באנק באן (דרמה)
 | |
| הדמויות בכתב היד של המחזאי | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
יוז'ף קטונה  |
| סוגה |
מחזה |
  | |
באנק באן היא דרמה בחמישה חלקים של הסופר והמחזאי יוז'ף קטונה (1791–1830) באנק באן הוא יצירתו הידועה ביותר של הסופר, ותופס מקום נכבד בספרות ההונגרית. היצירה הוצגה בשלמותה ביום שישי, 23 במרץ 1848, (בתחילת מהפיכת 1848 בהונגריה ב"תיאטרון ההונגרי של פשט" (עקב הפסקת ההופעה המהפכנית הציבורית ב-15 במרץ).[1] המחזה הולחן כאופרה על ידי המלחין ההונגרי פרנץ ארקל. כמו כן הוסרטו שבע גרסאות של סרטים על המחזה החל משנת 1912 וכלה בשנת 2002.
הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנדראש השני, מלך הונגריה
- גרטרוד ממראניה, המלכה
- בלה (לימים בלה הרביעי, מלך הונגריה), אנדרה, מריה – ילדיהם הקטנים
- אוטו, בנו של ברכטולד, נסיך מראניה, אחיו של גרטרודיס
- באנק באן, אציל בכיר של הונגריה
- מלינדה, אשתו
- שומה
- מיכאל באן, שימון באן – אחיה הגדולים של מלינדה
- אציל נושא הדגל
- פטור באן, הפלטין הראשי של ביהאר
- מישקה באן, מחנך ילדי המלך
- המאסטר שולום, בנו
- איזידורה בנדלייבן, נערה תורינגית
- אודורניק (חצרן)
- ביבראך, אביר
- טיבורץ, איכר, "משרת נאמן"
- דגלנים אצילים, אורחים, חצרנים, גבירות חצר, אבירים, חיילים, צמיתים
ההיסטוריה של המחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכרז של כתב עת שיצא בשנת 1814 קרא לכתיבת מחזה היסטורי. לזוכה במקום הראשון הובטח גם תגמול כספי כ"תמריץ". המועד האחרון להגשת המכרז היה כעבור שנה מהפרסום, כלומר בשנת 1815. היה צריך לסיים את הכתיבה וההגשה עד סוף ספטמבר באותה השנה. זו הייתה כנראה הסיבה לכתיבת יצירתו של יוז'ף קטונה, אם כי אולי התחיל לכתוב מחזה כזה כבר קודם לכן; בטוח שכתוצאה מהמכרז הוא שלח את באנק באן ה"ישנה" (הגרסה הראשונה, המוקדמת והמאוחזרת של באנק באן) לקלוז'-נאפוקה (Kolozsvár) שהיה אז מרכז תרבותי הונגרי חשוב ומקום הופעת כתב העת של המכרז, אם כי זה אפשרי ששלח גם דרמה אחרת פואטית (למשל את "חורבן ירושלים"[2] פרי עטו).
בסופו של דבר המכרז הסתיים למעשה ללא תוצאה,[3] עבודתו של קטונה לא עוררה שום הד מיוחד. נושא הדרמה שלו נחשב למוכר יחסית, בשום פנים ואופן לא נחשב למיוחד, כי בעבר עבדו עליו כנושא דרמה גם כמה אמנים אחרים.[4]
הגרסה השנייה והאחרונה של באנק באן הושלמה בשנת 1819, ופורסמה בדפוס שנה לאחר מכן בשנת 1820. העיבוד של היצירה נבע מהעובדה שקטונה ביקש מידידו בולדיז'אר באראני, לקרוא אותו, שכתב עליו את הביקורת המשמעותית הראשונה. שני ההבדלים המהותיים בין שתי הגרסאות של היצירה הם שקטונה הבהיר יותר את פיתויה של מלינדה בעזרת כדורי שינה ואבקות וכן היצירה השתפרה גם מבחינת האותנטיות ההיסטורית, מכיוון שקטונה שינה את תאריך העלילה.
כישלון ראשוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך חייו של המחבר הצנזורה של הקיסרות האוסטרית התירה את הופעת הדרמה רק בדפוס. את המהדורה הראשונה של הספר ניתן לייחס להוצאת טרטנר. המחזה הועלה על הבמה רק כמה שנים לאחר מותו של המחבר בשנת 1833 בקושיצה.
אפילו הרוזן אישטוואן סצ'ני כתב ביומנו למראה ההצגה בשנת 1839: "בלתי נתפס שהממשלה מאפשרת להציג שטויות כאלה. טרנד רע ומסוכן".
הצגת הבכורה של המחזה היא הודות לחברו של הסופר, מיקלוש אודווארהיי, שבחר בדרמה כהצגת פרס עבור חברת התיאטרון של קושיצה בשנת 1833. היצירה התפרסמה אט אט; וגם הביקוש לספר גדל משמעותית.
יחידות מבניות של היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קטע ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיקום: אולם המשתה בארמון
- זמן: "נרות דולקים" – בערב
בהקדמה אנו מתוודעים למצב הבסיסי, בהיעדר המלך באנק מפעיל כוח, אך הוא נשלח לסיור במדינה על ידי המלכה. אוטו רוצה לפתות את אשתו הצעירה והיפה של באנק את מלינדה. בינתיים מכינים מזימה פוליטית.
קטע שני[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיקום: הבית של פטור
- זמן: לילה
בביתו של פטור מתרחשת הקנוניה הפוליטית. החבורה של פטור קוראת לבאנק לפגוש את הקושרים, באנק קורא להם להיות סבלניים. בינתיים, ביברך מגיע ומספר לבאנק שאוטו ומלינדה ביחד. באנק רץ אל מלינדה ומשאיר את פטור המרדן וחבריו מאחור.
קטע שלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיקום: החדר של מלינדה
מלינדה מתחננת למחילה של באנק, מכיוון שאינה נושאת בכל אשמה ומעשיה היו בתמימות. באנק מגרש אותה, אך מאוחר יותר מבין שאשתו באמת חפה מפשע. טיבורץ מופיע וסוף סוף מספר מה מעיק על נשמתו: המלכה גזלה מהם את כל רכושם ולכן הוא נאלץ לגנוב עבור משפחתה הרעבה. באנק מבין רק עכשיו עם מי הוא מתמודד: בצעירותו הציל טיבורץ את חייו בקרב יאדירה, לכן הוא מפקיד את ביטחונה של אשתו בידי טיבורץ ומטיל עלי ללוותה הביתה לאחוזתו הכפרית. אוטו, שנמלט מאחותו, פוגש את ביבראך, שמסרב להמשיך לעזור לו. האביר שאינו אשם בשבר עומד לעזוב, אך הנסיך דוקר אותו מאחור.
קטע רביעי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיקום: החדר של גרטרוד
- זמן: "שקיעה" – מוקדם בערב
מיכאל נשלח לארמון לגרטרוד כשגריר, שם גם הוא וגם אחיו נעצרים, אף על פי שרק רצו לדבר על הקונספירציה. גם באנק מופיע ומבקש לדבר עם המלכה. הוא מאשים אותה בגזל העם ומתוך סערת רגשות הורג אותה. ברגע זה המורדים פורצים לארמון.
קטע חמישי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיקום: הארמון המלכותי
אנדראש השני, מלך הונגריה, חוזר הביתה ממערכה מנצחת, אך מקבלים את פניו בבית בידיעה על מות אשתו. הוא מחפש את הרוצח, אך המורדים כולם מכחישים ואומרים שהמלכה כבר מתה כשבאו. לבסוף באנק מגיע ומקבל על עצמו את המעשה הנורא. הוא מנמק שעשה את כל אלה כדי למנוע מלחמת אזרחים במדינה. אנדראש רוצה לאסור אותו, אך מכיוון שבאנק הוא ממשפחה עתיקה ומיוחסת הוא אינו יכול לשפוט אותו. אין לו סמכות לכך. הוא קורא לדו-קרב, אך באנק דוחה זאת. משלחת עצובה מגיעה, טיבורץ מביא את מלינדה המתה. לדבריו, אנשי אוטו הציתו את ביתו של באנק והוא הביא את גופתה של מלינדה. המלך סוף סוף, לאחר מחשבה רבה, משחרר את באנק ומאפשר לו לקבור את אשתו.
סיכום[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי מודל הדרמה שפיתח טמאש בצ'י (מבקר והיסטוריון ספרות), באנק באן הוא דרמת קונפליקט. אנו יכולים להתבונן בשתי דמויות עיקריות: גרטרוד היא השלילית ובאנק הוא הגיבור החיובי. לגרטרוד יש אינטרס חיוני בשמירה על המצב, אך על באנק לסיים זאת על מנת להחזיר את ההרמוניה. לפני המצב הבסיסי, באנק מקבל את ההנהגה של אנדראש: רק לאחר שעושה סיור במדינה הוא יחווה את ההפך: עיניו ייפקחו והוא יבין שהם חיים בסדר חברתי לא מוסרי. הצמיתים שהתנהגו אליהם שלא בצדק גוועים ברעב וקמלים, במקום אצילים הונגרים, אצילים זרים יושבים בעמדות הכוח העיקריות; מלבד כל זה, המיראנים (אנשי גרטרוד) משתעשעים ואחד מהם גם רצה לפתות את אשתו. באנק צריך לפתור את זה – הוא מתנהג כמו פלטין לאורך כל הדרך. כך מתחילה סדרה של שינויים בפעולתו.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הדרמה של יוז'ף קטונה בספרייה האלקטרונית ההונגרית
- קטונה יוז'ף: באנק באן – הופעות במה לאור העיתונות
- יוזף פטאקי: באנק באן. ניוגט, 8.8.1922.
- ינה מוהאצ'י: הערות על באנק באן. ניוגט, 19.6.1940.
- יאנוש הורבאט: הערות על גורלו של באנק באן (אורכב 04.03.2016 בארכיון Wayback Machine). זריחה, נובמבר 1926, IV./9. ש.; 811–838. ישן.
- קארוי מוהאצ'י: ספרות לכיתות י' – כרוניקה נובה
- מחקר של יאנוש אראן (פרטים)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Archivált másolat". אורכב מ-המקור ב-2013-04-06.
- ^ Utóbbi, több-drámás hipotézist Hajnóczy Iván fogalmazta meg az 1920-as években, Katona József Kecskeméten c. tanulmányában. Mások olyan (elsősorban a Bán bán mellőzöttségét magyarázandó hipotéziseket is felállítottak, miszerint Katona elküldött pályaművei meg sem érkeztek meg a bizottsághoz.
- ^ Döbrentey 1818-as, a Museum utolsó számában megjelent hirdetménye, valamint a bírálóbizottságnak az egyik szerzőhöz, Tokodyhoz írt levele szerint a 12-13, határidőig vagy annak hosszabbítása végéig beérkezett színdarab közül csak a Tokody János nevű szerző darabját tartotta egyáltalán figyelemre érdemesnek, de az említett levélben Tokodyt is műve átdolgozására kérték, ez azonban soha nem történt meg, a felkért szerző egyáltalán nem is jelentkezett többé a bizottságnál.
- ^ például a német Hans Sachs (XVI. sz.), az angol George Lillo (XVIII. sz.) és a neves osztrák szerző, Franz Grillparzer (XIX. sz.), akitől Katona dramaturgiai elvek mellett szövegrészeket is átvett.