בואינג 747

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בואינג 747
בואינג 747-400
מאפיינים כלליים
סוג מטוס נוסעים רחב גוף דו-קומתי
ארץ ייצור Flag of the United States.svg ארצות הברית
יצרן בואינג
טיסת בכורה 9 בפברואר 1969
תקופת שירות 22 בינואר 1970 (פאן אמריקן)
צוות 2-3
יחידות שיוצרו 1,458 (נכון לדצמבר 2012)
משתמש ראשי Flag of the United Kingdom.svg בריטיש איירווייז
Flag of Hong Kong.svg קת'אי פסיפיק
Flag of South Korea.svg קוריאן אייר
Flag of the United States.svg יונייטד איירליינס
מחיר 747-100 – 24 מיליון דולר
‏747-200 – 39 מיליון דולר
‏747-300 – 83 מיליון דולר
‏747-400 – בין 228 ל-260 מיליון דולר
‏747-8i‏ – 351.4 מיליון דולר
‏747-8F‏ – 352 מיליון דולר
האבטיפוס מוצג במוזיאון בסיאטל
בואינג 747-100 בשירות פאן אמריקן. ניתן להבחין בסיפון העליון בשלושה חלונות בלבד
בואינג 747SP בשירות סיריאן איירליינס
בואינג 747-200 בשירות טראנסאארו נוחת בשארם א-שייח'
בואינג 747-300 בשירות ג'פאן איירליינס
בואינג 747-400 בשירות תאי איירווייז אינטרנשיונל
דגם ה-LCF
טיסת הבכורה של הבואינג 747-8

בואינג 747 (המכונה "ג'מבו"), הוא מטוס נוסעים רחב גוף דו-קומתי מתוצרת חברת בואינג האמריקנית. במשך 37 שנים, עד לכניסתו של האיירבוס A380 לשירות, היה זה מטוס הנוסעים בעל מספר המושבים הגדול ביותר. המטוס טס לראשונה בשנת 1969. הוא יכול להכיל עד 550 נוסעים בתצורת מחלקה אחת. במטוס שתי קומות - העליונה קיימת בשליש הקדמי של גוף המטוס. בקומה זו ממוקמת בדרך כלל המחלקה הראשונה שבה 6-8 מושבים, וכן תא הטייס.

כן הנחיתה של המטוס גדול מאוד, והוא בעל 16 גלגלים חזקים במיוחד. אורך המטוס כ-70 מטר ומוטת כנפיו בחלק מהדגמים מעל 60 מטר.

ל-747 ארבעה מנועים, הוא מסוגל לטוס במהירות תת-קולית גבוהה (כ-0.86 מאך), לטווח של עד 15,570 ק"מ. קיימים מטוסי 747 שטסים בקו ניו יורק-הונג קונג ללא עצירה, קרוב לשליש היקפו של כדור הארץ. בשנת 1989 הפעילה חברת קוואנטס האוסטרלית טיסת מטען מלונדון לסידני ללא עצירה, מרחק של כ-17,000 ק"מ וכ-20 שעות טיסה במטוסי בואינג 747.

כיום דגם 747-200 כבר אינו מיוצר. הדגם העיקרי של המטוס שנמכר כיום הוא ה-747-400 שהוא גדול, חסכוני, שקט ומודרני יותר. דגמים מיוחדים של מטוסי 747 משמשים כמטוסם הפרטי של נשיאי ארצות הברית ("אייר פורס 1"), כמטוס שליטה ופיקוד אסטרטגי E-4B, כמטוס תובלה למעבורת החלל וכמטוס ניסוי נושא לייזר נגד טילים.

מקור השם ג'מבו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשמו זכה משום ש"ג'מבו" הוא כינוי באנגלית ליצור גדול. ג'מבו היה שמו של פיל ענק, אשר הפך לאטרקציה תחילה בשנת 1861 עת הובא לגן החיות של פריז, מאוחר יותר בשנת 1865 כאשר הוצג בגן החיות של לונדון, ולבסוף כאשר הפך לאחת האטרקציות המרכזיות של קרקס ברנום וביילי. כך בשפה היומיומית באנגלית הפך השם מילה נרדפת לדבר גדול מאוד. פירוש השם הוא ככל הנראה טעות בהיגוי של אחת משתי מילים בסוואהילית: Jambo שפרושה שלום או המילה שפרושה צ'יף, JUMBE.

גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

747-100[עריכת קוד מקור | עריכה]

747-100 הגרסה הראשונה למטוס. בתחילה יוצרו המטוסים עם שישה חלונות בסיפון העליון (שלושה בכול צד), אולם לאחר שהחלו חברות התעופה להשתמש בסיפון, החלה בואינג לייצר את המטוסים עם עשרה חלונות.

גרסה זו צוידה במנועי JT9D-3A תוצרת פראט אנד וויטני. בסה"כ נבנו 167 מטוסים מדגם זה.

747-100SR גרסה זו פותחה ע"פ מפרט חברות התעופה היפניות שבקשו דגם בעל קיבולת גבוהה לטווחים קצרים. למטוס קיבולת דלק נמוכה, וקיבולת מטען גבוהה יותר. המטוס יכול לשאת 450 נוסעים בדגמים הראשונים, ו-500 בדגמים המתקדמים.

בכדי להתמודד עם הלחץ הרב שנגרם בהמראות ובנחיתות הרבות, חוזקו הכנפיים וכן הנחיתה. (בממוצע 747SR מבצע כ-52,000 טיסות במשך 20 שנה, לעומת דגם סטנדרטי שמבצע במשך 20 שנה כ-20,000 טיסות).

בגרסה זו נעשה שימוש במנועי JT9D-7A, בסה"כ נבנו 29 מטוסים מדגם זה.

747-100b לגרסה זו קיבולת דלק של 48,070 גלונים. דגם זה הוצע עם מנועי CF6 תוצרת ג'נרל אלקטריק, או RB211 תוצרת רולס רויס.

בסה"כ נבנו תשעה מטוסים מדגם זה, אחד נרכש בחברת איראן אייר ושמונה בחברת סעודי ערביין איירליינס.

747SP[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגם ה-747SP פותח בשנות השבעים לבקשת חברות התעופה פאן אמריקן ואיראן אייר, החברות בקשו מטוס בעל קיבולת גבוהה שיוכל לטוס לטווחים ארוכים, פאן אמריקן לטיסותיה ליעדים במזרח הרחוק, ואיראן אייר לטיסותיה בין טהראן לניו יורק.

בעת השקתו היה דגם זה למטוס בעל הטווח הגבוה ביותר. דגם זה הוקטן ב-14.73 מטרים מ-747-100, וחלקו המרכזי תוכנן מחדש. דגם זה הוצע עם מנועי JT9D-7 תוצרת פראט אנד וויטני, או RB211-524 תוצרת רולס רויס.

מדגם זה נבנו בסה"כ 45 מטוסים, קו הייצור נסגר באוגוסט 1982 לאחר שיוצרו 44 מהם, ונפתח מחדש בשנת 1987 לייצור מיוחד עבור ממשלת איחוד האמירויות הערביות.

מטוס אחד מדגם זה הוסב עבור פרויקט SOFIA, פרויקט משותף לנאס"א והמרכז הגרמני לחקר החלל לפיתוח טלסקופ מוטס.

747-200[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרסה משופרת ל-747-100, לדגם זה מנועים חזקים יותר וקיבולת דלק מוגדלת. מספר מטוסים מדגם זה יוצרו עם שישה חלונות בסיפון העליון, ורובם עם עשרה חלונות.

747-200B גרסה המבוססת על ה-747-100b. בדגם זה הוגדלו הסיפון העליון, הספק המנועים, קיבולת הדלק, ומשקל ההמראה המרבי. מדגם זה נבנו 225 מטוסים.

747-200C גרסה המבוססת על ה-747-200B. דגם זה משמש יחד נוסעים וחלקו האחורי סגור למטענים. מדגם זה נבנו 13 מטוסים.

747-200M Combi גרסה המותאמת לנוסעים, מטען, או בשילוב שניהם. למטוס זה דלת מיוחדת למטענים הממוקמת בצידו האחורי. המטוס הראשון מדגם זה נמסר לחברת אייר קנדה במרץ 1975, והאחרון נמסר לאיבריה איירליינס באפריל 1988. נבנו 78 מטוסים מדגם זה.

747-200F גרסה למטענים בלבד, במטוס זה מערכות המסייעות להעמסה ופריקה מהירה. המטוס הראשון נמסר לחברת לופטהנזה במרץ 1972, והאחרון נמסר לאול ניפון קרגו בנובמבר 1991. סה"כ נבנו 73 מטוסים מדגם זה.

747-200SUD גרסה בה הוגדל הסיפון העליון, והוא יכול להכיל עד 69 נוסעים. בנוסף שונו בדגם זה מדרגות החירום.

747-300[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממדי גרסה זו מקבילים ל-747-200. השינויים העיקריים בדגם זה: הסיפון העליון הורחב, הוספו לו מערכות אווירודינמיקה משופרות, ומנועים מתקדמים המאפשרים חיסכון בדלק עד 25%.

למרות הביצועים המשופרים של מטוס זה, נבנו ממנו 81 מטוסים בלבד. כיוון ששנתיים בלבד לאחר טיסת הבכורה של דגם זה, הודיעה בואינג על ייצור הדגם המתקדם יותר ה-747-400.

747-300 גרסה לנוסעים בלבד, בדגם זה המדרגות לסיפון העליון שהיו לוליינות, הוחלפו בישרות. המטוס טס לראשונה באוקטובר 1982, ונמסר לסוויסאייר במרץ 1983. האחרון נמסר באוקטובר 1988 לג'פאן אסיה איירווייז. סה"כ יוצרו 56 מטוסים מדגם זה.

747-300M Combi בגרסה זו ניתן להסיר את המושבים, ובכך להפוך את המטוס להובלת מטענים. בסה"כ נבנו מגרסה זו 21 מטוסים. כיום מפעילות את המטוס אייר צ'יינה ואסיאנה איירליינס בלבד.

747-300SR בדומה ל-747-100SR גם גרסה זו פותחה עבור חברות התעופה היפניות, בדגם זה צומצם טווח הטיסה 3800 ק"מ, והוא יכול להכיל עד 624 נוסעים. מדגם זה נבנו ארבעה מטוסים בלבד, עבור ג'פאן איירליינס ואול ניפון איירוויז.

747-400[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגם זה נחשב למוצלח ביותר מבין שאר הגרסאות. בואינג הכריזה על ייצורו באוקטובר 1985, הוא טס לראשונה באפריל 1988, וקיבל את אישור הרשויות בינואר 1989.

לגרסה זו הוסף קוקפיט מזכוכית שביטל את הצורך במהנדס טיסה, מערכות רבות הוחלפו באוטומטיות. בכנפיים שולבו חומרים מרוכבים שהפחיתו ממשקלם, מוטת הכנפיים הוגדלה בכ-5 מטרים, המנועים משופרים ולהם בקרת מנוע אלקטרונית (FADEC), למטוס הוסף מערכת ממוחשבת לניהול טיסה.

747-400 גרסה משופרת ל-747-300. בשנת 1989 טס מטוס מדגם זה בשירות קוואנטס בטיסה ישירה בין לונדון לסידני, מרחק של 18,001 ק"מ ב-20 שעות ו-9 דקות, ובכך קבעה שיא עולמי לטיסה למרחק שכזה.

בואינג הפסיקה את ייצור דגם זה במרץ 2007, לאחר שנבנו 442 מטוסים מדגם זה.

747-400F גרסת מטען, המטוס טס לראשונה במאי 1993 ונכנס לשירות בחברת קרגולוקס בנובמבר אותה השנה. בין החברות שמפעילות דגם זה אטלס אייר, קוריאן אייר, צ'יינה איירליינס, וסינגפור איירליינס. חברת אל על מפעילה מטוס אחד מדגם זה ומספר זנבו הוא 4X-ELF.

בדגם זה הסיפון העליון קצר יותר, חרטום המטוס מתרומם דרכו ניתן להכניס מטענים בגובה 12 מטרים, בדגם זה גם מערכת מתקדמת להכנסת סחורות ללא צורך במנוף. מדגם זה יוצרו 126 מטוסים.

747-400M Combi גרסת נוסעים או מטען או בשילוב נוסעים ומטען על ידי מחיצה המחלקת את המטוס לשניים. מדגם זה יוצרו 61 מטוסים.

747-400D גרסה שפותחה עבור חברות התעופה היפניות, דגם זה מיועד לנשיאת נוסעים רבים לטווחים קצרים. בדגם זה הוספו כיסאות במקום בו מוצב המטבח האמצעי במרבית הדגמים. למטוס קיבולת מקסימלית של 660 נוסעים בתצורת מחלקה אחת, בסה"כ יוצרו 19 מטוסים מדגם זה.

747-400ER גרסה שיוצרה במיוחד עבור חברת התעופה האוסטרלית קוואנטס מטוס זה מסגל לטוס 805 ק"מ, ולשאת מטען של 6,800 ק"ג יותר. בסה"כ יוצרו שישה מטוסים מדגם זה.

747-400ERF גרסת מטען ל-747-400ER. במטוס זה הופחת מטען הדלק, כך שיוכל לשאת 9,980 ק"ג מטען יותר מדגם המטען הרגיל. המטוס טס לראשונה באפריל 2001 ונמסר לאייר פראנס באוקטובר 2002, סה"כ ייוצרו 40 מטוסים מדגם זה.

LCF Dreamlifter‏ 747[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרסת מטען ל-747-400 המיועדת למטענים גדולים במיוחד. המטוס מיוצר בשיתוף פעולה עם חברת השילוח הטאיוואנית אוורגרין גרופ (Evergreen Group). מטוסים אלו הם מטוסים רגילים בהם הורחבה בטן המטוס בצורה משמעותית. זנב המטוס נפתח ודרכו ניתן להכניס מטענים.

747-8[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגם 747-8 הוא הדגם הגדול והמתקדם ביותר של המטוס, והוא נועד להתחרות באיירבוס A380. בואינג הכריזה על כוונתה לייצרו בנובמבר 2005. המטוס מיוצר בשתי גרסאות - נוסעים ומטען, והוא תוכנן לשאת עד 550 נוסעים בשלוש מחלקות, לטווח של 14,800 ק"מ במהירות של 0.86 מאך. דגם הנוסעים ארוך יותר מדגם ה-747-400 ב-5.8 מטר, ומסוגל לשאת 34 נוסעים יותר ממנו. דגם המטען ארוך יותר מדגם ה-747-400 בכ-5.6 מטר. טיסתו הראשונה של ה-747-8F נערכה ב-8 בפברואר 2010 וטיסתו הראשונה של דגם הנוסעים נערכה ב-20 במרץ 2011. המטוס הראשון בגרסת המטען נמסר לחברת קרגולוקס ב-12 באוקטובר 2011, והמטוס הראשון בגרסת הנוסעים נמסר לחברת לופטהנזה ב-25 באפריל 2012.

גרסאות מיוחדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייר פורס 1

נתונים טכניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגם [1] 747-100 747-200 747SP 747-300 747-400 747-8
אורך 70.60 מ' 56.31‏ מ' 70.60 מ' 76.40 מ'
גובה 19.3 מ' ‏19.94 מ'‏ 19.3 מ'‏ 19.4 מ'‏
רוחב 6.1 מ'‏
מוטת כנפיים 59.6 מ' ‏‏64.4 מ'‏ ‏68.5 מ'
שטח כנפיים 511 מ"ר ‏‏541.2 מ"ר‏ ‏524.9 מ"ר
משקל ריק 162,400 ק"ג‏ 174,000 ק"ג‏ 178,100 ק"ג‏ 178,756 ק"ג
(דגם ER)
184,600 ק"ג‏
214,503 ק"ג
משקל המראה
מרבי
333,400 ק"ג‏ 374,850 ק"ג‏ 317,515 ק"ג‏ 374,850 ק"ג‏ 396,890 ק"ג
(דגם ER)
412,775 ק"ג‏
442,255 ק"ג
מהירות שיוט 900 קמ"ש‏ 1028 קמ"ש
(דגם ER)
968 קמ"ש‏‏‏‏
1089 קמ"ש
מהירות מרבית 955 קמ"ש‏ 3‏‏111 קמ"ש‏
טווח מרבי 9800 ק"מ‏ 12,700 ק"מ‏ 15,400 ק"מ‏ 12,400 ק"מ‏ 13,450 ק"מ
(דגם ER)
14,205 ק"מ ‏
14,815 ק"מ
מספר מושבים
מרבי
452‏ 440‏ 496 524
(דגם 400D)
660‏
600
מספר מושבים
ממוצע
366‏‏ 316 412‏ 416
(דגם 400D)
568 527
אורך מסלול
מינימלי
3,190 מ'‏ 3,320 מ'‏ 3,018 מ'
(דגם ER)
3,090 מ'‏
3,090 מ'
הנעה
4X
JT9D 7A תוצרת P&W
בעלי דחף 206.8 kN
או
CF6-45A2 ת' GE
בעלי דחף 206.8 kN
JT9D-7R4G2 ת' P&W‏
בעלי דחף 243.5 kN‏
או
RB211-524D4 ת' RR‏
בעלי דחף 236.2 kN‏
או
CF6-50E2 ת' GE‏
בעלי דחף 233.5 kN‏
JT9D-7AW ת' P&W
בעלי דחף 218.4 kN
או
RB211-524B ת' RR
בעלי דחף 222.8 kN
או
CF6-45A2 ת' GE
בעלי דחף 206.8 kN
או
CF6-50E2-F ת' GE
בעלי דחף 206.8 kN‏
JT9D-7R4G2 ת' P&W
בעלי דחף 243.5 kN
או
RB211-524D4 ת' RR
בעלי דחף 236.3 kN
או
CF6-50E2 ת' GE
בעלי דחף 233.5 kN
או
CF6-80C2B1 ת' GE
בעלי דחף 252.2 kN‏
PW4062
בעלי דחף 281.6 kN
או
RB211-524H2-T ת' RR
בעלי דחף 264,7 kN
או
CF6-80C2B5F ת' GE
בעלי דחף 276.2 kN‏
GEnx -2B67 ת' GE
בעלי דחף 295.8 kN
טיסת בכורה 9 בפברואר 1969 11 באוקטובר 1970 4 ביולי 1975 5 באוקטובר 1982 29 באפריל 1988
(דגם ER)
31 ביולי 2002
8 בפברואר 2010
צוות טיסה 3 2

תאונות ותקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז תחילת שיווקו המטוס היה מעורב ב-124 תאונות ותקריות, מתוכן 49 תאונות קטלניות בהם נהרגו 2,852 איש בסך הכל. כמו כן המטוס היה מעורב ב-31 מקרי חטיפה שהסתכמו בסך הכל ב-25 אבידות בנפש. להלן כמה מהן:

  • ב-27 במרץ 1977 מטוס 747-206B של KLM שהאיץ לקראת המראה בנמל התעופה באי טנריף, התנגש במטוס 747-121 של פאן אמריקן שנסע על מסלול ההמראה בכיוון ההפוך. בהתנגשות נהרגו 583 נוסעים ואנשי צוות, 247 נוסעים במטוס ההולנדי, ו-335 מתוך 396 נוסעים במטוס האמריקאי. 61 איש שרדו. האסון נחשב לאסון התעופתי הגדול ביותר במאה ה-20, ולאסון הגדול ביותר מעולם שבו היו כל ההרוגים נוסעים ואנשי צוות.
  • ב-23 ביוני 1985 הושמד מטוס 747-200 בטיסה "אייר אינדיה 182" מעל אירלנד על ידי פצצה. כל 329 הנוסעים ואנשי הצוות נהרגו במתקפת הטרור הקטלנית ביותר שבוצעה באמצעות מטוס, עד ה11 בספטמבר. הפיגוע בוצע על ידי קנאים סיקים.
  • ב-12 באוגוסט 1985 יצא מטוס 747SR לטיסה בת 54 דקות מטוקיו לאוסקה. כ-12 דקות לאחר ההמראה, הזנב והגה הגובה נתלשו לגמרי וקרעו את כל 4 המערכות ההידראוליות של המטוס. בסביבות השעה 18:54 בערב טיסה 123 של ג'פאן איירליינס התנגשה בהר אוטוסקה, 520 נהרגו ו-4 שרדו.
  • ב-21 בדצמבר 1988 הושמד מטוס 747-100 מעל לוקרבי, 259 נוסעים ואנשי צוות שהיו על המטוס ועוד 11 בלוקרבי נהרגו (סה"כ 270 הרוגים). ראו אסון לוקרבי.
  • ב-17 ביולי 1996 התפוצץ מטוס 747-100 נוסף בטיסה 800 של TWA ו-212 נוסעים ו-18 אנשי צוות נהרגו (230 סה"כ). התקלה נגרמה עקב פגם חמור שהיה חבוי בו ובכ-1,200 מטוסי 747 אחרים במשך יותר מ-25 שנים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בואינג 747 בוויקישיתוף
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בואינג 747-400 בוויקישיתוף
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בואינג 747-8 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]