בג"ץ טבקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

בג"ץ 7426/08 טבקה משפט וצדק לעולי אתיופיה נ' שרת החינוך ועיריית פתח-תקווה. ביהמ"ש העליון בשיבתו כבית דין גבוה לצדק. על רקע קשיים שהתעוררו בקליטתם של ילדים עולים מאתיופיה, כאשר מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים, לא קיבלו תלמידים בני העדה האתיופית ללמוד במסגרות חינוך דתיות בעיר פתח-תקווה, יש לציין שזו לא הפעם הראשונה שמתעוררת בעיה זו. ביהמ"ש קבע[1] שהזכות לחינוך והזכות לשוויון בחינוך מהוות זכויות חוקתיות, אשר משתלבות בזכות לכבוד האדם וכבוד הילד. בית המשפט קבע איסור על הפליה בקבלת תלמידים למוסדות החינוך על רקע מוצא אתני או עדתי. זכות ההורים להקנות לילדיהם חינוך ייחודי ומוסדות חינוך ייחודיים, תוך כדי כיבוד עקרונות היסוד של השיטה, ובכלל זה, חובת השוויון ואיסור אפליה בחינוך. כאשר במצבים קיצוניים החלת השוויון עשויה לפגוע אנושות בחינוך הייחודי, עשויים לדרוש איזון ופישור. משרד החינוך מוסמך לבטל רישיונו של מוסד שנוקט במדיניות מפלה, וכן מוסמך להוציא צו סגירה, כנגד מוסד מפלה. כמו כן הרשות המקומית ומשרד החינוך מוסמכים להפחית עד לשלילה מוחלטת, את התקציבים המועברים למוסדות הנוקטים הפליה. במקרה שלפנינו משרד החינוך פעל ואף ממש את סמכויותיו, אבל בינתיים תוך כדי כך באה הבעיה על פתרונה, והילדים שובצו במערכת החינוך. כך שלפסק הדין היה אפקט מידי על החברה בכך שהנוגעים דבר, קרי משרד החינוך והעירייה פעלו ברוח פסק הדין עוד לפני הוצאתו. 

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר פתח תקווה, ובמקומות אחרים בישראל, התעוררה בעיה של סירוב קבלה לתלמידים בני העדה האתיופית, למוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים בעיר על רקע מוצאם. בישראל מתקיימות שלוש מערכות חינוך, חינוך ממלכתי, מוסדות מוכרים שאינם רשמיים, פטור מוסדות פטור. המוסדות הממלכתיים ממומנים על ידי המדינה באופן מלא, המוסדות המוכרים הלא רשמיים, תקבע תנאי ההכרה ואת שיעור ההשתתפות תקנות אשר נקבעו מכוח חוק[2], אשר קובעות שיעור של %65 עד 75% מהתמיכה במוסדות הממלכתיים. מוסדות הפטור מקבלות 60% מהתמיכה שמקבל מוסד ממלכתי. רשות מקומית משתתפת בתקציבי מוסדות חינוך, הפועלים בתחומה בשיעור דומה לשיעור השתתפותה בתקצוב מוסדות ממלכתיים. משרד החינוך הקים ועדה שנקראה ועדת הס אשר תבדוק את הסוגיה ותיתן המלצות.

על פי חוק[2], שר החינוך יכול להתקין תקנות, אשר אוסרות על העברת כספים למוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים, שלא מקיימים אינטגרציה. כמו כן המדינה יכולה לשלול הזרמת הכספים למוסד פטור, המפלה בין תלמידים. מסגרות חינוכיות לא רשמיים או פטורים, אשר מתוקצבים הן ממשרד החינוך והן מהרשות המקומית, שנוקטים בהפליה אסורה כלפי תלמידים, ופוגעים פגיעה קשה בזכותם לחינוך, וזכותם לשוויון בחינוך כזכות בפני עצמה. למרות שבינתיים הילדים נקלטו במוסדות החינוך, ואין ברגע זה תלמידים שלא משובצים למסגרת חינוכית, אבל בשל חשיבותו של העניין ומרכזיותו המהותית, ועקב כך שהעניין חזר על עצמו בשנים עברו, רואה ביהמ"ש לנכון להכריע בעניין למרות שביהמ"ש לא עוסק בעניינים תאורטיים או אקדמיים, ובמבט לעתיד זה עלול לעלות מחדש בנסיבות כאלה או אחרות, על כן היה חשוב לתת פה הכרעה. 

עובדות פסק הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמותת טבקה, עמותה הפועלת למען יהודי אתיופיה. בסמוך לפתיחת שנת הלימודים 2009/10, נמצאו כ-24 תלמידים יוצאי אתיופיה, אשר לא נקלטו במסגרת חינוכית כלשהי בפתח-תקווה. כאשר מוסדות חינוך פטורים, ומוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים, סירבו לקלוט תלמידים אלה, בשל הפליה על רקע מוצאם העדתי. בשנת 2005 הגישה עמותת טבקה פנייה בשל הפליה של ילדים עולי אתיופיה בפתח-תקווה[1]. תלמידים ממוצא אתיופי שובצו במערכת החינוך הממלכתי דתי, ומוסדות הפטור בגלל תלותם בתהליך הגיור שיעברו. ביום 10/09/08 מתוך 24 תלמידים נותרו 11 תלמידים מעולי אתיופיה שלא שובצו עדיין למסגרת חינוכית כלשהי חרף העובדה ששנת הלימודית החלה. בתאריך 28/09/08 כל התלמידים שלמענם הוגשה הפניה לבית המשפט שובצו במסגרות חינוך, והעניין בא על פתרונו.

הילדים שלמענם הוגשה הפניה שובצו והפניה לבית המשפט נדחתה, כך שהתופעה הזאת חוזרת על עצמה, על כן הוסכם בשל חשיבות העקרונית ראוי לתן הכרעה בסוגיה זו, על מנת שתהיי לה השפעה מציאותית על השטח ערב פתיחת שנת הלימודים כל שנה. גם בשנת הלימודים 2009/2010 חזרה התופעה על עצמה, ישנם ילדים לא משובצים במוסד כלשהו, למרות ששנת הלימודים כבר נפתחה. מנכ"ל משרד החינוך זימן אליו את מנהלי שלושת המוסדות המוכרים לשימוע, וכיוון שלא התחייבו לקלוט את התלמידים, הורה המנכ"ל ושר החינוך להפסיק את הזרמת כספים למוסדות אלה, ביום 08/09/09 הודיעה עיריית פתח-תקווה והמדינה, שכל התלמידים נקלטו במוסדות החינוך, ובכללם 41 תלמידים בשלושת המוסדות שהוזמנו לשימוע.

טענות עמותת טבקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמותת טבקה טענה שהתלמידים לא התקבלו למערכת החינוך במוסדות העיר פתח-תקווה בשל מוצאם האתיופי. חובת השוויון בחינוך חלה, לא רק על מוסדות החינוך הממלכתי אלא גם על כל מוסדות החינוך ובכללם מוסדות חינוך הפטורים והלא רשמיים. מוסדות חינוך לא רשמיים ופטורים, אשר נהנים מאוטונומיה אינם פטורים מכיבוד זכויות היסוד של האדם, או בכללם הזכות לחינוך, הזכות לשוויון והזכות לשוויון בחינוך. כמו כן יש לתת עדיפות לערכי היסוד, כאשר מאזנים בינם לבין האוטונומיה הנתונה למוסדות. מוסדות חינוך אשר נהנים מתקצוב מדינה מלא, או חלקי, ונוקטים בהפליה אסורה כלפי תלמידים עולי אתיופיה, וזה לא רק בעיר פתח-תקווה אלא בקנה מידה ארצי. עמותת טבקה טוענת שההפליה האסורה על רקע השתייכות אתנית, גורמת לשיעורי נשירה גבוהים, הישגי בגרות נמוכים ושיעור נמוך של בוגרי אוניברסיטה, כך נפגעת יכולתם לממש את זכותם לשוויון, לחינוך ולשוויון בחינוך. דבר הפוגע בכבוד האדם ומנתק אותם מהחברה. המצב החקיקתי כיום, באשר למוסדות שנוקטים במדיניות של ההפליה, מאפשר רק הפחתה של שיעור הכספים המועברים וזאת בכפוף לשיקול דעתו של שר החינוך, דבר שאינו מספיק וצריך למנוע לחלוטין את העברת התקצוב. 

טענות עיריית פתח תקווה ומשרד החינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיריית פתח-תקווה טוענת, שרוב רובם של ילדים יוצאי אתיופיה, שובצו בחינוך הממלכתי-דתי והיתר שובצו במוסדות ציוניים וחרדים. מוסדות פטורים סירבו לקלוט ילדים עולי אתיופיה במוסדות הממלכתיים החילוניים, ישנה בעיה של הלכי הגיור אשר עוברים הילדים עולי אתיופיה. העירייה טוענת שעיכוב בקליטה נובע מקשיים של אי-התאמה, של הילדים למסגרות הלא רשמיים בגלל העדר רקע דתי מתאים, ולא ממניעים גזעיים. עקב כך שחלק מעולי אתיופיה התגורר בעיר רק מחודש אוגוסט, לא היה זמן מספיק לעירייה לערך. העירייה טוענת שכל התלמידים כבר שובצו, במערכת והיא משתתפת בעלות שכר הלימוד, וממנת עבורם שעות תגבור.

משרד החינוך שולל באופן מוחלט כל תופעת ההפליה בקבלת תלמידים, ויפעל באופן נמרץ בהפסקתה בכל דרך הדרגתית ושלילה מלאה, ואף ישקול הוצאת צו-סגירה למוסד מפלה. משרד החינוך מינה ועדה (ועדת בס) אשר תבדוק את נושא ההפליה בקליטת ילדי עולי אתיופיה, ובמקרה הספציפי לבית ספר נתיבות משה, תישקלנה סנקציות הדרגתיות ואף מלאות נגדו, המדינה הצהירה שקליטת ילדי עולי אתיופיה היא משימה לאומית, שעל כל מוסדות החינוך ליטול חלק, אף שלפעמים אין התאמה מוחלטת בין אורח חייו של הילד, לבין המקובל במוסד חינוכי הדתי, אין להתנות קבלת תלמיד בהתאמה שכזאת. כל מוסדות החינוך בישראל כפופים לעקרון השוויון ואיסור ההפליה, גוף דו-מהותי שמספק שירות חינוך חיוני לציבור ומקבל מימון ממשלתי כפוף לעקרון השוויון.

דיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

השופטת א' פרוקצ'יה :

למרות שנכון לעכשיו ( בזמן הדיון) אין תלמידים מעולי אתיופיה, שלא משובצים במוסדות חינוך, בית המשפט החליט לדון בפניה, על אף שהמקרים הספציפיים טופלו, ובכך התביעה הופכת מקונקרטית לתאורטית, וכן בית המשפט אינו עוסק, או מכריע בשאלות אקדמיות אבל בשל חשיבות העניין ומהותו ובגלל שסוגיה זו עלולה לחזור על עצמה בעתיד, בסמוך לפתיחת שנת הלימודים, וקיים קושי להכריע בסמוך להתרחשותה נכון הוא לאור כל זה להכריע.

הזכות לחינוך היא זכות יסוד בשיטת המשפט הישראלית, כבר במגילת העצמאות הובטחה זכות זו, והיא מעוגנת באמנות שונות במשפט הבינלאומי, מול זכות זו יש חובה על המדינה לספק חובת חינוך, זכותו של כל ילד לחינוך עוגנה בחקיקה, חוק לימוד חובה, תש"ט 1949, ס' 2 א' 6א',ובחוק זכויות התלמיד[3]. ובכך המדינה חייבת לספק חינוך רשמי חינם לכל התלמידים בגילאים 3-17.

הזכות לחינוך הוכרה לא רק בחקיקה גם בפסיקה[4], ההלכה הפסוקה עמדה על חשיבות זכות זו במשור הפרט והחברה (פרשת יתד, עמוד 84. 1,843).

אומנם הזכות לחינוך היא זכות עצמאית "שעומדת על רגליה" (השופטת דורנר בפרשת יתד), אך גם משתלבת בגרעין זכויות חוקתיות לכבוד האדם. לא ניתן לנתק בין הזכות לחינוך לבין זכויות בסיסיות של האדם, בלי ממוש מלא של הזכות לחינוך נפגע כבוד האדם ומתנגש גם זכותו לכבוד אנושי. הפגיעה בזכות לחינוך הופכת לפגיעה בשוויון בחינוך, ותוביל לפגיעה בכבוד האדם. הזכות לשוויון זכות יסוד היא, עליונותה וחשיבותה כבר במגלת העצמאות התחייבה המדינה, לקיים שוויון זכויות לכל אזרחיה ללא הבדל דת, גזע ומין. הן בחקיקה והן בפסיקה[5], עקרון השוויון קבל ביטויים והוטמע כעקרון חשוב המאפיינים החשובים של הזכות לשוויון, וממוש זכות זו עומד האיסור על ההפליה על רקע דת, גזע ומין. הפליה בין שווים ויחס בלתי שווה לשווים, מהווה פגיעה עמוקה בזכות לשוויון, על כל רשות לספק חינוך שוויוני לכל ילד בישראל, כדי שיוכל לממש את זכותו לחינוך חייבת לספק חינוך שוויוני. הזכות לשוויון בחינוך מעוגנת בחוק[6], שקובע שלימוד חובה "יקיף כל ילד ונער".

בחקיקה ישנו איסור מוחלט בהפליה בין ילדים ברישום קבלה והרחקה ממוסד (חוק זכויות התלמיד סעיף 5 (א). כבוד הילד מקודש פי כמה מכבוד האדם וזאת בשל היותו עדיין צעיר וקשה לו להתמודד עם קשיי החיים . והוא זקוק להגנת החברה הרבה יותר מאדם מבוגר. המשפט הבינלאומי אוסר הפליה בחינוך באמצעות אמנות[7] העוסקות באיסור הפליה אשר קובעות ששזכותו של כל אדם לקבל הזדמנות לחינוך. זכותם של ההורים לגדל ולחנך את ילדיהם בהתאם להשקפתם זכות זו מוכרת במסגרת האוטונומיה האישית בשיטה הדמוקרטית, אך איננה מוחלטת והיא כפופה לחובה של מוסדות המדינה שהחינוך הייחודי לא יפגע במכנה המשותף של ערכי חינוך בסיסיים, לכל רובדי האוכלוסייה על כן, החינוך הייחודי כפוף לעקרונות היסוד ואיננו משוחרר מהם. המדינה חייבת להעמיד לרשות הציבור את הזכות לחינוך במוסדות ממלכתיים, ואינה חייבת לממן מוסדות שאינם רשמיים, כאשר ישנה אפשרות לקבל חינוך מממלכתי חינם. אין להורים זכות לדרוש ממון מממשלתי לחינוך במוסדות לא רשמיים. למרות זאת חוק קובע קריטריונים להכרה ותמיכה במוסדות לא רשמיים.

הזכות לחינוך ייחודי שמדברת על זכותם של ההורים לחנך את ילדיהם, על פי אמונתם אם זה במוסדות פטור או במוסדות לא רשמיים אחרים, כפופים לעקרון היסוד של השיטה והמשטר בישראל, והם מחויבים לזכויות אדם וקיומן, ובכלל זה שוויון בחינוך ואיסור הפליה.

וכך עקרון השוויון ואיסור הפליה, חל על כל מוסד חינוכי בישראל. בהתנגשות בין הזכות לאוטונומיה אישית בחינוך, קרי זכותה של קבוצה, או מגזר מסוים לחינוך ייחודי לבין הזכות לשוויון בחינוך, גוברת הזכות לשוויון על פניה זכות לאוטונומיה, וזאת משום שהזכות לשוויון בחינוך חלק מכבוד האדם, רק במקרים מאוד נדירים שהחלת השוויון בחינוך, עלולה לפגוע פגיעה אנושית בחינוך הייחודי, נדרש לאזן בין ערכים מנוגדים אלה. בשיטתנו המשפטית ישנה הכרה בזכות שימור ייחודיות וסגנון תרבותי מעצם היותה חברה מגוונת ורב תרבותית. מאידך ישנה חובה לכל מרכיבי החברה לכיבוד עקרונות היסוד של מבנה המשטר הדמוקרטי אשר בעצם קיומה של המדינה. עקרונות אלה מחייבים את כל מגזרי המדינה ומרכיבי החברה. ואלה כוללים ערכים חוקתיים, ערכים שמגלמים בתוכם זכויות הפרט. עקרונות שמגלמים את זכויות הפרט כגון זכות לחינוך והזכות לשוויון בחינוך, כבוד האדם אלה הם עקרונות אשר גורמים לגיבוש וכור היתוך והופך את המגזרים והקהילות לעם אחד.

גם באנגליה נקבע שהזכות לחינוך ייחודי כפופה לעקרון השוויון, ואסור להפלות אדם על רקע מוצאו האתני או הלאומי. בארצות הברית נקבע בבית המשפט העליון, כי הפרדה בין תלמידים שחורים ואמריקאים ממוצא ספרדי. לבין תלמידים לבנים סותר את עקרון השוויון, שמעוגן בתיקון 14 לחוקה. למרות שיש זכות להורים לחנך את ילדיהם בבתי ספר פרטיים ייחודים, וחרף העובדה שיש זכות לבתי ספר אלה לעשות אבחונה על רקע השייכות הדתית, אסור להם לנקוט מדיניות מפלה בקבלה על בסיס גזע.

כאשר הזכות לשוויון מופרת על ידי מוסד חינוכי, מחייבת הפרה זו נקיטת אמצעים על ידי משרד החינוך ו/או הרשות המקומית, שבתחומה מצוי בית הספר. האמצעים הללו יכולים להיות ביטול רישיון וצו סגירה. השוויון לתלמידים מהווה תנאי והפרת חובה זו מהווה הפרה של תנאי הרישיון.

מנכ"ל משרד החינוך יכול לבטל רישיון, אם יוכח שהופר בו האיסור על הפליה, דבר שיביא לסגירת המוסד החינוכי. סמכותו של המנכ"ל, להורות על סגירה במקרה של הפרה של תנאי הרישיון, וזאת מכוח חוק הפיקוח.

וגם מוסדות הפטור שפועלים על פי רישיון, שניתן להם כולל בתוכו חובה מפורשת לקיים שוויון בחינוך. הסמכות הזו לסגירת בתי ספר הינה סמכות של רשות מנהל היינו סמכות בשיקול דעת, אך כאשר ישנה אפליה פסולה ניתן לחייב את בעל הסמכות לפעול.

השתתפות המדינה במימון מוסדות חינוך שאינם רשמיים, מוסדרים על פי תקנות ההסדרה כפופה לשיקול דעת, שיקול הדעת המנהלי במתן סיוע כספי כפוף לקיומן של עקרונות השיטה, ובכללם איסור ההפליה. דין זה חל גם על מוסדות פטור.

למשרד החינוך ולרשות המקומית סמכויות לפעול נגד מוסדות חינוך שפוגעים בעיקרון השוויון, ומפליל בין תלמידים באמצעים שונים. על משרד החינוך והרשות המקומית להפעיל את הסמכויות שלהם בהתאם לעקרון החוקיות בסבירות ומדתיות אמצעים אלה ניתנים לרשויות מכוח חוק. בגלל שכבר כל התלמידים שובצו במוסדות החינוך, אין צורך בסעד קונקרטי ובכך הפניה נדחית.

השופט מלצר :

מצטרף בהסכמה לכבוד השופטת פריקצ'יה. מכיר בזכות לחינוך קהילתי נפרד אבל כאשר ישנה התנגשות, בין הזכות לחינוך קהילתי לבין הזכות החוקתית להגנה על כבודו של הדם הזכות לכבוד גוברת על הזכות לחינוך קהילתי.

אין משמעות לצורת ההיררכיה, אופקית או אנכית, התוצאה היא אחת, לאלמנט כבוד האדם יש מקום מרכזי. יש להבחין בין הפליה אסורה לבין אבחנה מותרת בין בני אדם וערך השוויון כשלעצמו אינו יכול לשמש אמת מידה בלעדית. הנימוקים הדתיים על מנת להצדיק הפליה עדתית פסולים השימוש במונחים מוסווים, רק מעידים על כך שמדובר באפליה אסורה. על הרשויות המוסמכות לטיפול במצבים של הפרת ערך השוויון בחינוך קרי משרד החינוך, והרשות המקומית עליהם להגביר את הפיקוח על מנת למנוע הפליה גלוי וסמויה ולגלות אותה מתחילתה.

השופט רובינשטיין :

כמובן מצטרף רובינשטיין לחוות דעתם של השופטת פרוקציה והשופט מלצר. ומוסיף שמי שמבקש לפגוע בערך חשוב, כערך השוויון האישי לא ראוי שיקבל תקציב ממשרד ממלכתי או רשות שלטונית, בנוסף בידי הרשויות כלים נוספים חוץ ממניעת כספים למוסדות אלה כמו רישוי ופיקוח.

תפקידה של הרשות למנוע הפליה, בכל דרך שהיא אם זה הפליה גלויה או תחת מוסווה של מעמד ייחודי, או שימוש בשיטות בתרגילים מרופדים. התירוצים לגבי יהדותם של יהודי אתיופיה כפי שטענו חלק ממוסדות החינוך אינה נכונה, בעמדת הרבנות הראשית הוכיחה שזה טיעון לא נכון. ההפליה בין בני אדם פסולה, גם במקורות היהודיים דבר ששנוי על האדם אסור לעשות לחברו. התורה אוסרת על הפליה, הפגיעה בכבוד האדם אשר נברא בצלם אלוקים פסולה ואסורה. כמעט כל עדות ישראל שעלו לארץ בשנות החמישים עברו מסלול דומה ליהודי אתיופיה עד שהוכרזו ליהודים לכל דבר ועניין. איסור הפגיעה בכבוד באדם עוגנה והוגנה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. צריך להבחין בקפידה בין ייחודיות תרבותית לבין ניסיונות להסתיר מציאות שיש בה מסתור להפליה.

יש להבחין בין הפלייה לשמה לבין עניין ייחודי לאמיתו, יש במדינה הטרוגניות ורב תרבותיות ייחודיות, אך בשום אופן ופנים לא תיתכן הפליה בשל מוצא אתני או גזעי.

על רשויות הממשל להפעיל יד חזקה ועוצמתית, הן על מנת לשמור שכספי המדינה שלא יגיעו למקומות שנוקטים מדיניות הפליה והן למלחמה אקטיבית יזומה בכל סממני ההפליה.

הכרעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביה"מש אומנם לא עוסק בעניינים אקאדמיים או תאורטיים, וחרף העובדה שהסוגיה באה על פתרונה ראה ביה"מש לנכון לדון בסוגיה ולומר את דברו. ביה"מש דחה את הפנייה של עמותת טבקה כי אין צורך בסעד קונקריטי. וזה על דעת כל הרכב ביה"מש.

בעקבות פסק הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מאז פסק הדין התופעה הזאת של סירוב רישום וקבלת תלמידים אתיופים נעלמה, ואין יותר בעיה זו בפתח-תקוה בפרט ובמדינה בכלל.
  • מעתה ואילך תופעל סנקציות מידיות, כלפי מוסדות המסרבים לקבל תלמידים יוצאי אתיופיה, הן בצורת שלילה מלאה של התקציבים, והן בצורת צו-סגירה למוסד שמסרב לקלוט ילדים אלה, הצעדים האלה ינקטו על המוסדות הרלוונטיים בצורה מידית לאור הסמיכות של התפתחות אירועים כאלה בסמוך לפתיחת שנת הלימודים על מנת שיהיה להם אפקט מידי.
  • קליטת ילדי אתיופיה היא משימה לאומית וכל מוסדות החינוך הרלוונטיים חייבים להשתתף בצורה שווה.
  • אין לייחודיות של המוסד החינוכי או לאורח חייו חשיבות בהקשר של אבחנה בין בני-אדם וכל צורה או תירוץ מסווה לא יתקבל בשום אופן או פנים.
  • הזכות לשוויון היא זכות עילאית ומעמדה גובר על זכות לחינוך ייחודי.

השימוש בפסק הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בג"ץ 5373/08 אסמעיל אברהים אבו לבדה נ' שרת החינוך
  • בג"ץ 8425/13 איתן מדיניות הגירה ישראלית ואח' נ' ממשלת ישראל
  • בג"ץ 282/14 עמותת חיואר לחינוך אלטרנטיבי נ' שר החינוך

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • החירות והשוויון בראי החוק לאיסור הפליה במוצרים ובשירותים, משה כהן אליה, עלי משפט, כתב עת, המכללה למשפטים רמת גן, 3(1) עמודים 15-35
  • האיסור המשפטי לאפליה בעבודה/ עו"ד פנחס בן צבי. נטו פלוס: כתב העת לכבודה וניהול משאבי אנוש 183: 96-63, 2001
  • שמירה על ביטחון הציבור : האפליה היא אסורה גם אם היא יעילה/ ברק מדינה, האוניברסיטה העברית הפקולטה למשפטים: זכויות אדם, פסקה 16 : 14-20, 213

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "היהודים יוצאי אתיופיה בישראל, דיור, תעסוקה, חינוך ", מאכז אדווה, פברואר 2002.
  • זכויות אדם בישראל- תמונת מצב 2008, האגודה לזכויות האזרח בישראל.
  • קריסטופר הורן, מגבלות החינוך הבית ספרי ואפשרויותיו: מבוא לסוציולוגיה של החינוך, אקדמון, ירושלים, עמוד 15

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 בג"ץ טבקה נגד משרד החינוך 837/05
  2. ^ 1 2 חוק חינוך ממלכתי תש"יג 1953
  3. ^ חוק זכויות התלמיד, תשס"א 2000
  4. ^ בג"ץ 7374/01 פולנים נגד מנכ"ל משרד החינוך, פ"ד 519 (6) 529 545 (2003)
  5. ^ בג"ץ 2671/98 שדולת הנשים בישראל נגד שר העבודה, כ"ד נב31 630, 650. 1998
  6. ^ חוק לימוד חובה תש"ט 1949
  7. ^ סעיף 26 לאמנה בדבר זכויות אזרחיות ומדניות 1966.