בובי סנדס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ציור קיר עם דמותו של סנדס בבלפסט.

רוברט ג'ררד "בובי" סנדס (אנגלית: Robert Gerard "Bobby" Sands, ידוע גם בשמו המאומץ האירי: Roibeárd Gearóid Ó Seachnasaigh, רוֹבַּארְד גֶ'רוֹיְיד אוֹ'שַׁאכְנֶסִי; 9 במרץ 19545 במאי 1981) היה חבר "הצבא האירי הרפובליקני הזמני", הידוע בשל מותו במהלך שביתת רעב במחאה על תנאי הכליאה של הרפובליקנים הצפון-אירים בבתי-הכלא הבריטיים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנדס נולד באבוטס קרוס שבעיירה ניוטונאבי מצפון לבלפסט, לג'ון ורוזלינד סנדס. שני הוריו היו קתולים, אם כי סבו מצד אביו היה פרוטסטנטי, ושם משפחתם מרמז על מוצא סקוטי. הצלצול הלא-גאלי של השם אפשר למשפחה הקתולית להשתלב בקלות יחסית ברובע האמיד, שהיה מאוכלס כמעט אך ורק בפרוטסטנטים. בובי היה הבן הבכור, והיו לו שתי אחיות ואח צעירים: מרסלה, ברנדט וג'ון. לקראת סוף שנות ה-50 החלה המשפחה לסבול הטרדות משכניהם על רקע דתם, שנחשפה לבסוף. ב-1961, לאחר הצקות ואיומים, נאלצו לעבור מביתם לראת'קול, שיכון אחר בניוטונאבי שבו היוו הקתולים 30% מהאוכלוסייה.

באמצע העשור הלך והחמיר המתח בצפון אירלנד: למול קריאת הקתולים להפסיק את האפליה נגדם, הקימו קיצונים פרוטסטנטים את כוח המתנדבים מאלסטר ב-1966. התנגשויות בין שני הפלגים התחוללו ברחבי הצפון, ובאוגוסט 1969 הן הגיעו לשיאן בגל של מהומות שגבה מאות פצועים והביא לשיגור צבא בריטניה לאזור. במקביל למאורעות אלו, סבל סנדס הצעיר מהתנכלות שכניו. הוא ואחיותיו הוכו על ילדים אחרים לעיתים תכופות. ב-1970 עזב בובי את בית-הספר, בגיל חמש-עשרה, ומצא עבודה כמתלמד במפעל להרכבת אוטובוסים. הוא עזב את המשרה ב-1972, לאחר שהוכה ואוים ברצח מספר פעמים על ידי העובדים האחרים. ביוני אותה שנה הותקף בית הוריו על ידי אספסוף, והמשפחה עזבה לרובע קתולי במערב בלפסט.

הצבא האירי הרפובליקני[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קצר לאחר המעבר הצטרף סנדס ל"צבא האירי הרפובליקני הזמני" (Provisional IRA), ארגון שפרש מהצבא האירי הרפובליקני (IRA) בדצמבר 1969 בדרישה לנקוט יד קשה בצפון. כחלק ממחויבותו ללאומנות האירית אימץ לעצמו שם גאלי, רובארד ג'רוייד או'שאכנסי. בתחילה הקים בעצמו תא פעילים קטן וחובבני, אליו גייס כמה מחבריו. שלושה מהם נהרגו כשניסו להרכיב פצצה מאולתרת. לאחר מכן עבר אימונים מסודרים ביותר בנשק מטעם הצאר"ז והצטרף לתא הארגון בפולס רוד שבבלפסט. הוא השתתף במספר פעולות שוד ובהברחות אמל"ח. באוקטובר 1972 נעצר לאחר שארבעה אקדחים נתפסו בבית ששהה בו. בעודו במעצר נשא לאישה את חברתו ההרה, ג'רלדין נואד. באפריל 1973 הורשע ונגזרו עליו חמש שנות מאסר בבית-הכלא מייז. בעודו במאסר זכה לתנאי 'מעמד מיוחד'. אלה הוענקו ביולי 1972 לכל העצירים שעברו עבירות הקשורות לסכסוך הפוליטי, ולמעשה נתנו להם זכויות של שבויי מלחמה. בשהותו בכלא קרא סנדס את כתבי ג'יימס קונולי, קרל מרקס וצ'ה גווארה ונעשה סוציאליסט. באפריל 1976 הוא שוחרר ושב להתגורר עם אשתו ועם בנו, ג'ררד.

סנדס המשיך לתמוך בשין פיין ובצא"ר. הוא הוציא לאור עלון רפובליקני והקים שירות מוניות באזור. ב-14 באוקטובר 1976 היה חבר בחוליית צאר"ז בת תשעה אנשים שהשליכה מטען על חנות לממכר רהיטים בבלמורל. לאחר מכן הם ניהלו קרב יריות עם המשטרה. סנדס ושלושה אחרים נמלטו והתחבאו ברכב, אך נמצאו לבסוף ונעצרו. ברכבם נתפס רובה. אשתו הפילה עובר זמן קצר לאחר מכן והתגרשה ממנו בעקבות זאת, בטענה שההפלה נגרמה בגלל הלחץ שחוותה. במרץ 1977 הוא זוכה על ידי שופט מהשתתפות באירועי הלילה מחוסר ראיות, אך הואשם באחזקת כלי-נשק שלא כדין ונגזרו עליו ארבע-עשר שנות מאסר.

המעמד המיוחד בוטל ב-1 במרץ 1976, והרשויות הבריטיות חזרו לנהוג בלאומנים האירים כפושעים פליליים רגילים. הם איבדו את זכויותיהם להתאגד בכלא לצורך פעילות חברתית, ללבוש בגדים אזרחיים ולהיות פטורים מעבודה. כבר ב-1976 החלו חברי הצא"ר בכלא למחות על צעד זה; בתחילה סירבו ללבוש מדי אסירים והתעטפו בשמיכות. במרץ 1978 סירבו הכלואים להתקלח או לפנות את סירי הלילה שלהם.

שביתת הרעב[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנדס נעשה בהדרגה לאחד ממנהיגי אסירי הצא"ר במייז. טורים פרי עטו התפרסמו באופן קבוע בעיתונים רפובליקניים. לנוכח אלימות מצד הסוהרים ותנאי כליאה קשים, יזמו האסירים מחאה נוספת להשבת המעמד המיוחד. ב-27 באוקטובר 1980 החלו שבעה אסירים בשביתת רעב, בהובלת מנהיגם הרשמי של אסירי הצא"ר בכלא, או "הקצין המפקד", ברנדן יוז. בינואר 1981 הסכימה הממשלה לפשרה והשובתים חזרו לאכול לאחר חמישים ושלושה ימי צום; אחד מהם, שון מק'קנה, שקע לתרדמת קודם לכן אך חייו ניצלו.

עם זאת, תוך זמן קצר התברר שרשויות הכלא לא עמדו בהבטחתם. סנדס החליף את יוז כ"קצין המפקד" והחליט על שביתה נוספת. ב-1 במרץ 1981, ביום השנה החמישי לביטול המעמד המיוחד, הוא סירב לאכול ודרש את השבת הזכויות שנלקחו ב-1976. אסירים נוספים הצטרפו אליו במרווחי זמן שנקבעו מראש. ב-3 במרץ הודיע מזכיר המדינה לענייני צפון אירלנד, המפרי אטקינס, כי לאסירים לא יינתן מעמד של שבויי מלחמה. ב-5 במרץ מת לפתע חבר הפרלמנט של מחוז פרמנה ודרום טיירון, פרנק מגווייר, מהתקף לב, ונקבעו בחירות מקומיות כדי להחליפו. ב-26 במרץ, השין פיין החליטו להריץ את סנדס כמועמד כדי להבטיח לו חסינות פרלמנטרית; מהלך דומה בוצע באותו מחוז ב-1955 עם אסיר הצא"ר פיליפ קלרק, שזכה ברוב הקולות אך נפסל על ידי בית-משפט.

מועמד הסוציאל-דמוקרטים אוסטין קורי ומועמד הלייבור נואל מגווייר ביטלו את התמודדותם כדי לא לפגוע בסיכוייו של סנדס, ויריבו היחיד שנותר היה נציג היוניוניסטים, הארי ווסט. בהצבעה שנערכה ב-9 באפריל זכה סנדס ב-30,492 קולות למול 29,046 שניתנו לווסט, ונבחר לפרלמנט. בתגובה להצלחתו נקבע תיקון לחוק שמנע מאסירים להתמודד בבחירות, אם כי זה לא חל עליו בדיעבד. הוא היה לצעיר מבין החברים בפרלמנט, אם כי מעולם לא יצא את הכלא ותפס את מקומו בו וגם לא הושבע לתפקיד. ב-21 באפריל 1981 הודיעה ראש הממשלה מרגרט תאצ'ר כי לא תדון במצב האסירים עם חברי פרלמנט מאירלנד העצמאית, והצהירה: "איננו מוכנים לשקול מעמד מיוחד לכלואים המרצים את עונשם. פשע הוא פשע, הוא אינו פוליטי." ב-28 באפריל ביקר את סנדס שליחו המיוחד של האפיפיור יוחנן פאולוס השני, ג'ון מאג'י, וניסה לשכנעו לחדול מהשביתה. נשיא ארצות הברית רונלד רייגן הודיע כי לא יתערב בענייני בריטניה אך מסר כי הוא "מודאג מאוד." באותו היום הודיע אטקינס כי "אם מר סנדס מעוניין להתאבד, זוהי בחירתו. הממשלה לא תכפה עליו טיפול רפואי".

בשעה 01:17 לפנות בוקר, ב-5 במאי 1981, מת סנדס לאחר שישים ושישה ימי צום. גל של מהומות התחולל בצפון אירלנד עם מסירת ההודעה. אריק ודזמונד גיני, אב ובנו שעסקו בהובלת חלב, מתו לאחר שרכבם נרגם באבני מתפרעים באותו היום והם התנגשו בקיר. למחרת, שיגרה הממשלה תגבורת של שש מאות חיילים לאזור. הפגנות פרצו ברחבי העולם; הקונסוליה הבריטית בגנט הותקפה על ידי המון זועם. איגוד הסוורים בחוף המזרחי של ארצות הברית הכריז על חרם בן 24 שעות על ספינות בריטיות. אליפות הבית הבריטית, שנועדה להיערך בצפון אירלנד באותו החודש, בוטלה משיקולי ביטחון. ב-7 במאי נקבר סנדס בבלפסט, בליווי משמר-כבוד רעול פנים של הצא"ר, ומאה אלף איש השתתפו בהלווייתו.

שביתת הרעב נמשכה עד ה-3 באוקטובר, כששילוב של הסכמה שקטה מצד הממשלה לוויתורים ואיומם של בני משפחות להפנות את בניהם לטיפול רפואי אם ייפלו לתרדמת הניע את מנהיגי האסירים להפסיקה. עוד תשעה מהשובתים מתו עד לאותו היום. הפרסום הרב שהעניקה השביתה לרפובליקנים האירים חיזק מאוד את מעמדה של השין פיין בציבור והניע רבים להצטרף לארגונים המזוינים בצפון אירלנד. סנדס עודנו אחד הקדושים המעונים המפורסמים של הצד הקתולי.

דמותו של בובי סנדס הוצגה מספר פעמים בקולנוע, בין השאר בסרט "בזכות האם" מ-1996 בכיכובה של הלן מירן וב"רעב" מ-2008, בו גולם על ידי מיכאל פסבנדר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Philip Hanke. Bobby Sands - An Irish Martyr? GRIN Verlag, 2011.
  • Denis O'Hearn. Bobby Sands: Nothing But an Unfinished Song. Pluto Press, 2006.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בובי סנדס בוויקישיתוף