בואינג 737

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף בואינג 737-300)
בואינג 737
המטוס בשירות חברת "ריינאייר"
המטוס בשירות חברת "ריינאייר"
מאפיינים כלליים
סוג מטוס נוסעים צר-גוף
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
יצרן בואינג
טיסת בכורה 9 באפריל 1967
תקופת שירות 10 בפברואר 1968 – הווה (56 שנים)
צוות 2
נוסעים 86–215
יחידות שיוצרו 10,877 (נכון לדצמבר 2021)
משתמש ראשי סאות'ווסט איירליינס
ריינאייר
יונייטד איירליינס
אמריקן איירליינס
מחיר
  • 737-100: 32 מיליון דולר
  • 737-600: 59.4 מיליון דולר
  • 737-700: 80.6 מיליון דולר
  • 737-800: 69 מיליון דולר
  • 737-900: 101.9 מיליון דולר
ממדים 
אורך 39.47 (דגם 400) מטר
גובה 12.50 מטר
רוחב 3.76 מטר
מוטת כנפיים 34.30 מטר
משקל ריק 33,600 ק"ג
משקל המראה מרבי 79,010 ק"ג
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ביצועים 
מהירות שיוט 852 קמ"ש
מהירות מרבית 876 קמ"ש
טווח טיסה מרבי 3,790–6,650 ק"מ
סייג רום 11,300 מטר
אורך מסלול מינימלי 2,300 מטר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הנעה 
שני מנועי CFM56 תוצרת CFM International
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
תרשים
אב הטיפוס של נאס"א בעת ניסוי

בואינג 737 הוא מטוס הנוסעים המסחרי, צר־הגוף, הנפוץ ביותר בעולם לטווח קצר עד בינוני.

מטוסי בואינג 737, בגרסאות שונות, יוצרו מאז שנת 1967 וייצורם נמשך גם כיום. במהלך השנים התקבלו הזמנות רבות למטוס, ומתוכן סופקו למעלה מ-10,877[1]. זהו מטוס הנוסעים הסילוני שצבר את המספר הגדול ביותר של הזמנות, ויוצר במספר הרב ביותר של עותקים בכל הזמנים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבואינג 737 נולד מתוך הצורך של חברת בואינג להציג מטוס לנישה של מטוסי הסילון, לטווחים קצרים. התחרות בתחום זה נפתחה על ידי מטוסי BAC 1-11(אנ') ומטוסי דאגלס DC-9. בתחילת העבודה על תוכנית ה-737, בשנת 1964, הייתה בואינג ממוקמת הרחק מאחור ביחס למתחריה, שהיו כבר בשלבים של אישורי טיסה. על-מנת להאיץ את התקדמות התוכנית, השתמשה בואינג בטכנולוגיה שהייתה מוכרת ממטוסים קיימים כמו בואינג 707 ובואינג 727. ניתן להבחין בכך בקלות בהתבוננות בגוף המטוס.

לאחר כישלון של הכנפיים באחד המבדקים (בעת שעברו בדיקות מעמס סטטי של 95% מהיכולת המרבית המתוכננת), תוכננו הכנפיים מחדש. התכנון המוצלח ביותר של הכנפיים החדשות מאפשר את הפעלת המטוס ממסלולים קצרים וכן יעילות רבה בעת שהייה בגובה רב.

למרות החסרונות שהתגלו בהמשך, התברר שתכנונו של הבואינג 737 היה קצר יחסית, עלותו נמוכה ומבנה הגוף מאפשר הצבה של 6 מושבים בכל שורה (לעומת 5 מושבים, אצל המתחרים).

דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הדגמים השונים של בואינג 737 ניתן לחלק לשלושה דורות הכוללים 9 דגמים מרכזיים (נכון לינואר 2007):

  • הדגמים ה"מקוריים" שעליהם נמנים דגמי הבואינג 100–737 ובואינג 200–737 על דגמים השונים.
  • הדגמים ה"קלאסיים" שעליהם נמנים דגמי הבואינג 300–737, 737-400 וכן 500–737.
  • הדגמים של "הדור הבא" שעליהם נמנים דגמי בואינג 600–737, 737-700, 737-700ER, וכן דגמי 800–737, 737-900 ובואינג 737-900ER.
מטוס בואינג 100–737 בשירות לופטהנזה בשנת 1972
737-200 בשירות אוקראין אינטרנשיונל איירליינס
מטוס בואינג 200–737C בשירות Canadian Nort פורק מטען
תא הטייס של מטוס בואינג 200–737, בהמשך ניתן לראות את ההבדל בינו לבין תא הטייס החדש יותר של הבואינג 700–737
737-300 בשירות ג'פאן איירליינס
737-400 בשירות אלסקה איירליינס
737-500 בשירות בריטיש איירוויז
737-600 בשירות סקנדינביאן איירליינס
737-700 בשירות איזיג'ט
תא טייס של מטוס בואינג 700–737
737-800 בשירות אל על נוחת בסכיפהול
737-800 בשירות אייר ברלין
טיסת הבכורה של מטוס הבואינג 900–737 בשירות lion air
תא הנוסעים ב-800–737 של דלתא איירליינס

הדגמים המקוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בואינג 100–737[עריכת קוד מקור | עריכה]

בואינג 100–737 הוא הדגם הראשון והבסיסי, בעל הגוף הקצר ביותר במשפחת מטוסי בואינג 737. אורכו של המטוס מהחרטום ועד המייצב האופקי הוא 28.63 מ'.

את טיסת הבכורה ביצע המטוס ב-9 באפריל 1967 (מטוס שמספרו N73700) וב-28 בדצמבר באותה השנה, נמסר המטוס הראשון לחברת לופטהנזה.

ביולי 1973 נסגר קו הייצור, לאחר מסירת המטוס האחרון לנאס"א ב-26 ביולי (1973). בסה"כ הוזמנו ויוצרו 30 מטוסים מדגמי בואינג 100–737 ועד היום ניתן למצוא מספר מטוסי בואינג 100–737 במצב כשיר לטיסה.

מטוס בואינג 100–737 מסוגל להטיס 99 עד 124 נוסעים במחלקה אחת או 85 נוסעים בשתי מחלקות (12 נוסעים במחלקה ראשונה ו-73 נוסעים במחלקת תיירות).

אב-הטיפוס של המטוס (שנמצא כיום בבעלות נאס"א - סוכנות החלל האמריקאית) מוצג במוזיאון התעופה שבסיאטל.

בואינג 200–737[עריכת קוד מקור | עריכה]

בואינג 200–737 הוא גרסה מוארכת של משפחת מטוסי בואינג 737, שאורכו 30.53 מ'. הארכת גופו של המטוס התבצעה באמצעות הוספת מקטע באורך 0.9144 מ' לפני הכנף ומקטע נוסף, באורך 1.016 מ', בירכתי המטוס (מאחורי הכנף). כל שאר הממדים של מטוס הבואינג 200–737 זהים לאלו של מטוס בואינג 100–737.

בואינג 200–737Advanced[עריכת קוד מקור | עריכה]

משקלו הכולל (ברוטו) של דגם זה של בואינג 737 גבוה יותר ממשקלו של מטוס בואינג 200–737. כתוצאה מכך, למטוסים מדגם זה ביצועים משופרים הכוללים טווח טיסה גדול יותר, קיבולת מטען גדולה יותר ויכולת הפעלה ממסלולים קצרים יותר. ממדיו של דגם זה זהים לממדיו של מטוס בואינג 100–737.

בואינג 200–737C ובואינג Adv737-200C[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגם זה של מטוס הבואינג 737 הוא דגם יסיב השונה מהגרסאות המיועדות להטסת נוסעים במספר מישורים, הכוללים התקנת דלת בגודל של 2.18 על 3.40 מ' בסיפון המטענים הראשי, חיזוק הרצפה ומסילות נוספות להרכבת מושבים. במטוסים אלו ניתן להתקין אחת משתי מערכות לניהול המטען, המסומנות באותיות C‏ - Cargo ו-QC‏ - Quick Cargo. שתי המערכות מאפשרות הסבה מהירה של תצורת המטוס מתצורת נוסעים לתצורת מטוס מטען או תצורה מעורבת של מטען ונוסעים ולהפך. במפעל בדק של התעשייה האווירית לישראל הוסבו עשרות מטוסי בואינג 737 מנוסעים למטען.

בואינג 200–737Executive-Airplan[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוסי בואינג 200–737 ומטוסי 737-200Adv נמכרו גם כמטוסי מנהלים. מבנהו הפנימי של המטוס מאפשר יצירת מגוון רחב של קונפיגורציות בהתאם לדרישתו של הלקוח. חלק מהמטוסים נמסרו ללא ריהוט פנים, על מנת לאפשר ללקוח לעצב את פנים המטוס באופן עצמאי לחלוטין.

הדגמים הקלאסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בואינג 300–737[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוסי בואינג 300–737 הם דור שני לדגמים המתוחים של משפחת מטוסי בואינג 737. למטוסים מדגם זה אורך כולל של 33.401 מ', המתקבל על ידי הוספת שני מקטעים נוספים לגופם של מטוסי בואינג 300–737. בחלקו הקדמי של גוף המטוס (לפני הכנף) התווסף מקטע באורך של 1.1176 מ' ובירכתי המטוס (מאחורי הכנף) התווסף מקטע נוסף באורך של 1.524 מ'. בנוסף, מוטת הכנף והמייצבים גדלו אף הם.

דגמי הבואינג 300–737 כוללים שיפורים אווירודינמיים ומנועים בעלי טכנולוגיה מתקדמת יותר מאשר אלו ששירתו את הדגמים הישנים יותר. כתוצאה מכך, למטוסים מדגמים אלו טווח טיסה ארוך יותר וקיבולת גבוהה יותר.

מטוסים מדגמי בואינג 300–737 מאפשרים הטסת 149 נוסעים, לכל היותר, בתצורת מחלקת תיירים אחת (כלומר, כל המטוס הוא מחלקה אחת, ברמה של מחלקת תיירים).

בואינג 300–737 עם כנפוני קצוות כנף[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מסירת המטוסים לחברות התעופה, הותקנו בחלק ממטוסי בואינג 300–737 כנפונים המותקנים בקצוות הכנפיים.

בואינג 400–737[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוסי בואינג 400–737 ארוכים ב-3.048 מ' מדגמי בואינג 300–737. לגופם של מטוסי בואינג 400–737 התווסף מקטע באורך של 1.8288 מ' חלקו הקדמי של גוף המטוס (לפני הכנף) ומקטע נוסף באורך של 1.2192 מ' בירכתי המטוס (מאחורי הכנף). מטוסים מדגמי בואינג 400–737 מאפשרים הטסת 168 נוסעים, לכל היותר, בתצורת מחלקת תיירים אחת.

בואינג 500–737[עריכת קוד מקור | עריכה]

בואינג 500–737 הוא גרסה קצרה של מטוס הבואינג 300–737. אורכו של מטוס בואינג 500–737 הוא 31.0134 מ' וביכולתו לשרת עד 132 נוסעים בתצורת מחלקת תיירים אחת.

בואינג 737 הדור הבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – בואינג 737 הדור הבא

בואינג 600–737 (הדור הבא)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוסי הבואינג 600–737, כמו גם מטוסי הבואינג 700–737, 737-800 ובואינג 900–737 הם הגרסאות החדשות של משפחת מטוסי בואינג 737. מטוסים אלו נקראים מטוסי "הדור הבא", או NG (ראשי התיבות באנגלית: Next Generation).

מטוסי הבואינג 600–737 הם בעלי גוף זהה לזה של מטוסי הבואינג 500–737, אך הם מצוידים בכנפיים חדשות, מיצבים חדשים ומקטע זנב חדש. אורכו של מטוס בואינג 600–737 הוא 31.242 מ' וביכולתו לשרת עד 130 נוסעים בתצורת מחלקת תיירים אחת.

בואינג 700–737 (הדור הבא)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוסי הבואינג 700–737 הם בעלי גוף זהה לזה של מטוסי הבואינג 300–737, אך הם מצוידים בכנפיים חדשות, מיצבים חדשים ומקטע זנב חדש. אורכו של מטוס בואינג 700–737 הוא 33.6296 מ' וביכולתו לשרת עד 149 נוסעים בתצורת מחלקת תיירים אחת.[2]

בואינג 700–737ER (הדור הבא)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבואינג 700–737ER הוא גרסה בעלת יכולת נשיאת מטען גדול יותר של מטוס הבואינג 700–737. השקת המטוס נערכה ב-13 בינואר 2006, עם קבלת הזמנה לשני מטוסים מדגם זה מחברת אול ניפון איירווייז.

בעת תכנונו, היה מטוס הבואינג 700–737ER לדגם בעל טווח הטיסה הארוך ביותר מבין הדגמים השייכים למשפחת מטוסי בואינג 737. מכאן הסימון ER שהוא קיצור של Extended Range, כלומר, טווח טיסה מוגדל. השינויים האווירודינמיים והשינויים המבניים שהוכנסו בדגם זה, תוכננו במקור עבור מטוס הבואינג 737BBJ. בזכותם של שינויים אלו, יכול המטוס להשיג את טווח הטיסה הארוך. המטוס נכנס לשירות בשנת 2007.

בין השינויים העיקריים שהוכנסו במטוס הבואינג 700–737ER ניתן לציין את "השתלת" הכנפיים ומערכת הגלגלים של מטוס הבואינג 800–737, חיזוק מבנה הגוף והכנף, הוספה של עד 9 מכלי דלק אופציונליים ואופציה להתקנת כנפונים בקצות-כנף.

שינויים עיקרים במטוס הבואינג 700–737ER לעומת מטוס הבואינג 700–737[עריכת קוד מקור | עריכה]

השינויים הרבים שהוכנו במטוס מאפשרים לדגמי בואינג 700–737ER להשיג טווח טיסה גדול ב-3972 קילומטר מטווח הטיסה של מטוס בואינג 700–737. טווח טיסה זה, מאפשר למטוס לבצע טיסות טראנס-אטלנטיות לטווח מרבי של 10,200 קילומטרים. בנוסף, הוגדל משקל ההמראה המרבי של המטוס ב-7485 קילוגרמים.

ממדי המטוס (בואינג 700–737ER)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוטת הכנף (ללא כנפונים בקצוות הכנף) - 35.7 מ'. רוחב תא הנוסעים - 3.53 מ'. אורך כולל - 33.6 מ'. גובה מייצב הכיוון - 12.5 מ'.

בואינג 800–737 (הדור הבא)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוסי הבואינג 800–737 הם בעלי גוף זהה לזה של מטוסי הבואינג 400–737, אך הם מצוידים בכנפיים חדשות, מיצבים חדשים ומקטע זנב חדש. אורכו של מטוס בואינג 800–737 הוא 39.4716 מ' וביכולתו לשרת עד 189 נוסעים בתצורת מחלקת תיירים אחת. זהו מטוס הנוסעים המסחרי הנפוץ בעולם.

בואינג 900–737 (הדור הבא)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בואינג 900–737 הוא גרסה מוארכת של הבואינג 800–737. מטוס בואינג 900–737 ארוך ב-2.43 מ' ממטוס בואינג 800–737. תוספת האורך של המטוס מתבצעת באמצעות שני מקטעים. מקטע אחד, באורך של 1.37 מ' התווסף לפני הכנף ומקטע נוסף, באורך של 1.0668 מ', בירכתי המטוס (מאחורי הכנף). מטוס בואינג 900–737 יכול לשרת עד 220 נוסעים בתצורת מחלקת תיירים אחת.[3]

בואינג 737 MAX[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – בואינג 737 MAX

הבואינג 737 MAX הוא שיפור של מטוסי ה-737 NG, הוא מצויד בכנפונים חדשים, ובמנועים חדשים. ל-MAX ארבע גרסאות 737MAX-7, 737MAX-8 -737MAX-9 ו737MAX-10 והן מבוססות על ה-700–737, ה-800–737 וה-737-900ER בהתאמה. פנים המטוס כולל נורות LED ועיצוב קבינה כמו בבואינג 787. למטוס תצורת כנפונים חדשה, המשלבת שלושה סוגי כנפונים: כנפון משוך לאחור, כנפוני גדר וכנפון המשוך כלפי מעלה. הדגם הארוך ביותר 737MAX-10 יכול לשרת עד 230 נוסעים בתצורת מחלקת תיירים אחת. המסירה הראשונה של ה-737 MAX הייתה במאי 2017- חמישים שנים אחרי מסירת ה-737 הראשון, לחברת מלינדו אייר המלזית.

דגם זה היה מעורב בשני מקרים של תאונות קטלניות בהן נהרגו 346 איש. בעקבות אירועים אלה, התקבלה ב-14 במרץ 2019 ההחלטה לקרקע את כל 387 מטוסי ה-MAX הנמצאים בשימוש פעיל.

בואינג 737BBJ[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכינוי BBJ הוא קיצור של Boeing Business Jet. כלומר, מטוס מנהלים של חברת בואינג. מטוס Boeing 737-700BBJ מסופק ללא חיפוי פנימי והלקוח מבצע את עיצוב הפנים בעצמו. דגם זה הוא מטוס בואינג 700–737 שמסופק עם מערכת הגלגלים של מטוס בואינג 800–737. למטוס זה גם משקל ויכולות של מטוס בואינג 800–737. במטוסים אלו מותקנים כנפוני קצוות-כנף, המשפרים את יכולות השיוט של המטוס.

בואינג 737BBJ2[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכינוי BBJ2 הוא קיצור של Boeing Business Jet Two. כלומר, הדגם השני של מטוס מנהלים של חברת בואינג. המטוס מבוסס על מטוס בואינג 800–737 ומסופק ללא חיפוי פנימי והלקוח מבצע את עיצוב הפנים בעצמו. גם במטוסים אלו מותקנים כנפוני קצוות-כנף, המשפרים את יכולות השיוט של המטוס.

מנועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנועי מטוסי בואינג 100–737 ובואינג 200–737[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגמי בואינג 100–737 ובואינג 200–737 צוידו במנועי JT8D-7. מנועים מדגמי JT8D-9, JT8D-17, JT8D-15 ו- JT8D-17R הם גרסאות מתקדמות יותר של המנוע המקורי המציעות ביצועים משופרים ועלויות אחזקה נמוכות יותר. מנועים נוספים שהוצעו כאופציה הם JT8D-9A, JT8D-15A, JT8D-17A וכן JT8D-17AR.

מנוע CFM56-7 הנמצא בשימוש בגרסאות 600-700-800 ו-900

מנועי מטוסי בואינג 300–737, בואינג 400–737 ובואינג 500–737[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגמי בואינג 300–737, 737-400 וכן 500–737 צוידו במנועים חדישים יותר, בעלי יחס עקיפה גבוה, מדגמי CFM56-3, המוזילים את עלויות התפעול והאחזקה. מנועים אלו שקטים יותר ועומדים בתקני FAR 36 Stage 3 וכן ICAO Annex Chapter 3. באמצעות מנועים אלו, שהם בעלי דחף רב יותר ובאמצעות משטחי הטסה חדשים, התקצר אורך המסלול הדרוש להפעלת המטוס.

מנועי מטוסי בואינג 600–737, בואינג 700–737, בואינג 800–737 ובואינג 900–737[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגמי בואינג 600–737, 737-700, 737-800 וכן 900–737 מצוידים בנגזרות חדשות של המנועים שהוצעו בדגמי בואינג 300–737, 737-400 ובואינג 500–737. מנועים אלו (מדגמי CFM56-7) מיצרים דחף רב יותר ורעש נמוך יותר מהנדרש כיום בתקנים.

רכישות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2018 מכרה בואינג את הפריט ה-10,000 של המטוס, המטוס מדגם בואינג 800–737 MAX נמכר לחברת סאות'ווסט איירליינס[4].

נכון ליולי 2012 הוזמנו כ-10,000 מטוסי בואינג 737 מכל הדגמים. זהו המטוס נוסעים הנמכר ביותר בעולם.

2012 2011 2010 2009 2008 2007 2006 2005 2004 2003 2002 2001 2000
137 372 376 372 290 330 302 212 202 173 223 299 281
1999 1998 1997 1996 1995 1994 1993 1992 1991 1990 1989 1988 1987
320 281 135 76 89 121 152 218 215 174 146 165 161
1986 1985 1984 1983 1982 1981 1980 1979 1978 1977 1976 1975 1974 1973 1972 1971 1970 1969 1968 1967
141 115 67 83 95 108 92 77 40 25 41 51 55 23 22 29 37 114 105 4

מפעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס 737–858 של אל על

את המטוס מפעילות חברות תעופה רבות, בהן אל על, ריאנאייר ועוד.

נתונים טכניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טווח מקסימלי 4870 ק"מ
מנועים קונצרן סי.אפ.אמ.
מהירות שיוט 873 קמ"ש/0.8 מאך
אורך המטוס 39.5 מטר/33.6 מטר
מוטות כנפיים 34.5 מטר
השוואה בין כל דגמי בואינג 737

מטוס ה-737 הוא המטוס הנפוץ ביותר כיום לטיסות לטווח קצר ובינוני. רוב חברות התעופה בעולם מחזיקות באחד או יותר מדגמי בואינג 737.

אירועים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001, הודיעה רשות התעופה הפדרלית האמריקאית כי המטוסים מדגמי בואינג 737 חייבים להיבדק בקפדנות על ידי מומחים פדרליים. המומחים העריכו כי המדובר הוא בבדיקה של כ-1,080 מטוסים בארצות הברית ועוד 1,690 מטוסים במדינות אחרות. ידוע לפחות מקרה אחד בו נשבר חלק מהמנגנון של מדף ההגבהה במהלך טיסה וגרם לנזק למטוס. עד כה, לא ידוע על תאונות או נפגעים כתוצאה של פגם זה. הבעיה התגלתה בעקבות דיווח של חברות תעופה על "תנודות-רעידה חזקות מידי בחלקו האחורי של המטוס". לטענת בואינג, הבדיקה הייתה מתבצעת בכל-מקרה, עקב דיווחי החברות, גם אלמלא המקרה הקיצוני של השבר במהלך הטיסה. המדף המדובר הוא מדף הידראולי, המשמש לגיבוי ואמור לסייע בהזזת מווסתי הגובה ולפקח על רכיבים נעים במערך הייצוב האנכי (בחלקו האחורי של המטוס) אשר משתתף בקביעת זווית הטיסה. על-פי דיווחים שקבלה הרשות, חלק מהמנגנון רופף, ייתכן בשל שחיקה מהירה מזו של חלקים צמודים לו.

תאונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הריסות טיסה 1951 של טורקיש איירליינס

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בואינג 737 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נכון לדצמבר 2021
  2. ^ Boeing: Next-Generation 737, www.boeing.com
  3. ^ Next-Generation 737, www.boeing.com
  4. ^ "בואינג עם שיא גינס: 10,000 מטוסי בואינג 737". פורט2פורט. נבדק ב-2018-03-19.
  5. ^ סוכנויות הידיעות, קובה: יותר מ-100 הרוגים בהתרסקות מטוס נוסעים, באתר ynet, 19 במאי 2018
  6. ^ החדשות - מטוס באינדונזיה התרסק בלב ים, באתר mako, ‏2018-10-29
  7. ^ 157 בני אדם נהרגו בהתרסקות המטוס.‏ Mako. פורסם ב-10 במרץ 2019.
  8. ^ 18 בני אדם נהרגו בהתרסקות מטוס בנמל תעופה בהודו, באתר Haaretz הארץ
  9. ^ N12, סין: מטוס עם כ-130 נוסעים התרסק בדרום המדינה, באתר N12, ‏21 במרץ 2022