.: Scarecrow Press, 2001.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא באד שולברג בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Lost Weekend: F. Scott and Budd Go to Dartmouth Tanz, Jason (7 Feb 2003). The New York Times.
  2. ^ Cullum, Paul (6 ביולי 2006). "A Face in the In Crowd". LA Weekly. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ מבט שני - משדר מיוחד לרגל יום השואה הבינלאומי
  4. ^ Art of Justice: The Filmmakers At Nuremberg
  5. ^ Nürnberg und seine Lehre, באתר IMDb
  6. ^ אתר הסרט
  7. ^ Joyce, Gare (ביוני 2004). "Unrepentant". The Walrus. אורכב מ-המקור ב-2013-02-05. נבדק ב-2011-10-05. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ Trussell, C. P. (24 במאי 1951). "Schulberg Tells of Red Dictation: Move To Control His Writing Cause Him to Leave Party" (PDF). The New York Times, Gordon Kahn,. {{cite news}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: extra punctuation (link)(הקישור אינו פעיל)