בג"ץ התנועה למען איכות השלטון בישראל נגד יושב ראש הכנסת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בג"ץ התנועה למען איכות השלטון בישראל נגד יושב ראש הכנסת
Emblem of Israel.svg
בית המשפט העליון
ההחלטה ניתנה ב-23 במרץ 2010, 25 במרץ 2010
שם מלא של המקרה: בג"ץ 2144/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל ואחרים נ' יושב ראש הכנסת ואחרים
  • על יושב ראש הכנסת הזמני לכנס את המליאה לבחירת יושב ראש קבוע
  • ימונה יושב ראש זמני לצורך כינוס המליאה לבחירת יושב ראש קבוע באופן מיידי
המותב
חברי המותב: אסתר חיות, חנן מלצר, ניל הנדל, עוזי פוגלמן, יצחק עמית
דעות בפסק הדין
פה אחד

בג"ץ 2144/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל ואחרים נ' יושב ראש הכנסת ואחרים הוא פסק דין שבו הורה בג"ץ ליושב ראש הכנסת, יולי אדלשטיין, לכנס את מליאת הכנסת בהקדם האפשרי לצורך בחירת יו"ר קבוע לכנסת ה-23, ולא יאוחר מיום רביעי, 25 במרץ 2020.[1] ב-25 במרץ הודיע אדלשטיין על התפטרותו מתפקידו כיו"ר הכנסת, ונעל את ישיבת המליאה ללא דיון במינוי יושב ראש חדש. בעקבות זאת פסק בג"ץ באותו יום שעמיר פרץ, ותיק חברי הכנסת, ינהל למחרת ישיבה של מליאת הכנסת לשם בחירת יו"ר קבוע לכנסת.[2] פסקי דין אלה נמנים עם המקרים המעטים שבהם התערב בג"ץ בעבודת הכנסת.[3]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18 במרץ 2013 נבחר חבר הכנסת מטעם הליכוד, יולי אדלשטיין, לתפקיד יושב ראש הכנסת התשע עשרה ברוב של 96 חברי כנסת מול 8 נמנעים. הוא נבחר לתפקיד זה גם עם השבעת הכנסת העשרים והכנסת העשרים ואחת. הוא המשיך בתפקיד, מכוח עקרון הרציפות הקבוע בסעיף 20(א) לחוק יסוד: הכנסת, גם בכנסת העשרים ושתיים, שבמהלך כהונתה הקצרה לא נערכו בחירות ליו"ר הכנסת, וגם בתחילת כהונתה של הכנסת העשרים ושלוש. שלושה ימים לפני השבעת הכנסת העשרים ושלוש, הגישו הסיעות כחול לבן, הרשימה המשותפת, ישראל ביתנו והעבודה–מרצ, המונות יחדיו 61 חברי כנסת, בקשה לאדלשטיין לקיים דיון בנושא בחירת יו"ר כנסת חדש.[4]

החקיקה הרלוונטית למועד בחירת יו"ר הכנסת היא סעיף 20 לחוק יסוד: הכנסת וסעיף 2(ב) לתקנון הכנסת[5] הקובע כי "יושב ראש הכנסת ייבחר לא יאוחר מהמועד שבו כונסה הכנסת לצורך כינון הממשלה".

יום לפני השבעת הכנסת הודיע אדלשטיין שלא יקבע בסדר היום הצבעה על בחירת היו"ר. הנימוק המשפטי היה הסתמכות על סעיף 2(ב) לתקנון הכנסת, בו נקבע כי יש לקיים את בחירת יו"ר הכנסת עד "המועד שבו כונסה הכנסת לצורך כינון הממשלה", ומועד זה טרם נקבע. בנוסף אדלשטיין נימק את החלטתו ברמה הערכית (או הפוליטית), בכך ש"מהלכים פוליטיים חפוזים, כמו בחירת יו"ר כנסת קבוע והעברת חקיקה שנויה במחלוקת, מטרתם לסתום את הגולל על האפשרות לאחדות שאותה העם רוצה"[6].

העתירה לבג"ץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות כך, עתרו לבג"ץ מספר עמותות ומפלגות – התנועה למען איכות השלטון בישראל, עמותת "חוזה חדש", העמותה לדמוקרטיה מתקדמת, סיעת כחול לבן וסיעת ישראל ביתנו – בדרישה לחייב את אדלשטיין לקיים את הדיון. בעתירות דן בג"ץ בהרכב של חמישה שופטים: נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, המשנה לנשיאה חנן מלצר והשופטים ניל הנדל, עוזי פוגלמן ויצחק עמית.

העותרים טענו כי אדלשטיין פעל בניגוד עניינים אישי, בחוסר סמכות ובחוסר סבירות, וכי החלטתו שלא לכלול בסדר יומה של הכנסת בחירת יו"ר כנסת קבוע נגועה בשיקולים זרים. הם הדגישו שאדלשטיין "מסכל את רצונם של רוב חברי הכנסת ובכך פוגע באמון הציבור ברשויות השלטון ובעקרון הפרדת הרשויות"[1].

בתשובתו לבג"ץ השיב אדלשטיין כי "נתון בידיו שיקול דעת רחב באשר לקביעת סדר יומה של מליאת הכנסת ולפיכך הוא פעל בגדר סמכותו, בסבירות ובהתאם לנוהג עת הביא בחשבון שיקולים הנוגעים למשא ומתן הקואליציוני, במיוחד על רקע התפרצות נגיף הקורונה ומצב החירום במדינה"[1].

היועץ המשפטי לכנסת, איל ינון, הסכים שליו"ר הכנסת אכן נתון שיקול דעת באשר לקביעת סדר יומה של המליאה, אך ציין שאדלשטיין "מכהן מכוח עקרון הרציפות ומחזיק בתפקידו זה כ"פיקדון זמני" עד לבחירת יושב ראש קבוע לכנסת. על כן, משרוב מקרב חברי הכנסת מבקשים כי הכנסת תבחר יו"ר קבוע באופן מידי, מרחב שיקול הדעת הנתון ליו"ר הכנסת בכל הנוגע לדחיית מועד זה מצטמצם עם חלוף הזמן". המלצתו של ינון לבית המשפט הייתה שלא לכפות על אדלשטיין מועד לקיום ההצבעה.[1]

הנשיאה חיות ציינה שהסמכות לקבוע את סדר יומה של הכנסת ואת מועד דיוניה נתונה ליו"ר הכנסת, וסוגיות אלו הן עניין "פנים פרלמנטרי" מובהק ועל כן, ככלל, נמנע בג"ץ מלהתערב בהן זאת, להוציא מקרים מיוחדים שבהם קיים חשש לפגיעה "במרקם החיים הדמוקרטיים" או ביסודות המבנה של שיטתנו הפרלמנטרית. בהתאם לכך כתבה הנשיאה חיות "הסירוב הנמשך לאפשר הצבעה במליאת הכנסת על בחירתו של יו"ר קבוע לכנסת, חותר תחת יסודות התהליך הדמוקרטי. הוא פוגע במובהק במעמדה של הכנסת כרשות עצמאית וכן בתהליך המעבר השלטוני וככל שנוקפים הימים מאז השבעת הכנסת ה-23, מקבלים הדברים משנה תוקף. על כן, אין מנוס מן המסקנה כי בנסיבות שנוצרו מדובר באחד מאותם מקרים חריגים שבהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה על מנת למנוע פגיעה בשיטת המשטר הפרלמנטרית שלנו".[1]

הרכב השופטים פסק פה אחד שעל אדלשטיין לכנס את המליאה לבחירת יושב ראש בהקדם האפשרי – ולא יאוחר מ-25 במרץ 2020.

תגובות לפסיקה במערכת הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרים אחדים מתחו ביקורת על פסק הדין. השר יריב לוין קרא לאדלשטיין שלא לציית לפסק הדין והוסיף: "אם הנשיאה אסתר חיות רוצה לשים עצמה מעל הכנסת, היא מוזמנת להגיע לבניין עם משמר בתי המשפט ולפתוח את ישיבת המליאה בעצמה. כך יהיה ברור שמדובר בהפיכה שלטונית של קומץ שופטים הבוחרים את עצמם בחדרי-חדרים"[7]. גם השר אמיר אוחנה קרא לאדלשטיין שלא לציית לפסק הדין[8], וכך גם השרים בצלאל סמוטריץ' וישראל כ"ץ. לעומתם שרים אחרים, בהם גילה גמליאל, יובל שטייניץ וגלעד ארדן, אף שמתחו ביקורת על פסק הדין, קראו לציית לו.[9]

בעקבות פסיקת בג"ץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 במרץ הודיע אדלשטיין על התפטרותו מתפקידו כיו"ר הכנסת, ונעל את ישיבת המליאה ללא דיון במינוי יושב ראש חדש.[10] התפטרותו תיכנס לתוקף לאחר 48 שעות. התפטרותו של יו"ר הכנסת בפועל גרמה למצב תקדימי, בו לא היה סגן שיכול היה למלא את מקומו, לנהל ישיבה לבחור יושב ראש כנסת חדש.

היועץ המשפטי לכנסת, איל ינון, הודיע לאדלשטיין שאין בהתפטרותו בעת הזו כדי להשליך על החובה לקיים את צו בית המשפט, אך אדלשטיין ענה שאין בכוונתו להעלות את נושא בחירת יו"ר קבוע לכנסת ה-23 על סדר יומה של מליאת הכנסת.[11] היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, ציין בתגובתו לבג"ץ שהודעתו של אדלשטיין על התפטרותו מתפקידו איננה מאפשרת את הימנעותו מקיום פסק הדין, ועליו לקיים, ככתבו וכלשונו, את הצו המוחלט המופנה כלפיו.[12]

בעקבות התפטרותו של אדלשטיין, אישרה הוועדה המסדרת, את מינוי של ותיק חברי הכנסת, עמיר פרץ, ליו"ר הכנסת הזמני מיום 27 במרץ בשעה 11:00 (מועד סיום כהונתו המתוכנן של אדלשטיין) ועד ההצבעה על יו"ר חדש, אלא אם בג"ץ יורה להקדים את בחירת היו"ר החדש.[13]

בעקבות הימנעותו של אדלשטיין מקיום הצו של בג"ץ עתרה עמותת "חוזה חדש" לבג"ץ בדרישה לאכוף על אדלשטיין לקיים את פסק הדין ככתבו וכלשונו.[14] בתגובה לדרישתה של הנשיאה חיות, שאדלשטיין יגיב על עתירה זו נגדו, אדלשטיין שב ומתח ביקורת על פסק הדין של בג"ץ, והוסיף: "אני מצר על כך שבית המשפט החליט את אשר החליט ובחר באופן תקדימי להתערב בעבודתה של הכנסת ובשיקול דעתי, אך צו מצפוני לא מאפשר לי לקיים את פסק דינו. בשל כך הודעתי על התפטרותי"[15].

נשיא המדינה, ראובן ריבלין, מתח ביקורת על החלטתו של אדלשטיין שלא לציית לצו של בג"ץ.[16]

פסק הדין הנוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בג"ץ קיבל פסק דין נוסף ב-25 במרץ בערב, שבו נקבע כי עמיר פרץ, ותיק חברי הכנסת, יפנה לוועדה המסדרת (בתפקידה כוועדת הכנסת) על-מנת לכנס את מליאת הכנסת למחרת, אף שיום זה איננו נמנה עם הימים שבהם היא מתכנסת על פי התקנון[17]), לקבוע את סדר היום של אותה ישיבה לפי סעיף 25 לתקנון הכנסת ולכלול בו את ההצעה לבחירת יו"ר קבוע לכנסת; ולנהל את אותה הישיבה. כל הצדדים שנכחו בדיון נתנו את הסכמתם להחלטה זו.[2] יולי אדלשטיין ובא כוחה של סיעת הליכוד לא נכחו בדיון.

לאחר אישור הוועדה המסדרת, נתכנסה המליאה ב-26 במרץ, בישיבה זו נבחר בני גנץ לכהן כיושב ראש הכנסת ה-23.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 בג"ץ 2144/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל ואחרים נ' יושב ראש הכנסת ואחרים, ניתן ב-23 במרץ 2020
  2. ^ 1 2 בג"ץ 2144/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל ואחרים נ' יושב ראש הכנסת ואחרים, ניתן ב-25 במרץ 2020
  3. ^ ביני אשכנזי, פסק הדין ההיסטורי של בג"ץ מצטרף לפעמים הספורות שבהן התערב בעבודת הכנסת, באתר TheMarker‏, 24 במרץ 2020
  4. ^ אריק בנדר, אנה רייבה ברסקי, ‏כחול לבן: דורשים לקיים הצבעה על בחירת יו"ר כנסת חדש; הליכוד: "אפס במנהיגות", באתר מעריב השבוע, 13 במרץ 2020
  5. ^ תקנון הכנסת, באתר הכנסת
  6. ^ ציוץ בטוויטר של יולי אדלשטיין, 15 במרץ 2020
  7. ^ הודעה של יריב לוין, מובאת בציוץ של מיכאל שמש בטוויטר, 23 במרץ 2020
  8. ^ ציוץ בטוויטר של אמיר אוחנה, 23 במרץ 2020
  9. ^ טל שניידר, ‏שרים בכירים ליו"ר הכנסת אדלשטיין: הפר את הנחיית בג"ץ, באתר גלובס, 23 במרץ 2020
  10. ^ מורן אזולאי, אדלשטיין התפטר מתפקיד היו"ר: "בג"ץ מחריב את הכנסת", באתר ynet, 25 במרץ 2020
  11. ^ הודעתו של איל ינון לבג"ץ, 25 במרץ 2020
  12. ^ תגובה מטעם היועץ המשפטי לממשלה, 25 במרץ 2020
  13. ^ מורן אזולאי ויעל פרידסון, אחרי התפטרות אדלשטיין: יועמ"ש הכנסת מבקש לכנס את המליאה, באתר ynet, 25 במרץ 2020
  14. ^ בקשה מטעם העותרת בהתאם לפקודת ביזיון בית משפט, 25 במרץ 2020
  15. ^ אנה ברסקי, אריק בנדר, מתן וסרמן, ‏אדלשטיין מנמק את החלטתו: "צו מצפוני לא מאפשר לי לקיים את פסק דינו של בג"ץ", באתר מעריב השבוע, 25 במרץ 2020
  16. ^ יקי אדמקר ודניאל דולב‏, ריבלין נגד אדלשטיין: "חובה על כולנו לציית לצווי בית המשפט", באתר וואלה! NEWS‏, 25 במרץ 2020
  17. ^ מליאת הכנסת מתכנסת רק בימי ב', ג' וד'. עפ"י סעיף 19(ב) לתקנון הכנסת, ניתן לבקש כינוס ביום אחר באישור ועדת הכנסת