בודזין

מחנה בודזין
Budzyń
מחנה בודזין
מחנה בודזין
סוג מחנה עבודה, מחנה ריכוז
מדינה פוליןפולין פולין
מחוז לובלין
תאריך הקמה קיץ 1942
תאריך סגירה קיץ 1944
תאריך שחרור 1945 עריכת הנתון בוויקינתונים
מפקדי המחנה אוטו הנטקה, ריינהולד פייקס
צבא משחרר הצבא האדום
מספר אסירים בשיא 3,000
השתייכות האסירים יהודים, שבויי מלחמה מהצבא הפולני
קואורדינטות 50°56′58″N 22°11′54″E / 50.94944°N 22.19833°E / 50.94944; 22.19833
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מחנה בודזיןפולנית: Budzyń) היה מחנה עבודה ומחנה ריכוז בעת השואה, 5 ק"מ מצפון-מערב לקרשניק בפרובינציית לובלין.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקום היו כפר קטן וחווה חקלאית. ב-1937-1936 הקימה במקום התעשייה האווירית הפולנית מפעלים להרכבת מטוסים ולתחמושת. לאחר כיבוש פולין על ידי גרמניה הנאצית הועברו התעשיות לידי "מפעלי הרמן גרינג" - Herman Goring Werke והופעלו בפועל על ידי חברת היינקל.

עקב בלימת הכוחות הגרמניים במזרח בסוף מבצע ברברוסה ביקשו שר החימוש אלברט שפר ושר התעופה הרמן גרינג להאיץ את התחמשותה של גרמניה ולהגביר את פעילות הייצור של מטוסים וחימוש, תוך כדי שימוש מאסיבי בעובדי כפייה בתנאים "חסכוניים" (כמעט ללא מזון או חימום) ובתפוקות מקסימליות (עבודה עד אפיסת כוחות). האחריות על אספקת כוח העבודה הוטלה על מפקד האס אס, היינריך הימלר.

מחנה עבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1942 הוקם במקום מחנה עבודה. על הקמת המחנה פיקח קצין האס אס אמון גת ומפקדו הראשון היה אוטו הנטקה. אל המחנה הובאו שני סוגי אוכלוסייה, יהודים כשירים לעבודה מהגטאות בעיירות הסביבה כגון קרשניק (נובמבר 1942) ובלז'יצה (ראשית 1943) ושבויי מלחמה ממוצא יהודי ממחנה קונסקה-וולה (Wola Konska) וממחנה רחוב ליפובה שבלובלין, ששירתו בצבא פולין והמשיכו ללבוש את מדיו.[1] מנהיגה של קבוצת שבויי המלחמה, נח שטוקמן, שמוצאו היה מברסט ליטובסק, נתמנה ל"זקן המחנה" (הממונה על הניהול הפנימי של היהודים במחנה). שבויי המלחמה היהודים היו הקבוצה השלטת במחנה במשך כל תקופת קיומו.[2] לאחר דיכוי מרד גטו ורשה, אמצע 1943, הגיע מספר האסירים במחנה לכ-3,000, בהם כ-300 נשים וילדים. משלוח היהודים האחרון למחנה היה לאחר חיסול גטו הרוביישוב בקיץ 1943. רוב האסירים ככולם עבדו במפעלי התעשייה הצבאית בהרכבת מטוסים וחימוש. חלק קטן עסק בעבודות בתוך המחנה. חולים ובלתי כשירים נשלחו למחנה ההשמדה בלז'ץ.

בנובמר 1942 מנה המחנה 1200 יהודים בערך. בין דצמבר 1942 לאוגוסט 1943 פיקד על המחנה מפקד שנודע לשימצה בשם ריינהולד פייקס (Reinhold Feix), שהגיע מבלז'ץ, נודע שם באכזריותו, מלווה בכוח עזר של 170 אוקראינים שגויסו כשומרים. לסגנו של פייקס נתמנה "פולקסדויטשה" בשם סטשק. פייקס הרע את תנאי המחיה, הטיל עונשים והתעללויות, הוציא להורג אישית למעלה ממאה אסירים, צמצם מנות מזון וצופף את כמות המתגוררים בצריפים, הוא גם ערך אישית אקציות הן בגטאות הסביבה בהם בחר אסירים לבודזין והן לחולים ובלתי כשירים במחנה עצמו. באוגוסט 1943 נשלחו כ-200 אסירים למחנה ההשמדה מיידנק. בסוף קיץ 1943 שימש פרידריך (פריץ) טאושר כמפקד המחנה (כממלא מקום). טאושר שימש בעברו בבלז'ץ. תוך זמן קצר הגיע מפקד חדש למחנה בשם פרנק. הוא הצליח לדכא באכזריות ניסיון בריחה בריחת אסירים גדול בחורף 1943. עם זאת, היהודים שעבדו במפעלים ניצלו מהטבח, שחיסל את כל הגטאות ומחנות הריכוז במרחב לובלין בשלהי 1943 ("אקציית ארנטפסט"). אוברשטורמפיהרר יוזף לייפולד שימש כמפקד האחרון של המחנה מחורף 1943.

מחנה ריכוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 1944 סופח המחנה למיידנק והפך למחנה ריכוז, זאת על מנת שלא יחול עליו צו הסיפוח של מחנות העבודה למשרד החימוש של שפר והוא יישאר בחזקת האס-אס של הימלר. ב-8 בפברואר 1944 פתחו שומרים באש ללא אבחנה והרגו עשרות אסירים. בפברואר הועברה קבוצה של עצירים מבודז'ין, בעיקר בעלי מלאכה, למחנה מיילץ, שגם בו היה מפעל של חברת המטוסים "היינקל". ב-15 במרץ 1944 דיווחה הארמייה קריובה על 2,457 יהודים במחנה, בהם 319 נשים.[1] באופן אבסורדי, הסיפוח למיידנק שיפר את תנאי המחיה במחנה. באביב 1944 אף נאפו במחנה מצות ונחוג חג פסח, בהשתדלותו של "זקן המחנה" נח שטוקמן.

במאי 1944 החל הצבא האדום להתקרב ללובלין. חלק מהאסירים הועברו למכרות המלח בווייליצ'קה ולמפעלי התחמושת ליד צ'נסטוחובה.

סוף המחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאר העצירים פונו בקיץ 1944 לגטו הקטן בראדום, למחנה הריכוז פלאשוב ולמיידנק, מהם הועברו בצעדות המוות לאושוויץ. ב-22 ביולי נסגר המחנה.

ריינהולד פייקס נפל בשבי הסובייטי ונשלח למחנה עבודה, שם התאבד. יוזף לייפולד נשפט בפולין ב-1948, נידון למוות והוצא להורג. טאושר שב למערב גרמניה לאחר המלחמה. הוא נעצר ב-1965 בהמבורג בחשד לביצוע פשעי מלחמה והתאבד במעצר. אוטו הנטקה נשפט בהמבורג על חלקו בניהול המחנה ונידון ב-26 ביולי 1974 למאסר עולם.[3]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 מידע באתר Death Camps
  2. ^ על בודזין במרכז מורשת יהדות פולין
  3. ^ "קול לובלין" - חוברת מספר 44 שנת 2008