בוב הייט
 | |
| בוב הייט, 1969 | |
| לידה |
26 בפברואר 1943 טורנס, קליפורניה, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
5 באפריל 1981 (בגיל 38) לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית  |
| מוקד פעילות | ארצות הברית |
| השכלה |
|
| תקופת פעילות | 1967–1981 (כ־14 שנים) |
| עיסוק |
זמר גיטריסט קלידן |
| סוגה | בלוז רוק, בלוז, רוק קלאסי |
| סוג קול | מחוספס |
| כלי נגינה |
שירה מפוחית גיטרה קלידים |
| חברת תקליטים | קפיטול רקורדס |
| שיתופי פעולה בולטים | קנד היט |
| פרופיל ב-IMDb | |
| http://www.bobhite.net/ | |
בוב הייט (באנגלית: Bob Hite ידוע גם בשם "הדוב") הוא זמר ומוזיקאי אמריקאי (נולד ב־26 בפברואר 1943 ומת ב-5 לאפריל 1981). סגנונו הקבוע הוא בלוז, בלוז רוק, וגוספל. ידוע בעיקר בשל השתתפותו כסולן הלהקה האמריקאית "קנד היט" (Canned Heat) בין השנים 1967–1981. תפקידו העיקרי הוא שירה, אם כי הוא מתמחה גם במפוחית פה (ניתן לשמוע סולואי מפוחית ארוכים שלו בשירי הלהקה, כמו הלהיט "on the road again" שנפתח ונסגר בסולו ממושך של הייט), גיטרה וקלידים.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הייט נולד ב־26 בפברואר 1943, בעיר טורנס שבקליפורניה ובצעירותו, על אף שהיה אדם לבן ומוזיקת הבלוז הייתה נחשבת מוזיקה שחורה, הוא התאהב בסגנון. בשנת 1965 (בגיל 22) הוא הכיר את הגיטריסט אלן וילסון, אז בן 22, גם הוא לבן חובב בלוז, ויחד השניים החליטו להקים את להקת "קנד היט". זמן קצר לאחר מכן הצטרף אליהם הגיטריסט הנרי וסטין והשלישייה הזו היוותה את הליבה של הלהקה. בהמשך הצטרפו ללהקה נגן הבס לארי טיילור והמתופף פרנק קוק.
בשנת 1969, לאחר שהלהקה צברה פופולריות, היא הוזמנה להופיע בפסטיבל וודסטוק, ושירם "Going up the country" הפך לאחד מהמנוני תנועת ילדי הפרחים. ההופעה של הלהקה לא נכללה בסרט המקורי (1970) 'Woodstock', אך הן כן נכללו בגרסת הבמאי שיצאה לאור ב-1994. הלהקה אף התארחה בפרק של התכנית האמריקאית "Playboy After Dark" בנובמבר 1969. הייט הוזמן לשוחח עם מו"ל המגזין, יו הפנר לאחר ההופעה, יחד עם אורחים נוספים כמו דיק שון ולארי סטורץ'. אחת האורחות בתוכנית, לינדזי וגנר, אז בת 20, ישבה על ברכיו של הייט במהלך התכנית. כשנשאלה על ידי הפנר איזה סוג של חיה היה הייט אם הוא היה בעל חיים, ואגנר ענתה שהוא היה כנראה דוב. הייט אמר בתגובה שאנשים קראו לו "הדוב" פעמים רבות, ומשם הפך כינויו "הדוב" לנפוץ מאוד.
ב־5 באפריל 1981, בהפסקה בין הסטים במועדון פאלומינו בצפון הוליווד, הוענק להייט בקבוקון הרואין על ידי מעריץ. ככל הנראה ההרואין היה מורעל, והייט החל לעבור פרכוסים ולבסוף נכנס לתרדמת. לאחר מכן נעשו כמה ניסיונות החיאה אך ללא הצלחה. חברי הלהקה, כולם שיכורים ומבוהלים, הכניסו את הייט למכונית מסחרית בלית ברירה והסיעו אותו לביתו של חברו לפיטו דה לה פארה, שם הלך לעולמו.
שיתופי פעולה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלבד היותו סולן הלהקה "Canned Heat", לאחר מותו בטרם עת של גיטריסט הלהקה אלן וילסון הגיטריסט לארי טיילור נכנס ללהקה ויחד איתו הם ביצעו תקליט משותף עם אמן הבלוז ג'ון לי הוקר בו הייט כמעט שלא שר אלא מנגן על מפוחית וגיטרה.
דיסקוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם האלבום | שנת יצאיה |
|---|---|
| Canned Heat | 1967 |
| Boogie with Canned Heat | 1968 |
| Living the Blues | 1968 |
| Hallelujah | 1969 |
| Future Blues | 1970 |
| Vintage | 1970 |
| Historical Figures and Ancient Heads | 1971 |
| The New Age | 1973 |
| One More River to Cross | 1973 |
| Human Condition | 1978 |
| (Kings of the Boogie (Dog House Blues | 1981 |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של בוב הייט
בוב הייט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
בוב הייט, באתר MusicBrainz (באנגלית)
בוב הייט, באתר Discogs (באנגלית)- בוב הייט, באתר SecondHandSongs
- בוב הייט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
