בוורלי פפר

בוורלי פפר
Beverly Pepper
	תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	20 בדצמבר 1922; ברוקלין, ארצות הברית
פטירה	5 בפברואר 2020 (בגיל 97); טודי, איטליה
מדינה	ארצות הברית
מקום מגורים	טודי
השכלה	מכון פראט; ברוקלין קולג' ;
בן או בת זוג	קרטיס ביל פפר
פרסים והוקרה	פרס שדולת הנשים למפעל חיים בתחום האמנות (1994); פרס רומא ;
	www.beverlypepper.net

בוורלי פפר (באנגלית: Beverly Pepper;‏ 20 בדצמבר 1922 – 5 בפברואר 2020) הייתה ציירת ופסלת יהודייה-אמריקאית. נודעה בעיקר בעבודות המונומנטליות שלה, שהיו מיוחדות בכך שהיו מוצגות ונדמות כאילו הן מגיחות מתוך האדמה ומשתלבות עם האתר והסביבה. היא לא השתייכה לשום זרם אמנות ספציפי. בין הישגיה נמנו זכייה בפרס מפעל חיים בפיסול מודרני של מרכז הפיסול הבין-לאומי (ISC) וזכייה בפרס אלכסנדר קאלדר, שניתן על עבודה חדשנית שיכולה לתרום רבות לתחום הפיסול^[1]^[2]^[3].

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפר נולדה בשם בוורלי סטול בברוקלין למשפחה יהודית ב-20 בדצמבר 1922 ומאז שנות השבעים גרה באומבריה, איטליה. אביה עסק בייבוא שטיחים מאסיה ואמה הייתה עקרת בית שהתנדבה באיגוד הלאומי לקידום אנשים צבעוניים (NAACP). היא מעידה על עצמה שהאישיויות החזקות של אמה וסבתה שכנעו אותה שהיא יכולה לעשות הכול ולהצליח בחיים.

כשהיא התבגרה היא למדה בבית הספר לאמנות, האקדמיה גראנד שומיאר בפריז, ואז היא פגשה גם את בן זוגה, העיתונאי קרטיס ביל פפר (אנ'). לזוג 2 ילדים: ג'ון רנדולף פפר, צלם ובמאי תיאטרון והמשוררת ג'ורי גרהם. כשבן זוגה התמנה לראש המחלקה הים תיכונית בעיתון ניוסוויק, הזוג עבר לרומא.

בשנת 2014 נפטר בן זוגה לאחר 65 שנות נישואים^[2]. היא נפטרה בטודי שבאיטליה ב-5 בפברואר 2020.

עבודות פיסול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילה בחרה פפר לפסל בעץ, אולם בהמשך החליטה ללמוד לפסל במתכת, על אף שטרם התנסתה בכך, בעקבות פנייה מאוצר של תערוכה ברומא.

התערוכה הציגה יצירות מאת כמה מהפסלים הכי נחשבים של אותה תקופה, כמו הנרי מור, אלכסנדר קלדר, דייוויד סמית' ואדוארדו פאולוצי. כשנשאלה האם הייתה לחוצה להציג ליד אומנים בולטים ומנוסים, אמרה (תרגום חופשי): "הייתי מפוחדת. אבל דבר אחד שלמדתי כשגדלתי בברוקלין הוא שאם מציעים לך הזדמנות, קח אותה. אתה לא חייב להתאים אליה. רק צריכה להיות לך החוצפה להתמודד עם כל הכשלונות האפשריים".

פפר עבדה במפעלי מתכת בצפון איטליה, דבר שהקנה לה מיומנות עם מתכות. היא הייתה בין הפסלים הראשונים שהשתמשו בקורטן, סוג של מתכת, בעבודותיהם. כיום המתכת נחשבת לנפוצה בתחום הפיסול^[2].

דבר נוסף שייחד את עבודותיה, בנוסף לעבודה במפעלים ושימוש בקורטן, היה השימוש שלה בטבע והחיבור לאזור שבו היצירות שלה מוצגות. היא "נטעה" את פסליה בקרקע בצורה שגרמה לפסל להיראות כאילו הוא בוקע מתוך האדמה^[4].

העבודות שלה הוצגו במוסדות כמו מוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק, מרכז ווקר לאמנות במיניאנפוליס, מרכז ג'ורג' פומפידו בפריז ומוזיאון דאלאס לאמנות (DMA). בנוסף לכך, היו לה תערוכות יחיד במוזיאון ברוקלין, מוזיאון סן פרנסיסקו לאמנות מודרנית (SFMOMA) ומוזיאון ארה פאסיס ברומא^[1].