באצ'אן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
באצ'אן
Bacan Topography.png
נתונים גאוגרפיים
מיקום ים מאלוקו עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 0°37′00″S 127°31′00″E / 0.61666667°S 127.51666667°E / -0.61666667; 127.51666667
שטח 1,900 קילומטר רבוע
נתונים מדיניים
מדינה אינדונזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
אוכלוסייה 60,741 (נכון ל־2010) תושבים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מפה טופוגרפית של איי באצ'אן – האי הראשי באצ'אן ומערבה לו האיים Kasiruta ו-Mandioli

באצ'אןהולנדית: Batjan, בעבר נקרא גם Bachian או Bachan) הוא האי הראשי בקבוצת איי באצ'אן שבאינדונזיה. האי הוא חלק מאיי מאלוקו ומופרד מחצי האי הדרום מערבי של האלמאהרה באמצעות מושבת[דרושה הבהרה] פאטינטי. מצפון לאי נמצאים האיים קאיואה, טרנאטה וטידורה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר שלט באי סולטאן מקומי ומבנה השלטון היה דומה לזה שבסולטאנויות החזקות שהתקיימו בטרנאטה וטידורה.

ההשפעה האירופאית המשמעותית הראשונה על באצ'אן הייתה פורטוגלית, בעיקר כתוצאה מהקמת מבצר על האי ב-1588. אולם, ב-1609 המבצר נכבש על ידי חברת הודו המזרחית ההולנדית, מהלך שסימן את תחילת השלטון ההולנדי בבאצ'אן. לאחר 1889 הוחלפה המונרכיה של האי בוועדת צ'יפים שבראשה עמד קצין הולנדי ממונה.

החשיבות הקולוניאלית של באצ'אן נגזרה בעיקר מסחר התבלינים ששגשג בטרנאטה, טידורה והאלמאהרה. האי לא היווה מוקד משיכה עקב משאביו הטבעיים, אלא כנקודת שליטה בסיוע לשמירה על האיים הסמוכים. בסוף המאה ה-19 נעשו ניסיונות לכריית מחצבים באי, אולם הם נכשלו.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלק הפנימי של האי כמעט ואינו מיושב ורוב תושבי החופים אינם ילידי האי. הקבוצות העיקריות בקרב תושבי החופים הן הסיראני (צאצאים נוצרים של הפורטוגלים), מאלאים, פפואנים ומהגרים מהאיים השכנים. מספר התושבים הכולל הוא 13,000. העיר החשובה ביותר באי היא לאבוהה, הנמצאת בצד המערבי של האי. בסמוך לה נמצאת העיר אמאסינג (או אמאסינגקוטה) שבעברה הייתה נקודת התיישבות חשובה על האי.

שפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבאצ'אן מדוברות מספר שפות אוסטרונזיות ולא-אוסטרונזיות, כולל טובלו, גאללה, טרנאטה, באג'או וטוקאנג בסי. אולם, שפת הילידים של באצ'אן היא באקאנזית, הידועה גם כבאצ'אן מאלאית (קוד ISO 693-3). ישנה מחלוקת בקרב בלשנים האם מדובר בניב מאלאי או בשפה שמתבססת על המאלאית.

במונחון וילטנס ודנקירטס מ-1623 ניתן למצוא מספר מילים בבאקאנזית. כמו כן, האי מוזכר במונוגרפיה של אדריאני וקרוץ מ-1914. המחקרים המקיפים ביותר נערכו על ידי ג'יימס קולינס, שהסיק כי באקאנזית היא אכן ניב מאלאי, שהתפצל מהמאלאית שהייתה בשימוש בסולטנות באצ'אן.

גאוגרפיה ומשאבים טבעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פני השטח של האי אינם אחידים והם מורכבים משני חלקים הרריים המחוברים באמצעות רצועת יבשה. שטח האי הכולל הוא כ-1900 קמ"ר. התצורה של האי היא געשית, והמעיינות החמים מרמזים על קיומה של פעילות געשית. אולם, בחלק הדרומי של האי ניתן למצוא סלעים לא-געשיים. הנקודה הגבוהה ביותר על פני האי היא פסגת הר לאבואה בגובה של 2,118 מטרים. באי התגלו מחצבי פחם ומינרלים אחרים. חלק גדול מהאי מכוסה בעצים, וביניהם ניתן למצוא סאגו, אגוזי קוקוס וציפורן בשפע.

חיי הטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

באצ'אן זוכה להתעניינות רבה של הזואולוגים כיוון שהוא הנקודה המזרחית ביותר בכדור הארץ שבה ניתן למצוא את הקוואדרומאנה (סוג של קוף). כמו כן, האי עשיר בציפורים ובחרקים. באצ'אן (ביחד עם האלמאהרה) הוא בית הגידול של הדבורה הגדולה ביותר בעולם, דבורת הבנאי (Chalicodoma Pluto).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא באצ'אן בוויקישיתוף