בארוד בארוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בָּארוּד בָּארוּד הוא שיר חלוצים בארץ ישראל שחובר כנראה בשנות העלייה השלישית והולחן בלחן עממי רוסי. השיר חובר על ידי אלמונים, תחילה בגרסתו הרוסית הארוכה בשם: Во кузнице, ואחר כך בגרסה עברית קצרה. הגרסה הרוסית מפרטת מגוון עבודות של חלוצים, ואילו הגרסה העברית מתארת את עבודת החציבה בארץ וצעקות "בארוד" שנלוו אליה.

המילה בארוד משמעה אבק שרפה או חומר נפץ: بارود בערבית.[1] המילה שימשה כקריאת אזהרה לפני פיצוץ סלעים. הוזכרה בשירו של אברהם שלונסקי "תה ואורז" שחובר ב-1922.[2]

השיר מתאר שלב חשוב בעבודות החציבה של חלוצים בתקופת העלייה השלישית ולאחריה, כאשר כריית האבן לבניין בתים וכבישים נעשתה באמצעות פיצוצים באתרים סלעיים מוגדרים. חומר הנפץ הוטמן בין הסלעים, וגרם לפיצוץ שהעיף אבנים למרחקים לא משוערים. על כן נהגו עובדי החציבה, יהודים וערבים, להשמיע כמה צעקות "בארוד בארוד" נמרצות לפני הדלקת חומר הנפץ, כדי להזהיר את העובדים ואת העוברים ושבים להתרחק במהירות או לתפוס מחסה.

מילות השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בָּארוּד בָּארוּד מַחְצֵבָה
עוֹבֵד הוֹלֵם כָּל אֶחָד
עִם כְּלִי כָּבֵד בַּיָּד!
בָּארוּד בָּארוּד מַחְצֵבָה...
 

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו: דוד קרויאנקר, בארוד, אדריכלות בירושלים, הבנייה הערבית מחוץ לחומות, ירושלים: הוצאת כתר, מכון ירושלים לחקר ישראל, 1985, עמ' 460.
  2. ^ אברהם שלונסקי, תה ואורז, באתר זמרשת.