בארי גוראריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

בארי גור-ארי (שמו המלא: שלום דובער גוראריה; 11 בנובמבר 1923 - 15 במרץ 2005) הוא בנם היחיד של חנה והרב שמריהו גוראריה, בתו וחתנו של האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון (הריי"ץ) מחב"ד, ונכדו היחיד של הרבי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-1923, שלוש שנים לאחר מינויו של סבו כאדמו"ר. בבר המצוה שלו, בשנת תרצ"ו (1936) אמר הרבי שיחה מיוחדת לרגל האירוע[1]. למד בישיבת תורה ודעת בברוקלין ואף הוסמך שם לרבנות. נשא את בתו של הרב דובער חסקינד, חסיד חב"ד. בהמשך למד פיזיקה ושימש כחוקר באוניברסיטת ג'ונס הופקינס ואוניברסיטת קולומביה. לאחר פטירת סבו רבי יוסף יצחק, ניתק גוראריה את קשריו עם חסידות חב"ד ועם דודו רבי מנחם מנדל שניאורסון שמונה אז לאדמו"ר מחב"ד, באותה תקופה עבר לניו ג'רזי. בראיון שנערך בשנת 2003 אמר גוראריה כי התעניין בקריירה מדעית יותר מאשר בכהונה עתידית כאדמו"ר של חסידות חב"ד[2].

מצבתו

משפט הספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1985 (תשמ"ה) נודע לחסידי חב"ד שגוראריה נוטל ספרים מספריית חב"ד, שהייתה שייכת לסבו, הריי"ץ. הוא מכר כמה מן הנדירים שבהם לסוחרים. לטענתו הספרייה הייתה רכושו הפרטי של הרבי הקודם, ולאמו חנה (שתמכה בו והייתה עדיין בחיים) יש מעמד שווה כיורשת לאחותה, חיה מושקא שניאורסון, אשתו של רבי מנחם מנדל שניאורסון, ולכן יש לו זכות בעלות על חצי מהספרים.

לאחר שסירב גוראריה להתדיין בבית דין רבני, תבעה אותו אגודת חסידי חב"ד בבית משפט פדרלי בניו יורק[3]. במשפט, שכונה "משפט הספרים", טענו האגודה והרבי מלובביץ' שהספרייה איננה רכושו הפרטי של האדמו"ר אלא היא שייכת לאגודת חסידי חב"ד. השופט צ'ארלס סימפטון פסק ב-1987 לטובת האגודה[4] ורובם הגדול של הספרים הוחזר לספרייה. הפסיקה עוררה שמחה עצומה בקרב חסידי חב"ד, אשר כינו אותה "דידן נצח" (מארמית: "שלנו ניצח"). יום הזכייה, ה' בטבת, מצוין בקרב חסידי חב"ד כיום של שמחה, והם קונים בו ספרים או מוסרים את ספריהם לכריכה ותיקון.

גוראריה עירער על פסק הדין אך הערעור נדחה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דידן נצח הרב שמואל לובעצקי, הוצאת ועד תלמידי התמימים העולמי, הוצאה ראשונה תשס"ו
  • דידן נצח הרב משה בוגמילסקי (אנגלית תשס"ז, עברית תשס"ח)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

* Rabbi Chaim Dalfin, Who Was Barry Gourary?, Crown Heights.com

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרב יוסף יצחק שניאורסון, ליקוטי דיבורים, כרך ב', עמ' 448–602, כ"ה בשבט תרצ"ו
  2. ^ מנחם פרידמן ושמואל היילמן, "הרבי מלובביץ': בחייו ובחיים שלאחר חייו", עמ' 54
  3. ^ רן רגוני, חסידי לובביץ "צדים" ספרים יקרי ערך, מעריב, 24 בדצמבר 1985
  4. ^ רן דגוני, ספריו של הלובאוויץ נכסי חב"ד, מעריב, 8 בינואר 1987