Body Count (אלבום)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף בודי קאונט (אלבום))
Body Count
אלבום אולפן מאת בודי קאונט
יצא לאור 31 במרץ 1992
הוקלט ספטמבר-דצמבר 1991 (באולפני One-on-One Recorders,‏ Syndicate Studio West)
סוגה קרוסאובר ת'ראש, ראפ מטאל
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 52:59 (גרסה מקורית)
53:03 (הוצאה מחדש)
חברת תקליטים Sire Records (וורנר מיוזיק גרופ)
הפקה אייס-טי, ארני סי
כרונולוגיית אלבומים של בודי קאונט
Body Count
(1992) 		Born Dead
(1994)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בודי קאונט (Body Count, "מספר ההרוגים") הוא אלבום הבכורה של להקת ההבי מטאל האמריקנית בודי קאונט, שיצא לשווקים בסוף מרץ 1992 בחברת Sire Records. האלבום עוסק בנושאים חברתיים ופוליטיים רבים, החל מאלימות משטרתית וכלה בהתמכרות לסמים. האלבום מסמל נקודת מפנה בקריירה של אייס-טי, סולן הלהקה, שנודע בעבר כראפר, וכתב את שירי האלבום בשיתוף עם נגן הגיטרה הראשי ארני סי. מהאלבום יצא סינגל אחד, "There Goes the Neighborhood."[1]

האלבום ידוע במיוחד בשל הופעת השיר מעורר המחלוקת "Cop Killer," ("רוצח השוטרים") שקיבל ביקורת שלילית מגורמים רבים (אם כי יש שהגנו עליו בשם חופש הביטוי של הלהקה). המחלוקת שעורר השיר אילצה את אייס-טי להסיר את השיר מהאלבום,[2] אך הוא המשיך לבצע אותו בהופעות עם הלהקה. למרות הביקורות המעורבות שהאלבום קיבל הוא נכנס לרשימת 40 האלבומים הטובים של 1992 בוילג' ווייס,[3] ונחשב לאלבום שעזר בסלילת דרכו של ז'אנר הראפקור אל המיינסטרים,[4][5] אף על פי שבאלבום לא מופיעים קטעי ראפ.[6]

התהוות האלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שאייס-טי נודע כאומן היפ הופ וראפ, הוא רחש במשך זמן רב הערצה לז'אנרים שונים ברוק, ואף יצר עיבודים לשירים מאת ג'ימי הנדריקס, בלאק סבאת', לד זפלין ואחרים.[7] מתוך העניין הזה הוא יצר את בודי קאונט,[2] להקה שהרכיב ממוזיקאים שהכיר בתיכון קרנשאו.[8] אייס-טי כתב, "ידעתי שלא נרצה להקים להקת רית'ם אנד בלוז. [..] מאיפה אני אשיג את הזעם והכעס להילחם במשהו עם מוזיקה כזו? [...] ידענו שבודי קאונט צריכה להיות להקת רוק. השם לבדו מבטל את האפשרות של להקת רית'ם אנד בלוז."[2]

את המילים והלחנים לשירי הלהקה כתב אייס-טי בשיתוף עם הגיטריסט הראשי ארני סי, וקיבל את האחריות לתפקיד הסולן. אייס-טי כתב, "ידעתי שאני לא יכול לשיר, אבל אז חשבתי, 'מי בכלל יכול לשיר ברוקנ'רול?'"[2] מלבד אייס-טי וארני, ההרכב המקורי כלל גם את מוסמן (בס), ביטמאסטר וי (תופים) ודי-רוס (גיטרת קצב). לפי אייס-טי, "קראנו ללהקה בודי קאונט מפני שבכל ליל יום ראשון בלוס אנג'לס, הייתי צופה בחדשות, ורואה את השדרן מסכם את מספר הנערים שנהרגו במקרי רצח ואז מדלג לחדשות הספורט. 'זה כל מה שאני,' חשבתי, 'גופה לספירה?'"[2]

אייס-טי הציג את הלהקה לראשונה בפסטיבל המטאל לולהפאלוזה בשנת 1991, כאשר הקדיש מחצית מהסט שלו לשירי היפ הופ משלו ומחצית לשירי בודי קאונט, מה שהעלה את משיכת קהל הנערים ואוהבי ז'אנר האלטרנטיב כלפיו.[9] רבים החשיבו את הופעתם של בודי קאונט כשיא הפסטיבל.[10] את הופעתה הראשונה באלבום אולפן ערכה הלהקה באלבום הסולו "O.G. Original Gangster" שאייס-טי הוציא בשנת 1991. השיר בו הופיעו, "בודי קאונט", זכה להקדמה בה הסולן כינה את הלהקה "להקת הארדקור שחורה" והצהיר, "לטעמי, בכל מקרה מוזיקה היא מוזיקה. אני לא מסתכל על זה כרוק, רית'ם אנד בלוז, או כל הדברים האלה. אני מסתכל על זה כמוזיקה. [...] אני עושה את מה שאני אוהב, ומתברר שאני אוהב רוקנ'רול. אני מצטער בשביל כל מי שמקשיב רק לסוג אחד של מוזיקה."[11]

סגנון מוזיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

"There Goes the Neighborhood" (דוגמית)
לעזרה בהפעלת הקובץ

כשבודי קאונט יצא לשווקים אייס-טי הגדיר אותו כ"אלבום רוק עם גישה של ראפ."[12] הסגנון המוזיקלי של בודי קאונט באלבום מושרש במיוחד בהבי מטאל והארדקור פאנק. לפי ארני סי, "בודי קאונט כלל לא הייתה אמורה להפוך לכזה סיפור גדול. במקור התכוננו למכור 50,000 עותקים, כמו הראמונס או הדד קנדיז. רצינו להיות להקת פאנק גדולה [...] האלבום הראשון שלנו הוא כמעט אלבום פאנק."[13] ז'אנרים נוספים אליהם שויכה הלהקה הם בין השאר ספיד מטאל,[1][14][15] ת'ראש מטאל[12][16][17] וראפקור.[18] ג'ון פארלס מהניו יורק טיימס כתב שבבודי קאונט, אייס-טי "גילה את הדמיון שבין ראפ הרחובות שלו, הפוסט פאנק והרוק הכבד."[19]

למרות מאמציו של אייס-טי להפריד בין עבודתו בבודי קאונט ובין עבודתו בתחום הראפ, התקשורת העדיפה להתמקד בדמות הראפ של הלהקה.[17] אייס-טי הרגיש שהפוליטיקאים התייחסו לשיר "Cop Killer" כשיר ראפ בכוונה, על מנת לעודד מחאה ציבורית ובקרב מבקרי המוזיקה. "פשוט אי אפשר לשמוע את 'Cop Killer' ואחר כך לקרוא לו שיר ראפ," הוא אמר, "הוא כל כך רחוק מראפ. אבל, פוליטית, הם יודעים שבאמירת המילה ראפ הם יגיעו להמוני אנשים שחושבים, 'ראפ-שחורים-ראפ-שחורים-גטו,' ולא אוהבים את זה. כשאתה אומר רוק, האנשים אומרים, 'אה, אבל אני אוהב את ג'פרסון איירפליין, אוהב את פליטווד מק — זה רוק.' ולכן הפוליטיקאים לא רוצים להשתמש במילה רוקנ'רול לתיאור השיר הזה."[14] מאוחר יותר זכה האלבום למעמד של כבוד כאחד מחלוצי ז'אנר הראפ מטאל, שהפך פופולרי בזכות להקות כמו רייג' אגיינסט דה מאשין ולימפ ביזקיט ,[4][5][13] אף על פי שאייס-טי לא שר קטעי ראפ באלבום.[6] "המון ראפרים רוצים להיכנס ללהקת רוק, אבל התהליך חייב להיות כנה. אתה לא יכול לקנות לכולם גיטרות ולצפות שזה יעבוד. [...] אייס ואני, מצד שני, ממש אהבנו את המוזיקה שעשינו, וראו את זה," אמר ארני סי בראיון.[13]

מילות השירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו באלבומי הראפ של אייס-טי, "בודי קאונט" עוסק בנושאים פוליטיים וחברתיים, דוגמת אלימות משטרתית, התמכרות לסמים, מיניות, גזענות ואחרים. לפי ארני סי, "היינו להקה שנגנה רק את השירים שידענו איך לכתוב. כולם כותבים על מה שהם למדו כשגדלו, ואנחנו היינו כמו כולם. כמו שהביץ' בויז שרים על החוף, אנחנו שרים על הדרך בה גדלנו."[13] גם אייס-טי התבטא בצורה דומה: "'בודי קאונט' היה אלבום כועס. זו הייתה המטרה, להיות אלבום מחאה. הכנסתי אליו את הכעס שלי, שזור בהומור שחור."[2] בהקדמה לאלבום, "Smoked Pork", מופיע אייס-טי בתפקידיהם של נהג פשוט ושוטר שמסרב להעניק לנהג עזרה בטענה, "התפקיד שלי הוא לאכול את הסופגניות האלה" ("my job is eatin' these doughnuts"). בהמשך השוטר מזהה את הנהג ("היי, חכה רגע, אתה לא--"), ונשמע קול יריות. בסוף הרצועה נשמע הנהג מודה בזהותו ("יאפ").[20]

במילות השיר "KKK Bitch" ("כלבת ה-KKK"), מתאר אייס-טי מפגש מיני עם אישה, שמתגלה מהר כבתו של המכשף הגדול, מנהיג הקו קלוקס קלאן, וכן סצנה בה מספר חברי בודי קאונט מגיעים למפגש של הקלאן, שומעים את נאומיו הגזעניים של המכשף הגדול, ונוכחים בשנאה העצומה לשונה "הם שנאו שחורים, יהודים, פורטו-ריקנים / מקסיקנים, סינים ואפילו הודים." בהמשך השיר כותב אייס-טי בהומור על התאהבותו ב"שתי אחייניותיה בנות ה-12 של טיפר גור", ומהרהר במצב בו המכשף הגדול ירדוף אותו כאשר "לנכד שלו יקראו אייס-טי הקטן" ("When his grandson's named little Ice-T").[21] בספרו כתב אייס-טי, "'KKK Bitch' היה אירוני, כי הרגשות בו היו אמיתיים. באמת ניגנו באזורים של הקו קלוקס קלאן במדינות הדרום, ותמיד הבחורות היו באות אל אחורי הקלעים ומספרות איך שהאחים והאבות שלהן לא אוהבים בחורים שחורים. [...] ידענו ש-'KKK Bitch' יעצבן לגמרי את הקו קלוקס קלאן. יש הומור בשיר, אבל ההומור דופק אותם."[2]

מילות השירים באלבום מאופיינות בטון גס ובוטה, ולרוב מכילות רמזים מיניים ותיאורים קשים. כך למשל בשיר "KKK Bitch", בו מתאר אייס-טי אקט מיני עם בחורה לבנה עם "ציצי גדול" ("big tits") ו"תחת יפה" ("fine-assed"), ומספר בפזמון "אני אוהב את כלבת ה-KKK שלי, אוהב שהיא מוצצת לי חזק" ("I Love My KKK Bitch, Love It When She Sucks Me Though"). דוגמה נוספת לתיאורים קשים נמצאת בשיר "Momma's Gotta Die Tonight" ("אמא צריכה למות הלילה"), בו מופיע תיאור של רצח, ביתור גופה ואף שריפתה: "אז השגתי, הא הא, קצת נוזל דליק, מהחנות שבפינה / ושמתי את זה מסביב למיטה שלה, והבערתי אותה!" (So I got some, ha ha, some lighter fluid, from the corner store / and I put it around her bed, and I set her on fire!").[21]

באלבום מופיעים גם השירים "Voodoo" ("וודו") שמתאר מפגש בדיוני של אייס-טי ואישה זקנה עם בובת וודו,[21] ו-"The Winner Loses" שמתאר את נפילתו של משתמש קראק.[21] השיר ה-12 באלבום, "There Goes the Neighborhood", הוא תגובה סרקסטית לביקורות על בודי קאונט, ומושר מנקודת מבטו של רוקר לבן וגזעני שתוהה, "הם לא יודעים שרוק זה רק ללבנים? / הם לא מכירים את החוקים? / הכושים האלה קשוחים מדי / החרא הזה לא מגניב" ("Don't they know rock's just for whites? / Don't they know the rules? / Those niggers are too hardcore / This shit ain't cool").[21] בקליפ הווידאו שצולם לשיר, הוחלפה המילה "nigger" ("כושי") בביטוי "black boy" ("בחור שחור").[2] הקליפ מסתיים בתמונה של מוזיקאי שחור שנוטע גיטרה חשמלית באדמה ומבעיר אותה. התמונה הנוצרת דומה לתמונה של שריפת צלבים.

"Evil Dick" ("זין מרושע") מתרכז בהפקרות מינית של גברים. במילים מתואר גבר נשוי שרודף אחרי חוויות מיניות, לפי צו ה"זין המרושע", "אל תישן לבד, אל תישן לבד" ("Don't sleep alone").[21] ""Momma's Gotta Die Tonight" ("אמא צריכה למות הלילה") מסופר מנקודת מבטו של צעיר שחור שרוצח ומבתר את גופתה של אימו הגזענית, לאחר שזו מתנגדת למערכת היחסים שלו עם בחורה לבנה.[21] בספרו The Ice Opinion: Who Gives a Fuck?, כתב אייס-טי שמילות השיר הן מטפוריות, והסביר, "כל מי שממשיך בהנצחת הגזענות צריך למות, לא בהכרח פיזית, אבל צריך למחוק את החלק הזה מהמוח שלו. מעתה והלאה, החשיבו אותו למת. כל הרעיון מת."[2]

אייס-טי התייחס לשיר האחרון באלבום, "Cop Killer", ("רוצח השוטרים") שעורר מחלוקת עצומה בארצות הברית, כשיר מחאה וציין שהוא "[הושר] בגוף ראשון, של דמות שסבלה מאלימות משטרתית."[22] השיר נכתב ב-1990, והוכנס למספר הופעות חיות (גם בלולהפאלוזה) לפני שהוקלט באולפן.[13] בגרסת האלבום מופיעה התייחסות למפקד משטרת לוס אנג'לס לשעבר, גייטס, ולנהג השחור רודני קינג, שהכאתו על ידי ארבעה שוטרים לבנים תועדה והובילה למהומות בלוס אנג'לס.[21] אייס-טי כתב שהשיר הוא "אזהרה, ולא איום — כלפי הרשויות, שאומרת, 'יואו, משטרה: אנחנו בני אדם. התייחסו אלינו בהתאם.'"[2]

הוצאה לאור ותגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות מקצועיות
מבקר ציון
Allmusic ‏ [23]
Entertainment Weekly ‏ (A-)[24]
Spin ‏ (9/10)[25]
Rolling Stone ‏ [26]
The Village Voice‏ (A-)[27]

ההקלטות לאלבום הבכורה של הלהקה החלו בספטמבר 1991 ונסתיימו בדצמבר אותה שנה.[23] הוא יצא ב-31 במרץ, בגרסת תקליטור, אריך נגן וקלטת שמע.[1] אייס-טי ציין שהאלבום היה שונה, באופן מכוון, מאלבומי ההיפ-הופ שהוציא לבדו, "באלבום של אייס-טי יש אינטליגנציה, ולפעמים גם תמימות. לפעמים יש בו כעס, לפעמים שאלות. אבל באלבום בודי קאונט הכוונה הייתה להעביר כעס מוחלט. הוא אמור היה להשמיע את קולו של האח המרוגז, בלי לתת תשובות. [...] אם תיקח בחור, תשים אותו בכלא עם מיקרופון ותשאל אותו איך הוא מרגיש, תקבל את בודי קאונט: 'לעזאזל עם זה. זין על בית ספר. זין על המשטרה.' לא תקבל ממנו אינטליגנציה או רחמים. תקבל כעס טהור."[2] השיר "There Goes The Neighborhood" יצא כסינגל מהאלבום.[1]

העותקים הראשונים של האלבום הגיעו לחנויות בתוך שקיות שחורות לגופות, צעד לקידום המכירות שמשך ביקורת מעטה.[28] האלבום פתח במקום ה-32 במצעד 50 האלבומים הנמכרים של בילבורד,[2] והגיע עד למקום ה-26 (בילבורד 200).[29] ב-29 בינואר 1993, ‏480,000 עותקים כבר נמכרו מהאלבום, לפי מגזין Variety.[30] ג'יי די קונסידין מהרולינג סטון כתב שהאלבום "מציע את העצמה הקולית המסוימת שממנה ארגוני ההורים חוששים, אפילו יותר ממילים עם ארבע אותיות,"[26] בעוד סטיבן תומאס ארלוויין מ-AllMusic כינה אותו "פושר בצורה מפתיעה."[23] Entertainment Weekly ווילג' ווייס נתנו שניהם ציון "A-" לאלבום,[27][31] כאשר ב-Entertainment Weekly נכתב שהאלבום הוא "מטומטם, סקסיסטי, בוטה, אלים ללא הצדקה, רועש ומציג ערכים ראויים לגינוי—כן, אלבום הבי מטאל. רק הפעם אחד טוב."[31] האלבום נכנס למקום ה-31 ברשימת 40 האלבומים הטובים של 1992 של הוילג' ווייס.[3]

הרצועה "Bodycount's In The House" הושמעה בכתוביות הסיום של הסרט "חייל אוניברסלי" (Universal Soldier).[32]

מחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – Cop Killer

עוד לפני שהאלבום יצא, הוא משך את אש המבקרים. שמו אמור היה להיות לפי התכנון המקורי Cop Killer,[28][33] על שם הרצועה האחרונה באלבום, שמבקרת שוטרים אלימים, ופורשה לא נכון כהתקפה על המשטרה.[2][34] בפגישת בעלי המניות של חברת Time Warner (ש-Sire Records בבעלותה) עמד השחקן צ'רלטון הסטון, הקריא לקהל ההמום מילים מתוך "KKK Bitch" ודרש שהחברה תנקוט בצעדים נגד הלהקה.[35]‏ Sire הגיבה בשינוי שם האלבום ל"בודי קאונט", אך לא הסירה את השיר.[28] בכתבה לוושינגטון פוסט, גינתה טיפר גור את אייס-טי על כתיבת שירים כמו Cop Killer, בטענה, "הצלחתו הפיננסית של אייס-טי לא פוטרת את הזדוניות שבמסר שלו [...] האנטישמיות של היטלר מכרה בגרמניה הנאצית. זה לא הופך אותה לנכונה."[36] ארגון משטרת דאלאס (Dallas Police Association) וארגון אכיפת החוק המשולב בטקסס (Combined Law Enforcement Association of Texas) פתחו בקמפיין כדי להכריח את החברה לוותר על האלבום,[35] והשמיעו קריאות להחרמת כל מוצרי Time-Warmer, כדי להבטיח את הסרת השיר והאלבום מהחנויות.[15] בתוך שבוע הצטרפו למחאה ארגוני משטרה רבים מכל ארצות הברית.[35] בתגובה, אייס-טי טען שהשיר נכתב מנקודת מבטה של דמות בדיונית, ואמר לכתבים, "מעולם לא רצחתי אף שוטר. הרגשתי כאילו אני רוצה הרבה פעמים. אבל אף פעם לא עשיתי את זה. אם אתם מאמינים שאני רוצח שוטרים, אתם מאמינים שדייוויד בואי הוא אסטרונאוט (בהתייחסות לשיר Space Oddity)".[22]

"Cop Killer" (דוגמית)

ארגון השוטרים השחורים הלאומי (National Black Police Association) התנגד לחרם על Time-Warmer ולהתקפות על "Cop Killer," בטענה שאלימות משטרתית יוצרת רגשות אנטי משטרתיים בקרב אנשים רבים. הארגון הציע ליצור ועדי-אזרחים עצמאיים, ש"יבחנו את פעילותם של השוטרים", כפתרון לפרובוקציות שהביאו אומנים כמו בודי קאונט "להגיב למקרי אלימות והתעללות משטרתית דרך המוזיקה שלהם. [...] אנשים רבים שעובדים כשוטרים רוצים לבקר את פעילותם של אחרים, אך לא מוכנים שיבקרו את מעשיהם שלהם."[15] לעומתם, מבקרי השיר השיבו שהוא עשוי לגרום לפשע ואלימות.[35][37] אחרים הגנו על האלבום על בסיס זכותם הבסיסית של חברי הלהקה לחופש הביטוי, וציינו שאייס-טי הופיע בתפקיד שוטר בסרט המתח New Jack City.[38] אייס-טי צוטט כאומר "לא הייתי צריך אנשים שיבואו ויגבו אותי עם התיקון הראשון. הייתי צריך אנשים שיבואו ויגידו 'לאייס-טי יש סיבה ליצירת השיר הזה.' יש לי את הזכות ליצור אותו כי השוטרים הורגים את החברים שלי. אז שילך התיקון הראשון להזדיין, ונתמודד עם העובדה שיש לי את הזכות ליצור אותו."[39]

עטיפת האלבום בגרסה המחודשת. הקעקוע על גוף הדמות הוחלף מ-"Cop Killer" ל-"Body Count", כדי למחוק כל זכר לשיר מעורר המחלוקת

בחודש שלאחר מכן, המחאה נגד הלהקה רק גברה. סגן הנשיא דן קווייל כינה את "Cop Killer" כשיר "גס ומגעיל," והנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש גינה בהצהרה פומבית כל חברת תקליטים שמקליטה חומר כזה.[35] Body Count הוסר מהמדפים בחנות תקליטים בגרינסבורו, לאחר שהמשטרה המקומית הבהירה להנהלה שאם האלבום ימשיך להמכר, המשטרה לא תגיב לשיחות חירום מהחנות.[15] ביולי 1992 בכיר במשטרת ניו זילנד ניסה ללא הצלחה למנוע הופעה של אייס-טי באוקלנד, והסביר ש"מי שבא למדינה הזו ומטיף לרצח שוטרים, אסור שיתקבל כאן."[38] בנוסף, בודי קאונט ו-Warner Bros. Records נלקחו למשפט על "פרסומים מגונים," במטרה לגרום להחרמתם לפי חוק הפרסומים המגונים של ניו זילנד. זו הייתה הפעם הראשונה בעשרים שנה בה הועמד קטע מוזיקלי לפני גוף הצנזורה, והפעם הראשונה בה התיק כלל מוזיקה פופולרית.[38] לאחר בחינת האלבום בקפדנות, בית המשפט מצא את "Cop Killer" כשיר ש"לא מעודד [פעילות לא חוקית]," את האלבום כ"בעל כוונה תמימה" ואת בודי קאונט לא-אשמים.[38]

המחאה החריפה לאיומי רצח שנשלחו לבכירים ב-Time Warner, ומספר בעלי מניות איימו לעזוב את החברה. בסופו של דבר החליט אייס-טי מרצונו החופשי להסיר את "Cop Killer" מהאלבום,[2][34][39] החלטה שזכתה לביקורת מאמנים אחרים, שהאשימו את אייס-טי ב"כניעה ללחץ חיצוני"[40]בראיון, אמר אייס-טי: "לא רציתי שהלהקה תיעלם מהשטח, הרי המחלוקת היא הסיבה היחידה שהאלבום מכר. פשוט הכל יצא משליטה ונמאס היה לי לשמוע על זה. אמרתי, 'זין,' כאילו - הם אומרים שעשינו את זה בשביל הכסף, אבל אנחנו לא. ויתרתי על השיר כי, אתה יודע, צריך להמשיך הלאה, לחזור לבעיות האמיתיות, לא לאיזה שיר, אלא אל השוטרים שיוצאים ורוצחים אנשים."[39]

"Cop Killer" הוחלף בגרסה מחודשת לשיר "Freedom of Speech," שנלקח מאלבום הסולו של אייס-טי מ-1989, "The Iceberg/Freedom of Speech...Just Watch What You Say". השיר עובד כדי לקבל צליל של מוזיקת רוק, תוך שימוש בצליל מתוך שירו של ג'ימי הנדריקס "Foxy Lady".[23] אייס-טי עזב את Warner Bros. Records בשנה שלאחר מכן, בשל ריב סביב אלבום הסולו "Home Invasion". שאר חברי בודי קאונט עזבו יחד איתו. גרסת האולפן של "Cop Killer" לא יצאה מחדש, אך הגרסה החיה של השיר הוכנסה לאלבום ההופעה של בודי קאונט מ-2005, Live in L.A.[41] לדברי ארני סי, המחאה שהשיר עורר "עדיין רודפת אותנו, גם היום. [...] ואני חושב לעצמי 'בנאדם, זה היה לפני שבע עשרה שנים.' [...] אני פוגש גם הרבה חברי להקות ששואלים אותי על זה, ואומנים אחרים מעריכים אותי בגלל זה. זה מן קטע של אהבה/שנאה. זה קורה גם לאייס, אף על פי שהוא משחק שוטר בחוק וסדר: מדור מיוחד כרגע."[13]

רשימת רצועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרסה מקורית (26878)
מס' שם משך
1. Smoked Pork 0:46
2. Body Count's in the House 3:24
3. Now Sports 0:04
4. Body Count 5:17
5. A Statistic 0:06
6. Bowels of the Devil 3:43
7. The Real Problem 0:11
8. KKK Bitch 2:52
9. C Note 1:35
10. Voodoo 5:00
11. The Winner Loses 6:32
12. There Goes the Neighborhood 5:50
13. Oprah 0:06
14. Evil Dick 3:58
15. Body Count Anthem 2:46
16. Momma's Gotta Die Tonight 6:10
17. Out in the Parking Lot [42] 0:30
18. Cop Killer [42] 4:09
גרסה ערוכה (45139)
מס' שם משך
17. Freedom of Speech‏[23] 4:41

חברי הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – בודי קאונט#חברי הלהקה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 סטרונג, מרטין צ'ארלס (2002). The Great Rock Discography (מה' 7)‏ Canongate. עמ' 724-725
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 The Ice Opinion: Who Gives a Fuck?‏ St. Martin's Press ‏(1994). עמ' 99-101; 108; 166-180
  3. ^ 1 2 "The 40 Best Albums Of 1992". וילג' ווייס. (3 במרץ 1993)
  4. ^ 1 2 Colin Devenish, ‏Body Count Guitarist Dead, באתר הרולינג סטון, 19 באוגוסט 2004
  5. ^ 1 2 פריידקין, דונה (27 באוקטובר 1999).‏"No thaw for rapper Ice T".‏CNN
  6. ^ 1 2 "Body Count". אתר Escapi Music Group.
  7. ^ "Ice-T Entry at The-Breaks.com"
  8. ^ סטיבן תומאס ארלוויין, "Body Count Biography", ‏ Allmusic‏
  9. ^ סטיבן תומאס ארלוויין, "Ice-T > Biography"‏ Allmusic
  10. ^ אפטר, ג'ף. Fornication: The Red Hot Chili Peppers Story.‏ Omnibus Press, עמ' 250
  11. ^ אייס-טי (1991). "Body Count", מתוך O.G. Original Gangster.‏Sire Records (וורנר מיוזיק גרופ).
  12. ^ 1 2 דלמורה, רוצ'ארד (1995). Postmodern Apocalypse: Theory and Cultural Practice at the End. אוניברסיטת פנסילבניה, עמ' 251
  13. ^ 1 2 3 4 5 6 יוקסהיימר, אהרון ( 6 באפריל 2007).‏ "Despite a high body count of its own, band is a survivor".‏ The Morning Call
  14. ^ 1 2 רוז, טריסיה (1994).‏ Black Noise: Rap Music and Black Culture in Contemporary America.‏ Wesleyan University Press. עמ' 130
  15. ^ 1 2 3 4 אוסטין, ג'ו; ויליארד, מייקל נווין (1998).‏ Generations of Youth: Youth Cultures and History in Twentieth-century America. אוניברסיטת ניו יורק, עמ' 401-402
  16. ^ בראקט, ניית'ן (2004).‏ The New Rolling Stone Album Guide. ‏Simon and Schuster.
  17. ^ 1 2 כריסטי, איאן (2003).‏ Sound of the Beast: The Complete Headbanging History of Heavy Metal.‏ HarperCollins, עמ' 300.
  18. ^ ויינשטיין, דינה (2000)‏. Heavy Metal: The Music and Its Culture.‏Da Capo Press.
  19. ^ פארלס, ג'ון (28 ביוני 1992).‏"POP VIEW; Dissing the Rappers Is Fodder for the Sound Bite". הניו יורק טיימס
  20. ^ בודי קאונט (1992).‏ "Smoked Pork".‏ Body Count.‏ Sire Records (וורנר מיוזיק גרופ)
  21. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 בודי קאונט (1992).‏ בודי קאונט, מילות השירים.‏ Sire Records (וורנר מיוזיק גרופ)
  22. ^ 1 2 מקינון, מתיו (7 בפברואר 2006).‏ "Hang the MC Blaming hip hop for violence: a four-part series". חדשות CBC
  23. ^ 1 2 3 4 5 סטיבן תומאס ארלוויין. "Body Count review".‏ Allmusic
  24. ^ "Review: Body Count".‏ Entertainment Weekly‏ (8 במאי 1992): 56
  25. ^ וויסבארד, אריק; קריג מרקס (1995).‏ Spin Alternative Record Guide‏ Vintage Books עמ' 190
  26. ^ 1 2 קונסידין, ג'יי די. "Body Count review". רולינג סטון
  27. ^ 1 2 כריסטגאו, רוברט (1992). "Body Count review". וילג' ווייס.
  28. ^ 1 2 3 הסטון, צ'ארלטון (1995). In the Arena: An Autobiography.‏Simon & Schuster. עמ' 567
  29. ^ "Charts and Awards for Body Count". אתר Allmusic.
  30. ^ "WB board put Ice-T out in cold". ‏Variety.‏ 29 בינואר 1993
  31. ^ 1 2 "Review of Body Count".‏ Entertainment Weekly. 8 במאי 1992
  32. ^ "Soundtracks for Universal Soldier (1992)". IMDb
  33. ^ ריימונד, אמילי (2006).‏ From My Cold, Dead Hands: Charlton Heston and American Politics.‏University Press of Kentucky. עמ' 260
  34. ^ 1 2 "Ice T Melts".‏ טיים. 10 באוגוסט 1992
  35. ^ 1 2 3 4 5 אוסגרבי, ביל (2004). Youth Media.‏Routledge. עמ' 68-70.
  36. ^ גור, טיפר (8 בינואר 1990).‏ "Hate, rape and rap". וושינגטון פוסט
  37. ^ ג'ונס, תומאס דייוויס (1998).‏ Human Rights: group defamation, freedom of expression, and the law of nations.‏Martinus Nijhoff Publishers. עמ' 126-129
  38. ^ 1 2 3 4 שוקר, רוי (2001).‏Understanding Popular Music.‏ Routledge. עמ' 227-229.
  39. ^ 1 2 3 הק, מייק."A Roc Exclusive: Ice-T Speaks Out on Censorship, Cop Killer, His Leaving Warner Bros., and More"
  40. ^ אוקסובי, מארק (2003).‏ The 1990s.‏Greenwood Press. עמ' 171
  41. ^ גיברון, ביל (16 בפברואר 2006). "Review of Body Count: Live in L.A.". ‏DVD Verdict.
  42. ^ 1 2 בודי קאונט (1992). בודי קאונט, רשימת רצועות. Sire Records (וורנר מיוזיק גרופ).
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=Body_Count_(אלבום)&oldid=36376866"