בולאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דמותו של המלך בולאן מופיעה במכתבו של המלך הכוזרי יוסף לחסדאי אבן שפרוט כחלק מסיפור ההתגיירות במכתבים הכוזריים. בין החוקרים אין הסכמה על האותנטיות של התכתובת הכוזרית וגם על עצם סיפור ההתגיירות[1]. מלך כוזרי בשם בולאן אינו נזכר באף מקור אחר, יהודי, מוסלמי או ביזנטי. לא בהקשר להתגיירות הכוזרים ולא בהקשר אחר. בספר הכוזרי של יהודה הלוי לא מצוין שמו של המלך שזכה בהתגלות מלאך ה' והחליט להתגייר. במכתב שכטר, המספר אף הוא על ההתגיירות המלך נקרא סבריאל.

על פי מכתב יוסף בולאן היה אחד משליטי ממלכת הכוזרים (ישות מדינית שהתקיימה בין המאה ה-7 לתחילת המאה ה-11). בולאן היה המלך הראשון שהחליט להתגייר, והשליט הראשון שהביא להפיכה דתית של ממש בממלכה כולה. גיורו הביא להתיהדות חצר המלוכה, חלק ניכר מתושבי עיר הבירה איטיל ומיעוט מאוכלוסיית ערי הממלכה האחרות.

פירוש שמו הוא דישון, בטורקית עתיקה. זמן מלכותו אינו ידוע ומועד התגיירותו מצוי במחלוקת עזה. חוקרים הסוברים שהוא דמות היסטורית משערים שבולאן מלך זמן מה בין אמצע המאה השישית ומחצית המאה השביעית. אין תמימות דעים אם בולאן היה הבק או הכגן של הכוזרים. דאגלס מורטון דנלופ היה בטוח שבולאן היה כגן. אמנם מחקרים חדשים יותר, כמו "The Jews of Khazaria" מאת קווין ברוק, מניחים שהוא היה בק, בשל ההתייחסות אליו כמנהיג צבאי בקרבות, אך דנלופ סבור שהכגן היה מלך צללים אצל הכוזרים בתקופה מאוחרת יותר ולכן אין מניעה להתייחס אליו כאל כגן.

לפי הסיפור, טרם התגיירותו לא שִיֵיך עצמו בולאן לאף דת. במסעו לגילוי איזו מבין שלוש הדתות המונותאיסטיות עתידה לעצב את אמונותיו הדתיות, הוא הזמין נציגים מכל אחת מהן, כדי שיסבירו לו את עיקרי אמונתם.

בתכתובת הכוזרית, עוקב המלך יוסף אחר שושלת היוחסין שלו עד בולאן. הוא מתייחס לשליט הכוזרי הרפורמיסט עובדיה כאחד "מבני בניו של בולאן". בעוד שברוק בוחר לפרש את המשפט כפשוטו, כך שעובדיה היה נכדו של בולאן, הרי שלפי כללי המשפט העברי יכול הדבר לרמוז אף לקרבה רחוקה יותר.

השם סבריאל נמצא במכתב שכטר הידוע גם כתעודת קיימברידג' (בת זמנה, בערך, של איגרת המלך יוסף לחסדאי אבן שפרוט). תעודת קיימברידג' נותנת לסבריאל ייחוס יהודי, לפחות חלקי. סבריאל מתואר בו כמי שניהל מבצעים מוצלחים בקווקז ובאזרבייג'ן האיראנית, אולי כחלק מהמלחמה הערבית-כוזרית.

רעייתו סרח מתוארת כיהודיה וכמי שעודדה אותו ללמוד ולאמץ את היהדות. מסמך קיימברידג' מחריש בשאלה האם סבריאל היה למעשה בולאן. למעשה, השם בולאן כלל אינו מופיע במסמך הזה.

בין חוקרי הכוזרים יש המתייחסים למלך שהוביל את הכוזרים להתגיירות כ"בולאן סבריאל", אף על פי שמתקבל על הדעת שהם היו אנשים שונים. בהיסטוריה של הכוזרים היהודים, למשל, בחן דנלופ את התאוריה של החוקרים הסוברים שסבריאל היה למעשה עובדיה, אך דחה אותה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור ההתגיירות במכתבים הכוזריים

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Kevin Alan Brook. The Jews of Khazaria. 2nd ed. Rowman & Littlefield Publishers, Inc, 2006.
  • Douglas Morton Dunlop, The History of the Jewish Khazars, Princeton, N.J.: Princeton University Press, 1954.
  • Norman Golb and Omeljan Pritsak, Khazarian Hebrew Documents of the Tenth Century. Ithaca: Cornell Univ. Press, 1982.
    • Shaul Stampfer Did the Khazars Convert to Judaism? Jewish Social Studies, Vol. 19, No. 3 2013,Indiana University Press

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Shaul Stampfer, Did the Khazars Convert to Judaism?, Jewish Social Studies, Indiana University Press, 2013
P La Liberte.png ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.