בודו (שפה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בודו
बर
מדינות אסאם, הודו
אזורים מזרח אסיה
דוברים כ-1.3 מיליון (מפקד 2001)
כתב דוונאגרי
משפחה

סינו-טיבטית

סאל
בודו-קוך
בודו-גארו
בודו
לאום הודוהודו  הודו
ראו גם שפהרשימת שפות

בודו (बर) היא שפה במשפחת השפות הסינו-טיבטית המדוברת בעיקר במדינת אסאם שבהודו, וכמו כן היא בעלת מעמד של שפה רשמית במועצה הטריטוריאלית של בודולנד שבמדינת אסאם. שפה זו היא אחת מ-22 שפות בעלות מעמד חוקתי מיוחד בהודו. מאז 1963, שפת בודו נכתבת בעיקר באמצעות מערכת הכתב דוונאגרי, כאשר בעבר היה נהוג להשתמש באלפבית האסאמי. האזורים באסאם בהם הדיבור של בודו הוא נפוץ נמשכים מדוברי במערב לסדייה שבמזרח. אוכלוסיית דוברי הבודו מונה כ-1,324,748 איש.[1]

הניבים המדוברים באזורים אלו יכולים להיות מחולקים לשלוש קבוצות עיקריות:

  1. הניב המערבי
  2. הניב המזרחי
  3. הניב הדרומי

ראוי להזכיר כי הניב המערבי זכה למעמד של "ניב תקני" ופיתח גם צורה כתובה. הווריאציות בין הניבים הן בעיקר פונולוגיות ולקסיקליות.

בעקבות ההתעוררות החברתית-פוליטית והתנועה שהפעילו ארגוני בודו מאז 1913, הוצגה השפה כשפת ההוראה (1963) בבתי הספר היסודיים באזורים דוברי בודו. לאורך השנים התפרסמו בשפת הבודו מספר רב של ספרי שירה, דרמה, סיפורים קצרים, רומנים, ביוגרפיה, מסעות, ספרות ילדים וביקורת ספרותית. אף על פי שהשפה המדוברת הושפעה מקהילות אחרות, בייחוד מהאסאמים, בעיר קוקראג'הר ובסביבותיה, היא עדיין נשמעת בצורתה הטהורה, באזור רובע אודלגורי.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Kamats.PNG ערך זה הוא קצרמר בנושא בלשנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.