בודסלב

**בודסלב**
Будслаў (בלארוסית)
Budsław (פולנית)
מדינה	בלארוס
וובלסט	מינסק
ראיון	מיאדזייל
גובה	172 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	561 (2009)
קואורדינטות	54°47′00″N 27°27′00″E / 54.783333333333°N 27.45°E
אזור זמן	UTC +3
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת בלארוס רגילה) מינסק פינסק ברסט הומל גרודנו מוהילב ויטבסק אוקראינה פולין ליטא לטביה רוסיה בודסלב

בּוּדסְלַב (בבלארוסית: Будслаў, בּוּדסְלַאוּ; בפולנית: Budsław; ברוסית: Будслав) היא עיירה בראיון מיאדזייל, במחוז מינסק שבבלארוס. קהילה יהודית התקיימה בעיירה במחצית השנייה של המאה ה-18 ומראשית המאה ה-20 ועד שואת יהדות אירופה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בודסלב השוכנת כ-50 קילומטר מצפון-מזרח לווילייקה, נוסדה כבר ב-1504. בימי מלחמת העולם הראשונה נכבש האזור שוב ושוב בידי הצדדים הלוחמים והחליף ידיים בין הצבא הגרמני והרוסי. בין מלחמות העולם (מ-1922) נכלל בשטח פולין העצמאית, ומספטמבר 1939 בשטח ברית המועצות.

בסוף יוני 1941 נכבשה בודסלב בידי הוורמאכט ונותרה תחת כיבוש נאצי עד לכיבושה בידי הצבא האדום בקיץ 1944.

יהודי בודסלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבודסלב התקיימה קהילה יהודית שכבר במחצית השנייה של המאה ה-18 הייתה מספיק גדולה כדי להחזיק רב משלה, הרב אליעזר הכהן. אך אין מידע על קורות הקהילה ומנהגיה במאה ה-19.

הקהילה היהודית בבודסלב מתועדת רק מראשית המאה ה-20, רוב יהודי המקום נמלטו מפני הצבא הגרמני ב-1915, ושבו לעיירה חרבה עם תום מלחמת העולם הראשונה. בין מלחמות העולם הוקם בבודסלב בית מדרש קטן, בית ספר מרשת "תרבות" וקופת גמ"ח שהוקמה באמצעות יקופ"ו. באותה תקופה חיו בבודסלב כ-120 יהודים.^[1]

רב הקהילה עד 1929 היה הרב אברהם יעקב קמנייצקי, ואחרי והרב חיים משה זוכוביץ'.

עם הכיבוש הגרמני נלקחו יהודי בודסלב לעבודות כפייה, הוטלו עליהם מגבלות שונות והוקם ביישוב יודנראט.^[1] חמישים מהם ובהם ילדים נרצחו בבורות ירי שחפרו איכרים בקרחת יער סמוך לבודסלב ב-13 בספטמבר 1941. רוב יהודי בודסלב נרצחו בצורה דומה בספטמבר 1942, והנותרים נרצחו באוקטובר שבאותה שנה. כמות קטנה של יהודים הצליחה להימלט והצטרפה לפרטיזנים הסובייטים המקומיים.^[1]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחל גרוסבאום-פסטרנק, "בודסלב", בתוך: שמואל ספקטור וברכה פרוינדליך (עורכים), פנקס הקהילות: (4) פולין, כרך ח: מחוזות וילנה–ביאליסטוק–נובוגרודק, ירושלים: יד ושם, תשס"ו 2005, עמ' 135–136.