בארי גוראריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בארי גוראריה
אין תמונה חופשית
לידה 10 בפברואר 1923
רוסטוב עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 במרץ 2005 (בגיל 82)
ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בארי גור-ארי (שמו המלא: שלום דובער גוראריה; שבט תרפ"ג, 10 בפברואר 1923 - אדר ב' תשס"ה, 14 במרץ 2005) היה נכדו היחיד של רבי יוסף יצחק שניאורסון. התפרסם בעקבות סכסוך ממוני עם אגודת חסידי חב"ד בנוגע לספריית סבו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ברוסטוב, ברוסיה הסובייטית שבברית המועצות, כבן יחיד לחנה והרב שמריהו גוראריה, בתו וחתנו של האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון (הריי"ץ) מחב"ד. למד בישיבת תורה ודעת בברוקלין ואף הוסמך שם לרבנות. נשא את בתו של הרב דובער חסקינד. בהמשך למד פיזיקה ושימש כחוקר באוניברסיטת ג'ונס הופקינס ואוניברסיטת קולומביה. לאחר פטירת סבו רבי יוסף יצחק, ניתק גוראריה את קשריו עם חסידות חב"ד ועם דודו רבי מנחם מנדל שניאורסון שמונה אז לאדמו"ר מחב"ד, ובאותה תקופה עבר לניו ג'רזי. בראיון שנערך בשנת 2003 אמר גוראריה כי התעניין בקריירה מדעית יותר מאשר בכהונה עתידית כאדמו"ר של חסידות חב"ד[1].

מצבתו

משפט הספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1985 (תשמ"ה) נודע לחסידי חב"ד שגוראריה נוטל ספרים מספריית חב"ד, שהייתה שייכת לסבו, הריי"ץ. הוא מכר כמה מן הנדירים שבהם לסוחרים. לטענתו, הספרייה הייתה רכושו הפרטי של הרבי הקודם, ולאמו חנה (שתמכה בו והייתה עדיין בחיים) יש מעמד שווה כיורשת לאחותה, חיה מושקא שניאורסון, אשתו של רבי מנחם מנדל שניאורסון, ולכן יש לו זכות בעלות על חצי מהספרים.

לאחר שסירב[דרוש מקור] גוראריה להתדיין בבית דין רבני, תבעה אותו אגודת חסידי חב"ד בבית משפט פדרלי בניו יורק[2]. במשפט, שכונה "משפט הספרים", טענו האגודה והרבי מלובביץ' שהספרייה איננה רכושו הפרטי של האדמו"ר אלא היא שייכת לאגודת חסידי חב"ד. השופט צ'ארלס פ' סיפטון פסק ב-1987 לטובת האגודה[3] ורובם הגדול של הספרים הוחזר לספרייה. הפסיקה עוררה שמחה בקרב חסידי חב"ד, אשר כינו אותה "דידן נצח" (מארמית: "שלנו ניצח", או "ניצחנו"). יום הזכייה, ה' בטבת, מצוין בקרב חסידי חב"ד כיום של שמחה, והם קונים בו ספרים או מוסרים את ספריהם לכריכה ותיקון.

גוראריה עירער על פסק הדין אך הערעור נדחה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דידן נצח הרב שמואל לובעצקי, הוצאת ועד תלמידי התמימים העולמי, הוצאה ראשונה תשס"ו
  • דידן נצח הרב משה בוגמילסקי (אנגלית תשס"ז, עברית תשס"ח)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

* Rabbi Chaim Dalfin, Who Was Barry Gourary?, Crown Heights.com

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מנחם פרידמן ושמואל היילמן, "הרבי מלובביץ': בחייו ובחיים שלאחר חייו", עמ' 54
  2. ^ רן רגוני, חסידי לובביץ "צדים" ספרים יקרי ערך, מעריב, 24 בדצמבר 1985
  3. ^ רן דגוני, ספריו של הלובאוויץ נכסי חב"ד, מעריב, 8 בינואר 1987