בוב שול

רוברט קייזר "בוב" שׁוּל
Robert Keyser "Bob" Schul
	משמאל: הרלד נורפות' מגרמניה, בוב שול וביל דלינג'ר מארצות הברית, אולימפיאדת טוקיו 1964
לידה	28 בספטמבר 1937 (בן 86); ווסט מילטון, אוהיו, ארצות הברית
מידע כללי
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת אינדיאנה; אוניברסיטת מיאמי; Milton-Union High School ;
משקל	66 ק"ג
גובה	1.84 מטרים
ספורט
ענף ספורט	אתלטיקה
הישגים
שיאים אישיים	1500 מטר: 3:40.7 דקות ; מייל: 3:58.9 דקות ; 2000 מטר: 5:10.2 דקות ; 3000 מטר: 7:59.9 דקות ; 3000 מטר מכשולים: 8:47.6 דקות ; 2 מייל: 8:26.4 דקות ; 3 מייל: 13:10.4 דקות ; 5000 מטר: 13:38.0 דקות
	מאזן מדליות
אתלטיקה
מתחרה עבור ארצות הברית
המשחקים האולימפיים
המשחקים הפאן-אמריקאיים
אליפות ארצות הברית

רוברט קייזר "בוב" שׁוּל (באנגלית: Robert Keyser "Bob" Schul;‏ 28 בספטמבר 1937) היה אתלט עבר אמריקאי, אלוף אולימפי (טוקיו 1964) בריצת 5000 מטר והאמריקאי היחיד שזכה אי פעם במדליית זהב אולימפית במרחק זה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שול נולד וגדל בחווה חקלאית בווסט מילטון (אנ'), אוהיו, ארצות הברית. כבר מילדותו סבל ממחלת האסתמה. ב-1956, עם סיום לימודי התיכון, המשיך לימודיו באוניברסיטת מיאמי שבאוהיו. עם סיום לימודיו ב-1959 התגייס שול לחיל האוויר והקדיש את שנתו הראשונה בצבא לקורסים צבאיים.

1960[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1960 הוצב בבסיס חיל האוויר אוקסנרד שבקליפורניה (אנ') תחת פיקודו של מקס טרואה (אנ'), שהיה אף הוא רץ למרחקים ארוכים אולימפי, שהתחרה בריצת 10,000 מטר באולימפיאדת רומא (1960). מקס עודד את שול לחזור להתאמן ואף הכיר לו מאמן ריצה, מיהלי איגלוי (אנ') מהונגריה.

באליפות ארצות הברית שנערכה בבייקרספילד, קליפורניה שנערכה באותה שנה סיים במקום חמישי בריצת 1500 מטר בתוצאה של 3:55 דקות.

1961[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליפות ארצות הברית שנערכה בניו יורק זכה במדליית ארד בריצת 3000 מטר מכשולים

1962[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תקופת אשפוז של 3 חודשים בבית חולים צבאי עקב מחלת הנשיקה חזר שול להתאמן וזכה במדליית זהב בריצת 3 מייל באליפות ארצות הברית באולם בתוצאה של 13:39.3 דקות.

1963[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשחקים הפאן-אמריקאיים שנערכו בסאו פאולו, ברזיל זכה במדליית ארד בריצת 5000 מטר בתוצאה של 14:29.21 דקות, אחרי אוסוולדו סוארז (אנ') מארגנטינה (14:25.81 דקות) וצ'רלי קלארק מארצות הברית (14:27.16 דקות). שול הגיע להישג זה למרות קרע חלקי בשריר הסוליה.

1964[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת השנה זכה בריצת 3 מייל באולם בשיא ארצות הברית ובתוצאה השנייה בטיבה בעולם של 13:31.4 דקות. בתחרות שנערכה בקומפטון, קליפורניה, ארצות הברית בריצת 5000 מטר קבע שיא לאומי חדש של 13:38.0 דקות^[1].

באליפות ארצות הברית שנערכה בניו ברנזוויק, ניו ג'רזי זכה במדליית זהב בריצת 5000 מטר בשיא אליפות חדש של 13:56.2 דקות, לפני גארי לינדגרן (אנ') (13:58.6 דקות) וג'ים ביטי (אנ') (14:06.0 דקות).

בתחרות שנערכה בוודלנד-הילס, קליפרניה, בסוף אוגוסט אותה שנה קבע בריצת 2 מייל שיא עולם חדש של 8:26.4 דקות)^[2].

אלוף אולימפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חודשיים לאחר מכן, באולימפיאדת טוקיו (1964) זכה במדליית זהב בריצת 5000 מטר בתוצאה של 13:48.8 דקות, לפני הרלד נורפות' (אנ') מגרמניה (13:49.6 דקות) וביל דלינג'ר (אנ') מארצות הברית (13:49.8 דקות). התחרות התקיימה במזג אוויר גשום ועל מסלול בוצי. היה זה הניצחון הראשון והיחיד של ספורטאי אמריקאי במרחק זה במשחקים האולמפיים.

1965[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליפות ארצות הברית שנערכה בסן דייגו, קליפורניה זכה במדליית זהב בריצת 3 מייל בשיא לאומי חדש של 13:10.4 דקות, לפני נוויל סקוט (אנ') מניו זילנד (13:10.8 דקות) ורון לאריו (אנ') מארצות הברית (13:11.4 דקות)^[3].

בתחרויות באירופה קבע שול את התוצאות הטובות ביותר שלו בריצת 1500 מטר (3:40.7 דקות) ובריצת 3000 מטר (7:59.9 דקות).

בשלהי אותה שנה חזר שול לסבול מכאבים בברכו והחליט לפרוש מספורט תחרותי.

1967[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1967 הודיע שול על חזרתו לאימונים.

1968[עריכת קוד מקור | עריכה]

במבחנים האמריקאים לאולימפיאדת מקסיקו סיטי שנערכו ליד אגם טאהו סיים במקום חמישי בריצת 5000 מטר, על אף התקף אסתמה במהלך הריצה שגרמה לו להתעלף על קו הסיום ולא נכלל בנבחרת האמריקאית למשחקים האולימפיים.

על אף ששול פרש מספורט תחרותי בגיל 31 הוא המשיך לרוץ עד גיל 60 ודורג בנבחרת המובילה של הרצים למרחקים ארוכים המבוגרים של ארצות הברית.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1971 נסע לשנה למלזיה שם קיבל משרת מאמן. ב-1972 חזר לאוהיו ועסק באימון אתלטים. ב-1978 החל שול לעבוד כמאמן כושר בבסיס חיל האוויר רייט-פטרסון (אנ') שליד דייטון, אוהיו. ב-1996 הועסק שול על ידי אוניברסיטת רייט (אנ') כמאמן של נבחרת מקצועות הריצה והשדה של האוניברסיטה וב-2007 פרש לגמלאות.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Schul, Bob; Wang, Shuai (2016). Speed Work for Distance Training: From the Mile to the Marathon. Self Publish. ASIN B01DIG0MMI.
Schul, Bob; Laura Rentz Krause (2000). In the Long Run. Landfall Press. ISBN 0-913428-82-5.
Schul, Bob; Wang, Shuai (2016). After the Olympic: From Injuries to World Record. Self Publish. ASIN B01FSZHT5U.