בג"ץ קרסיק
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
בג"ץ קרסיק או הלכת קרסיק הוא כינוי לפסיקה של בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ) שעסקה בדיני מקרקעין. בהחלטה נקבע פה אחד בהרכב של תשעה שופטים כי "אם המטרה הציבורית אשר שימשה בסיס להפקעת מקרקעין לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) ... חדלה להתקיים, ההפקעה מתבטלת וככלל (בכפוף לחריגים שונים) יש להחזיר את המקרקעין לבעלים שממנו הופקעו, ולחלופין במקרים מתאימים לשלם את ערכה עקב מיצוי מטרת ההפקעה".
רקע לפסיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העתירה נסובה סביב קרקע ליד גבעת אולגה בשטח של 137 דונם שנרכשה על ידי אנשים פרטיים בשנות ה-40 של המאה ה-20. הקרקע הופקעה בשנות ה-50 של המאה ה-20 לצורך מטווח ושטחי אימונים של צה"ל ובמשך השנים הבעלים, ביניהם אהרן חטר-ישי, סירבו לקבל פיצוי עבור הקרקע המופקעת. בשנת 1993 מינהל מקרקעי ישראל הציע לצה"ל להעביר את המטווח למקום אחר וקידם פרויקט בנייה על הקרקעות. בעקבות זאת בעלי הקרקע פנו למדינה בדרישה לקבל את הקרקע חזרה[1].
פסק הדין העקרוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעתירה החליטו השופטים פה אחד באופן עקרוני שקרקע שאינה משמשת עוד את הייעוד לשמה הופקעה תושב לבעליה.
הליכים לאחר פסק הדין המקורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר קבלת ההחלטה העקרונית נתבקשו הצדדים לעתירה להביע את עמדתם בשאלה של תחולת ההחלטה האם ועד כמה תהיה רטרואקטיבית. אולם בסופו של דבר החליטו השופטים להשאיר את ההכרעה בעניין בידי הכנסת[2]. תהליכי החקיקה התמשכו במשך שנים רבות ובסופו של דבר הסתיימו בפברואר 2010. על פי החוק החדש, הלכת קרסיק מוחלת רק על קרקעות שהופקעו משנת 1985. בנוסף, הותיר החוק לשר האוצר להודיע עם תום מטרות ההפקעה הראשונית על מטרת הפקעה אחרת[3].
העותרים בפרשת קרסיק זכו בשיעור הוצאות משפט יוצא דופן בגלל "התמשכות ההליכים ובהתחשב בתרומתן הרבה של העתירות ... לפיתוח דיני ההפקעות ... (ו)העובדה שעמדתם המשפטית העקרונית של העותרים באשר למגבלות המוטלות על הרשות בנוגע לשימוש במקרקעין שהופקעו על ידה נתקבלה"[4].
משמעות הפסיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עורכי דין בתחום ההפקעות כינו את פסיקת בג"ץ בפרשה, "רעידת אדמה"[5].
השופטת דורית ביניש אמרה ש"הלכת קרסיק מהווה, אפוא, ציון דרך חשוב במשפט הישראלי והיא נותנת ביטוי מובהק לשינוי המהותי שהתרחש בדיני ההפקעות במשפטנו בעקבות חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. זאת, כחלק מהשינוי הרחב יותר בנקודת האיזון בין זכויות הפרט לבין אינטרס הכלל, שהתרחש בעקבות חקיקתם של שני חוקי היסוד בנוגע לזכויות האדם בשנת 1992"[4].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בג"ץ 2390/96 קרסיק ואח' נ' מדינת ישראל, מינהל מקרקעי ישראל, ניתן ב־13 בפברואר 2001. פ"ד כרך נ"ה, חלק שני, עמ' 625
- עליזה קן, 2001 - פסק דין קרסיק והרפורמה בדיני הפקעות, "שורשים במשפט", באתר משרד המשפטים, 21 במרץ 2019
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ עידו באום, בג"ץ קרסיק: מי יגן על זכויות הקניין של בעלי הקרקע בגבעת אולגה?, באתר TheMarker, 14 בספטמבר 2008
- ^ בג"ץ 2390/96 קרסיק ואח' נ' מדינת ישראל, מינהל מקרקעי ישראל, ניתן ב־24 ביולי 2002
- ^ ד"ר יפעת הולצמן-גזית, בג"צ קרסיק והתיקון לפקודה: מה שהיה הוא שיהיה, באתר גלובס, 22 במרץ 2010
- ^ 1 2 בג"ץ 2390/96 קרסיק ואח' נ' מדינת ישראל, מינהל מקרקעי ישראל, ניתן ב־9 בפברואר 2009
- ^ רפי אטינגר, חייה ומותה של הלכת קרסיק, באתר גלובס, 2 באפריל 2009