באחמוט
| |||
,_frame_15989.jpg) | |||
| מדינה / טריטוריה |
 אוקראינה - דה יורה רוסיה - דה פקטו | ||
|---|---|---|---|
| תאריך ייסוד |
1571  | ||
| על שם |
Bakhmutka | ||
| שטח | 41.6 קמ"ר | ||
| גובה | 200 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 4,000 (לאחר המלחמה, 2023) | ||
| קואורדינטות | 48°35′41″N 38°00′03″E / 48.594722222222°N 38.000833333333°E | ||
| אזור זמן | UTC+2 | ||
| http://artemrada.gov.ua | |||
  | |||
.svg)
באחמוט (באוקראינית: Бахму́т; מבוטא bɐxˈmut) היא עיר ומרכז שלטוני בחלקו הצפוני של מחוז דונצק שבמזרח אוקראינה, כ-89 קילומטרים צפונית לעיר דונצק. במרכזה של באחמוט זורם נהר באחמוטקה. בראשית 2022 התגוררו בעיר כ-71 אלף בני אדם, אך עקב הקרב על באחמוט נותרו בה כ-4,000 תושבים בלבד.
שם העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
יש מספר סברות לגבי מקור השם. לפי גרסה אחת, השם באחמוט הוא שיבוש של השם "מחמוד" או "מחמט" בטורקית או בטטרית. שם זה מתועד לפחות מאז 1571. ב-1924 השלטון הסובייטי החליט לשנות את שמה לארטיומובסק (ברוסית: Артёмовск). באוקראינית היא נקראה ארטמיבסק (Артемівськ). ב-4 בפברואר 2016 החליטה המועצה העליונה של אוקראינה לשוב לשם המקורי של העיר, באחמוט.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיימות עדויות להתיישבות אנושית במקום עוד טרם 1556, אך האזכור הראשון של העיר מתוארך לשנת 1571. היישוב תואר כמתחם מבוצר הקרוי על שם נהר באחמוטקה (יובל של נהר סוורסקי דונץ) הזורם בסמוך, וכיום במרכזה של העיר המודרנית. לא הרבה ידוע כיום על תולדות העיר עד המאה ה-18. במאות השנים שקדמו ל-1701 העיר הייתה ככל הנראה עיר שדה מבוצרת. ב-1701 פיוטר הגדול הורה להרחיב את הביצורים בעיר ולשדרג את מעמדה ל"עיר חופשית" ((אנ'). עבודות הבניה הסתיימו ב-1703 ולעיר נוספו 170 תושבים חדשים. ב-1704 פיוטר הורה לקוזאקים להתיישב בעיר ולהקים בה מכרה מלח. בעקבות כך הוכפלה אוכלוסיית באחמוט, והעיר סופחה לשטח מחוז איזיום שמצויה מצפון לעיר.
במלחמת העולם השנייה כבשו הגרמנים את באחמוט ובינואר 1942 רצחו בה בין 1,200 ל-3,000 יהודים.[1]
הפלישה הרוסית לאוקראינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
ערך מורחב – הפלישה הרוסית לאוקראינה
במאי 2022 הגיעה החזית המזרחית של המלחמה הרוסית-אוקראינית לגבולות העיר באחמוט, והיא החלה להיות תחת הפגזות בלתי פוסקות של צבא רוסיה, במיוחד של קבוצת וגנר. ככל הנראה הרקע למאמץ הרוסי הממושך, כמו גם ההתנגדות האוקראינית העזה, הוא מאמץ לשלוט בצירי תחבורה ואספקה. תשתיות העיר נחרבו לחלוטין. למרות מאמצי הפינוי האוקראיניים, מעריכים שכ-15,000 איש בחרו לא להתפנות.[2]
ב-20 במאי 2023, הודיע יבגני פריגוז'ין, בעלי קבוצת וגנר על השלמת כיבוש העיר.[3]
אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| אקלים בבאחמוט | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | -0.9 | 0.2 | 6.2 | 15.7 | 23.3 | 26.3 | 28.5 | 28.2 | 21.8 | 13.9 | 5.2 | 0.1 | 14 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | −6.9 | −7.4 | −2.4 | 3.9 | 8.8 | 13.1 | 15.1 | 13.6 | 8.8 | 3.7 | −1.4 | −5.6 | 3.6 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 44.9 | 38.8 | 37.1 | 39.7 | 44.7 | 64.1 | 57.6 | 37.1 | 48 | 39.3 | 43.7 | 46.4 | 541.4 |
| מקור: ארגון המטאורולוגיה העולמי[4]. | |||||||||||||
דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נכון ל-1 ביוני 2017, אוכלוסיית העיר מונה כ-75.9 אלף תושבים. נכון לסוף 2022, פחות מ-15 אלף תושבים נותרו בעיר. לפי מפקד האוכלוסין באוקראינה בשנת 2001, בעיר התגוררו 69.4% אוקראינים, 27.5% רוסים ו-0.2% יהודים. השפות המדוברות בעיר לפי המפקד היו רוסית (62%) ואוקראינית (35%).
הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]
_1.jpg)
הקהילה היהודית במקום נוסדה בסוף המאה ה-18, כשראשוני היהודים היגרו לבאחמוט מליטא ומווהלין.[5] ב-1897 כבר הייתה במקום קהילה משמעותית ונמנו 3,259 יהודים, שהיו כ-17% מהאוכלוסייה.[6] ב-1905 התרחש בבאחמוט פוגרום (כחלק מאירועי מהפכת 1905) בו נפגעו יהודים רבים.[6][5]
ב-1939 נמנו במקום 5,299 יהודים, כ-10% מכלל האוכלוסייה.[7][8] לפני שכוחות גרמניה הנאצית כבשו את העיר באוקטובר 1941 כ-75% מהיהודים הצליחו להימלט מזרחה.[7]
בנובמבר הגרמנים הורו לכל היהודים להירשם אצל השלטון המקומי, ללבוש סרט לבן כאמצעי מזהה, וחלקם נשלחו לבצע עבודות כפייה.[7][8] כוחות אס אס תכננו לבצע אקציה בארטיומובסק בדצמבר, אך הפיקוד הצבאי של הארמייה ה-17 הורה לעצור את המהלך עד להתייצבות החזית.[7]
ב-7 בינואר 1942 הגרמנים הורו ליהודים להתייצב כעבור יומיים במבנה בעיר שהיה שייך קודם לכן לנ.ק.ו.ד., עם מטען ואוכל שיספיק לשמונה ימים.[7][9] לאחר שהיהודים (לפחות 1,200) התייצבו הגרמנים לקחו אותם למרתף של מבנה ושם נעלו אותם ללא גישה למים למשך מספר ימים, וכעבור כמה ימים הם נלקחו למכרה אלבסטר בקרבת העיר, שם הגרמנים הכניסו אותם למערה וירו בהם למוות.[7][9] לאחר הרצח הגרמנים סגרו את המערה בקיר לבנים, והיא התגלתה לאחר שהסובייטים שחררו את העיר.[7][9]
מספר מועט של יהודים הסתתרו בעזרתם של חסידי אומות העולם והצליחו לשרוד את השואה.[7] ב-1960 הגופות של הנרצחים הועברו לקבורה מסודרת בבית קברות מקומי.[8] מספר שנים לאחר המלחמה הוקם בעיר מפעל לייצור יין נתזים והמכרה הוסב למרתף יינות. ב-1991, ביוזמה משותפת של הרשויות המקומיות, המפעל וארגון יהודי מקומי, הוקמה בקרבת אתר הרצח אנדרטה, שמכונה לעיתים "קיר היבבות" או "הבאבי יאר של באחמוט" (אוק'), לזכר הנספים.[8]
לאחר המלחמה נוצרה קהילה יהודית חדשה בעיר, וב-1959 נמנו במקום 1,800 יהודים.[5] לאורך השנים הקהילה הצטמצמה, אך היא עדיין המשיכה להתקיים בשנות ה-2000.[5]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של באחמוט (באוקראינית)- באחמוט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- קהילת יהודי ארטיומובסק, באתר "אנו – מוזיאון העם היהודי"
- ארטיומובסק במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
- אלכסנדר קרוגלוב (רו'), ארטיומובסק, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1762–1763), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ באחמוט-ארטמובסק בפרויקט The Untold Stories על רצח יהודי ברית המועצות, באתר יד ושם
- ^ War in Ukraine: In the Donbas, the last inhabitants of Bakhmut live under continual bombardment
- ^ Russia's Prigozhin claims full control Bakhmut after months of fighting, The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית)
- ^ ארגון המטאורולוגיה העולמי
- ^ 1 2 3 4 קהילת יהודי ארטיומובסק, באתר "אנו – מוזיאון העם היהודי"
- ^ 1 2 באחמוט ביברייסקיה אנציקלופדיה (ברוסית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 אלכסנדר קרוגלוב (רו'), ארטיומובסק, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1762–1763), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 ארטיומובסק במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
- ^ 1 2 3 סיפור רצח יהודי ארטיומובסק במכרות האלבסטר ליד ארטיומובסק במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)