בג"ץ ידיד נגד הכנסת
פסק הדין בבג"ץ 687/15 דוד ידיד, עו"ד ונוטריון נ׳ הכנסת ניתן ב-9 ביולי 2015. מפי הנשיאה מרים נאור והשופטים חנן מלצר ונעם סולברג[1]. פסק הדין עוסק בחוקתיות התיקון לחוק נכי רדיפות הנאצים (שכר טרחה)[2] הקובע ששכר הטרחה המקסימלי של עורך דין שמטפל בניצול שואה שמבקש לקבל תגמולים יוגבל. נוסף לכך, ניצולי שואה יהיו זכאים לקבל בחזרה שכר טרחה עודף שכבר שולם.
ההתפתחויות והאירועים שהובילו לחקיקת החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
שתי התפתחויות משמעותיות הובילו לתיקון החוק:
1. החלטת בית המשפט העליון[3] כי גם יהודי לוב נרדפו על ידי הנאצים – טרם החלטה זו, ניצולי שואה שברחו מלוב היו צריכים להוכיח בצורה פרטנית שהם ברחו בגלל רדיפות של נאצים ובניגוד להם יהודי אירופה לא היו צריכים להוכיח זאת. בעקבות החלטה זו – שחלה גם על יהודי לוב שקיבלו כבר פסק דין חלוט – אותם יהודים יוצאי לוב קיבלו זכאות גורפת לפיצויים מכוח חוק נכי רדיפות נאצים, ובעקבות זכאות זו הליך קבלת הפיצויים הפך פשוט יותר.
2. תיקון לחוק הגרמני – בשנת 2002 חוקק חוק שקבע שניצולי השואה זכאים לתשלום בגין עבודתם בגטאות. בשנת 2014 תוקן חוק ולניצולי השואה הוענקה בחירה בין המשך קבלת הקצבה שלהם כפי ששולמה להם עד כה או לחלופין קבלת קצבה בצורה רטרואקטיבית (החל מתאריך 1.7.1997) בתנאי שתהיה הפחתה מסוימת של סכום הקצבה. בעקבות תיקון זה הליך קבלת הפיצויים הפך פשוט הרבה יותר.
בעקבות התפתחויות אלה, הליך קבלת התגמולים עבור ניצולי שואה הפך להרבה יותר פשוט ומספר ציבור הזכאים גדל משמעותית, דבר שהעלה משמעותית את שכר הטרחה שעורכי דין גובים. במקום הליכים משפטיים מורכבים, ברוב המקרים כל שנדרש הוא למלא טופס. עם זאת, עורכי הדין לא הקלו בשכר טרחתם וקרו מספר רב של מצבים בהם ניצולי שואה שילמו סכומי כסף גבוהים (מתוך ניצול) על מנת שיעזרו להם באותם טפסים פשוטים. הדברים הללו הובילו לחקיקת תיקון מס׳ 20 לחוק נכי רדיפות נאצים (הגבלת שכר טרחה).
פסק הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחלקו הראשון של פסק הדין עולה הטענה כי יש פגיעה בחוק יסוד חופש העיסוק ובחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. פסק הדין קובע שתיקון החוק אינו פוגע בזכויות באופן שלא עולה בקנה אחד עם חוקי היסוד של מדינת ישראל. כדי לקבוע האם ההתנגשות בין החוק לבין חוקי היסוד היא תקינה, בית המשפט בחן את תנאי פסקת ההגבלה. בית המשפט קבע כי החוק לא פוגע בזכויות שלא עולות בקנה אחד עם חוקי היסוד, כיוון שהוא כולל מנגנוני ריכוך לדרישה הקשה של החזרת כספים.
בחלקו השני קבע פסק הדין שהתחולה הרטרואקטיבית היא חיונית, כיוון שבלעדיה החוק הופך להיות חסר משמעות. רוב ניצולי השואה שהתיקון נועד להיטיב עמם כבר חתמו על הסכמי שכר טרחה. אם החוק לא יחול רטרואקטיבית, הוא לא יגן עליהם. בית המשפט מוסיף שהתחולה הרטרואקטיבית צודקת גם ביחס למי שכבר שילמו את שכר הטרחה, שכן אין להבחין בין מי שהזדרזו לשלם שכר טרחה לבין מי שלא. לכן, צודק לאפשר לניצולי שואה לדרוש את כספם בחזרה.
החוק נחקק בהליך מזורז כיוון שהכנסת עמדה להתפזר. לכן בחלקו השלישי התייחס בית המשפט לשאלה אם נפל פגם בשורש הליך החקיקה שמצדיק את ביטול החוק. בית המשפט קבע שבכדי לפסול חוק בטענה שהליך החקיקה נפגם, הפגם צריך להיות קשה ונדיר – פגם שיש בו פגיעה קשה בעקרונות יסוד של הליך החקיקה. במקרה זה לא מדובר בפגם כזה, שכן על אף שהליך החקיקה נעשה באופן מזורז, לחברי הכנסת הייתה הזדמנות לגבש את עמדתם בטרם הצביעו.
בעקבות פסק הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות פסק הדין הובהרה הגישה כלפי פסילת חוקים; בבג״ץ עו״ד דוד ידיד נ׳ היועץ המשפטי לממשלה[4] – נדחתה עתירה בדבר תיקון לחוק נכי רדיפות נאצים (תיקון מס׳ 21) שהפך את "מנגנוני הריכוך" לנוקשים יותר. אחד מתנאי הריכוך שהכנסת קבעה בתיקון מס׳ 20 הוא שהלקוחות יכולים לפנות להשבת שכר הטרחה במהלך שנה אחת בלבד מכניסת החוק לתוקף. תיקון מס' 21 האריך את התקופה הזו לשנתיים. מנגנון ״הקשחה״ נוסף בתיקון מס' 21 הוא שתקרת שכר הטרחה תחול גם על הסכמים שנחתמו לפני כניסת תיקון מס׳ 21 לתוקף. עתירה זו נדחתה לפי אותם תנאים שנבדקו בפסק הדין.
בג"ץ ידיד נזכר גם בבג"ץ מס ריבוי דירות[5] בדבר התנאים לפסילת חוק בגלל הליך חקיקה לא תקין. פסק הדין אוזכר בגלל הגדרת הקריטריונים של השופט סולברג ״לפגם היורד לשורש הליך החקיקה״. גם בבג״ץ ההסתדרות הרפואית בישראל נ׳ כנסת ישראל[6] נקבע שהליך החקיקה תקין כיוון שהוא עמד בקריטריונים כפי שהשופט סולברג קבע.
יעל הבסי-אהרוני מבקרת את החקיקה ואת פסק הדין שאישר אותה, הטענה העיקרית של הבסי-אהרוני היא שכעת הייצוג של ניצולי השואה הוא פחות טוב. למעשה, הבסי-אהרוני טוענת שכיוון ששכר הטרחה נמוך יותר, מספר רב של עורכי דין טובים נמנעים מלעזור לאותם ניצולי שואה כיוון שלדעתם עזרה משפטית זו אינה מתגמלת מספיק. בעקבות כך, ניצולי השואה מקבלים עזרה מעורכי דין זוטרים, שאינם מכירים לעומק את התחום.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
· פסקת ההגבלה
· חוק יסוד: חופש העיסוק
· חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו
· צו נכי רדיפות נאצים (הגבלת שכר טרחה) תשכ"א-1961
· בג״ץ
· רטרואקטיביות
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
· יעל הבסי-אהרוני ״עורכי דין המייצגים שורדי שואה ושכר טרחתם – מפגש של מאבקים״ מעשי משפט כרך יא (3) 281 (2020).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון - הגדרות זכאות), התשפ"א-2021 (פ/852/24)
- ספיר כלפון, עתירה לבג"ץ: לא להגביל שכ"ט עוה"ד המסייעים לניצולי שואה, באתר גלובס, 12 בפברואר 2015
- הילה רז, עו"ד דרש 15% מפיצויי ניצולת שואה עבור מילוי טופס - ונדחה, באתר TheMarker, 4 באוקטובר 2010
- בג״צ 687/15 דוד ידיד, עו״ד ונוטריון נ׳ הכנסת (בית המשפט העליון) (9.7.2015)
- הקליניקה לזכויות ניצולי השואה הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בג״ץ 687/15 דוד ידיד, עו"ד ונוטריון נ׳ הכנסת (נבו) (9.7.2015)
- ^ חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון מס׳ 20), תשי"ז-1957
- ^ ו"ע 255/08 טייר נ' הרשות המוסמכת [פורסם בנבו] (7.4.2010)
- ^ בג״ץ 4231/16 דוד ידיד נ׳ היועץ המשפטי לממשלה (נבו) (15.6.2017)
- ^ בג״ץ 10042/16 צחי קוונטיסקי נ׳ כנסת ישראל (נבו) (6.8.2017)
- ^ בג״ץ 1393/16 ההסתדרות הרפואית בישראל נ׳ כנסת ישראל (נבו) (6.5.2019)